R' Shmuel Shlomo Leiner, 3rd Admur Radzyn

1913--1996- The Eger Family Association- pg. 36

Grand Rabbi Shmuel Shlomo Leiner of Radzin, son of Tiferes Yosef. Established the Radziner Yeshiva Sod Yesharim in Radzin, Poland, which was lead by and under the auspices of his brother-in-law Grand Rabbi Avraham Yissachor Englard of Radzin, who later established a network of 7 yeshivos Sod Yesharim Radzin in various cities throughout Poland. The Rebbe was greatly respected for his greatness in learning, by many Litvisheh Gedolim, even being at such a young age. The Rebbe was known for encouraging resistance to the orders of the Nazis and the Judenrat and for urging people to break out of the ghettos, flee to the forests and take up arms. (Although he never made it to the woods himself, his brother-in-law, Grand Rabbi Avraham Yissachor Englard of Radzin, fled to the woods and joined the partisans with a group of Radziner Chasidim.) The story goes that in his last moments, the Rebbe was wrapped in his father's tallis as a Nazi soldier took him into the Wladawa cemetery at gunpoint. At one point, the Nazi pushed him. The Rebbe turned around, slapped him across the face, and kicked him. This obviously degraded the Nazi greatly, thus stunning him by showing the inner power of the Jewish people . The Rebbe was immediately shot to death on that day, 29 Iyar 5702 (1942). Buried in Wladawa. https://www.academia.edu/36793911/THE_RADZYNER_REBBE_DYNASTY_1840-2...

http://zachor.michlala.edu/manhigim/manhigim_t.asp?num=13&chug=manh...

