Rabbi Hillel "Magid" Rivlin, of Shklov

---

------------------------------------------

http://www.rivlinfamily.com/index.php?option=com_content&task=view&...

---

http://no666.wordpress.com/2009/11/21/%d7%94%d7%a8%d7%90%d7%a9%d7%9...

---

http://collections.tourolib.org/gsdl/cgi-bin/library?e=d-00000-00--...

---

First member of the Rivlin family who came on Aliya to Eretz Yisrael in 1809, together with other students of the Gaon of Vilna (the G'ra)

---

---

http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/1/496

---

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ספר קול התור

---

---

GEDCOM Note

<p>

---

</p><p><p></p></p><p><p></p></p><p><p></p></p><p><p></p></p><p><p></p></p><p><p></p></p><p><p>------------------------------------------</p></p><p><p></p></p><p><p>http://www.rivlinfamily.com/index.php?option=com_content&task=view&...</p></p><p><p></p></p><p><p></p></p><p><p></p></p><p><p></p></p><p><p></p></p><p><p></p></p><p><p></p></p><p><p></p></p><p><p></p></p><p><p></p></p><p><p></p></p><p><p></p></p><p><p></p></p><p><p></p></p><p><p></p></p><p><p></p></p><p><p></p></p><p><p></p></p><p><p></p></p><p><p></p></p><p><p></p></p><p><p></p></p><p><p></p></p><p><p></p></p><p><p></p></p><p><p></p></p><p><p></p></p><p><p></p></p><p><p></p></p><p><p>

---

</p></p><p><p>http://no666.wordpress.com/2009/11/21/%d7%94%d7%a8%d7%90%d7%a9%d7%9...</p><p><p>

---

</p></p><p><p></p></p><p><p>http://collections.tourolib.org/gsdl/cgi-bin/library?e=d-00000-00--...</p><p><p></p></p><p><p></p></p><p><p></p></p><p><p></p></p><p><p></p></p><p><p></p></p><p><p></p></p><p><p></p></p><p><p></p></p><p><p>

---

</p></p><p><p>First member of the Rivlin family who came on Aliya to Eretz Yisrael in 1809, together with other students of the Gaon of Vilna (the G'ra)</p></p><p><p></p></p><p><p>

---

</p></p><p><p></p></p><p><p></p></p><p><p>

---

</p></p><p><p>http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/1/496</p></p><p><p>

---

</p></p><p><p>Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ספר קול התור</p></p><p><p></p></p><p>

---

</p>

GEDCOM Note

נולד בשקלוב ביום ב' דראש השנה ב' תשרי תקי"ח - 16.9.1757

יחד עם אביו היה מגדולי העיר ועסקניה, עמד בראש הישיבה המפורסמת שהיתה שם, והיה מבאי ביתו ומתלמידיו של הגר"א מווילנא זצ"ל.

מימי נעוריו נודע כעילוי מופלג בתורה ואף למד מאביו שפות ומדעים. ומסורת בידינו כי עזר להגר"א בכתיבת חידושיו וביאוריו לתורת הקבלה.

בתולדות אביו, סופר על ייסודה של אגודת "חזון ציון" על ידי ר' בנימין ור' הלל בשנת תקמ"א [1781]; על האספה הגדולה שקראו בשקלאב בשנת תקס"ו - 1806 , ועל עליית השיירה של שבעים משפחות שכללו 511 נפשות, בראשותו של ר' הלל, משקלוב שהגיעה לארץ הכרמל והגליל וחנו בעכו ביום השמיני לחודש אלול תקס"ט - 20.8.1809, ובערב ראש השנה תק"ע - 1809 חנו בעיר צפת.

כמי שלא נח ולא שקט למען ציון, היה ר' הלל, גם בבואו לארץ, עם אחוזת מרעהו מתלמידי הגר"א, הראש והראשון אשר לא נח ולא שקט עד שעלו לירושלים והתיישבו בה. וכאשר באו לתוכה, התחיל בייסוד יישובה, כפי התכנית והאופנים אשר תיכנו מראש, כדי לבער את עשו משערי ירושלים ולעשותה ירושלים הבנוייה, ואז יפול שרו של עשו בכל העולם, ותהיה גאולת ישראל ותיקון עולם במלכות שדי.

מיד בבואם התחילו ר' הלל וחבריו בבניין ירושלים וייסדו בה "אהלי תורה לחכמים ועוללים" והקימו בה "יסודי חסד ואדני משפט", והחלו ב"גאולת נחלות ד' " ובבניין וקניין בתי "מחסה לדלים".

ר' הלל שלח אז קול קורא, "קול מהיכל" ליהודי חו"ל, בו בישר להם על ייסוד היישוב בהצלחה, וזירז אותם לעלות לציון. ואכן צפירת התקוה הקיצה נרדמים, ועליית ירושלים החלה בחברות". בקולו מהיכל אף השמיע על השקלים: קרא כי כל אב ואם בישראל יתרום שקל להחזקת קרנות התורה והעבודה והחסד בציון ולקומם יישובה ולבנות בה בית כנסת ובית מדרש, מקדש מעט, בבניין רם ונישה, ולהרים כבוד ישראל בעיר ד'.

הון זהב הוזיל מכיסו, ממה שהביא מרבת עושרו בחו"ל, בגאולת חצרות קודש מידי זרים, וברוח אל אשר יצוק בקרבו הסתופפו רבים בחצרות בית ד'.

