Naftalie Balas

http://portal.herzliya.k12.il/C17/C17/%D7%91%D7%9C%D7%A1%20%D7%A0%D...

נפתלי נולד בורשה - פולין ב- י"ד חשוון תרע"ה ( 1914) . היה ספורטאי מצטיין. יסד בהרצליה בשנות ה-30 המוקדמות של המאה ועשרים את "המכבי" ואת "המכבי הצעיר" והיה מפקד האגודה שנים רבות.היה בין מקימי "אליצור הארצי. היה מראשוני המורים להתעמלות בארץ.נפטר ב -כ"ג אב תשס"א (12.8.2001

נפתלי בלאס נשמע הוקלט ונדפס

הוקלט בוידאו בבית ראשונים ע"י צביקה מילר

                                                                                          ב- 11.09.07

נולדתי בפולין בוורשה באלף תשע מאות ושתיים עשרה בשמונה עשר לאחד עשר. בגיל תשע וחצי עליתי ארצה עם הוריי יוסף הכהן בלאס והאימא שיינדל ופתחנו בית מלון בתל אביב בשכונת רוזנפלד, שם פגשנו את מר ש.ז.לוין שגר באותה שכונה, דיברנו ושוחחנו והוא הציע לאבי ז"ל שיקנה אדמה בהרצליה, הוא היה המורשה של חברת קבילת ציון האמרקאית , אבי שהיה אידיאליסט הרעיון קסם לו והוא הסכים לבוא ולהקים כאן משק , הוא חשב להקים לול עם תרנגולות רפת עם פרות ולהיות חקלאי. בוורשה למדתי בבית ספר "תרבות", אבי היה שייך למזרחי והיה ציוני גדול היה מורשה של הקרן הקיימת , הוא היה נודד מעיר לעיר והיה מחלק קופסאות של קק"ל אסף כספים לשלוח לארץ ישראל כדי לקנות אדמות. הוא עצמו קנה הרבה שטחים כאן, הוא היה סוחר גדול ותרם כסף רב והמצב הכלכלי היה טוב מאד, היה לו מגרש גדול בתל אביב ומכר אותו לשושנה פרשיץ שהייתה מנהלת משרד החינוך בתל אביב,

ארצה הגענו ב1923 , נסענו דרך קונסטנסיה באונייה כמעט שבוע ימים וירדנו בנמל יפו ,

היה לנו הנהג שהיה אחר כך הנהג הראשי של הרצליה. אליעזר קאוטר קראו לו וש.ז.לוין הכיר אותו, אותו אליעזר נשא את ביתו של רוזנפלד שבנה את השכונה בתל אביב. השכונה הייתה על שפת הים ומול זה בנו את הקזינו שנבנה לתוך הים. ע"י הקזינו בנו בתי מרחצאות ובקיץ היינו כמעט כל היום נמצאים בים. זה נמצא היכן שהיום בית האופרה לא רחוק מהעיגול שנקרא כיכר הרברט סמואל. אבא עבר להרצליה והקים צריף ובצריף הזה היה בית הכנסת הראשון. אנחנו הבאנו גם רהיטים מחוץ לארץ והצטרפנו אל אבא אחרי שמונה וחצי חודשים, זה היה בשנת עשרים וארבע. הצריף שאבא בנה היה מול בית ראשונים. הצריף היה ארבע על שש והיו בו שני חדרים עם רצפת בטון, אנחנו הבאנו שטיחים ווילונות וריהוט ושעון עומד וזה היה כמו ארמון, המרפסת שימשה לבית הכנסת הראשון, בקושי היה מניין אבל היו חילונים שהשלימו את המניין. אנחנו עוד גרנו בתל אביב אז אבא היה בא לשבת, אחרי שנה וחצי התחלנו לבנות את הבית וזה היה בית מלון פנסיון והתקיימה בו מסיבה של הנהלת קהילת ציון והשתתפו בה וקסמן ודה שליט והנציב העליון, זה היה באלף תשע מאות עשרים וחמש, אני זוכר את האירוע הזה והשתתפו כעשרים ושבעה איש במסיבה. המסיבה התקיימה בין שתיים עשרה לחמש והכינה אותה אימא שלי והיו גם מלצרים אחדים . אני זוכר את הנציב העליון עוד כשלמדתי בבית הספר בתל אביב כי פה לא היה בית ספר, הנציב העליון בא להניח את אבן הפינה ברחוב לילינבלום , היה שם קטע מעניין, אני הייתי בכיתה ז' ותלמיד אחר מהכיתה שלי ניגש לנציב העליון הרברט סמואל ואמר לו אתה ימח שימך וברח, הוא ידע שהנציב נתן את אל-חמה חמת גדר לערבים עם המופתי חג' אמין אל חוסייני לכן הוא כעס עליו,שוטרים רדפו אחריו אבל לא תפסו אותו. שאלו אותנו איך קוראים לתלמיד הזה אבל לא ענינו. הנציב הוזמן להרצליה כיוון שכנראה רצו להראות לו את הרצליה ושבאו לכאן יהודים מכל מיני ארצות העולם, ומתיישבים ורוצים לבנות מדינה יהודית.

