Rabbi Shlomo HaKohen Rabinowicz of Radomsk "Tiferes Shlomo"

Is your surname Rabinowicz?

Research the Rabinowicz family

Rabbi Shlomo HaKohen Rabinowicz of Radomsk "Tiferes Shlomo"'s Geni Profile

Share your family tree and photos with the people you know and love

  • Build your family tree online
  • Share photos and videos
  • Smart Matching™ technology
  • Free!

HaRav Shlomo HaKohen Rabinowicz, (Tiferes Shlomo)

Hebrew: הרב שלמה הכהן ראבינאוויטש, (תפארת שלמה)
Also Known As: "Shloma HaKohen Rabinowicz", "Tiferes Shloma", "Tiferes Shlomo"
Birthplace: Wloszczowa, Włoszczowa County, Swietokrzyskie, Poland
Death: March 16, 1866 (69)
Radomsko, Radomsko County, Łódź Voivodeship, Poland
Place of Burial: Radomsko, Radomsko County, Łódź Voivodeship, Poland
Immediate Family:

Son of Rabbi Dov Zvi-Hirsch HaKohen Rabinowicz A.B.D. Wloszczowa and Frimeta Rabinowicz
Husband of Gittel Rabinowitz
Father of Estera Rabinowicz; R' Aryey Liebus Rabinowicz; Lejzor Dawid Rabinowicz; Rachel Litmanowicz (Rabinowitz); Marya Rabinowicz and 4 others
Brother of Sarah Grondman

Occupation: תפארת שלמה של ראדאמסק, Rabbi of Radomsko, האדמו"ר מראדומסק
Managed by: Randy Schoenberg
Last Updated:

About Rabbi Shlomo HaKohen Rabinowicz of Radomsk "Tiferes Shlomo"

They called him the Tzaddik and author of the book "Tiferes Shlomo" of Radomsk. He is Grand Rabbi Shlomo Hacohen Rabinovitch of Radomsk (Tiferes Shlomo) - First Radomsker Rebbe. His book "Tiferet Shelomo" (1867-69) is considered one of the classic works of Chasidism and which is constantly being reprinted. He became Rov of Radomsk in 1842. Many wondrous stories are told about him.

Grand Rabbi Shlomo Hacohen Rabinovitch of Radomsk (Tiferes Shlomo) - First Radomsker Rebbe The second Rebbe of Radomsk was Harav Avrohom Yissochor ZT"L, the Chesed L' Avraham (1843 - 1892) . The third Rebbe of Radomsk was the Harav Yechezkel ZT"L, the Knesses Yechezkel (1864 - 1910).

The last Rebbe, Rabbi Shlomo Chanoch ZT"L HY"D, who perished with his family in 1942 in the Warsaw Ghetto was known for the network of Yeshivos "Keser Torah" he had established throughout Poland and Galicia. The Radomsker Chassidim during the period between the two World Wars, were counted among the three largest Chassidic movements in Poland.

The Chassidic Dynasty of Radomsk in Poland existed over four generations. The founder was Rabbi Shlomo HaCohen Rabinowicz ZT"L (1801 - 1866), author of one of the best known classics of Chassidic literature; "Tiferes Shlomo"

Radomsker Rebbe's Yahrzeit

On Tuesday evening, March 24, a gathering at the Radomsker Beis Medrash in Boro Park commemorated the yahrzeit of Rabbi Shlomo Rabinowitz, zt"l (1803-1861), founding Radomsker Rebbe and revered author of Tiferes Shlomo, a chassidishe classic. Participating in the event was Rabbi Noson Nochum Englard, son of Rabbi Avrohom Yesochor Englard, zt"l (1905-2005), late Radziner Rebbe in Bnei Brak. The Radziner Rebbe was a grandson of the Chesed L'Avrohom.

The Radziner Rebbe's mother, Rebbetzin Esther Frimet, a"h, was the daughter of the Knesses Yechezkel. Rebbetzin Esther Frimet was married to Rabbi Yeshaye Englard, zt"l, Sosnowitzer Rav in Poland.

The Radziner Rebbe was the eldest grandchild of the Knesses Yechezkel and preciously regarded as a future Torah luminary. As a youth, he studied under Rabbi Dovid Moshe (Rav Moishele) Rabinowitz, Hy"d (d. 1942), son-in-law of Rabbi Shlomo Chaim Rabinowitz, zt"l (1885-1942), last Radomsker Rebbe and author of Shivchei Kohen.

Sadly, the direct chassidishe lineage of Radomsker Rebbes came to an end on Shabbos Parshas Ekev, 18 Av, August 1, 1942, when the last Radomsker Rebbe and his entire family, including his only daughter and son-in-law and their infant son, were murdered in the Warsaw Ghetto by Nazi beasts. They were buried in a mass grave in the main cemetery of Warsaw. Radomsker Chassidim constituted the third largest chassidishe following in pre-Holocaust Poland. Only Ger and Alexander were larger. Radomsk had a network across Poland and Galicia of 36 large yeshivos, named Kesser Torah, where the study of Torah was glorious and intense.

Rabbi Shlomo Chanoch Rabinowitz, Hy"d (1885-1942), fourth and last Radomsker Rebbe and author of Shivchei Kohen, was a dynamic and charismatic leader. He was the son of Rabbi Yechezkel Rabinowitz, zt"l (1864-1910), third Radomsker Rebbe and author of Knesses Yechezkel; son of Rabbi Avrohom Yesochor Ber Rabinowitz, zt"l (1843-1891), second Radomsker Rebbe and author of Chesed L'Avrohom; son of Rabbi Shlomo Rabinowitz, zt"l (1803-1861), founding Radomsker Rebbe and revered author of Tiferes Shlomo, a chassidishe classic.

After World War I, Rabbi Shlomo Chanoch moved to Sosnowitz where he began a revolutionary structural change in the Torah study of chassidishe youth in Poland. Prior to WWI, the Torah education of chassidishe youth took place in the thousands of shteiblach that dotted the length and breadth of Poland and Galicia. In the close-knit, warm, and intense spiritual atmosphere of the shteibel, great Torah scholars developed as they studied side-by-side with rabbis, dayanim, businessmen, and laborers. There were no social barriers and the young learned from the old. So, too, were chassidishe customs and lore transmitted from generation to generation.

World War I changed the whole world order. Hundreds of thousands of Jews were uprooted and established kehillos were destroyed. The Radomsker Rebbe realized that a drastic change had to take place. The shteibel alone as a spiritual anchor for chassidishe youth was no longer enough. He built a network of yeshivos in cities across Poland and Galicia. On Lag B'Omer 1926, at a gathering of Radomsker Chassidim, the Rebbe said "The time has come to found yeshivas where the younger generation will be able to learn and toil in Torah. We must plant the light of Torah in every city in Poland. Until now, everybody learned where he desired and what he desired. Times have changed and today the necessity is to set up organized yeshivas and appoint Roshei Yeshivas who will educate our youth. The yeshivos will be called Kesser Torah."