בהין צדק וחסד נהג את העדה ונשאה כאב מרחם, ויומם ולילה עסק בצרכי הציבור על כל ענפיהם. "רב וקדוש, אוהב שלום ורודף שלום, חביב הכל, רב פעלים ורב המרץ, מופת הדור במדרש ובמעשה", ואמרתו תמיד, כהלל הזקן בשעתו: "אם אני כאן הכל כאן". - כל תכונותיו אלו עמדו לו בייסוד היישוב האשכנזי בירושלים ובהחזקתו במשך תקופתו הראשונה.

החזקת היישוב באותה תקופה היתה תלוייה ב"גבאות הראשית" של אגודת "חזון ציון", שנשארה בשקלוב, ואחרי עלייתו של ר' הלל לירושלים ופטירת ר' בנימין אביו, עמד בראשה בנו של ר' הלל, ר' משה המגיד זצ"ל. ר' הלל וחבריו בירושלים, ור' משה בנו וחבריו בחו"ל, ניהלו את החזקת היישוב בירושלים ואת העלאת שיירות נוספות לארץ, שהיו באות תכופות ומגדילות את היישוב בירושלים.

ר' הלל עצמו הביא אתו הון רב, מרבת עושרו מבית אביו, באופן שהיה לו להחזקת עצמו. כאמור גם "הון זהב מכיסו הוזיל בגאולת חצרות קודש מידי זרים". וגם לשאר צורכי העדה, ובפרט להחזקת מוסדות התורה לחכמים ולתינוקות של בית רבן. הוא גם כונן בית מדרש מיוחד בביתו, שנקרא בשם "קהל ישורון", וכלכל את הוצאותיו, לרבות תמיכת הבאים להתפלל וללמוד בו, בכתבים ובספרים, משלו ומשל קרוביו שבחו"ל.

"קימאה קימאה", "כאילת השחר" ובהצנע לכת עשו ר' הלל וחבריו את מעשיהם בירושלים לקראת הגאולה, כי כאשר ידעו מראש עיכובים רבים נתעכבו אחרי כל צעד וצעד שעשו מחמת תנאי המקום ואלה אשר הילכו בו. בדעת ובמרמה ובשמירה מפני עין רעה ולשון סתר היו צריכים לנהל ולהוציא לפועל את כל תכניותיהם. אבל ידוע ידעו וקווה קיוו כי עברו את כל המעצורים וישיגו את מאווייהם.

אחרי שסידרו את הצרכים הראשונים של היישוב וכוננו את מוסדותיו החיוניים ביותר, אמרו לגשת להקמת אבן הראשה אשר חשבו לעשות, והוא בניין בית רם ונישא שיהיה משכן ומשגב לתורה ולתפילה ושבו יתקיימו לעת עתה, כל זמן שהבית הגדול והקדוש חרב, דברי הנביאים: כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלם". הבניין הזה היה צריך לשמש גם ה"היכל" אשר בו ירושלים תיווסד ותיבנה, לפי מה שכתוב בישעיה (מה, כח): "ירושלים תבנה והיכל תוסד".

כל זמן שבית המקדש חרב בעוונותינו ואין אנו יכולים לעלות למקומו, אמרו לבנות את

ה "המקדש מעט" לכל הפחות במקום הכי קרוב למקום המקדש, והוא לפני הכותל המערבי ממש. אולם מטעמים מובנים לא קל היה גם להם להשיג את הדבר במלואו. בכל התאמצויותיהם לא יכלו להתגבר על המפריעים ולא יכלו לרכוש את המקום על יד הכותל המערבי ממש או לבנות עליו את הבניין כאשר חשבו. לדבר זה היה נחוץ גם הון עצום וגם השתדלות מדינית תקיפה ומחוכמת כלפי שליטי ותושבי העיר והארץ בימים ההם. שני הדברים האלה אמנם נמצאו להם על ידי חתנו של ר' הלל, ה"ה הנגיד המפורסם מו"ה שמריהו לוריא זצ"ל, אשר גם הוא היה חבר ב"גבאות הראשית" של אגודת "חזון ציון" בחו"ל והיה לאחד מעמודיה התיכוניים, גם בכוח אישיותו הנכבדה והפעילה וגם ברוב עושרו ונדיבותו. ר' הלל מירושלים עמד בקשרי מכתבים אתו והורה לו מה לעשות לשיבת ציון ולבניין ירושלים, וגם לימד אותו שישקיע כספים מהונו בגאולת חצרות ובבניין בתים בירושלים ובשאר צורכי היישוב. וכשעמדה על הפרק גאולת נחלת ד' הקדושה ביותר, כדי לקומם עליה את המכון לתורה ולתפילה כנ"ל, נשלח ר' שמריהו באופן מיוחד במלאכות ירושלימה, בשנת תקצ"ג [1833], ואם כי כאמור את המקום על יד הכותל המערבי ממש לא השיגו, הרי הועילה שתדלנותו של ר' שמריהו וגם הונו הרב, בקניית המקום הכי קרוב אליו שיכלו לקנות, וזהו מקום "חורבת ר' יהודה החסיד" אשר נבנו בו אח"כ בית המדרש הראשון "מנחם ציון" ואח"כ בית המדרש "שערי ציון" ולבסוף בית המדרש הגדול "בית יעקב" אשר עד לחורבן היישוב היהודי בעיר העתיקה ירושלים בעת מלחמת השחרור בשנת תש"ח - 1948 היה בית הכנסת הגדול והמרכזי של ירושלים.

