Nachman Nahum Bresler

נחמן היה מנהל משלוחי תחמושת לחזיתות, מנהל בית עם ועסק הובלה. בסוף מלחמת העולם הראשונה, הצבא הלבן נכנס לאזור והאנטישמיות גברה. הארגון הציוני סידר למשפחת ברסלר לעזוב את רוסיה עם תעודות של פליטים מארץ ישראל. המשפחה, העלתה את שלושת הילדים, בהם מוסיה התינוקת, על עגלה ויצאה לדרך יחד עם הסבתא ואחותו של סבא. דרך הנדודים נמשכה שנתיים ובסופה הגיעו לקושטא (איסטנבול). ב-14 בנובמבר יוצאת משפחת ברסלר הצעירה באניית משא מקושטא לחיפה. בהתחלה גרה המשפחה באוהל, בתוך פרדס ליד רחובות. בהמשך קיבלו בית ומניה פתחה מטבח פועלים ורכשה עז, כדי להאכיל את הפעוטה שהייתה חלשה וחולנית. האב (סבא נחמן) היה שומר הגדר וחיש מהר אף למד לדבר בערבית. ביתם השני היה בתל אביב. בשנת 1921 עברו להתגורר בעקרון, היא מזכרת בתיה. כאן מתחילים זיכרונותיה של אימא: היא סיפרה כיצד הגיעו בעגלה עם כל המטלטלים, הילדים אריה, דב, כרמלה וגם יוסי התינוק שנולד בינתיים. אימא שלהם דברה רוסית וילדי המושבה עמדו סביב, לועגים ואפילו זורקים אבנים. החיים במושבה זכורים לה כתקופה נפלאה, ילדות בטבע ובחופש. החיים סביב עונות השנה, הגורן, השכנים הערבים בקשרי חברות ועזרה הדדית. הווי של איכרים מעורב בהווי של עיירה יהודית. השפות המדוברות – ערבית ויידיש.

לאחר מספר שנים במושבה, כאשר אבא נחמן מקבל עבודה בנמל יפו ביצוא הדרים, עוברת משפחת ברסלר להתגורר בשכונת נווה צדק בתל אביב. כרמלה לומדת בבית ספר "לדוגמא" עם המורה ברכה חבס והמורה נחום גבריאלי, מורים עליהם אמרה תמיד שהם קבעו את דרך חייה והשפיעו עליהם לתמיד. מנווה צדק נודדים הברסלרים לחיפה. אימא, שנקראה עד כה מוסיה, מקבלת את השם כרמלה, על שם הכרמל. בחיפה אבא נחמן עובד בנמל החדש שזה עתה נבנה ומצטרף למודיעין של ההגנה. ציפורה כבר נולדה, ואימא בת 14 מגויסת להגנה עם חבריה מתנועת "המחנות העולים". בכיתה ח', מספרת אימא, התבקשו כל הילדים לכתוב חיבור: "כיצד נביע את הערצתנו לגיבורי תל חי?" – אימא כתבה שההערצה הכי טובה תהיה פשוט אם נלך וניישב את תל חי...

לקראת סוף כיתה י"ב, הוחלט בתנועה להחיות את תל חי השוממה, וקבוצתה של אמא במחנות העולים נשלחה למשימה. אז קרא לה אותו מורה מכיתה ח' והוציא את החיבור שכתבה. השכן של המשפחה, ערבי אמיד, נתן לה בהסתר אקדח ואמר לה להטמינו בחזייה. היה זה אותו שכן שהיה ידיד קרוב של המשפחה ואפילו הזמין את כרמלה באחד הקיצים לבוא לבלות עם משפחתו בבית הקיץ שלהם בלבנון. אמה של כרמלה חששה מאוד לבריאותה של הנערה. היא הכירה את בתה המפונקת והייתה בטוחה שתחלה בתל חי ותשוב מהר לבית המפנק.