Prophet Samuel

• 1 Samuel 1:20
• Wikipedia: Samuel and שמואל הנביא

Biblical personality with no verifiable pedigree of descendants. See media (in Hebrew) for discussion).

שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא

' הוא דמות מקראית, בנם של חנה ואלקנה מן הרמתיים צופים. שמואל היה נביא, ומנהיג עם ישראל בסוף תקופת השופטים, בין פטירתו של עלי הכהן להמלכתם של שאול המלך ודוד המלך. לשמואל היו שני בנים - יואל ואביה.

תוכן עניינים 1 מוצאו 2 שמואל על פי המקרא 2.1 מעילו של שמואל 2.2 שמואל ושמשון 3 שמואל במשנת חז"ל 4 שמואל במשנת רבני ימי הביניים 5 לקריאה נוספת 6 קישורים חיצוניים 7 הערות שוליים מוצאו על פי הכתוב בספר שמואל, שמואל הנביא היה משבט אפרים, שכן על אביו, אלקנה, נכתב כי מוצאו "מֵהַר אֶפְרָיִם" ושהוא "אֶפְרָתִי"[1]. במגילת היוחסין שלו המופיעה בדברי הימים[2], כתוב כי מוצאו משבט לוי, מצאצאי קורח. הפרשנות המסורתית לסתירה זו מניחה כי היה בן למשפחת לויים שהתגוררה בנחלת שבט אפרים (לשבט לוי לא הייתה נחלה משלו והלויים חיו בנחלות השבטים האחרים). בחקר המקרא המודרני מקובל כי מחבר ספר דברי הימים המציא לשמואל שושלת יוחסין אלטרנטיבית, כיוון שלתפיסתו רק מי שנמנה עם שבט לוי רשאי לשרת במקדש[3].

שמואל על פי המקרא עוד בטרם לידתו הוקדש שמואל, על ידי חנה אמו, לעבודת ה' במשכן, והובא למשכן שילה עוד בהיותו פעוט, שם גדל וחונך על ידי עלי הכהן, שהיה הכהן הגדול והשופט של אותה תקופה. רבי נהוראי[4] מפרש את הפסוק: "וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ"[5], שנדרה חנה טרם לידתו, כי שמואל הוקדש מרחם אמו להיות נזיר עולם שנאסר בתספורת. ראיה לכך מצויה בסיפורו של שמשון, שגם עליו נאמר "וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ - כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבָּטֶן"[6].

על פי המסופר בספר שמואל, אלוהים מתגלה וקורא לשמואל בלילה, כאשר הוא ישן בהיכל ה', היכן שנמצא ארון האלוהים; בשתי הפעמים הראשונות חשב שמואל שעלי קורא לו וקם לקראתו אך בפעם השלישית בהדרכתו של עלי, הבין שה' קורא לו. בנבואתו בישר לו ה' על עונשו הצפוי של בית עלי, אולם בבוקר חשש לגלות את נבואתו לעלי, ועשה זאת רק לאחר שעלי תבע ממנו שיספר לו. לאחר התגלות האל שמואל זכה לתואר נביא.

לאחר מותם של עלי ובניו במהלך המלחמה בפלשתים, שמואל יורש את תפקידם. מנהיגותו של שמואל התאפיינה בכך שהודגש שהנביא משמיע את דבריו ואת רצונו, בדומה למנהיגותו של משה שהייתה יותר "רוחנית". דגם ששמואל רצה להקים בעם ישראל, אך לא הצליח בו באופן מלא, כך שלאחר זמן העם דרש מלך בשר ודם, שיעמוד בראש העם ככל העמים, וכך נדחתה צורת ההנהגה הכריזמטית והנבואית של השופטים, לטובת משטר מלוכני העובר בירושה. בתחילה שמואל מתנגד בחריפות לרעיון המלוכה, ורואה בה מרד בשלטון ה', אך לבסוף הוא ממלא את בקשת העם, בהוראת ה'.

שמואל המליך את מלכי התקופה: שאול המלך, שהקים וייסד את הממלכה הישראלית המאוחדת, ודוד המלך שהמשיך, גיבש והרחיב את מפעלו של שאול בכיבושים גדולים. תקופת שאול מתאפיינת בכך ששמואל ממשיך לשמש כמנהיג רוחני לצד שאול, אך לבסוף נאלץ להדיחו בשם ה'. המקרא מתאר יחסים מורכבים בין שמואל לשאול. יחסי אהבה של כביכול אב ובן, אשר מתחלפים ליחסים קשים שיש בהם כעס, צער ופחד. שמואל מוחה וזועק לה' על גזירת הדחתו של שאול[7], וממשיך להתאבל על גורלו לכל ימי חייו[8]. עם זאת, הוא מוכיחו בחריפות על מעשיו, ואף בשעת מצוקה גדולה של שאול, בעת מלחמתו האחרונה, כאשר שאול נלחץ ומעלה את שמואל באוב, שמואל לא מגלה אמפתיה כלפי שאול, והוא ממשיך בכעסו ומדבר איתו קשות. במקרא מסופר שכאשר ביקש שאול להרוג את דוד, ודוד ברח לניות ברמה היכן ששמואל היה נמצא באותו הזמן, קיבל האחרון מקלט אצל שמואל. כאשר באו חייליו של שאול לבקש את דוד, כולם התנבאו ואחריהם שאול בעצמו, שבא לבקש את המלך המיועד.