לא רק בניין ירושלים גופה היה בתכניתם של אבות "חזון ציון". אמנם זאת היתה אבן הפינה של מעשיהם ובזאת היתה תלוייה הצלחתם בפינוי הדרך לקראת הגאולה. אבל עוד מראש היתה כוונתם ליישוב ארץ ישראל כולה ולנטוע אותה כרמים ויערות. כי הלוא גם בזאת ראו תנאי והכשרה לגאולה, לפי דברי הנביא ירמיהו (לב, מד): "שדות בכסף יקנו וגו' בארץ בנימין ובסביבי ירושלים ובערי יהודה ובערי ההר ובערי השפלה ובערי הנגב כי אשיב את שבותם נאם ד' ". סוף הפסוק תלוי בראשיתו, ומלבד מה שכך יוצא לפי מדרש הפסוק הזה, הרי לא יתכן קיום לישוב ירושלים בלי ברכת ה' בשדה.

לכן עוד בתקופה הראשונה של היישוב האשכנזי הנוכחי בירושלים, דהיינו עוד בימיו של ר' הלל, לפני שנת ת"ר [1840], החלו בגאולת אדמות "בארץ בנימין ובסביבי ירושלים", וגם כאן ר' הלל, בעושרו ובעושר חתנו ר' שמריהו לוריא ועוד מקרוביהם העשירים בחו"ל, היו ראשי העושים בדבר.

לפי המסופר נגאלו עוד אז, לפני שנת ת"ר [1840], שטחי אדמה בין ירושלים והכפר רמה, אלא שלרגלי השינויים המדיניים שבאו בממשלת הארץ אח"כ, אחרי מלחמות תורקיה במצרים וכיבוש הארץ ע"י התורקים, נשמט הקרקעות מידי היהודים.

באותה התקופה היו מתפשטות בארץ, מדי כמה שנים, מגפות שונות, אשר עשו שמות בתושביה. ביותר היו סובלים ממכת מגפת החולירע, שהיתה באה כמעט אחת לשבע שנים. גם כאן עבודה קשה ונכבדה היתה לראשי הישוב, בטיפול בנגועי המגפה שהיו רבים וגם בנקיטת אמצעים מונעים, למען לא תבוא המגפה או שלא תתפשט. כמה פעמים היו מוכרחים לצאת את העיר ולשבת זמן מה באחד הכפרים אשר מחוצה לה והיה צריך לסדר את אכסון בני העיר באופנים זמניים שם.

שלושים השנה הראשונות של היישוב היו כולן בבחינת חבלי לידתו, שהיו מלאות צרות וייסורים בצורות שונות. קשים ביותר היו חבלי הלידה האחרונים, בעשר השנים האחרונות של המאה השישית. שיא הצרות של עשר השנים הללו היה הרעש שהיה בצפת בשנת תקצ"ז [1837], שגרם לחורבן היישוב שם והכביד מאד על היישוב בירושלם. קודם לרעש, באותה השנה, פשטו הדרוזים ועלו כשואה על צפת וישימו בה שמות ושערוריות אשר לשמען תצלינה האוזניים. מלבד זאת שבו זרים חיל עמנו בכל ארץ יהודה וארץ הגליל בשנות תקצ"ד ותקצ"ט [1834,1839], ובשנים אלה היה דֶבֶר כבד וגם חרב וגם רעב. הצרות האיומות הללו הביאו לידי דלדול היישוב וכלתה פרוטה מן הכיס. גם התמיכה שבאה מחו"ל היתה מעטה אז, והייאוש התחיל להתגנב בלב כמה מבני היישוב, אשר לבם לא היה די סמוך ובטוח בניצחון הגאולה מתוך הצרה והאפלה, וגם בחו"ל קמו "קצרי אמנה", אשר "באחת דברו ואותה דרשו ותבעו, לשלוח אוניות ולהוציא מירושלים ומארץ ישראל את שארית בניה", כי לא האמינו שכל הצרות והייסורים הם רק נסיונות מאת ה' ובהם תיקנה להם ארץ ישראל.

גם ר' הלל סבל בסבלות היישוב של עשר השנים האחרונות ממחלות וחולשה ולפעמים גם מדוחק כלכלי. על כך הננו יכולים לקרוא במכתב שכתב ר' הלל לחתנו ר' שמריהו לוריא ביום כ"ה טבת תקצ"ח - 1838. אבל באותו מכתב אנו רואים כי לא התאונן ר' הלל על קשי מצבו כי אם קיבל את הייסורין באהבה וקיווה לטובה שתבוא חר כך.

ביום שבת קודש ט' סיון התקצ"ח - 2.6.1838, כשהשתוללה בירושלים מגפת חולירע, נפטר ר' הלל, בהיותו בן שמונים שנה, ונקבר בבית הקברות שבהר הזיתים. בפנקס החברה קדישא נרשם:

    "הרב המאור הגדול החכם השלם המופלא בתורה ויראה כבוד מו"ה הלל בהרב ר' בנימין

מק"ק שקלאב, י"נ בטהרה ביום ש"ק ט' סיון הקצ"ח ליצירה".
ובספר תולדות חכמי ירושלים, בסעיף המוקדש לר' הלל, נרשם:

"שמו של הרב ר' הלל ז"ל וחכמת לבו ינעמו עד היום לזקני שער שבירושלים וזכרו לא ימוש מפיהם".

אשתו - צפורה בת זאב וולף ביחווער.

צאצאיהם: משה מגיד, אליהו, אביגדור, שלמה זלמן, גיטל, חנה, שרה, ביילא.