Shortly thereafter, eight yeshivos had opened their doors in Bendin, Padgurz, Kshanov, Valbaram, Ushpazin, Tchanstechav, Lodz, and Krakow. The Krakow yeshiva had several hundred students. The yeshivos operated independently, each with its own Rosh Yeshiva and initially each yeshiva studied a Talmudic tractate of its own choice. Later that was changed and all the yeshivos studied the same tractate.

The budget, including faculty wages, food, and lodging of the students, was paid for from the private funds of the Rebbe. Although one of the wealthiest individuals in Poland at that time, the Rebbe's considerable resources were dedicated towards funding the yeshivos, while he and his family lived in a simple apartment in Sosnowitz.

Kibbutz Govoha, located in the city of Sosnowitz, was founded by the Rebbe specifically for older students who had proven to be the best in the entire network of yeshivos. Many of those brightest and sharpest minds gathered in Sosnowitz. In 1930, nine yeshivos, in addition to Kibbutz Govoha, were functioning. Throughout the 1930s, yeshivos were added and by 1939, the eve of World War II, 36 yeshivos with more than 4,000 students comprised the network of Radomsker yeshivos.

The network was destroyed and most of its students were murdered in the Holocaust. On that sad day in the Warsaw Ghetto, the beacon of Torah radiance was violently extinguished. With the Rebbe, his only daughter, Rebbetzin Reizel a"h, her husband, Rabbi Dovid Moshe Rabinowitz, and their baby boy, Hy"d were all murdered.

Today, the Chassidus of Radomsk continues to exist in Kollel Kesser Torah in Jerusalem, in Montreal, in Whispering Pines section of Lakewood, and in the Radomsker Beis Medrash in Boro Park.

The Radomsker dynasty

By Y. Feinkind


The Radomsker Dynasty, [founded by] the Tiferes Shlomoh, is as old as the Jewish kehile in Radomsk. At the beginning, Jews were not permitted to live in Radomsk. This privilege was granted by King Wladislaw IV in 1643 and legally applied until 1862. Before, the Jews had settled in the fields around the city, so that a “Pale of Settlement” was created in Bugaj, which was a suburb separated by a gate with a tollgate at the bridge.

The first Jewish inhabitants consisted of the newcomers arriving from the surrounding poor areas. In 1832 the local Jews, who earlier belonged to the kehile in Przedborz, obtained an independent kehile with its own cemetery from the administrative powers. Until then Radomsker Jews would bury their corpses in Sulmierzyce.

In 1834 the Radomsker Kehile invited Rebbe Reb Shlomoh'le of Wloszczowe as the first town rabbi, Reb Hirsz Wloszczower's son. He was the first rabbi in Radomsk and received the salary of 15 gilden (2.25 rubles) a week. In the rabbi's letters, Reb Shlomoh'le discussed with the businessmen that his Gitele, the Rebbitzin, should be able to maintain a store. He did not want to be entirely dependent on the businessmen...

In Wloszczowe, the Rebbitzin had a little store, but she did not have a great success in selling. It was because of this that Reb Meir'l Apter and "The Mogilinicer" advised Reb Shlomoh'le that he should accept 'G-d's Throne' in Radomsk, although the city was still small. In Radomsk the Rebbitzin did business in the market with troughs and thus helped the Rabbi with income, although the Radomsker shopkeepers did not like the Rebbitzin's competition...

From the time of Reb Shlomoh'le, the author of "Tiferes Shlomoh," Radomsk grew in both esteem and wealth and in [the number of] Jews. However, Tiferes Shlomoh was not very satisfied with the members of his community. Because of his prominence in learned and Talmudic circles, the rabbis crowned him as Rebbe and thanks to this he began to draw a means of support for his household. The “great rising star,” Reb Haim Tsuncer and still other prominent men strongly supported him; Reb Moishe Lelewer, before his departure for Eretz-Yisroel, asked his congregation to travel to Radomsk.

At first, Tiferes Shlomoh had to put up with a lot from the Kotsker [Hasidim], but later his greatest opponents and enemies became his best friends and followers. The Tiferes Shlomoh conquered them with his great piety, scholarship and Hasidism.

The great Polish Gaon, the “great rising star,' strongly befriended Tiferes Shlomoh. He would send his followers to him in cases of despair, so that the Tiferes Shlomoh would bring salvation and consolation from heaven with his prayers for [these] Jews. Thousands of people would besiege his Beis-Midresh in Radomsk, seeking his help. Although the Tiferes Shlomoh would be very angry and often even would push the crowd from him and scream, the crowd would rush his doors. His screaming was taken as a remedy for the evil decrees, which hung over their heads, and they were helped.


When the Tiferes Shlomoh was still a young man in the Piotrkower Yeshiva he had a reputation as a great prodigy. At thirteen years of age he already knew the whole "Urim-Veumin"of Reb Yohanos Eibeshitz and had himself written "Khudushim." At night when he remained alone in the Beis-Midresh, he would deeply immerse himself in the Kabbalah seforim and devoted himself to Hasidism.

There is a story that once standing so immersed at

p. 113

the dark window of the Western Wall of the Beis-Midresh, looking out to the old cemetery and reciting the Zohar, he had a strong yearning for mercy and he became troubled in his heart. Tiferes Shlomoh took the shofar out of the reading desk and began to blow 'tekiah' (one of the three sounds of the shofar). Suddenly he saw the corpses in shrouds besieging the window and yelling to him, "Is this the shofar-call of the Meshiekh (Messiah) and of the resurrection of the dead?" This vision so frightened Tiferes Shlomoh that he immediately threw down the shofar and left the Beis-Midresh and ran where his eyes carried him. The corpses, alas, had to return to their eternal rest. When he told the story to “Bris-Abraham,” with whom he had studied, he was strongly berated because he devoted himself to Hasidism instead of to the Talmud and the commentaries.

However, Tiferes Shlomoh went further on his well-worn way, and, when he became rebbe, he, it is told by the Hasidim, literally resurrected the dead and [manifested] other great miracles.

In the time of the Polish rebellion, in 1863, the Jews found themselves between two fires. Every minute other people came and caused a stir with the Rebbe. Here the Cossacks had captured a Jew and led him to the gallows; here the rebels wanted to hang a Jew. Without any reason, etc., etc. Tiferes Shlomoh rescued many Jews from death.