על פי המסופר במקרא, מנהיגותו של שמואל התאפיינה בכך שהוא נהג לתור בין הערים והעיירות, על מנת להיות זמין לציבור להתדיינות בפניו וללימוד התורה, ולא המתין לבואם של המתדיינים אל מקום מגוריו[9]. בניו של שמואל - יואל ואביה בני שמואל - אשר היו שופטים בבאר שבע, לא המשיכו את דרכו בהנהגת העם, כיוון שלקחו שוחד והיטו משפט, זו הסיבה שהעם מאס בהנהגה של שופטים ודרש מלך, לצד הדרישה להיות "ככל הגויים"[10].

שמואל נפטר זמן קצר לפני סיום תקופת מלכותו של שאול המלך ונקבר ברמה, עירו[11][12]. ביומן המסע של רבי בנימין מטודלה, שביקר בארץ בשנת 1173, מתואר שהצלבנים, במעברם דרך רמלה שזוהתה על ידם כ"רמה", מצאו במקום את עצמותיו של שמואל הנביא, והביאו אותן יחד איתם, וקברון מחדש בנבי סמואל. על פי המסורת, תאריך פטירתו היה בכ"ח באייר. ויש הסוברים שביום כ"ט באייר. בימים אלו מגיעים יהודים להתפלל במקום שקיבל בתקופה מאוחרת יותר את הזיהוי כקברו של הנביא - בנבי סמואל.

לאחר מות שמואל נערכת מלחמה נוספת בין ישראל ופלשתים. לאחר שפניותיו של שאול לה' מעלות חרס, הוא מחליט לפנות לבעלת אוב מעין דור[13], על אף שפעל בעצמו לגירוש בעלי האוב והידעונים מהארץ. בעלת האוב מזמנת את רוחו של שמואל, ושאול מבקש את עצתו, אך זה כועס עליו על שהעלהו באוב ומבשר לו שה' סר מעליו, ושהוא יובס בידי הפלשתים ומלכותו תיקרע ממנו ותינתן לדוד על שום שלא שמע לה'. דבריו של שמואל מתגשמים בפרק ל"א, ושאול נהרג עם בניו בקרב. עם זאת, חז"ל פרשו ששמואל התפייס עם שאול במפגשם האחרון, ועל מותו בקרב הוא מציין "ומחר אתה ובניך עימי". לביטוי "עימי" פרשנות הגורסת שעוונותיו של שאול נמחלו והוא יזכה להיות עם שמואל בעולם הבא[14].

נבי סמואל בלילה מעילו של שמואל "וּמְעִיל קָטֹן תַּעֲשֶׂה לּוֹ אִמּוֹ וְהַעַלְתָה לוֹ מִיָּמִים יָמִימָה"[15]. חנה אם שמואל, שבאה לבקר אותו במקדש בשילה מדי שנה בשנה - הייתה מכינה לכל מפגש מעיל, שניתן לשמואל כמזכרת ממנה וביטוי לחיבה, בדומה לכתונת שעשה יעקב ליוסף בנו.

המעיל ליווה את שמואל בהמשך חייו, והפעם הבאה בה הופיע היא אחרי המלחמה עם עמלק. שאול, לא הרג את המלך אגג - בניגוד לצו אלוהים. שמואל מתבקש להודיע לשאול שאלוהים נטש אותו ויעביר את שלטונו לאדם ראוי ממנו. כששמואל סב ללכת, שאול תופס במעילו - וזה נקרע. שמואל רואה בכך סימן, ומשווה את הקרע במעיל לקרע שנוצר בין שאול למלכות:"וַיִּסֹּב שְׁמוּאֵל לָלֶכֶת וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף מְעִילוֹ וַיִּקָּרַע. וַיֹּאמֶר אֵלָיו שְׁמוּאֵל קָרַע ה' אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ"[16]. בעקבותיו, עושה הנביא אחיה מעשה דומה בשעה שהוא מנבא לירבעם את קריעת הממלכה מבית דוד[17].

אחרי מות שמואל, נכתב כי שאול מבקש את העלאתו באוב. שאול זקוק לסימנים מזהים כדי לדעת אם באמת מדובר בשמואל - וכשאומרת המעלה באוב שהיא רואה אדם זקן עם מעיל, מבין שאול כי מדובר בשמואל.

שמואל ושמשון קיימים קווי דמיון מובהקים בין שמואל לשופט שחי מעט לפניו, שמשון, אך גם קווי שוני מהותיים.

שניהם מוקדשים מבטן אמם לחיי נזירות, דבר המייחד את שניהם בלבד בתנ"ך כולו[18]. שניהם נולדים לאם עקרה שנפקדה בנס, ואצל שניהם אמותיהם דומיננטיות יותר מאביהן. בדומה לשמואל, גם הורי שמשון זוכים להתגלות אלוהית ולא מבינים זאת בתחילה. בנוסף, הפלשתים הם האויב המשותף לשניהם.

אולם לצד הדמיון, קיים גם ניגוד בולט ומהותי: בעוד שמשון פועל לבד ולא משמש כמנהיג דתי כלל, שמואל אוסף את העם כולו למעמד תשובה לאומי, דבר חריג מאוד בימי השופטים[19]. בניגוד לשמשון שנלחם לבדו ומכה באויביו בעצמו, שמואל מתפלל ומקריב קורבנות בזמן שהעם לוחם בפלשתים[20], דבר המייחד אותו מיתר השופטים שהובילו את העם במלחמה (פרט לדבורה שהייתה אישה, ועלי שהיה זקן מאוד ועיוור[21]).