מתוך ויקיפדיה:

רבי הלל ריבלין משקלוב (1758 - 1838), תלמיד הגאון מווילנה. היה ממנהיגי גלי עליית תלמידיו לארץ ישראל בתחילת המאה ה-19.

אביו של רבי הלל, רבי בנימין ריבלין משקלוב, היה בן דודו של הגאון מווילנה.

לפי מסורת משפחת ריבלין, בשנת ה'תקמ"ב (1782) נוכח הגאון מווילנה שאין באפשרותו לעלות לארץ ישראל בעצמו, והעמיד את ר' הלל בראשות תנועת "חזון ציון" שתייסד עלייה לארץ ישראל, ומסר לו את "סודות הגאולה". על פי מסורת זו עמד ר' הלל בראש עליית תלמידי הגר"א לארץ ישראל בשנת 1809, אולם על פי מחקרים ותעודות שמצא ד"ר אריה מורגנשטרן, עלה רבי הלל ריבלין לארץ-ישראל רק בשנת תקצ"ב (1832).

בנו, הרב משה ריבלין, שימש כרבה של העדה האשכנזית בירושלים בין השנים ת"ר- תר"ו (1840 - 1846)

נכדיו, ובראשם רבי יוסף ישעיהו ריבלין המשיכו בדרכו, והיו המתיישבים הראשונים מחוץ לחומות העיר העתיקה של ירושלים.

נולד בשקלוב ביום ב' דראש השנה ב' תשרי תקי"ח - 16.9.1757

יחד עם אביו היה מגדולי העיר ועסקניה, עמד בראש הישיבה המפורסמת שהיתה שם, והיה מבאי ביתו ומתלמידיו של הגר"א מווילנא זצ"ל.

מימי נעוריו נודע כעילוי מופלג בתורה ואף למד מאביו שפות ומדעים. ומסורת בידינו כי עזר להגר"א בכתיבת חידושיו וביאוריו לתורת הקבלה.

בתולדות אביו, סופר על ייסודה של אגודת "חזון ציון" על ידי ר' בנימין ור' הלל בשנת תקמ"א [1781]; על האספה הגדולה שקראו בשקלאב בשנת תקס"ו - 1806 , ועל עליית השיירה של שבעים משפחות שכללו 511 נפשות, בראשותו של ר' הלל, משקלוב שהגיעה לארץ הכרמל והגליל וחנו בעכו ביום השמיני לחודש אלול תקס"ט - 20.8.1809, ובערב ראש השנה תק"ע - 1809 חנו בעיר צפת.

כמי שלא נח ולא שקט למען ציון, היה ר' הלל, גם בבואו לארץ, עם אחוזת מרעהו מתלמידי הגר"א, הראש והראשון אשר לא נח ולא שקט עד שעלו לירושלים והתיישבו בה. וכאשר באו לתוכה, התחיל בייסוד יישובה, כפי התכנית והאופנים אשר תיכנו מראש, כדי לבער את עשו משערי ירושלים ולעשותה ירושלים הבנוייה, ואז יפול שרו של עשו בכל העולם, ותהיה גאולת ישראל ותיקון עולם במלכות שדי.

מיד בבואם התחילו ר' הלל וחבריו בבניין ירושלים וייסדו בה "אהלי תורה לחכמים ועוללים" והקימו בה "יסודי חסד ואדני משפט", והחלו ב"גאולת נחלות ד' " ובבניין וקניין בתי "מחסה לדלים".

ר' הלל שלח אז קול קורא, "קול מהיכל" ליהודי חו"ל, בו בישר להם על ייסוד היישוב בהצלחה, וזירז אותם לעלות לציון. ואכן צפירת התקוה הקיצה נרדמים, ועליית ירושלים החלה בחברות". בקולו מהיכל אף השמיע על השקלים: קרא כי כל אב ואם בישראל יתרום שקל להחזקת קרנות התורה והעבודה והחסד בציון ולקומם יישובה ולבנות בה בית כנסת ובית מדרש, מקדש מעט, בבניין רם ונישה, ולהרים כבוד ישראל בעיר ד'.

הון זהב הוזיל מכיסו, ממה שהביא מרבת עושרו בחו"ל, בגאולת חצרות קודש מידי זרים, וברוח אל אשר יצוק בקרבו הסתופפו רבים בחצרות בית ד'.

בהין צדק וחסד נהג את העדה ונשאה כאב מרחם, ויומם ולילה עסק בצרכי הציבור על כל ענפיהם. "רב וקדוש, אוהב שלום ורודף שלום, חביב הכל, רב פעלים ורב המרץ, מופת הדור במדרש ובמעשה", ואמרתו תמיד, כהלל הזקן בשעתו: "אם אני כאן הכל כאן". - כל תכונותיו אלו עמדו לו בייסוד היישוב האשכנזי בירושלים ובהחזקתו במשך תקופתו הראשונה.

החזקת היישוב באותה תקופה היתה תלוייה ב"גבאות הראשית" של אגודת "חזון ציון", שנשארה בשקלוב, ואחרי עלייתו של ר' הלל לירושלים ופטירת ר' בנימין אביו, עמד בראשה בנו של ר' הלל, ר' משה המגיד זצ"ל. ר' הלל וחבריו בירושלים, ור' משה בנו וחבריו בחו"ל, ניהלו את החזקת היישוב בירושלים ואת העלאת שיירות נוספות לארץ, שהיו באות תכופות ומגדילות את היישוב בירושלים.