בל"ג בעומר הייתה מסיבה והיה כנס של אלה שקנו אדמות אני הייתי הילד היחיד ובקשו ממני להוציא מההגרלות את המגרשים, כל מי שקנה קיבל מגרש של עשרים וחמישה דונם, היו כאלה שקנו יותר מפרצל אחד, חמישה דונם זה היה מגרש ועשרים דונם זה בשדה לחקלאות, בהגרלה הזאת הוצאתי להרמן לנצט שהוא היה הראשון שהתיישב על הגבעה עם שני ילדים פצפונים והוא היה שלושה חודשים בלי אף אחד אחר כך התחילו לבוא אנשים הוא קיבל ארבעה פרצלים שהיו ביחד. הוא שמח מאד על כך שיצא בגורלו, היה לו גיס מיידישי ועוד אח אחד, הוא חיבק אותי ונישק אותי מרוב שמחה על שזכה בארבעת הפרצלים ביחד. אחר כך הם נטעו בננות, הם היו הראשונים בארץ שנטעו בננות.

הייתה להם רפת גדולה עם הרבה פרות ועגלות והוא התעסק בזה.

בהתחלה למדתי בתל אביב ולשבת הייתי בא הביתה, האוטו היה נוסע כל שעתיים ובהתחלה הוא היה נוסע ביום ראשון מתל אביב ומביא את הפועלים וביום שישי הוא היה מחזיר אותם לתל אביב ,היו פה הרבה פועלים שעבדו. כדי לבנות את הבאר נוסדה קבוצת השדה, הייתה פה משפחת אוריאלי ופרומקר הם גרו קודם בכפר מלל זה היה עין חי ובאו הנה אחרי שבנו את הבאר הראשונה. דרך אגב גם הסבא שלי ברגהולץ שבא איתנו היה בין אלה שחפרו את הבאר, שמו היה משה מיכאל ברגהולץ, הוא היה אבא של אימא והוא היה המנהל הראשון של הדואר בהרצליה ומחלק המכתבים והוא היה גם מרכיב את צינורות המים, בהתחלה אנחנו קיבלנו מים מג'ליל ואחרי שנוסדה הבאר הראשונה הם התחילו לקנות אצלנו מים, הם היו באים עם כדים ולוקחים מים משלנו. אבא בא להרצליה להיות חקלאי אבל כנראה שאימא לה הסכימה לטפל בבעלי חיים, אבל פרדס היה לנו.