ככלל, שמשון מזוהה עם גבורה פיזית יוצאת דופן, ואילו שמואל עם גדולה רוחנית מיוחדת, ונחשב בין הנביאים הבולטים בתנ"ך. במספר מקומות נזכר שמואל כשני במעלת נבואתו ותפילתו למשה בלבד. בדבריו לירמיהו אומר ה' "אִם יַעֲמֹד מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל לְפָנַי אֵין נַפְשִׁי אֶל הָעָם הַזֶּה"[22], וכן בתהילים "מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ קֹרִאים אֶל ה' וְהוּא יַעֲנֵם"[23].

שמואל במשנת חז"ל לפי תפיסת חז"ל, שמואל הנביא נחשב כמנהיג האופטימלי, לצד משה ואהרן, או בלשונם: "שלשה חֲמוּרֵי עולם" (משה, אהרן ושמואל הם שלושת גדולי העולם).

"וַיִּשְׁלַח ה' אֶת יְרֻבַּעַל וְאֶת בְּדָן וְאֶת יִפְתָּח וְאֶת שְׁמוּאֵל, וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב, וַתֵּשְׁבוּ בֶּטַח"[24], ואומר: מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו, וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ"[25], שקל הכתוב שלשה קלי עולם כשלשה חמורי עולם, לומר לך: ירבעל בדורו כמשה בדורו! בדן בדורו כאהרן בדורו! יפתח בדורו כשמואל בדורו!

— תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כ"ה, עמוד ב' למעשה, כבר בתנ"ך יש התייחסויות לשמואל כאחד מגדולי הנביאים שעמדו לישראל: "ויאמר ה' אלי אם יעמד משה ושמואל לפני אין נפשי אל העם הזה שלח מעל פני ויצאו"[26].

במסכת חגיגה (דף ד', עמוד ב'); רבי אלעזר כי מטי להאי קרא בכי "ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי" ומה שמואל הצדיק היה מתיירא מן הדין אנו על אחת כמה וכמה, שמואל מאי היא (מנין שהתיירא)? דכתיב; "ותאמר האשה אל שאול אלוהים ראיתי עולים" עולים תרי משמע חד שמואל ואידך דאזל שמואל ואתייה למשה בהדיה אמר ליה (שמואל למשה) דלמא חס ושלום לדינא מתבעינא קום בהדאי דליכא מילתא דכתבת באורייתא דלא קיימתיה. (פירוש - "עולים" ברבים, משמעותו שלפחות 2 עולים, אחד שמואל והשני משה רבינו שהביאו שמואל איתו. אמר לו שמואל למשה : שמא אני מבוקש לעמוד לדין על מעשיי, בוא איתי ותעיד שאין דבר שכתבת בתורה ואני לא קיימתיו.)

בברייתא שבמסכת בבא בתרא המייחסת את ספרי התנ"ך למחברם, מייחסים לשמואל הנביא את כתיבת ספר שמואל (עד למותו. הקטעים שאחר מותו, ובעיקר ספר שמואל ב, נכתבו בידי גד החוזה ונתן הנביא), ספר שופטים ומגילת רות.

שמואל במשנת רבני ימי הביניים הרמב"ם[27] מתאר את המידות הלא מתוקנות של הנביאים כמחיצות שטשטשו להם את הנבואה, ובהקשר של שמואל הוא אומר שלקה במידת הפחד, כאשר פחד מפני שאול, וחשש ללכת להכתיר את דוד למלך כצוויו של האל, ככתוב "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי"[28].

לקריאה נוספת עדין שטיינזלץ, ‏דמויות מן המקרא, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1980, פרק ז' - "שמואל כמחדש דתי". משה גרנות, התנ"ך - כף החובה, הוצאת ירון גולן, 1986, פרק 12 : דמויות מופת, פרק משנה ד': שמואל, עמוד 119. שמעון בר-אפרת, שמואל א ושמואל ב (סדרת "מקרא לישראל"), עם עובד והוצאת מאגנס, 1996. משה אילת, שמואל וכינון המלוכה בישראל, הוצאת מאגנס, 1998. אוריאל סימון, קריאה ספרותית במקרא: סיפורי הנביאים, מוסד ביאליק, 2001. משה גרסיאל, ראשית המלוכה בישראל: עיונים בספר שמואל (ארבעה כרכים), האוניברסיטה הפתוחה, 2008. אמנון בזק, שמואל א': מלך בישראל, הוצאת קורן - ספרי מגיד, תשע"ג. שמואל ב': מלכות דוד, הוצאת קורן - ספרי מגיד, תשע"ד. בנימין לאו, שמואל - בקודש חזיתיך, ידיעות ספרים, 2014. קישורים חיצוניים מיזמי קרן ויקימדיה ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: שמואל ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: קטגוריה:שמואל הנביא קובץ וידאו חנה ושמואל: תיקון לתקופת השופטים? מירי שליסל , סרטון באתר יוטיוב שמואל , באתר הספרייה הווירטואלית של מטח שמואל , ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת" מתיה קם, 'דוד נגד שמואל

'- מעיוני דוד בן-גוריון על שמואל ושאול, באתר 929 - תנ"ך ביחד קטע קול ‏BioCast - אלף אישים באלף שניות: שמואל , באתר iCast‏, 19 במאי 2011 שמואל , באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית) הערות שוליים

"וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן הָרָמָתַיִם צוֹפִים מֵהַר אֶפְרָיִם וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה בֶּן יְרֹחָם בֶּן אֱלִיהוּא בֶּן תֹּחוּ בֶן צוּף אֶפְרָתִי" (ספר שמואל א', פרק א', פסוק א')

ספר דברי הימים א', פרק ו', פסוקים י"ח-כ"ג

אסנת ברטור, מעשה בשבויה יפת תואר - החוק המקראי בראייה ספרותית, האוניברסיטה המשודרת, משרד הביטחון – ההוצאה לאור

משנה, מסכת נזיר, פרק ט', משנה ה'.

"וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר ה' צְבָאוֹת אִם רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא תִשְׁכַּח אֶת אֲמָתֶךָ וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים וּנְתַתִּיו לַה' כָּל יְמֵי חַיָּיו וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ" (ספר שמואל א', פרק א', פסוק י"א)

שופטים יג ה

"וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל שְׁמוּאֵל לֵאמֹר: נִחַמְתִּי כִּי הִמְלַכְתִּי אֶת שָׁאוּל לְמֶלֶךְ כִּי שָׁב מֵאַחֲרַי, וְאֶת דְּבָרַי לֹא הֵקִים; וַיִּחַר לִשְׁמוּאֵל, וַיִּזְעַק אֶל ה' כָּל הַלָּיְלָה" (שמואל א, טו י-יא).

"וְלֹא יָסַף שְׁמוּאֵל לִרְאוֹת אֶת שָׁאוּל עַד יוֹם מוֹתוֹ, כִּי הִתְאַבֵּל שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל; וה' נִחָם כִּי הִמְלִיךְ אֶת שָׁאוּל עַל יִשְׂרָאֵל" (שמואל א, טו לה).

"וְהָלַךְ מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה וְסָבַב בֵּית אֵל וְהַגִּלְגָּל וְהַמִּצְפָּה וְשָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה." (ספר שמואל א', פרק ז', פסוק ט"ז)

"וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ עַתָּה שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם" (ספר שמואל א', פרק ח', פסוק ה')

"וַיָּמָת שְׁמוּאֵל וַיִּקָּבְצוּ כָל יִשְׂרָאֵל וַיִּסְפְּדוּ לוֹ וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּבֵיתוֹ בָּרָמָה" (ספר שמואל א', פרק כ"ה, פסוק א')

"וּשְׁמוּאֵל מֵת וַיִּסְפְּדוּ לוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּקְבְּרֻהוּ בָרָמָה וּבְעִירוֹ" (ספר שמואל א', פרק כ"ח, פסוק ג')

ספר שמואל א', פרק כ"ח, פסוקים ז'-ח'

ויקרא רבה, אמור פרשה כ"ו

ספר שמואל א', פרק ב', פסוק י"ט

ספר שמואל א', פרק ט"ו, פסוקים כ"ז-כ"ח

"וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא וְיָרָבְעָם יָצָא מִירוּשָׁלִָם; וַיִּמְצָא אֹתוֹ אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי הַנָּבִיא בַּדֶּרֶךְ, וְהוּא מִתְכַּסֶּה בְּשַׂלְמָה חֲדָשָׁה וּשְׁנֵיהֶם לְבַדָּם בַּשָּׂדֶה: וַיִּתְפֹּשׂ אֲחִיָּה בַּשַּׂלְמָה הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּקְרָעֶהָ שְׁנֵים עָשָׂר קְרָעִים: וַיֹּאמֶר לְיָרָבְעָם קַח לְךָ עֲשָׂרָה קְרָעִים:  כִּי כֹה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי קֹרֵעַ אֶת הַמַּמְלָכָה מִיַּד שְׁלֹמֹה וְנָתַתִּי לְךָ אֵת עֲשָׂרָה הַשְּׁבָטִים" (מלכים א, יא כט-לא).

על שניהם נאמרות המילים "וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ". (שופטים יג ו, ושמואל א, א יא).

שמואל א פרק ז

"וַיֹּאמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל שְׁמוּאֵל, אַל תַּחֲרֵשׁ מִמֶּנּוּ מִזְּעֹק אֶל ה' אֱלֹהֵינוּ; וְיֹשִׁעֵנוּ מִיַּד פְּלִשְׁתִּים: וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל טְלֵה חָלָב אֶחָד וַיַּעֲלֵהוּ עוֹלָה כָּלִיל לה'; וַיִּזְעַק שְׁמוּאֵל אֶל ה' בְּעַד יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲנֵהוּ ה': וַיְהִי שְׁמוּאֵל מַעֲלֶה הָעוֹלָה וּפְלִשְׁתִּים נִגְּשׁוּ לַמִּלְחָמָה בְּיִשְׂרָאֵל; וַיַּרְעֵם ה' בְּקוֹל גָּדוֹל בַּיּוֹם הַהוּא עַל פְּלִשְׁתִּים וַיְהֻמֵּם, וַיִּנָּגְפוּ לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיֵּצְאוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל מִן הַמִּצְפָּה וַיִּרְדְּפוּ אֶת פְּלִשְׁתִּים וַיַּכּוּם עַד מִתַּחַת לְבֵית כָּר" (שמואל א, פרק ז ז-יא)

שמואל א, ב, כב; ג, ב.