When the rebels occupied the local estate of the Jewish owner in Plawno, the relatives created a great commotion in the Rebbe's Beis-Midresh and did not want to leave. Tiferes Shlomoh sharply rebuked them, as was his nature, and told them to go home. "It will all come to money and the money will not be lost," he said. The children of the estate owner took the advice of the Rebbe and bought their father's freedom for 8 thousand rubles. The lord, who managed the group of rebels, was aware that the Radomsker “prophet,” whom he knew well and was often reminded of by his Jewish lessee, had told them to give the money. The lord did not give the money to the revolutionary committee, but he placed it in an envelope and sealed it. He wrote on the envelope from whom and how much he had and hid it in his home.

Suddenly, the lord's house was attacked by General Bremzen, who operated in the other area with General Wagner's Cossacks. The envelope with the money and the inscription was found during a search of the lord's house. General Bremzen ordered that the Jewish estate owner from Plawno, whose name appeared on the envelope, be brought to him. Again, they ran to the Rebbe in Radomsk, and Tiferes Shlomoh, angry with the children, immediately left to take the money from the general. The general listened to the whole story about the money and not wanting to pick a quarrel with the Rebbe, about whom he had heard a great deal, freed the rich man from Plawno and gave him back all of the money. Thus was fulfilled the promise of Tiferes Shlomoh.


In Radomsk proper, Tiferes Shlomohle took a deep interest in the population. It was necessary to redeem Jews from Czarist Russian military conscription. He went house to house with Reb Tuvia, his gabe, to collect the money for redeeming the “prisoners.” During the winter, he again collected donations for wood for the poor; for Passover - flour for matzohs for the poor; and in an emergency - for the poor, for the sick, etc.

On the other hand, Tiferes Shlomohle opposed every phenomenon that was not to his liking and got involved with everything and everyone. He even involved himself in the fashion of the women's world and struggled against it with all of his energy. He proclaimed a ban on the style of “hooped skirts,” which appeared in 1862, that Jewish women should not wear them. When a certain rich woman in Radomsk, not paying attention to the Rebbe's ban, presumed to appear in the street in a “hooped skirt,” she lacked for no distress. Tiferes Shlomohle placed a real curse on her and it did come true. Her children, Heaven preserve us, died the same year.

It is told in the Hasidic storybook about the quarrel that he had with the Radomsker official paid to arrange exclusions from army conscription to whom Tiferes Shlomoh himself went to discuss a donation for the ransoming of soldiers. The official did not want to give [up as many soldiers] as the Rebbe asked him to, and therefore [the official] did not want to take the money. The official argued with Tiferes Shlomoh and said he would denounce him to the authorities, because he was freeing Jews from the military. A short time later, because the Jews boycotted him, the official who was a very rich man [lost the privilege of taking the money]. He became a common beggar. The Rebbe did not want in any case to forgive the threat of denunciation.


Tiferes Shlomoh died erev Rosh Khoydesh Nisen (1866) at the age of 63. (He was born in Wloszczowe in 1802). He was the town rabbi in Radomsk for 32 years.

Eight days earlier, (at the close of Shabbos, the 23rd of Adar [March]) [Reb Haim Tsuncer], “Khidushi-Hrim” died, saying before his death, that the coming Friday, they will have in heaven a dear Bel-Tfile (person who recites the prayers) to welcome the Shabbos. He meant by that, Tiferes Shlomoh, who was also a great Bel-Menagn (person with great musical talent). Another version relates that when Tiferes Shlomoh learned of the death of [Reb Haim Tsuncer], he then folded his arms and said, “In honor of this guest, they will surely invite me to welcome Shabbos in heaven.” A half an hour after this, the great “priest to the Lord up high” died.

Of his six* sons, G-d chose a successor to the great “man of the people”, the Rebbe Reb Abrahamle (“Khesed Abraham”), who died the 13th of Elul 1891. His son, Reb Yehezkeile, the “Knesset Yehezkeil,” was the successor to his great father and he died young (18th of Khesvan 1911).

  • Translator's note: This number conflicts with the information in the previous chapter and with the information that appears on Tiferes Shlomoh's death record filed in Radomsk in 1866, which list three sons and three daughters. Perhaps “six sons” includes both his sons and sons-in-law.

All three rabbis from one dynasty were buried in one oyel (tomb), which symbolizes the three generations of Radomsker Hasidism. Near the oyel is found the grave of the Rebbitzen

p. 114

Gitele, the wife of Tiferes Shlomoh. She fasted every Monday and Thursday. She died at the age of 92. It is told that Gitele once became ill, during the lifetime of Tiferes Shlomoh. He prayed for her health and said thus, “G-d in heaven, so many nobles have large giter (estates) and You leave them alone. I have only a small Gitele, so leave her alone.” With that prayer, Tiferes Shlomoh obtained for his wife long life, and from then on she did not get sick.

A generation of rabbis and rebbes in Poland came from this pious woman. The last Radomsker Rebbe, Reb Shlomohle Rabinowicz, was the fourth generation of the Radomsker Dynasty, which is regarded at the third most eminent dynasty in Poland (Ger, Aleksander and Radomsk). The Rebbe, Reb Shlomohle was a millionaire, he supported several yeshivas in Poland with his money and he also was a great host to poor men on Shabbosim and yomim-toyvim (his businesses paid for it…).


From all of the legends, with which the Radomsker Dynasty captivated the Hasidic world, I will relate the following.

Tiferes Shlomoh would travel to Lazinsk for the yahrhzeit for the Rebbe Reb Elimelekh. In as much as he was a khohan, he would always stop at a place near the cemetery, in front of the holy grave, and there he studied and prayed. The peasant to whom this spot belonged, treated this as an honor, that his field were blessed by such a pious and godly man, for whom he had great respect and he did not work this field or plant it. Several nut trees grew out of this spot. Tiferes Shlomoh would study and pray under their shadows. The trees were very fruitful and the peasant had income from them for the whole year…

It is possible that these nut trees still stand today, and are abundantly fruitful…

Hasidim – shtiblekh – minyonim (minyons)

By Yosef Lehman

(Translator's note: Some surnames and given names appear with inconsistent spellings within the Yizkor book, reflecting variations in the original Yiddish spellings. They have been transliterated as written.)

It is told about a Misnagid (adversary of Hasidism) that when his only son left him and became a Hasid, before his death, he called [the son] to his bed and requested of him a handshake agreement that the Kaddish he would say for him would not in any case be Hasidic and include “May He establish His kingship,” but [would be the Kaddish of a Misnagid]. The son gave him a handshake, but immediately at the first Kaddish at the fresh grave, he said, “May He establish His kingship, bring forth His redemption and hasten the coming of Meshiekh.” When he was asked, “How, right at the first Kaddish, did you transgress on the handshake and on your father's will?” he answered, “My father is already in the other world and he already knows the truth, that one must say, “May He establish His kingship.”