---

The Radziner Rebbe

The fifth Admor of the Radzin Dynasty

רבי שמואל שלמה ליינר (י"ח בשבט תרס"ט, 9 בפברואר 1909 - סיוון תש"ב, מאי 1942) היה האדמו"ר החמישי לשושלת חסידות איזביצא ראדזין. הוא נספה בשואה והתפרסם כמי שתמך במרד בגרמנים וכונה "הרבי הלוחם". עליו כתב המשורר יצחק קצנלסון את "השיר על הרבי מראדזין" (נכתב במקור ביידיש בשם "דָאס ליד וועגן ראדז'ינער"). היה חתנו של ר' יוסף קאליש, הרבי מאמשינוב. רבי שמואל שלמה ליינר נולד לרבי מרדכי יוסף אלעזר ליינר מראדזין בעל ה"תפארת יוסף". בתרפ"ט (1929) הוכתר כאדמו"ר מראדזין, אך המשיך עוד כחמש שנים לשבת בוורשה שבה גר באותן שנים. בתרצ"ד חזר לראדזין והקים את ישיבת "סוד ישרים", בה למדו כמאתיים בחורים. נודע במסירותו הרבה לתלמידיו ובדאגה גם לצרכיהם החומריים. עם התייסדות הישיבה, מינה את גיסו וממלא מקומו האדמו"ר אברהם ישכר אנגלרד מראדזין לנשיא הישיבה. עם הזמן, פתח רבי אברהם ישכר עוד שבע סניפים בעיירות שונות, בשליחות גיסו האדמו"ר. הפיץ את הרעיון של סבו, רבי גרשון חנוך הניך ליינר בעניין החזרת פתיל התכלת לציצית, ופעל רבות למען החינוך התורני בכל רחבי המדינה. נדד לערים רחוקות בפולין כדי לייסד תלמודי תורה לבנים ובתי ספר של בית יעקב לבנות. כמה שבועות לפני מלחמת העולם השנייה נפגש עם הרב אלכסנדר זושא פרידמן, מראשי החינוך התורני בפולין וממנהיגי אגודת ישראל שנודע בחיבורו על התורה בשם "מעיינה של תורה", ופרש לפניו תוכנית מקיפה לחיזוק החינוך התורני בפולין. בועיים לפני פרוץ המלחמה פיזר את ישיבתו ודאג שתלמידיו יגיעו בשלום לביתם. לאחר שפרצה המלחמה ביתו שימש כמקלט ואכסניה לפליטים. פעילותו נודעה לגרמנים והוא הספיק לברוח מבעוד מועד לוולאדובה עם רעייתו וחמשת ילדיו. בוולאדובה פעל לשכנע שהגרמנים לא שולחים את היהודים לעבודה, כפי שחשבו רבים, אלא להשמדה. הוא לא נמנע מלתקוף קשות את היודנרט על שיתוף פעולה עם הגרמנים. הוא התנגד בחריפות רבה למסירת רשימות שמות של יהודים לגרמנים, וקרא ליהודים לברוח ליערות ולהתנגד בכוח על ידי פיצוץ גשרים ורכבות. הוא עצמו היה מוכן לצאת ללחימה בגרמנים בראש 50 איש לפחות, אך לא הצליח לגייס די אנשים. קריאתו למלחמה בגרמנים הגיעה גם לוורשה, והיו עדויות שהרבי הסתובב במספר גטאות לשכנע בצדקת דרכו. נעשו מספר ניסיונות שלא צלחו להצלת הרב ואף נשלחו כספים למטרה זו. אך הרב לא הסכים לעזוב את וולאדובה והשתמש בכספים שנשלחו להצלתו לקבורת יהודים שנזרקו מקרונות הרכבות בדרך למחנות המוות. בשירו הגדול על הרבי מראדזין (1,200 שורות) כותב קצנלסון שהרבי התחפש לאיכר יצא עם שק כסף אל האיכרים בסביבה והבטיח סכומי כסף למי שיביא לו גופות של יהודים לקבורה. עם זאת לא ברור אם הדברים התרחשו כפי המתואר בשיר או שיש כאן תיאור ספרותי. ישנן גרסאות שונות למותו של הרבי: לפי "ידיעות" - העתון המחתרתי של תנועת "דרור" מי"ז בסיוון תש"ב (2 ביוני 1942) צעיר יהודי נחקר היכן הרבי וכדי להציל את עצמו מסר את מקומו של הרבי. הנאצים ירו בו ולאחר מכן גם ברבי. לפי העתון היידי פארווערטס האדמו"ר חייך לעבר הגרמנים בשעה שעינו אותו, והם רכזו את כל בני הקהילה ותלו את האדמו"ר הנערץ לנגד עיניהם. גופת הרבי נשארה תלויה שלושה ימים עד שכמה יהודים סיכנו עצמם והביאו את גופתו לקבורה. לפי גרסה נוספת שמשו של הרבי שמע שהגרמנים רוצים לרצוח את הרבי והתייצב לפני הגרמנים כדי שיהרגו אותו במקום הרבי, והגרמנים ירו בו במקום. כשנודע לרבי ששמשו נהרג במקומו התייצב בפני הגרמנים לאחר שטבל במקווה, לבש טלית וקיטל וברך את ברכת קידוש השם. לפי גרסה אחרת הגרמנים גילו את מקום שבתו של הרבי בגלל הלשנה וכשבאו אנשי הגסטפו לביתו, יצא האדמו"ר מראדזין לקראתם כשהוא עטוף בטלית ומתפלל. הרבי הובל בלוויית חסידיו הבוכים אל רחבת בית הכנסת ושם הוצא להורג בירייה.

(ויקיפדיה)

מנשה אונגר, אדמו"רים שנספו בשואה, ירושלים תשס"ז - דפוס צילום של ירושלים תשכ"ט בהוספת מפתח האישים המופיעים בספר. הרב איסר פרנקל, יחידי סגולה תל אביב תשמ"ט - הדפסה שביעית עם תוספות לספר שיצא לראשונה בתשט"ו. שלמה זלמן שרגאי, בנתיבי חסידות איזביצא-ראדזין, שני חלקים, ירושלים תשל"ב ותשל"ד. אלה אזכרה ה' (בעריכת יצחק לווין), ניו יורק תשכ"ג. יצחק קצנלסון, השיר על הרבי מראדזין, בתוך: כתבים אחרונים, עמ' 160-115 (המקור היידי בעמ' 112-67). אהרן סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות חלק חמישי בני ברק תשמ"ח עמ' קלג.