Pnina Dubnikov

נולדה בשנת 1884, בעירה ברוסיה. אחותו לגורל ולסבל של חיים-אליעזר דובניקוב, שנשאה לו בשנת ה23 לחייה. פנינה וחיים-אליעזר היו מתמהים את הבריות בדמיונם החיצוני ובדמיון אופים: ארשת-פנים ואותו צבע-אור חיוור, אותו שיעור קומה ואותו מבע של תום ויושר, טוב לב ורחמים אל כל נברא בצלם. כי אנשים אחים היו: הוא בן אח אחד והיא בת האח השני. ואותה עננת-עצבת שכנה על פני שניהם-עדה לימי רעה ומצוקה, שעברו על שניהם כאחד. ועדו עליהם צרות רבות ורעות ביחוד בשנת המלחמה. עם חלופי השלטונות הגלה חיים-אליעזר ממקום למקום, ופנינה הוכרחה לנדוד אחריו עם ילדיה, לגנוב את הגבול שבין שלטון לשלטון, כדי להגיע למקומו. כך טולטלו פעם, עם פגעי המלחמה, לאחת מערי אוקראינה-בימי החורף העזים. בקושי מצאו להם מחסה מכפור ושלג בחדר צר ואפל, שריצפת העץ, הדלתות והחלונות הוצאו ממנו קודם להסקה. ובחדר זה היה עליהם לשבת עם ששת ילדיהם, כשנה וחצי. ופעם, באמצע החורף, פנינה היתה מוכרחה לגנוב גבול. נצטרפו כ-50 איש, ו"הגוי" הולך לפניהם, להורותם את הדרך. בדרך פושטת פנינה את בגדיה העליונים, לכסות בקרה את ילדיה, ועושה את דרכה בגבורת נפש. פתאום התינוקת שעל זרועותיה מתיפחת בבכי, העלול להמיט סכנה על השירה. פנינה משדלת את התינוקת בכל מני שידול, עד שהיא מתפיסת. וכשהיא עוברת את הגבול בשלום, נודע לה, שחיים-אליעזר, שצריכה היתה להשיגו כאן, נתפס לשלטון ושולח לרוסיה. ושמועות משמועות שונות מגיעות לאוזניה: יש אומרים שמום בכלא, יש אומרים, שהעלוהו לגרדום. פנינה לובשת עוז וביטחון; מאמינה, שכל השמועות הרעות תתבדינה; מכלכלת את ילדיה במשך זמן - עד שנזדמנו למקום אחד. ובשנת תרפ"ה יוצאת פנינה עם חים-אליעזר וילדיה - מאפלה לאור גדול. בריאים ושלמים הם יוצאים את אוקראינה, שפשטו בה גדודי בליעל, שאופי דם ורצח - ועולים לארץ ישראל, משאת נפשם. אך, קצרים ימי האושר בארץ. בחודש אב תרפ"ט הולכת פנינה עם בעלה לחברון, לנוח - ובשבת, בי"ח בו, פוגעים בה קרדומי הפורעים. היא נרצחה עם חיים-אליעזר; ששת ילדיהם נתיתמו.

חזרה