A similar story happened with Reb Lipman Litmanowicz, the oldest son-in-law of Tiferes Shlomoh, who gave his father-in-law his handshake and fervently promised that he would not travel to Kock any more. However, on a certain evening, he noisily knocked on the window and shouted, “Father-in-law, it is burning.” When the frightened Tiferes Shlomoh asked him, “Where?” Reb Lipman pointed with his finger to his heart saying, “A fire burns here in me; it draws me to Kock,” and he disappeared for many weeks with Reb Mendele Kotsker.

Although Reb Lipman Litmanowicz was so close to Tiferes Shlomoh, the light of his great father-in-law that drew thousands of Hasidim from all over the country was not enough. Together with a group of young men, among them Reb Fishel Wajs (Kotsker), Reb Hersz-Yosef Dayn, Reb Haim Szpira, Reb Pinhas Wolf Malamed, he created the first Kotsker shtibl in the city. In time, not including the large Rabbinic Dynasty which was found in Radomsk, there were dozens of Hasidic shtiblekh and minyonin, which celebrated Hasidism and traveled to learn the ways of other rabbis, which Poland and Galicia were so rich in.

The sequel to Kock was Ger. The Gerer shtibl excelled among the Hasidic shtiblekh in both its quantity and in its quality. Until the First World War, it was located in a small room in the courtyard where Aron Wolf Szwarc had his soda-water factory. Later it moved to a larger apartment on Market 2, in Yosel Najkron's house. More than twelve minyonin of Jews davened there, including distinguished scholars and Hasidim. This shtibl was seldom closed, except for several hours at night. From dawn until late in the night, the voice of Torah was heard there.

Young men, kest-yingeleit (young grooms whose expenses were paid by their fathers-in-law) and ordinary Hasidic Jews who took the opportunity to come to the shtibl in order to study the day's page or to quickly look into a sefer while their wives represented them in the store studied in the shtibl.

The most distinguished among the Radomsker Gerer Hasidim were Reb Mendel Litmanowicz and Reb Yitzhak Meir Eibeszic. These two old scholarly sages with their learning, Hasidism, and lineage threw light not only on the Gerer Hasidim, but because of them all of the Hasidim in the city were elevated. And even if one met a young Hasid who, because of envy, would disparage the Gerer, it never applied to the above-mentioned two great Hasidic authorities. In essence, however, they were different types and characters.

p. 115

Reb Lipman's son Reb Mendel (Litmanowicz)

A son of the oldest son-in-law of Tiferes Shlomoh, he continued in the tradition of his great father, Reb Lipman. He traveled to Ger and was devoted to Gerer Hasidism. Despite being a Radomsker grandson, he had no connection with the Radomsker Dynasty. He davened in the Gerer shtibl all of his life. Reb Mendel was not only a member of a proud family, but also a Torah giant and a wonderful expert in the Talmud and commentaries. He sat the whole day and studied, and in general, did not mix in worldly matters. He lived on [the income] from the large house in the market that his father-in-law bought for him. His wife Beile was involved with the matters of the house. She collected the rents, haggled with the tenants, and so on. She even chose the grooms for their daughters and the brides for their sons.

Reb Mendel was involved only in the domain of the Torah. Nothing else interested him. Going to the sefer cabinet, he would get so absorbed in an author's presentation that he could remain aloof for three or four hours looking into the book, forgetting everything around him. Reb Mendel, Reb Lipman's son, was not only a great authority of the Gerer shtibl, but a great scholar in the entire Radomsker region and a great authority in Torah matters. It is interesting that even though he was the oldest son of the great Kotsker Hasid Reb Lipman and a grandson of Tiferes Shlomoh, with a totally Hasidic lineage and, therefore, a Torah giant, he was not in the eyes of the Radomsker Gerer Hasidim an authority in the matters of Hasidism. Reb Mendel was absorbed in his head and with the greater part of his body in subtle argumentation and Halakah. He did not interest himself in Hasidic matters and did not even travel to the Rebbe in Ger more often than once or twice a year and not on any yom-tov¸ but on a regular Shabbos. Unfortunately, he was a simple man, who disparaged scholarship. Because of this, his worth was not acknowledged in the matter of Hasidism, only the worth of a second giant, Reb Yitzhak Meir Eibeszic.

Reb Yitzhak Meir Eibeszic (Reb Yitzhak Meir Kotsker)

Reb Yitzhak Meir Eibeszic was – like Reb Lipman's son Mendel – of Rabbinical lineage. A grandson of the Pilcer Rebbe, Reb Pinhas Menakham Yustman, while still young he was a close friend of the Gerer Rebbe, Reb Abraham Mordekhai Alter, of blessed memory. They ate on kest together and studied together. Unlike Reb Mendel, Reb Lipman's son, he was not born in Radomsk, but had lived in Radomsk for dozens of years. His son, Reb Nakhum was the son-in-law of Reb Yosel Beser.

Reb Yitzhak Meir was little known outside of the Hasidic circles in the city. He was a homebody and always sat in his room studying, not mixing in any other matters. In his later years, he first would go with his son, Reb Nakhum, then the only moyel in the city, and participated in one of the mitzves of the bris-mile (circumcision). The difference between the two great personalities of the Gerer Hasidim in Radomsk, was that Reb Lipman's son Reb Mendel was very much the pillar of Torah and Reb Yitzhak Meir, the pillar of Hasidism, the final judge in all matters of Hasidism.

There was also a difference in the character of the two old men. Reb Mendel was a person of great modesty and reserved, never moralized about anyone and never reacted to any wrong that was done to him. Even a child had access to him, while he, in general, did not know what it meant to be angry with someone. Reb Yitzhak Meir on the other hand distinguished himself with Hasidic keenness and self-confidence. In general, he did not make allowances for other Hasidic personalities in the city. This very often led to conflict, but mainly there was friction between him and the Amszinower Rebbe in Radomsk, Reb Abrahamele, when they met at a bris-mile. The Amszinower approached everything with great preparation, which would last for hours. The simple crowd did not have any choice and waited with respect. That was not the case with Reb Yitzhak Meir Kotsker, who was an old man and fit to be a rebbe himself. The long wait for Reb Abrahamele made him nervous. He could not endure the wait and complained and several times there were even disputes between them.

Reb Yitzhak Meir died before the outbreak of the Second World War.

Until the First World War, Reb Itzel Szternfeld (the stepfather of Hersz Dovid Nomberg) was counted among the “beautiful Jews” in the Radomsker shtibl, Reb Noakh Shoykhet, Reb Shlomoh Czszeraski, Reb Feiwel Rozencweig, Reb Borukh Mordekhai Soyfer, etc.

Here it is worthwhile to dwell a little upon Reb Borukh Mordekhai Soyfer's son, Yosef Mendel.