ירמיה טו א

תהילים צט ו

ספר שמואל א', פרק י"ב, פסוק י"א

ספר תהילים, פרק צ"ט, פסוק ו'

ספר ירמיהו, פרק ט"ו, פסוק א'

שמונה פרקים, פרק ז'

שמואל א, טז ב שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא הוא דמות מקראית, בנם של חנה ואלקנה מן הרמתיים צופים. שמואל היה נביא, ומנהיג עם ישראל בסוף תקופת השופטים, בין פטירתו של עלי הכהן להמלכתם של שאול המלך ודוד המלך. לשמואל היו שני בנים - יואל ואביה.

תוכן עניינים 1 מוצאו 2 שמואל על פי המקרא 2.1 מעילו של שמואל 2.2 שמואל ושמשון 3 שמואל במשנת חז"ל 4 שמואל במשנת רבני ימי הביניים 5 לקריאה נוספת 6 קישורים חיצוניים 7 הערות שוליים מוצאו על פי הכתוב בספר שמואל, שמואל הנביא היה משבט אפרים, שכן על אביו, אלקנה, נכתב כי מוצאו "מֵהַר אֶפְרָיִם" ושהוא "אֶפְרָתִי"[1]. במגילת היוחסין שלו המופיעה בדברי הימים[2], כתוב כי מוצאו משבט לוי, מצאצאי קורח. הפרשנות המסורתית לסתירה זו מניחה כי היה בן למשפחת לויים שהתגוררה בנחלת שבט אפרים (לשבט לוי לא הייתה נחלה משלו והלויים חיו בנחלות השבטים האחרים). בחקר המקרא המודרני מקובל כי מחבר ספר דברי הימים המציא לשמואל שושלת יוחסין אלטרנטיבית, כיוון שלתפיסתו רק מי שנמנה עם שבט לוי רשאי לשרת במקדש[3].

שמואל על פי המקרא עוד בטרם לידתו הוקדש שמואל, על ידי חנה אמו, לעבודת ה' במשכן, והובא למשכן שילה עוד בהיותו פעוט, שם גדל וחונך על ידי עלי הכהן, שהיה הכהן הגדול והשופט של אותה תקופה. רבי נהוראי[4] מפרש את הפסוק: "וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ"[5], שנדרה חנה טרם לידתו, כי שמואל הוקדש מרחם אמו להיות נזיר עולם שנאסר בתספורת. ראיה לכך מצויה בסיפורו של שמשון, שגם עליו נאמר "וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ - כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבָּטֶן"[6].

על פי המסופר בספר שמואל, אלוהים מתגלה וקורא לשמואל בלילה, כאשר הוא ישן בהיכל ה', היכן שנמצא ארון האלוהים; בשתי הפעמים הראשונות חשב שמואל שעלי קורא לו וקם לקראתו אך בפעם השלישית בהדרכתו של עלי, הבין שה' קורא לו. בנבואתו בישר לו ה' על עונשו הצפוי של בית עלי, אולם בבוקר חשש לגלות את נבואתו לעלי, ועשה זאת רק לאחר שעלי תבע ממנו שיספר לו. לאחר התגלות האל שמואל זכה לתואר נביא.

לאחר מותם של עלי ובניו במהלך המלחמה בפלשתים, שמואל יורש את תפקידם. מנהיגותו של שמואל התאפיינה בכך שהודגש שהנביא משמיע את דבריו ואת רצונו, בדומה למנהיגותו של משה שהייתה יותר "רוחנית". דגם ששמואל רצה להקים בעם ישראל, אך לא הצליח בו באופן מלא, כך שלאחר זמן העם דרש מלך בשר ודם, שיעמוד בראש העם ככל העמים, וכך נדחתה צורת ההנהגה הכריזמטית והנבואית של השופטים, לטובת משטר מלוכני העובר בירושה. בתחילה שמואל מתנגד בחריפות לרעיון המלוכה, ורואה בה מרד בשלטון ה', אך לבסוף הוא ממלא את בקשת העם, בהוראת ה'.

שמואל המליך את מלכי התקופה: שאול המלך, שהקים וייסד את הממלכה הישראלית המאוחדת, ודוד המלך שהמשיך, גיבש והרחיב את מפעלו של שאול בכיבושים גדולים. תקופת שאול מתאפיינת בכך ששמואל ממשיך לשמש כמנהיג רוחני לצד שאול, אך לבסוף נאלץ להדיחו בשם ה'. המקרא מתאר יחסים מורכבים בין שמואל לשאול. יחסי אהבה של כביכול אב ובן, אשר מתחלפים ליחסים קשים שיש בהם כעס, צער ופחד. שמואל מוחה וזועק לה' על גזירת הדחתו של שאול[7], וממשיך להתאבל על גורלו לכל ימי חייו[8]. עם זאת, הוא מוכיחו בחריפות על מעשיו, ואף בשעת מצוקה גדולה של שאול, בעת מלחמתו האחרונה, כאשר שאול נלחץ ומעלה את שמואל באוב, שמואל לא מגלה אמפתיה כלפי שאול, והוא ממשיך בכעסו ומדבר איתו קשות. במקרא מסופר שכאשר ביקש שאול להרוג את דוד, ודוד ברח לניות ברמה היכן ששמואל היה נמצא באותו הזמן, קיבל האחרון מקלט אצל שמואל. כאשר באו חייליו של שאול לבקש את דוד, כולם התנבאו ואחריהם שאול בעצמו, שבא לבקש את המלך המיועד.