ר' הלל עצמו הביא אתו הון רב, מרבת עושרו מבית אביו, באופן שהיה לו להחזקת עצמו. כאמור גם "הון זהב מכיסו הוזיל בגאולת חצרות קודש מידי זרים". וגם לשאר צורכי העדה, ובפרט להחזקת מוסדות התורה לחכמים ולתינוקות של בית רבן. הוא גם כונן בית מדרש מיוחד בביתו, שנקרא בשם "קהל ישורון", וכלכל את הוצאותיו, לרבות תמיכת הבאים להתפלל וללמוד בו, בכתבים ובספרים, משלו ומשל קרוביו שבחו"ל.

"קימאה קימאה", "כאילת השחר" ובהצנע לכת עשו ר' הלל וחבריו את מעשיהם בירושלים לקראת הגאולה, כי כאשר ידעו מראש עיכובים רבים נתעכבו אחרי כל צעד וצעד שעשו מחמת תנאי המקום ואלה אשר הילכו בו. בדעת ובמרמה ובשמירה מפני עין רעה ולשון סתר היו צריכים לנהל ולהוציא לפועל את כל תכניותיהם. אבל ידוע ידעו וקווה קיוו כי עברו את כל המעצורים וישיגו את מאווייהם.

אחרי שסידרו את הצרכים הראשונים של היישוב וכוננו את מוסדותיו החיוניים ביותר, אמרו לגשת להקמת אבן הראשה אשר חשבו לעשות, והוא בניין בית רם ונישא שיהיה משכן ומשגב לתורה ולתפילה ושבו יתקיימו לעת עתה, כל זמן שהבית הגדול והקדוש חרב, דברי הנביאים: כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלם". הבניין הזה היה צריך לשמש גם ה"היכל" אשר בו ירושלים תיווסד ותיבנה, לפי מה שכתוב בישעיה (מה, כח): "ירושלים תבנה והיכל תוסד".

כל זמן שבית המקדש חרב בעוונותינו ואין אנו יכולים לעלות למקומו, אמרו לבנות את

ה "המקדש מעט" לכל הפחות במקום הכי קרוב למקום המקדש, והוא לפני הכותל המערבי ממש. אולם מטעמים מובנים לא קל היה גם להם להשיג את הדבר במלואו. בכל התאמצויותיהם לא יכלו להתגבר על המפריעים ולא יכלו לרכוש את המקום על יד הכותל המערבי ממש או לבנות עליו את הבניין כאשר חשבו. לדבר זה היה נחוץ גם הון עצום וגם השתדלות מדינית תקיפה ומחוכמת כלפי שליטי ותושבי העיר והארץ בימים ההם. שני הדברים האלה אמנם נמצאו להם על ידי חתנו של ר' הלל, ה"ה הנגיד המפורסם מו"ה שמריהו לוריא זצ"ל, אשר גם הוא היה חבר ב"גבאות הראשית" של אגודת "חזון ציון" בחו"ל והיה לאחד מעמודיה התיכוניים, גם בכוח אישיותו הנכבדה והפעילה וגם ברוב עושרו ונדיבותו. ר' הלל מירושלים עמד בקשרי מכתבים אתו והורה לו מה לעשות לשיבת ציון ולבניין ירושלים, וגם לימד אותו שישקיע כספים מהונו בגאולת חצרות ובבניין בתים בירושלים ובשאר צורכי היישוב. וכשעמדה על הפרק גאולת נחלת ד' הקדושה ביותר, כדי לקומם עליה את המכון לתורה ולתפילה כנ"ל, נשלח ר' שמריהו באופן מיוחד במלאכות ירושלימה, בשנת תקצ"ג [1833], ואם כי כאמור את המקום על יד הכותל המערבי ממש לא השיגו, הרי הועילה שתדלנותו של ר' שמריהו וגם הונו הרב, בקניית המקום הכי קרוב אליו שיכלו לקנות, וזהו מקום "חורבת ר' יהודה החסיד" אשר נבנו בו אח"כ בית המדרש הראשון "מנחם ציון" ואח"כ בית המדרש "שערי ציון" ולבסוף בית המדרש הגדול "בית יעקב" אשר עד לחורבן היישוב היהודי בעיר העתיקה ירושלים בעת מלחמת השחרור בשנת תש"ח - 1948 היה בית הכנסת הגדול והמרכזי של ירושלים.

לא רק בניין ירושלים גופה היה בתכניתם של אבות "חזון ציון". אמנם זאת היתה אבן הפינה של מעשיהם ובזאת היתה תלוייה הצלחתם בפינוי הדרך לקראת הגאולה. אבל עוד מראש היתה כוונתם ליישוב ארץ ישראל כולה ולנטוע אותה כרמים ויערות. כי הלוא גם בזאת ראו תנאי והכשרה לגאולה, לפי דברי הנביא ירמיהו (לב, מד): "שדות בכסף יקנו וגו' בארץ בנימין ובסביבי ירושלים ובערי יהודה ובערי ההר ובערי השפלה ובערי הנגב כי אשיב את שבותם נאם ד' ". סוף הפסוק תלוי בראשיתו, ומלבד מה שכך יוצא לפי מדרש הפסוק הזה, הרי לא יתכן קיום לישוב ירושלים בלי ברכת ה' בשדה.

לכן עוד בתקופה הראשונה של היישוב האשכנזי הנוכחי בירושלים, דהיינו עוד בימיו של ר' הלל, לפני שנת ת"ר [1840], החלו בגאולת אדמות "בארץ בנימין ובסביבי ירושלים", וגם כאן ר' הלל, בעושרו ובעושר חתנו ר' שמריהו לוריא ועוד מקרוביהם העשירים בחו"ל, היו ראשי העושים בדבר.