Yosef Mendel was a very poor man, but of the happy pauper type. He was gifted with a significant sense of humor. Hasidim would say of him that he was a clown. At every Hasidic gathering, yom-tov or on other occasions, Yosef Mendel would appear with a Purim speech, chock full of satire on the small feuds, controversies due to honor, trusteeship or other pettinesses, as was the custom in shtiblekh.

Above all, the arrows of his satire were sent against the Hasidic powers and rich men, telling them off about what everyone knew, but did not dare to say aloud. No one ever asked Yosef Mendel. [Given a] chance, he would wound with sarcastic jokes and hints and the crowd gasped from laughter. The victim, although he was deeply insulted had, perforce, to laugh along. It should be understood that these jokes did not create any good friends for him and the number of his hidden enemies in the Gerer Beis-Midrash grew.

Suddenly, Yosef Mendel decided to issue his own [publication of] jokes. Once, close to Passover, a humorous large format newspaper of 12 pages appeared in Radomsk, under the name “Radomsker Krumer Shpigel” (Radomsker Crooked Mirror). Editor and publisher: Yosef Mendel Zeligfeld. This publication was chock full of humor, jokes, banter and satire and all written by Yosef Mendel alone. He was the distributor of this newspaper, too, and collected the few groshen that it cost immediately on the spot. Most of the humorous and satirical material in this first newspaper was dedicated to the Gerer shtibl and the Hasidim who davened there. Yosef Mendel did not only criticize and deride

p. 116

the small feuds and controversies which occurred in the Gerer shtibl proper, but he ridiculed the different Jews because of their weaknesses and errors.

A certain M. K., who lived for a short time in Radomsk, davened in the Gerer shtibl. At one time he was a great businessman, but eventually things went bad for him. He did not have any income and, in addition, was burdened with extraneous troubles. The Jew was good at studying and was a distinguished Gerer Hasid. Because of the trouble he had, it was said, begun to drink whiskey in excess. No one in the city knew about this and he was not seen drunk in the street. However, Yosef-Mendel devoted a large part of the first “Krumer Shpigel” to this M.K., made fun of him and presented him as if he lay the whole day drunk in the gutter. One can imagine the shame of this M.K, who had endeavored to return to his former material status and was, in addition, the father of children who were [of marriageable age].

Yosef-Mendel's onslaught on the Jews provoked a storm in the Gerer shtibl. Erev Passover (the eve of Passover) when the public came to daven, things boiled as if in a kettle. The only arms the Hasidim would bring to bear in such cases was to throw someone out of the shtibl. In this case, too, the davening was held up until Yosef-Mendel left the shtibl. All of those who created a stir were for the most part those who felt anger against the humorist because of his jester-like performances against them in Hasidic circles. Among the great shouters were Zainwel Goldberg and Reb Yitzhak Siliwer. There were, however, some who defended him only because they knew that Yosef-Mendel had published the newspaper simply to be able to have the means to prepare for Passover. One of his defenders was Reb Abraham Yitzhak Shoykhet, who knew the true situation of Yosef-Mendel and his mother, the widow of Reb Borukh Mordekhai Soyfer. Reb Moishe Benimin Lehman, too, said a good word in favor of Yosef-Mendel. More than once, he had to save this family simply from need.

It ended with the decision to call together several Jews for a Din-Torah after yom-tov and to reach a verdict in the matter. Meanwhile, Yosef-Mendel must placate the Jews whom he had insulted. Zainwel Goldberg and Reb Yitzhak Siliwer also were called to the Beis-Din. When it [was decided to establish a Din-Torah], the 'editor' went up to the reader's stand, hit it hard and said that he could not agree to the two decisions. First of all, he cannot placate and ask for forgiveness from the Jews whom he had assaulted because, according to the law, he would have to take off his shoes and his socks are torn. He is ashamed, and he will not [have other socks], so he does not want to [ask for forgiveness]. Further he says in regard to the Din-Torah that he will not subject himself to the verdict, because he does not believe in the kind of wisdom that comes from the shoemakers and dairymen – an allusion to some of the dayonim (those assigned to settling minor disputes).

This declaration brought laughter from some and strengthened the anger of others and Yosef-Mendel left the Gerer shtibl. Further, what happened to him is what happened to all Hasidic young men who were thrown out of the shtibl for a small transgression. As long as they davened in the shtibl, if they were caught in an act, there were certain restraints and they heeded their surroundings. However, the minute when they were publicly locked out of the Hasidic community, they loosened the belt and became more distant from Yiddishkeit. Yosef-Mendel shaved his beard and peyes, threw off the long clothing, took to wearing short clothing and distanced himself from the Hasidic surroundings. He again published the “Radomsker Krumen Shpigel,” but now he did not draw his material from the Gerer shtibl, but broadened his subject matter to general city matters and personalities. The journal appeared at first every week. However, in time, it was published only on every yom-tov and then completely disappeared.

Reb Lipman's son Shlomoh

Reb Lipman's second son, Reb Shlomoh, was one of the distinguished Hasidim in the Gerer shtibl, too. He was the son-in-law of the Lasker Rabbi, the author of “Haddut Yakov” and a grandson on the wife's side of [the author of] “Khus Des” (“Opinions”). Reb Shlomoh had a large wine business on Przedborzker Street in his own house. Unlike his older brother Mendel, he was a good businessman and simultaneously a keen Hasid. He had three sons and three daughters. His oldest son-in-law is Comrade Shabatai Bernsztein, who lives in Jerusalem. Reb Shlomoh's children excelled with sharp, keen minds and a tendency toward leadership, a legacy from generation to generation and [a tendency to be] geniuses from both the father's and mother's side.

The youngest son, Yehezkeil, as a young man, had organized the Khevre Bokhurim (Society of Young Men) in the Radomsker Gerer shtibl. This Khevre in time carried out a major upheaval, changing the accepted way of life and dictating to the older Hasidim how they should act. Yehezkeil was the leader and the head of the society of these young men. His older brother Abraham-Meir was strange in all respects and did not receive the respect of his family.

Reb Moishe-Mendel Rozenblat

Reb Moishe-Mendel Rozenblat was a son-in-law of the old Radomsker Rabbi, Reb Tzvi Meir. He was the long-time gabe of the Gerer shtibl and the prayer leader. In has later years, he would daven Kol Nidre, Musif and Ne'ilah on Yom Kippur. There was a time when he taught a choir of young men from the Gerer shtibl. Reb Moishe-Mendel was counted among the best prayer leaders in the city. The city businessmen turned to him more than once with a request that he daven during the Days of Awe in the large shul. At the same time, he became the Torah reader in the Gerer shtibl and one of the nicest Gerer Hasidim. Reb Moishe-Mendel died at the close of Yom Kippur in the shtibl after he had davened in front of the reader's stand the whole day.

