Prof. Dov Boris Bruckus

1874 –‏ 1938 Bruckus Boris.

   Аграрный вопрос и аграрная политика, 7 editions published between 1922 and 1960 in Russian;

   Agrarentwicklung und Agrarrevolution in Russland, 1925;

   Die lehren des marxismus im lichte der russischen revolution, 1928;

   Die getreidewirtschaft in den trockengebieten Russlands, stand und aussichten, 1932;

   Der fünfjahresplan und seine erfüllung, 1932;

   Economic planning in Soviet Russia, 17 editions published between 1935 and 2001;

פרופ' בוריס דב ברוצקוס

פרופ' בוריס דב (בֶּר) ברוצקוס (ברוסית: Борис (Бер) Давидович Бруцкус, בוריס דווידוביץ' ברוצקוס; : Brutzkus;‏ 3 באוקטובר 1874‏[1], פולאנגן, ליטא הרוסית – 7 בדצמבר 1938, ירושלים) היה עסקן ציבור, כלכלן יהודי-רוסי נודע, מדען, מומחה לבעיות אגרריות של ברית המועצות וחוקר בעיות אגרריות, מהמומחים הגדולים באירופה בשאלות כלכלה, ובמיוחד בבעיות חקלאות והתיישבות של יהודים, פרופסור לכלכלה חקלאית באוניברסיטה העברית בירושלים.

דב-בר (בוריס) ברוצקוס נולד ב-3 באוקטובר 1874 בפולאנגן (ליט') (אז פלך קורלנד שבאימפריה הרוסית; כיום ליטא) , בן לדוד ברוצקוס, סוחר ענבר.

ב-1878 עברה משפחתו למוסקבה, שם שנה קודם לכן הקימו יוסף ודוד ברוצקוס (דודו ואביו של בוריס) מפעל למוצרי עור.‏[2]

בשנת 1891 סיים את הגימנסיה במוסקבה עם מדליית זהב, ובשנת 1898 גמר בית ספר גבוה לחקלאות ויערנות בנובאיה אלכסנדריה (רוס'), אז בפולין הרוסית, וקיבל תואר אגרונום.

בשנים 1907-1898 ריכז את ההדרכה החקלאית במושבות היהודיות ברוסיה מטעם יק"א ('החברה היהודית להתיישבות').

עסק בסטטיסטיקה חקלאית ועיבד את החומר של מפקד 1897 על האוכלוסייה היהודית ופרסם את מסקנותיו בשני כרכים.

בחוברת "דרכי המושבות היהודיות" ביקר את שיטת ההתיישבות של הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד בארץ ישראל והמליץ על הקמת משקים גדולים בהנהלת החברה המיישבת המעסיקה פועלים שכירים. לחוברת זו מפרי עטו נודעה אחר כך השפעה על פעולות הברון בארץ.

בשנים 1922-1907 שימש פרופסור לכלכלה חקלאית בבית ספר הגבוה לחקלאות בפטרבורג (רוס') (בשנת 1914 שמה של העיר שונה לפטרוגרד, וב-1924 ללנינגרד). היה מומחה לבעיות אגרריות של רוסיה. כיהן כיושב ראש הוועדה לתכנון חקלאי של אזור לנינגרד.

היה מפעילי "אורט" בפטרבורג (מאוחר יותר היה חבר בוועד המרכזי של האיגוד עולמי של "אורט"), ויחד עם שמעון דובנוב ממנהיגי ה"פאלקס-פארטיי" ('המפלגה העממית').‏[3] השתתף בכתבי עת רבים ביידיש וברוסית. בשנים 1917-1915 היה עורך כתב העת "Вестник трудовой помощи среди евреев" ('עלון הסיוע בעבודה בקרב היהודים').‏[4]

בסוף שנת 1922 גורש מרוסיה הסובייטית יחד עם פרופסורים וסופרים אחרים בעלי שם, והשתקע בברלין. היה פעיל במכון מדעי של המהגרים הרוסים בברלין (ברוסית: Русский научный институт в Берлине). בשנים 1932-1923 הרצה במכון זה בנושאי החקלאות והכלכלה הפוליטית. היה חבר הנהלת "אורט" בברלין. הרצה באוניברסיטה האידית בווילנה והשתתף באופן פעיל בייווא (ייִדישער װיסנשאַפֿטלעכער אינסטיטוט או 'המכון המדעי היהודי').‏[3]

הוציא (יחד עם הדמוגרף יעקב לשצ'ינסקי) כתב עת לדמוגרפיה, סטטיסטיקה וכלכלה יהודית.

כתב ספר על חקלאות יהודית במזרח אירופה וספרים רבים על בעיות המשק הסובייטי.

עם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933, העתיק את מגוריו לפריז.

באפריל 1935 עלה לארץ ישראל, והופקד על הקתדרה החדשה לכלכלה חקלאית באוניברסיטה העברית בירושלים, שנוסדה בסיוע הקרן הקיימת לישראל.‏[5] עד מותו בשנת 1938 שימש פרופסור לכלכלה חקלאית באוניברסיטה.

השתתף ב"המשק השיתופי". היה מהמומחים הגדולים באירופה בשאלות כלכלה, ובמיוחד בבעיות חקלאות והתיישבות של יהודים. היה חסיד כלכלה ליברלית ושוק חופשי, ואחד המבקרים המובילים של כלכלה מתוכננת.

נפטר ב-7 בדצמבר 1938 מסרטן בירושלים.

הרצאותיו באוניברסיטת ירושלים יצאו לאור לאחר פטירתו בשם "כלכלה חקלאית".

בנו הבכור מיכאל ברוצקוס (1903–1949) היה אף הוא כלכלן.‏[6] בנו האמצעי, ליאוניד-אליעזר ברוצקוס (1907–1987), היה מהנדס, אדריכל, מהדמויות הבולטות בתחום התכנון בישראל של שנות החמישים והששים. עבד במשרד ראש הממשלה וכיהן כממונה על התכנון האזורי במשרד הפנים. כמו כן שימש כמרצה בטכניון ובאוניברסיטת בן-גוריון. בנו הצעיר, דוד אנטול ברוצקוס (1910–1999), היה אדריכל וצייר ישראלי (בתו קולין או נכדתו של פרופ' ברוצקוס, הייתה אשתו הראשונה של המשורר והמתרגם אהרן שבתאי).

אשתו אמיליה אוסיפובה-ברוצקוס (1952-1873) כתבה ביחד עם בנם אליעזר, ביוגרפיה עליו.

אחיו הבכור יוליוס ברוצקוס (1951-1870), היה רופא, עסקן ציוני, פוליטיקאי ליטאי, היסטוריון ופובליציסט. אחותו מרגלית נישאה לשלמה גפשטיין.‏[7] פרסומיו

О методах еврейской колонизации, 1899;

   Профессиональный состав еврейского населения в России, 1908

   Еврейские земледельческие поселения Екатеринославской губернии, 1913

   Очерк аграрной политики иностранных государств и России, 1918;

   Проблемы народного хозяйства при социалистическом строе (статьи в журн. Экономист, П., №№ 1-3, 1922);

   Социалистическое хозяйство : теоретические мысли по поводу русского опыта, 8 editions published between 1923 and 1999 in Russian;

   Экономия сельского хозяйства, 1924;