לפי המסופר נגאלו עוד אז, לפני שנת ת"ר [1840], שטחי אדמה בין ירושלים והכפר רמה, אלא שלרגלי השינויים המדיניים שבאו בממשלת הארץ אח"כ, אחרי מלחמות תורקיה במצרים וכיבוש הארץ ע"י התורקים, נשמט הקרקעות מידי היהודים.

באותה התקופה היו מתפשטות בארץ, מדי כמה שנים, מגפות שונות, אשר עשו שמות בתושביה. ביותר היו סובלים ממכת מגפת החולירע, שהיתה באה כמעט אחת לשבע שנים. גם כאן עבודה קשה ונכבדה היתה לראשי הישוב, בטיפול בנגועי המגפה שהיו רבים וגם בנקיטת אמצעים מונעים, למען לא תבוא המגפה או שלא תתפשט. כמה פעמים היו מוכרחים לצאת את העיר ולשבת זמן מה באחד הכפרים אשר מחוצה לה והיה צריך לסדר את אכסון בני העיר באופנים זמניים שם.

שלושים השנה הראשונות של היישוב היו כולן בבחינת חבלי לידתו, שהיו מלאות צרות וייסורים בצורות שונות. קשים ביותר היו חבלי הלידה האחרונים, בעשר השנים האחרונות של המאה השישית. שיא הצרות של עשר השנים הללו היה הרעש שהיה בצפת בשנת תקצ"ז [1837], שגרם לחורבן היישוב שם והכביד מאד על היישוב בירושלם. קודם לרעש, באותה השנה, פשטו הדרוזים ועלו כשואה על צפת וישימו בה שמות ושערוריות אשר לשמען תצלינה האוזניים. מלבד זאת שבו זרים חיל עמנו בכל ארץ יהודה וארץ הגליל בשנות תקצ"ד ותקצ"ט [1834,1839], ובשנים אלה היה דֶבֶר כבד וגם חרב וגם רעב. הצרות האיומות הללו הביאו לידי דלדול היישוב וכלתה פרוטה מן הכיס. גם התמיכה שבאה מחו"ל היתה מעטה אז, והייאוש התחיל להתגנב בלב כמה מבני היישוב, אשר לבם לא היה די סמוך ובטוח בניצחון הגאולה מתוך הצרה והאפלה, וגם בחו"ל קמו "קצרי אמנה", אשר "באחת דברו ואותה דרשו ותבעו, לשלוח אוניות ולהוציא מירושלים ומארץ ישראל את שארית בניה", כי לא האמינו שכל הצרות והייסורים הם רק נסיונות מאת ה' ובהם תיקנה להם ארץ ישראל.

גם ר' הלל סבל בסבלות היישוב של עשר השנים האחרונות ממחלות וחולשה ולפעמים גם מדוחק כלכלי. על כך הננו יכולים לקרוא במכתב שכתב ר' הלל לחתנו ר' שמריהו לוריא ביום כ"ה טבת תקצ"ח - 1838. אבל באותו מכתב אנו רואים כי לא התאונן ר' הלל על קשי מצבו כי אם קיבל את הייסורין באהבה וקיווה לטובה שתבוא חר כך.

ביום שבת קודש ט' סיון התקצ"ח - 2.6.1838, כשהשתוללה בירושלים מגפת חולירע, נפטר ר' הלל, בהיותו בן שמונים שנה, ונקבר בבית הקברות שבהר הזיתים. בפנקס החברה קדישא נרשם:

    "הרב המאור הגדול החכם השלם המופלא בתורה ויראה כבוד מו"ה הלל בהרב ר' בנימין

מק"ק שקלאב, י"נ בטהרה ביום ש"ק ט' סיון הקצ"ח ליצירה".
ובספר תולדות חכמי ירושלים, בסעיף המוקדש לר' הלל, נרשם:
"שמו של הרב ר' הלל ז"ל וחכמת לבו ינעמו עד היום לזקני שער שבירושלים וזכרו לא ימוש מפיהם".

אשתו - צפורה בת זאב וולף ביחווער.

צאצאיהם: משה מגיד, אליהו, אביגדור, שלמה זלמן, גיטל, חנה, שרה, ביילא.

הרב הלל ריבלין (ה"חזון ציון") נולד בשקלוב, ליד מוהילוב שעל הדנייפר, רוסיה, בשנת תקי"ח (1758), לאביו הרב בנימין (מגזע רבני וילנה ר' משה קרמר ור' משה רבקה'ש , בעל "באר הגולה", שממנו השתלשל שם המשפחה רבקה'ש ריוועלעס - ריבלין, קרובו של הגאון ר' אליהו מוילנה, מראשי עדת ישראל בשקלוב, מחבר הספר "גביעי גביע הכסף", חידושים לפי הפשט במקרא, משנה וגמרא שקלוב תקס"ד). למד בישיבה שיסד אביו בשקלוב בחבורת גדולי התורה שהתרכזו שם, ביניהם מתלמידי הגר"א, וגם הוא היה נוסע אל הגר"א לקבל השפעה רוחנית ותורנית.