On Shabbos, two minyonim davened in the Radomsker Gerer shtibl. The first minyon davened Shakhres (the morning prayers) at 7:30 in the morning according to the Gerer style.


Jewish Dynasties

רבי Shlomohle Radomsker

השושלת Radomsker

על ידי י Feinkind

Tzanzer חסידים הם עדיין לספר של Shevous כאשר Radomsker


About Rabbi Shlomo HaKohen Rabinowicz of Radomsk "Tiferes Shlomo" (עברית)

האדמו"ר הראשון לבית ראדמוסק, רבי שלמה הכהן רבינוביץ' נולד בעיירה וולושצובה, לפרומט ודב צבי הכהן, שהיו ממשפחת מתנגדים. למשפחתו היה ייחוס לב"ח, למהרש"ל ואפילו עד לרש"י בידי סבו הייתה ספר יוחסין ובה סדר היחוס עד לאהרון הכהן.

בילדותו התחנך בפיטרקוב אצל רבי אברהם צבי בעל הספר שו"ת "ברית אברהם" ואצל רבי דוד חריף בעל הספר בית דוד, מתלמידיו של "היהודי הקדוש" מפשיסחה. בפיטרקוב נמשך ר' שלמה לחסידות למורת רוחו של אביו שאמר עליו: "הפסד גדול הוא למוח כזה שמרבה לעסוק בחסידות ולא בפלפול".

אחרי פטירת "היהודי הקדוש", והחוזה מלובלין עבר ר' שלמה ללמוד אצל ר' מאיר מאפטא ואצל ר' פישל מסטריקוב.

בשנת ה'תקצ"ב, כשהוצע לרבי שלמה הכהן רבינוביץ' (המכונה גם בעל התפארת שלמה) לכהן כרב העיר ראדומסק, מנתה הקהילה היהודית בעיר כארבע מאות תושבים. היהודים גרו בתחום הפרבר בּוּגָי, שהיה נפרד מן העיר בשער ובכניסה מיוחדים. ביום ראשון י"ט באדר ב' ה'תקצ"ד מונה ר' שלמה לרב של העיר ראדומסק. מבואות ראדומסק החלו לקלוט את מאות החסידים, שבאו לשמוע את דברי תורתו של רבי שלמה רבינוביץ' ולהכתירו לרבם. אך למרות התנגדותו לשמש כאדמו"ר לחסידיו, נכפה עליו הדבר בלית ברירה.

בשנת ה'תר"ג (1843) נפטר רבי דב בר מרדושיץ', שהיה מרבותיו של רבי שלמה רבינוביץ'. רבים מחסידיו של רבי דב בר מרדושיץ' נסעו לראדומסק וקבלו עליהם את מרותו של רבי שלמה.

באסרו חג של פסח ה'תר"ח (1848) נפטר רבי יצחק מוורקה. לאחר פטירתו הצטרפו רבים מחסידיו אל הנוסעים לראדומסק.

את עיקרי תורתו כתב האדמו"ר מראדומסק בספרו "תפארת שלמה" על התורה ועל המועדים. הגותו עוסקת בעיקר סביב מידת היסוד מתוך יסודות הקבלה. בספרו מרבה האדמו"ר לעסוק ביוסף הצדיק ולחזור על כך שהגימטריא של שמו עולה כמספר ציון. המעלה הבסיסית היא ההתגברות על התאוות שהיא המפתח להתגדלות בתורה ובשאר המידות.

אחרי פטירתו, מונה בנו, רבי צבי מאיר לשמש כממלא מקום אביו ברבנות העיר ראדומסק. ואילו בנו השני רבי אברהם יששכר בער רבינוביץ, מונה כממלא מקום אביו וכממשיך שושלת אדמו"רות ראדומסק.

לאחר פטירתו של רבי אברהם יששכר בער רבינוביץ' מילא את מקומו באדמו"רות בנו, רבי יחזקאל רבינוביץ'. אחרי רבי יחזקאל רבינוביץ' נתמנה בנו שלמה חנוך רבינוביץ' לאדמו"ר.

רבי שלמה רבינוביץ בעל התפארת שלמה מראדומסק רבי שלמה הכהן רבינוביץ מראדומסק, נולד בעיירה וולשצובה, בשנת ה'תקס"ג לערך, לאביו רבי דב צבי הכהן מצאצאי בעל המגלה עמוקות ולאמו מרת פרומט בת רבי שלמה מפינטשוב.

חייו: בהיותו ילד קטן למדו אביו תורה אך רבנו שהיה מתמיד עצום ובעל כשרונות ברוכים היה נשאר בבית המדרש ולומד לבדו, מרוב שקדנותו לא שם לב לשעון, לא אחת מצאוהו מתפללי מנין הוויתיקין כשהוא עדיין שקוע בלמודו, באותם ימים כונה רבנו בפי כל 'העילוי מוולשצובה'. בנערותו שלחו אביו לעיר פיוטרקוב שבפולין שם למד תורה מפי רבי אברהם צבי אב"ד פיוטרקוב, פעם אחת בהיות רבנ וכבן ארבעה עשר שנים, עת נשאר בבית המדרש ללמוד, השעה הייתה מאוחרת ולפתע נעור רבנו מלימודו וראה כי אין איש בבית המדרש מלבדו, רבנו שהיה אז נער צעיר לימים החל לפחד ובכדי להפיג פחדו נגש לעמוד הוציא מתוכו את השופר והחל לתקוע, תקיעה, שברים, תרועה לפתע נחרד הילד לראות דרך חלונות בית המדרש אשר השקיפו לבית הקברות אנשים עומדים בתרכיכיהם קרבים לבית המדרש, רבנו נבהל, זרק את השופר וכל עוד נפשו בו רץ לבית רבי לייביש ר' טעבילעס אשר היה מארחו. מהר מאוד נודע בעיירה על הנער הקדוש שבתקיעתו בשופר החיה מתים והוציאם מקבריהם.

חיבוריו: בגיל חמש עשרה כתב רבנו חיבורים תורניים מפולפלים על התלמוד, הראשון מבין חיבוריו היה חידושים על מסכת כתובות אשר אף יצא לאור, לאחר מכן כתב רבנו חיבור מקיף ומעמיק על מסכת עבודה זרה, בדרך מליצה קרא רבנו לחיבור זה 'שלשה עשר אני יודע', בספר היו שלשה עשר קושיות שרבנו תרץ את כולם בתירוץ אחד. עוד הרבה חיבורים כתב רבנו בהיותו נער ואף לאחר מכן אך רובם לא ראו אור ונשארו מפוזרים בין תלמידיו.