על פי המסופר במקרא, מנהיגותו של שמואל התאפיינה בכך שהוא נהג לתור בין הערים והעיירות, על מנת להיות זמין לציבור להתדיינות בפניו וללימוד התורה, ולא המתין לבואם של המתדיינים אל מקום מגוריו[9]. בניו של שמואל - יואל ואביה בני שמואל - אשר היו שופטים בבאר שבע, לא המשיכו את דרכו בהנהגת העם, כיוון שלקחו שוחד והיטו משפט, זו הסיבה שהעם מאס בהנהגה של שופטים ודרש מלך, לצד הדרישה להיות "ככל הגויים"[10].

שמואל נפטר זמן קצר לפני סיום תקופת מלכותו של שאול המלך ונקבר ברמה, עירו[11][12]. ביומן המסע של רבי בנימין מטודלה, שביקר בארץ בשנת 1173, מתואר שהצלבנים, במעברם דרך רמלה שזוהתה על ידם כ"רמה", מצאו במקום את עצמותיו של שמואל הנביא, והביאו אותן יחד איתם, וקברון מחדש בנבי סמואל. על פי המסורת, תאריך פטירתו היה בכ"ח באייר. ויש הסוברים שביום כ"ט באייר. בימים אלו מגיעים יהודים להתפלל במקום שקיבל בתקופה מאוחרת יותר את הזיהוי כקברו של הנביא - בנבי סמואל.

לאחר מות שמואל נערכת מלחמה נוספת בין ישראל ופלשתים. לאחר שפניותיו של שאול לה' מעלות חרס, הוא מחליט לפנות לבעלת אוב מעין דור[13], על אף שפעל בעצמו לגירוש בעלי האוב והידעונים מהארץ. בעלת האוב מזמנת את רוחו של שמואל, ושאול מבקש את עצתו, אך זה כועס עליו על שהעלהו באוב ומבשר לו שה' סר מעליו, ושהוא יובס בידי הפלשתים ומלכותו תיקרע ממנו ותינתן לדוד על שום שלא שמע לה'. דבריו של שמואל מתגשמים בפרק ל"א, ושאול נהרג עם בניו בקרב. עם זאת, חז"ל פרשו ששמואל התפייס עם שאול במפגשם האחרון, ועל מותו בקרב הוא מציין "ומחר אתה ובניך עימי". לביטוי "עימי" פרשנות הגורסת שעוונותיו של שאול נמחלו והוא יזכה להיות עם שמואל בעולם הבא[14].

נבי סמואל בלילה מעילו של שמואל "וּמְעִיל קָטֹן תַּעֲשֶׂה לּוֹ אִמּוֹ וְהַעַלְתָה לוֹ מִיָּמִים יָמִימָה"[15]. חנה אם שמואל, שבאה לבקר אותו במקדש בשילה מדי שנה בשנה - הייתה מכינה לכל מפגש מעיל, שניתן לשמואל כמזכרת ממנה וביטוי לחיבה, בדומה לכתונת שעשה יעקב ליוסף בנו.

המעיל ליווה את שמואל בהמשך חייו, והפעם הבאה בה הופיע היא אחרי המלחמה עם עמלק. שאול, לא הרג את המלך אגג - בניגוד לצו אלוהים. שמואל מתבקש להודיע לשאול שאלוהים נטש אותו ויעביר את שלטונו לאדם ראוי ממנו. כששמואל סב ללכת, שאול תופס במעילו - וזה נקרע. שמואל רואה בכך סימן, ומשווה את הקרע במעיל לקרע שנוצר בין שאול למלכות:"וַיִּסֹּב שְׁמוּאֵל לָלֶכֶת וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף מְעִילוֹ וַיִּקָּרַע. וַיֹּאמֶר אֵלָיו שְׁמוּאֵל קָרַע ה' אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ"[16]. בעקבותיו, עושה הנביא אחיה מעשה דומה בשעה שהוא מנבא לירבעם את קריעת הממלכה מבית דוד[17].

אחרי מות שמואל, נכתב כי שאול מבקש את העלאתו באוב. שאול זקוק לסימנים מזהים כדי לדעת אם באמת מדובר בשמואל - וכשאומרת המעלה באוב שהיא רואה אדם זקן עם מעיל, מבין שאול כי מדובר בשמואל.

שמואל ושמשון קיימים קווי דמיון מובהקים בין שמואל לשופט שחי מעט לפניו, שמשון, אך גם קווי שוני מהותיים.

שניהם מוקדשים מבטן אמם לחיי נזירות, דבר המייחד את שניהם בלבד בתנ"ך כולו[18]. שניהם נולדים לאם עקרה שנפקדה בנס, ואצל שניהם אמותיהם דומיננטיות יותר מאביהן. בדומה לשמואל, גם הורי שמשון זוכים להתגלות אלוהית ולא מבינים זאת בתחילה. בנוסף, הפלשתים הם האויב המשותף לשניהם.

אולם לצד הדמיון, קיים גם ניגוד בולט ומהותי: בעוד שמשון פועל לבד ולא משמש כמנהיג דתי כלל, שמואל אוסף את העם כולו למעמד תשובה לאומי, דבר חריג מאוד בימי השופטים[19]. בניגוד לשמשון שנלחם לבדו ומכה באויביו בעצמו, שמואל מתפלל ומקריב קורבנות בזמן שהעם לוחם בפלשתים[20], דבר המייחד אותו מיתר השופטים שהובילו את העם במלחמה (פרט לדבורה שהייתה אישה, ועלי שהיה זקן מאוד ועיוור[21]).