משהחלה עלית חסידי חב"ד בתקל"ז ממדינת רייסין (רוסיה הלבנה), נתעוררה בשקלוב, ברוח הוראות הגר"א, ביזמת ר' בנימין ובנו ר' הלל וחבורתם בתקמ"א תנועת "חזון ציון" לעודד ולארגן את עלית ה"פרושים" ואת התמיכה בקיומם בארץ. המרכז נקבע בשקלוב. ר' בנימין היה אז כבר חלש מחמת זקנה ובנו ר' הלל היה הרוח החיה בפעולה זו ועל שמה נקרא בפי העם בכנוי "דער חזון ציון". דרש ברבים בשקלוב ובערים אחרות למען העליה ובתקס"ו ארגנו בשקלוב כנסיה גדולה של רבנים וראשי קהלות ועסקנים מרוסיה, פולין הצפונית וליטא והניחו את היסוד לארגון התנועה לעליה ולתמיכה בעולים.

בתקס"ט עלה ארצה בראש שיירה בת שבעים נפש, מתלמידי הגר"א והנלוים אליהם, ואחרי טלטולי דרכים בעגלות ביבשה ובספינות-מפרש בים במשך עשרה חדשים הגיעו על סף שנת תק"ע לעכו ועלו להתישב בצפת, כי בירושלים היתה אז כמעט סכנה לאשכנזים לדור בה (הערבים היו מציקים להם בתביעות ובנגישות בגלל החוב של תלמידי רבי יהודה החסיד מלפ ני למעלה ממאה שנה אז, שנשאר ללא פרעון), ואשכנזים שניסו לדור בה הוכרחו להתחפש לספרדים ולהיות תחת חסות העדה הספרדית.

בתקע"ב עלה בראש חבורה קטנה מצפת לירושלים, כדי להגשים את שאיפת הגר"א שהמרכז של ה"פרושים" יהיה בירושלים (בצפת היו החסידים רוב מנינה ורוב בנינה של העדה האשכנזית), נשאו את תלאות חיל החלוץ של הישוב האשכנזי בירושלים, עד כי במשך הזמן הלך וגדל ישוב זה ונעשה לעובדה קיימת ומתפתחת. קבע את דירתו ובית מדרשו בחצר שבה היה לפנים בית-מדרשו של רבי חיים בן עטר (בעל "אור החיים" על התורה), התפרנס מהכנסות רכושו הרב שהשאיר בשקלוב, ומהכנסות רבית שקיבל בעד הלואות לערבים, והחזיק מנין מיוחד של תלמידי-חכמים בחצרו על חשבונו והיה הראב"ד הראשון בעדה הקטנה, שכל חבריה היו גדולי תורה והיה מקיים קשרי-מכתבים עם ראשי הכולל שבגולה למען החזקתו וחיזוקו של הישוב בירושלים. כשנתרבה הישוב האשכנזי בירושלים עלידי עולים חדשים ושרידי הביזה והרעש מצפת, והוא כבר זקן, עברה ההנהלה לידי אחרים. בעקב המלחמות והמהומות בארץ, לרגל הכיבוש המצרי של מחמד עלי ובנו-חורגו אברהים פחה שהיה נציבו בארץ, אבד חלק גדול מרכושו של ר' הלל בהלואות שהערבים סירבו לפרוע, ואחרי שהשקיע סכומים גדולים בגאולת חצרות ורכישת "חזקה" בהן בעיר העתיקה ובתמיכות לעניים, והוא חי בדחקות לעת זקנתו, אך גם אז סירב לקבל תמיכה מהכולל והסתפק בהכנסה הקטנה שקיבל משרידי רכושו שבגולה.

היה מכובד מאד בעיני רבני העדה הספרדית ומנהיגיה, ובהשפעתו הונהגו תיקונים שונים בעניני הצבור וגם בדיני השחיטה והכשרות בהתאם למנהגי האשכנזים (שהיו זקוקים לאכול משחיטת הספרדים).

בהשפעתו עלה ארצה חתנו הגביר העסקן ר' שמריה לוריא ממוהילב (בעל בתו חנה ואבי העסקנית חיהציפה אשת ר' יחיאל מיכל פינס) בשנת תקצ"ג, עזר בכספו לעניי העדה, וביחוד בעת מגפת החולירע, הגיע לעמדה מכובדת אצל השליט אברהים פחה, השתדל בפניו לטובת הישוב בענינים חשובים והחל בפעולה למען השגת ביטול ה"חוב" של תלמידי ר' יהודה החסיד ושחרור ה"חורבה" מידי הערבים שהחזיקו בה. הודות לעמדתו זו הצליח גם להשיג רשיון, במחיר שוחד רב, לרדת לתוך מערת המכפלה בלבוש ערבי והיה היהודי היחידי שזכה לכך. אך לאחר שהותו בארץ למעלה משנתיים הוכרח לחזור לרוסיה.

ר' הלל היה הראשון למשפחת ריבלין בארץ, שהגיעה מאז לדור שמיני ומספר נפשותיה עולה לאלפים.

נפגע במגפת החולירע ונפטר בירושלים, ט' סיון תקצ"ח, ולפקודת השלטונות שרפו את כל כליו וכתביו, ביניהם כתבים בעניני הכולל וראשית הישוב וחידושי תורה, כדי למנוע את הפצת המחלה.

צאצאיו: הרב משה ("ר' משה מגיד"), שנתמנה בשנת ת"ר מטעם רבני וילנה, שקלוב ומינסק ראשי הכולל למנהיג וראש העדה בירושלים ונשלח לחסל את הסכסוכים שפרצו בה וסיכנו את קיומה (הגיע ארצה בתר"א); ר' אליהו (שנקרא ר' אליהו בעלה"ק - בעל לשון הקודש - שהיה הראשון בין האשבנזים שהחל לדבר בקביעות בעברית ; עלה ארצה בתקע"א ובנו ר' יוסף יואל היה המנהל והסופר הראשון של כולל הפרושים, עולי ליטא ורייסין); הרב שלמה זלמן, ראב"ד בשקלוב, מחבר הספר "דברי שלמה", מהגבאים הראשיים של הכולל בשקלוב ; חנה אשת ר' שמריה לוריא.