נישואיו: רבנו נשא לאשה את מרת גיטל בת רבי שמואל מבארזילוב. מסופר כי המחותנת לא הסכימה לקבוע את מועד החתונה באומרה כי רבנו אינו מספיק טוב לבתה, לאחר שניסו קרוביה לשכנעה ולשנות את דעתה, נתכעסה המחותנת ונפלט מפיה כי מעדיפה היא למות מאשר לראות את בתה הולכת לחופה עם רבנו. עבר זמן מה ונתרצית המחותנת והסיכמה לנישואי בתה, זמן החתונה נקבעה, הכינו מאכלים ושתיה, ורבנו עם הוריו יצאו מן העיר וולשצובה וכאשר באו סמוך לבארזילוב המתינו שם כנהוג שיבואו ללות את החתן אל תוך העיר בשירה וריקודים, עבר זמן וראו כי אין איש בא ללותם והחליטו להכנס לתוך העיר, וראו כי בני העיר שרויים באבל ולשאלתם מה קרה נענו כי המחותנת אשת רבי שמואל נתעלפה ונחלשה עד שנפטרה, כאשר שמעו בני המשפחה על פטירתה הפתאומית שאלו האם עליהם להמשיך בחתונה ויצאה הפסק מבית הדין 'מעבין את המת מלפני הכלה' וכך נכנס רבנו לחופה.

מרבותיו: רבי אברהם צבי מפיוטרקוב, אשר שבח אותו מאוד ואמר כי יש לו שכל חריף ומפולפל ומחוכם מאוד ויתעבד לעילוי גדול ולאילנה רברבא, אך מצד שני התמרמר עליו ואמר כי יש הפסד גדול למוח כזה שעוסק בחסידות ולא בפילפול. רבי משה אהרן אב"ד קוטנא רבי דוד חריף רבי אפרים פישל מסטריקוב רבי מאיר מאפטא רבי דוד מלעלוב רבי ישעיה מפשעדבורז רבי יששכר דב בער מראדושיץ

רבנותו: בשנת ה'תקצ"ב הוצע לרבנו לראשונה לכהן כאב"ד ראדומסק, רק שנתיים לאחר מכן בי"ט אדר ב' ה'תקצ"ד קבל עליו רבנו תפקיד זה והחל לנהוג בה ביד רמה.

אדמורו"תו: כאשר החל רבנו לכהן כאב"ד ראדומסק כבר החלו הרבה חסידים לבוא אליו ולהוועץ עמו אך רבנ וסרב לשמש באדמורו"ת. בשנת ה'תר"ג נפטר רבי דב בער מראדושיץ שהיה מרבותיו של רבנו, רבים מחסידיו החליטו לנסוע לראדומסק ולהכתיר את רבנו בכתר האדמורו"ת. עברו שנים מועטות ובשנת התר"ח נפטר רבי יצחק מוורקא, אשר גם חסידיו ראו ברבנו את הדמות היחידה שתוכל להמשיך את רבם. ולרבנו שלא רצה לנהוג באדמורו"ת לא היה ברירה מאחר והדבר נכפה עליו, המונים היו נוסעים לראדומסק וחלקם אף היו הולכים רגלי, העיקר שיוכלו לקבל את הדרכת רבנו הקדוש וחלקם אף ברכה מעודדת.

גדולתו: פעם אחת עת הייתה חתונה גדולה לקחו אביו עמו ובראות הנער כי כל הילדים רצים לקבל את ברכת הרבי הק' מלובלין רץ גם הוא ביניהם, תפשו הרבי מלובלין בידיו ושאלו: מה שמך ובן מי אתה, והשיב לו רבנו, שלח הרבי מלובלין לקרוא לאביו ואמר לו: שים עין פקוחה על הנער כי לנר גדול יהיה ברבות הימים. גם היהודי הקדוש מפשיסחא אשר היה בין הבאים לחתונה אחז את רבנו בידיו וחיבבו מאד. רבי בונים מפשיסחא התבטא עליו ואמר כי חכמת שלמה פועמת בקרבו. רבנו העיד על עצמו כי בקיא הוא בכתבי האר"י ז"ל כמו בקיאותו ב'אשרי יושבי ביתך'.

פטירתו: בליל שישי כ"ט אדר שנת ה'תרכ"ו קודם לחצות הלילה נטל רבנו את ספר הזוהר בידיו, התיישב על יד שולחן הלימודים ולמד בו מעט, זמן מה לאחר חצות הניח רבנו את ידיו וראשו על הספר. בבוקר באו תלמידיו וחשבו שרבנו נרדם ולא רצו להעירו, כעבור כמה שעות כאשר ראו החסידים כי רבנו עדיין לא קם משנתו, הלכו ובדקו ומה נדהמו לראות כי רבנו נפטר, ראשו מונח על ספר הזוהר ונשמתו בוקעת ועולה עד לכסא הכבוד.

ילדיו: רבי אריה לייבוש רבינוביץ מראדומסק רבי צבי מאיר רבינוביץ, מונה כאב"ד ראדומסק אחרי פטירת אביו. רבי אברהם יששכר בער רבינוביץ, בעמ"ס חסד לאברהם, ממשיך שושלת ראדומסק לאחר פטירת אביו. אשת רבי יחיאל לאנדאו אשת רבי ליפמאן ליטמנוביץ אשת רבי ישראל

ספריו: תפארת שלמה על התורה תפארת שלמה על הזמנים ומועדים על שמם כונה רבנו 'בעל התפארת שלמה'

מתלמידיו הידועים: רבי חיים דוד ברנהארד מפיוטרקוב שהיה בעל תשובה. ורבי אהרון מארקוס שהיה פילוסוף וסופר

רבי שלמה הכהן (ראבינאוויטש) אב"ד ראדאמסק מח"ס תפארת שלמה. בן: רבי דוד צבי. נפטר: כ"ט אדר תרכ"ו.

האדמו"ר הראשון של החסידות, רבי שלמה הכהן רבינוביץ, נולד בעיירה וולושצובה, להרב דוב צבי הכהן רבינוביץ, מבחירי תלמידיו של החוזה מלובלין. בילדותו התחנך בפיטרקוב אצל רבי אברהם צבי בעל הספר שו"ת "ברית אברהם" ואצל רבי דוד חריף בעל הספר בית דוד, מתלמידיו של "היהודי הקדוש" מפשיסחה. בפיטרקוב נמשך רבי שלמה לחסידות.

רבותיו המובהקים של רבי שלמה היו רבי מאיר מאפטא ורבי פישל מסטריקוב. לרבי יחזקאל מקוזמיר נסע פעמיים. בשנת תקצ"ד מונה לכהן כרב העיר ראדומסק. הקהילה היהודית בעיר מנתה כארבעה מאות תושבים שגרו בפרבר בּוּגָי. מאות חסידים החלו לבוא לשמוע את דברי תורתו. בתחילה ניסה לשלחם מעל פניו, אולם ככל שהתרבו הנוסעים לראדומסק נאלץ להיענות לרצונם.