ככלל, שמשון מזוהה עם גבורה פיזית יוצאת דופן, ואילו שמואל עם גדולה רוחנית מיוחדת, ונחשב בין הנביאים הבולטים בתנ"ך. במספר מקומות נזכר שמואל כשני במעלת נבואתו ותפילתו למשה בלבד. בדבריו לירמיהו אומר ה' "אִם יַעֲמֹד מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל לְפָנַי אֵין נַפְשִׁי אֶל הָעָם הַזֶּה"[22], וכן בתהילים "מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ קֹרִאים אֶל ה' וְהוּא יַעֲנֵם"[23].

שמואל במשנת חז"ל לפי תפיסת חז"ל, שמואל הנביא נחשב כמנהיג האופטימלי, לצד משה ואהרן, או בלשונם: "שלשה חֲמוּרֵי עולם" (משה, אהרן ושמואל הם שלושת גדולי העולם).

"וַיִּשְׁלַח ה' אֶת יְרֻבַּעַל וְאֶת בְּדָן וְאֶת יִפְתָּח וְאֶת שְׁמוּאֵל, וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב, וַתֵּשְׁבוּ בֶּטַח"[24], ואומר: מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו, וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ"[25], שקל הכתוב שלשה קלי עולם כשלשה חמורי עולם, לומר לך: ירבעל בדורו כמשה בדורו! בדן בדורו כאהרן בדורו! יפתח בדורו כשמואל בדורו!

— תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כ"ה, עמוד ב' למעשה, כבר בתנ"ך יש התייחסויות לשמואל כאחד מגדולי הנביאים שעמדו לישראל: "ויאמר ה' אלי אם יעמד משה ושמואל לפני אין נפשי אל העם הזה שלח מעל פני ויצאו"[26].

במסכת חגיגה (דף ד', עמוד ב'); רבי אלעזר כי מטי להאי קרא בכי "ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי" ומה שמואל הצדיק היה מתיירא מן הדין אנו על אחת כמה וכמה, שמואל מאי היא (מנין שהתיירא)? דכתיב; "ותאמר האשה אל שאול אלוהים ראיתי עולים" עולים תרי משמע חד שמואל ואידך דאזל שמואל ואתייה למשה בהדיה אמר ליה (שמואל למשה) דלמא חס ושלום לדינא מתבעינא קום בהדאי דליכא מילתא דכתבת באורייתא דלא קיימתיה. (פירוש - "עולים" ברבים, משמעותו שלפחות 2 עולים, אחד שמואל והשני משה רבינו שהביאו שמואל איתו. אמר לו שמואל למשה : שמא אני מבוקש לעמוד לדין על מעשיי, בוא איתי ותעיד שאין דבר שכתבת בתורה ואני לא קיימתיו.)

בברייתא שבמסכת בבא בתרא המייחסת את ספרי התנ"ך למחברם, מייחסים לשמואל הנביא את כתיבת ספר שמואל (עד למותו. הקטעים שאחר מותו, ובעיקר ספר שמואל ב, נכתבו בידי גד החוזה ונתן הנביא), ספר שופטים ומגילת רות.

שמואל במשנת רבני ימי הביניים הרמב"ם[27] מתאר את המידות הלא מתוקנות של הנביאים כמחיצות שטשטשו להם את הנבואה, ובהקשר של שמואל הוא אומר שלקה במידת הפחד, כאשר פחד מפני שאול, וחשש ללכת להכתיר את דוד למלך כצוויו של האל, ככתוב "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי"[28].

לקריאה נוספת עדין שטיינזלץ, ‏דמויות מן המקרא, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1980, פרק ז' - "שמואל כמחדש דתי". משה גרנות, התנ"ך - כף החובה, הוצאת ירון גולן, 1986, פרק 12 : דמויות מופת, פרק משנה ד': שמואל, עמוד 119. שמעון בר-אפרת, שמואל א ושמואל ב (סדרת "מקרא לישראל"), עם עובד והוצאת מאגנס, 1996. משה אילת, שמואל וכינון המלוכה בישראל, הוצאת מאגנס, 1998. אוריאל סימון, קריאה ספרותית במקרא: סיפורי הנביאים, מוסד ביאליק, 2001. משה גרסיאל, ראשית המלוכה בישראל: עיונים בספר שמואל (ארבעה כרכים), האוניברסיטה הפתוחה, 2008. אמנון בזק, שמואל א': מלך בישראל, הוצאת קורן - ספרי מגיד, תשע"ג. שמואל ב': מלכות דוד, הוצאת קורן - ספרי מגיד, תשע"ד. בנימין לאו, שמואל - בקודש חזיתיך, ידיעות ספרים, 2014. קישורים חיצוניים מיזמי קרן ויקימדיה ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: שמואל ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: קטגוריה:שמואל הנביא קובץ וידאו חנה ושמואל: תיקון לתקופת השופטים? מירי שליסל , סרטון באתר יוטיוב שמואל , באתר הספרייה הווירטואלית של מטח שמואל , ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת" מתיה קם, 'דוד נגד שמואל

'- מעיוני דוד בן-גוריון על שמואל ושאול, באתר 929 - תנ"ך ביחד קטע קול ‏BioCast - אלף אישים באלף שניות: שמואל , באתר iCast‏, 19 במאי 2011 שמואל , באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית) הערות שוליים

"וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן הָרָמָתַיִם צוֹפִים מֵהַר אֶפְרָיִם וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה בֶּן יְרֹחָם בֶּן אֱלִיהוּא בֶּן תֹּחוּ בֶן צוּף אֶפְרָתִי" (ספר שמואל א', פרק א', פסוק א')

ספר דברי הימים א', פרק ו', פסוקים י"ח-כ"ג

אסנת ברטור, מעשה בשבויה יפת תואר - החוק המקראי בראייה ספרותית, האוניברסיטה המשודרת, משרד הביטחון – ההוצאה לאור

משנה, מסכת נזיר, פרק ט', משנה ה'.

"וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר ה' צְבָאוֹת אִם רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא תִשְׁכַּח אֶת אֲמָתֶךָ וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים וּנְתַתִּיו לַה' כָּל יְמֵי חַיָּיו וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ" (ספר שמואל א', פרק א', פסוק י"א)

שופטים יג ה

"וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל שְׁמוּאֵל לֵאמֹר: נִחַמְתִּי כִּי הִמְלַכְתִּי אֶת שָׁאוּל לְמֶלֶךְ כִּי שָׁב מֵאַחֲרַי, וְאֶת דְּבָרַי לֹא הֵקִים; וַיִּחַר לִשְׁמוּאֵל, וַיִּזְעַק אֶל ה' כָּל הַלָּיְלָה" (שמואל א, טו י-יא).

"וְלֹא יָסַף שְׁמוּאֵל לִרְאוֹת אֶת שָׁאוּל עַד יוֹם מוֹתוֹ, כִּי הִתְאַבֵּל שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל; וה' נִחָם כִּי הִמְלִיךְ אֶת שָׁאוּל עַל יִשְׂרָאֵל" (שמואל א, טו לה).

"וְהָלַךְ מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה וְסָבַב בֵּית אֵל וְהַגִּלְגָּל וְהַמִּצְפָּה וְשָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה." (ספר שמואל א', פרק ז', פסוק ט"ז)

"וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ עַתָּה שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם" (ספר שמואל א', פרק ח', פסוק ה')

"וַיָּמָת שְׁמוּאֵל וַיִּקָּבְצוּ כָל יִשְׂרָאֵל וַיִּסְפְּדוּ לוֹ וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּבֵיתוֹ בָּרָמָה" (ספר שמואל א', פרק כ"ה, פסוק א')

"וּשְׁמוּאֵל מֵת וַיִּסְפְּדוּ לוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּקְבְּרֻהוּ בָרָמָה וּבְעִירוֹ" (ספר שמואל א', פרק כ"ח, פסוק ג')

ספר שמואל א', פרק כ"ח, פסוקים ז'-ח'

ויקרא רבה, אמור פרשה כ"ו

ספר שמואל א', פרק ב', פסוק י"ט

ספר שמואל א', פרק ט"ו, פסוקים כ"ז-כ"ח

"וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא וְיָרָבְעָם יָצָא מִירוּשָׁלִָם; וַיִּמְצָא אֹתוֹ אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי הַנָּבִיא בַּדֶּרֶךְ, וְהוּא מִתְכַּסֶּה בְּשַׂלְמָה חֲדָשָׁה וּשְׁנֵיהֶם לְבַדָּם בַּשָּׂדֶה: וַיִּתְפֹּשׂ אֲחִיָּה בַּשַּׂלְמָה הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּקְרָעֶהָ שְׁנֵים עָשָׂר קְרָעִים: וַיֹּאמֶר לְיָרָבְעָם קַח לְךָ עֲשָׂרָה קְרָעִים:  כִּי כֹה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי קֹרֵעַ אֶת הַמַּמְלָכָה מִיַּד שְׁלֹמֹה וְנָתַתִּי לְךָ אֵת עֲשָׂרָה הַשְּׁבָטִים" (מלכים א, יא כט-לא).

על שניהם נאמרות המילים "וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ". (שופטים יג ו, ושמואל א, א יא).

שמואל א פרק ז

"וַיֹּאמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל שְׁמוּאֵל, אַל תַּחֲרֵשׁ מִמֶּנּוּ מִזְּעֹק אֶל ה' אֱלֹהֵינוּ; וְיֹשִׁעֵנוּ מִיַּד פְּלִשְׁתִּים: וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל טְלֵה חָלָב אֶחָד וַיַּעֲלֵהוּ עוֹלָה כָּלִיל לה'; וַיִּזְעַק שְׁמוּאֵל אֶל ה' בְּעַד יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲנֵהוּ ה': וַיְהִי שְׁמוּאֵל מַעֲלֶה הָעוֹלָה וּפְלִשְׁתִּים נִגְּשׁוּ לַמִּלְחָמָה בְּיִשְׂרָאֵל; וַיַּרְעֵם ה' בְּקוֹל גָּדוֹל בַּיּוֹם הַהוּא עַל פְּלִשְׁתִּים וַיְהֻמֵּם, וַיִּנָּגְפוּ לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיֵּצְאוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל מִן הַמִּצְפָּה וַיִּרְדְּפוּ אֶת פְּלִשְׁתִּים וַיַּכּוּם עַד מִתַּחַת לְבֵית כָּר" (שמואל א, פרק ז ז-יא)

שמואל א, ב, כב; ג, ב.

ירמיה טו א

תהילים צט ו

ספר שמואל א', פרק י"ב, פסוק י"א

ספר תהילים, פרק צ"ט, פסוק ו'

ספר ירמיהו, פרק ט"ו, פסוק א'

שמונה פרקים, פרק ז'

שמואל א, טז ב https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%90%D7%9C