רבי הלל ריבלין משקלוב, מרואי פני הגר"א ומראשוני העולים לירושלים. . נולד בשקלאוו ב' דר"ה תקי"ח, עלה לארץ ישראל בראשות שיירה גדולה, בחודש אלול תקס"ט [%D7%9B%D7%9A על פי המקובל, ויש המאחרים את זמן עלייתו לשנים מאוחרות יותר]. נפטר בירושלים בשבת קודש ט' סיוון תקצ"ח. זו' מרת ציפורה (ציפא), אף היא נפטרה בירושלים. ושניהם נקברו בהר הזיתים, בחלקות של הספרדים.

הלל ריבלין רבי הלל ריבלין משקלוב (ב' דראש השנה ב' בתשרי ה'תקי"ח - 16 בספטמבר 1757 - שבת קודש ט' בסיוון ה'תקצ"ח - 2 ביוני 1838), שהמסורת המשפחתית טוענת שהיה תלמיד הגאון מווילנה. היה ממנהיגי גלי עליית תלמידיו לארץ ישראל בתחילת המאה ה-19. אביו של רבי הלל, רבי בנימין ריבלין משקלוב, היה בן דודו של הגאון מווילנה ותלמידו. לפי מסורת משפחת ריבלין, בשנת ה'תקמ"ב (1782) נוכח הגאון מווילנה שאין באפשרותו לעלות לארץ ישראל בעצמו, והעמיד את ר' הלל בראשות תנועת "חזון ציון" שתייסד עלייה לארץ ישראל, ומסר לו את "סודות הגאולה". על פי מסורת זו עמד ר' הלל בראש עליית תלמידי הגר"א לארץ ישראל בשנת תקס"ט (1809), אולם על פי מחקרים ותעודות שמצא ד"ר אריה מורגנשטרן, עלה רבי הלל ריבלין לארץ-ישראל שלא מרצונו ורק בשנת תקצ"ב (1832). נישא לציפורה (ציפא), בתו של משה יוזל'ס ביחווער. בנם, הרב משה ריבלין, שימש כרבה של העדה האשכנזית בירושלים בין השנים ת"ר- תר"ו (1840 - 1846) נכדיו, ובראשם רבי יוסף ישעיהו ריבלין המשיכו בדרכו, והיו המתיישבים הראשונים מחוץ לחומות העיר העתיקה של ירושלים. את שיטת הגאולה שקיבל מרבו, הגר"א, ערך רבי הלל בספר "קול התור". על מסורות אלו ועל אותנטיות ספר זה יצאו עוררין במהלך השנים. מאז הוצאת הספר כנספח לספר "התקופה הגדולה" על ידי הרב מנחם מנדל כשר מהווה "קול התור" בסיס לשיטת "גאולה בדרך הטבע". רבים בציונות הדתית נוהגים לצטט מספר זה. קישורים חיצוניים[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה]

הרב הלל ריבלין - אתר משפחת ריבלין אלי אשד, הראשון לבית ריבלין :על הילל ריבלין ( "החזון ציון" ), בלוג באתר "רשימות", 21 בנובמבר 2009 Stub judaism.png ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו. קטגוריות: קצרמר יהדותתלמידי הגר"ארבנים אורתודוקסיםרבנים ארץ ישראלייםמשפחת ריבליןרבנים בלארוסיםאנשי עליות קודמותיהודים הקבורים בהר הזיתים הרב הגאון רבי הלל ב"ר בנימין ריבלין

יחד עם אביו היה מגדולי העיר ועסקניה, עמד בראש הישיבה המפורסמת שהיתה שם, והיה מבאי ביתו ומתלמידיו של הגר"א מווילנא זצ"ל.

מימי נעוריו נודע כעילוי מופלג בתורה ואף למד מאביו שפות ומדעים. ומסורת בידינו כי עזר להגר"א בכתיבת חידושיו וביאוריו לתורת הקבלה.

בתולדות אביו, סופר על ייסודה של אגודת "חזון ציון" על ידי ר' בנימין ור' הלל בשנת תקמ"א [1781]; על האספה הגדולה שקראו בשקלאב בשנת תקס"ו - 1806 , ועל עליית השיירה של שבעים משפחות שכללו 511 נפשות, בראשותו של ר' הלל, משקלוב שהגיעה לארץ הכרמל והגליל וחנו בעכו ביום השמיני לחודש אלול תקס"ט - 20.8.1809, ובערב ראש השנה תק"ע - 1809 חנו בעיר צפת.

מרואי פני הגר"א, היה מראשוני העולים-הפרושים מיסדי הישוב האשכנזי בירושלם בשנת תק"ע, ומו"צ בירושלם משנת תקפ"ט עד תקצ"ח, הוא אבי משפחת ריבלין ומשפחות רבות אחרות בירושלם - אורנשטיין, ילין, בלוי, אייזנשטיין, פרוש, לעווי, ועוד ועוד.

אשתו מרת צפורה (ציפא) בת ר' זאב וואלף ביחווער בהר"ר משה ר' יוזל'ס משקלאב. (השמטות ותיקונים בעמוד 121).

ר' הלל ואשתו מנוחתם כבוד על בית העלמין הישן של הספרדים בהר הזיתים.