המטרה של הקמת המלון הייתה שיבואו תיירים שיבואו לקנות פה ויתאכסנו יום יומיים והיו כאלה והיה לנו גם פרסומת של אונייה שהולכת ישר למלון. הייתה פה ביצה ובחורף אי אפשר היה לעבור. אנחנו גרנו באותו הבית, היו לנו במלון שישה עשר חדרים עם נוחיות לא כמו היום הנוחיות היו משותפים וזה היה טוב, למלון קראנו "מלון וורשבסקי". וורשבסקי מפני שבאו הרבה עולים מפולין, ואחר כך שינו את שמו למלון הרצל. במלון הוגשה גם ארוחת בוקר, לא צהריים. הוגשו פרות ירקות מוצרי חלב וביצים שאימא הייתה מכינה לארוחת הבוקר. בין האורחים במלון היו גם מנהלי קהילת ציון פסמן ודה שליט והם ישנו אצלנו. ואחר כך שכרו חדרים אלה שהתחילו לבנות בתים שטרם הסתיימה בנייתם. לנצט גר בצריף כל הזמן עד שהקימו את הבית שלהם, הם הקימו שני בתים אחד זה אפוא שהדואר ואחד אפוא שהועד החקלאי ואחד היה בפינת סוקולוב והס, שם גם הייתה תחנת האוטובוסים של "המעביר" לפני שזה היה "אגד", תחילת לימודיי היו פה בבית ספר, הגיע המורה לב טוב ולמדתי פה שנה אחת עד כיתה ח' כי לא הייתה כיתה ח' ועברתי ללמוד בבית ספר התיכון למסחר בתל אביב ברחוב גאולה ושם סיימתי את חוק לימודיי באלף תשע מאות שלושים ואחד ובאלף תשע מאות שלושים ושתיים למדתי שנה אחת במקווה ישראל , היינו חקלאים ורציתי ללמוד את כל רזי המקצוע. בשנת שלושים ושתיים הייתי ספורטאי והייתי אלוף הארץ בהטלת כידון במכבי. מכבי שלחו אותי לשלזיה שצ'צ'ין שם להשתלמות כמורה לחינוך גופני. חזרתי והייתי בבית ספר כדורי ולימדתי את יצחק רבין שהיה בכיתה שלישית ועמוס בן גוריון ויגאל אלון שהיו בוגרים ממנו, אחרי שנה עברתי לפתח תקווה לעבוד בבתי ספק מטעם משרד החינוך עד שעברתי לתל אביב. השתלמתי להיות מורה כללי לימדתי גיאוגרפיה מתמטיקה והיסטוריה והשתלמתי בזה, בזמנו התחרינו בספורט גם עם ספורטאים משרונה ונגד קבוצות אנגליות ומשטרתיות. הייתה קבוצת מכבי ואחר כך נוסדה קבוצת הפועל תל אביב והפועל חיפה, בבית ספר כדורי התחלתי בשלושים וארבע ומשם עברתי לפתח תקווה,ההורים המשיכו בהרצליה בחקלאות וגם פתחו כל-בו כי הפרדס עדיין לא נשא פרי והתפרנסו מהמכולת ומהמלון, המכולת הייתה היכן שהיום נמצא בנק לאומי בסוקולוב פינת בן גוריון.

בפתח תקווה הייתי תשע עשרה שנים עד חמישים ותשע, משם עברתי לתל אביב והייתי מורה בבית הספר ביל"ו ועוד כמה בתי ספר ובתיכון ישורון, כולם היו בכיוון הדתי, אחר כך העבירו אותי לירושלים בשנת חמישים וארבע, הייתי באוניברסיטה בירושלים בסמינר למורים בבית ספר לדוגמא בשתי משרות ועבדתי כמורה והדרכתי הרבה מורים. בשנת ארבעים וארבע התחתנתי ונולדו לי חמישה ילדים, שם אשתי דבורה היא ממשפחת רבנים ולכן הפכתי להיות דתי יותר ואז עבדתי בבתי ספר דתיים. ביקרתי הרבה אצל ההורים בהרצליה ובנוסף לזה הייתי מארגן ספורטיבי והייתי מרכז את כינוסי הספורט של בתי הספר גם בהרצליה והסביבה גם בפתח תקווה והסביבה , אז היה משחק המחניים פופולרי כמו שהיום משחק הכדור סל, היו תחרויות והיו גביעים ומגינים שעברו בין בתי הספר, חוץ מהטלת כידון עסקתי גם בריצה למרחקים ארוכים, הייתה תחרות למרחק של 5000 מטר ויצאתי במקום שני, כי רק שניים התחרו והראשון ניצח בהפרש של כמה סיבובים , זה היה באצטדיון של גני התערוכה. השתתפתי שנתיים במכבייה הראשונה בשנת שלושים ושתיים ויצאתי עם הקבוצה הזאת לאירופה במוטוציקלים ועשינו טיול יפה באירופה שהיה מאד מעניין. הקפטן שלנו היה מפתח תקווה, היה להם בית חרושת לקמח. במכבייה השנייה השתתפתי בהטלת כידון ויצאתי במקום שני, במקום הראשון היה אמרקאי אחד. מקצוע הטלת הכידון משך אותי מאד, הייתי זריז מאד וחזק מאד. בין השאר שיחקתי כדור רגל במכבי תל אביב עם האחים זליבנסקי שהיו בליגה א' והייתה ליגה ב' של היותר חלשים, בליגה א' השתתפו חמש קבוצות ממכבי ושתי קבוצות של הפועל, שלוש קבוצות של אנגלים ושתי קבוצות משטרתיות והיה מופיע ספייטר מפקד המשטרה. בשנת שלושים ושש יצאתי במשלחת להביא בחורות מפולין, אנחנו הבאנו הנה שמונה מאות בחורות ושלושים אחוז נשארו עם הבנות האלה, זה היה פיקציה ופה אנחנו נפרדנו.

הייתה תקופה של שקט עם האנגלים, הייתי גם המזכיר וכתבתי והזמנתי קבוצות למשחקים ידידותיים שיחקנו במגרשים שונים בהרצליה הי לנו מגרש והיה לנו גם שוער מצוין סם דנציגר ואחר כך שוער אברהם מרעננה שיחקו נגדנו מכפר סבא וממגדיאל, הייתה לנו קבוצה טובה , היה יהושע זטלר, היה כהן, היה יהושע דאום ועוד.למכבי הלכו אלה שהיו יותר ציונים ולהפועל הלכו הפועלים, במכבי היו השחקנים חרש ולייבלה זליבנסקי ורזניק ומנדלה ועוד.

במלחמת העולם השנייה הייתי חבר בהגנה, הייתי שמונה וחצי חודשים השומר ראש של אליהו גולומב והיינו נודדים ממקום למקום, זה היה אחרי מאורעות שלושים ושש, והייתי חמוש בשני רימונים ואקדח. בארבעים ושמונה התגייסתי לצה"ל והייתי מגויס בערך שנה וחצי ושחררו אותי בגלל גיל, במשפחה שלושה ילדים היו לי אז שיחררו אותי. אני גר היום בתל אביב בשדרות רוטשילד ליד היכל התרבות ואני מכהן כשליח ציבור, חזן בבית כנסת הגדול ועוד בתי כנסת, אני זוכר את מיכאלי שהיה מנהל לשכת העבודה והוא היה בא הרבה פעמים, היו שביתות והוא היה בא להוריד את הפועלים שאני לא הזמנתי אותם מהלשכה, אחר כך אותו מיכאלי היה חבר טוב של אבי ז"ל בעירייה, הוא היה ראש העיר ואבי בחר במערך והוא היה פעיל מאד בעירייה, הוא היה חבר בעירייה מיום תחילתה של הרצליה , הכרתי את כל ראשי העיר של הרצליה, קודם היה ש.ז.לוין, היה הירש, היה פסח יפהר, היה מיכאלי היה נבו והכרתי את כולם ובאתי במגע אתם. מהפרדס לא יצא שום דבר ואנחנו עקרנו אותו ומחכירים אותו לחקלאות. יש לנו שם עשרה דונם על גבול כפר שמריהו על גבול הבאסה. את הבית ששימש כבית מלון הרסו ובנו שם בית גדול. לקחנו קבלן בשם חייט ובנו לנו שני בתים סמוכים אחד לשני עם פנטהאוזים ומעליות ושלושה מהילדים שלי גרים בתוכם. בן אחד גר בנתיבות ובן אחד חבר בקיבוץ דתי. על הבית כתוב בית בלאס. יש לנו שישה עשר נכדים ושבעה נינים ואנחנו נפגשים מדי פעם בפעם , סדר פסח אחד היה בנתיבות והיינו שם כל המשפחה אצל הבן אברהם בלאס שהוא רב שכתב ספר בשם "זהב הארץ" והוא היה שריונאי במלחמת לבנון, הבן מיכאל (מיקי) גר פה בהרצליה והוא אינסטלטור, בת אחת התחתנה עם קצין בצבא הקבע שמה לאה שביט ובת שנייה נמצאת גם פה בבית שאנחנו חוגגים הערב שמה דליה חיימוביץ בעלה היה תלמיד שלי בבית ספר בילו. לבן שמחה בקיבוץ סעד יש חמישה ילדים וארבע נכדים, אשתי שמה דבורה רוזנבום ממשפחת רוזנבום שהיה רב בבית כנסת בוגרשוב היכן שהיום דיזנגוף סנטר גם הוא כתב שניים עשר ספרים היה גאון מקובל וזה השפיע עלי כמובן לחזק את הקשר עם הדת.