בשנת ה'תר"ג (1843) נפטר רבי ישכר בר מרדושיץ. באסרו חג של פסח ה'תר"ח (1848) נפטר רבי יצחק מוורקה. רבים מחסידי שניהם הצטרפו אל הנוסעים לראדומסק. עם עלותו של רבי משה מלעלוב לארץ ישראל ציווה לחסידיו שיסעו לראדומסק.

את עיקרי תורתו כתב האדמו"ר מראדומסק בספרו "תפארת שלמה" על התורה ועל המועדים. הגותו עוסקת בעיקר במידת היסוד (אחת מעשר הספירות שבקבלה) וביוסף הצדיק, הקשור בספירה זו. הוא חוזר על כך שהגימטריה של שמו עולה כמספר 'ציון'. לדבריו, המפתח לעליה בתורה ובשאר המידות הוא ההתגברות על התאוות.


אביו: ר' דב צבי. אשתו: הרבנית גיטל. בניו: אדמו"ר רבי אברהם יששכר, ר' אריה לייב ור' צבי מאיר. בתו: הרבנית רבקה. סבא: ר' שלמה מפינטשוב (מצד אמא). מוריו: ר' אברהם מפיוטרקוב (בעל "ברית אברהם"), ר' מאיר מאפטה ור' משה אהרן. מתלמידיו: ר' חיים דוד ברנארד מפיוטרקוב.

מייסד חסידות ראדומסק נולד בשנת ה'תקס"א. מנעוריו החל ללמוד את תורת הנסתר והסתופף בצילם של ר' בער מראדושיץ, ר' יחזקאל מקוזמיר ור' פישל מסטריקוב. בגיל 18 היה בקי בספר השל"ה בעל-פה. בשנת ה'תר"ב החל לכהן כרב בראדומסק שהייתה למרכז חסידי. את האלפים שנהרו אליו עורר ללימוד התורה ולעבודת ה' בלב בוער באהבת ה' בהתלהבות בכל רמ"ח אברים ושס"ה גידים ולא רק בראש ובלב, אולם הרחיק את החסידים ההמוניים אשר ביקשו רק את צרכיהם הגשמיים ולפעול להם ישועות. תשובותיו היו קולעות וחדורות בפיקחות ור' בונם מפשיסחא העיד כי חכמת שלמה פועמת בו. בשנת ה'תר"ג נולד בנו אדמו"ר רבי אברהם יששכר. ר' שלמה היה אומר כי ארבעה טעויות הוא טעה במחשבתו: 1. שמוכרי ספרים הינם למדנים – התברר שרובם ככולם בורים. 2. שאנשי חברה קדישא הינם בעלי תשובה – וראה שכולם שותים לשכרה. 3. שהבלנים נקיים, כיון שהמרחץ פתוח לפניהם – נוכח שהם מזוהמים. 4. והטעות הגדולה ביותר, שהשמשים אצל צדיקים הינם יראי שמים – אך הגיע למסקנה כי רחוקים הם מכך. התפלל בזמירות ומנגינות אשר הנעימו את לב שומעיו ואמר כי ניגונים חדשים ויפים לכל חג הינם בדיוק כמו אתרוג חדש ויפה לסוכות. הקפיד מאוד שידפיסו את ספרו של ר' אלימלך מליז'נסק "נועם אלימלך" עם הקדמת בנו (ר' אלעזר), בה מעיד שאביו הקדוש לא זו בלבד שמסר נפשו על קדושת ה' יתברך אלא גם מסר נפשו על ישראל. לעת זקנתו היה נוסע אל צדיקי הדור ואמר כי זהו עונש מן השמים היות ובילדותו לא מסר נפשו על מנת לנסוע אל הצדיקים. בשנת ה'תרכ"ו השיב את נשמתו ליוצרה. מספריו: • תפארת שלמה: על התורה והמועדים

דער ערשטער ראדאמסקער רבי. באקאנט אלס דער תפארת שלמה

מאת גרשם באדר

ראדאמסק, השטעטל הפולני הזקן, אשר במשך מאה השנים האחרונות שיחק תפקיד משמעותי את החיים הרוחניים של מרבית יהודי פולין, לא יהיה ידוע כלל. זה אפילו לא תהיה על המפה, אם ראדאמסק לא היה מקום מושבו של הרבי חסידית, הרב Shlomohle, מחבר ספר "תפארת שלמה."

כמו כל shtetlekh קטנות אחרות בפולין, יהודים חיו עם להרגלים הישנים שלהם, כאילו נעל את משאר העולם.

הרב של השטעטל היה "הסחורה שלו" רק בשביל המלומדים "," מי ישמח עם עמקות שלו לבין פשוטי יהודים היו מוכנים להקשיב המילים שלו עם הפה פתוח. עם זאת, הם לא הבינו דבר של מה המלומדים דנו ושוב שהם לפצל שערות.

שם פותח באותו זמן את מה שנקרא "חסידות", אשר הביא בפילוסופיה דתית חדשה עבור אנשים פשוטים, מותאמת הבנה שלהם. באופן כזה, הרבי החסידות היה מדריך עבור כל צרכי החיים והוא כבר לא הגביל את עצמו לשאלות של tepl "-lefl '" (סירים וכפות - שאלות מינור) או מחלוקות על פני שמונה עשרה.

המשותף הרחב יותר אנשים, יהיה מי מפחד גישה רבי, שמא יהיה חרוך על ידי למידה של הרב, נמצא עם הרבי החסידות אהדה לצורכי היומיום שלהם והם היו לבקש עצות על כל השאלות על קיומם, הרוחני באותה מידה עם הכלכלי.

ר 'שלמה בר דוד Tziv Hakhohan נולד ב -1796 ב Wloszczowe השטעטל, וכמו היהודים בפולין היו שמות רק לעתים רחוקות באותה תקופה, רבי Shlomohle הופנתה רק עם שם ראדאמסק. ילדיו היו הראשונים לקחת את השם רבינוביץ.

ברגע רבי Shlomohle בא ראדאמסק כמו הרב, את ההגירה ראדאמסק מקרוב ומרחוק החלה. חסידים אפילו באו מארצות האוסטרי. את הגבולות הפוליטיים, אשר הוקם עם חלוקת הממלכה הפולנית, לא להפריע להתפתחות של חיים חסידיים.

באותו זמן היה זה מאבק גדול ליהודים shtetlekh הפולני להתפרנס ואת הצרכים של העם נעשה יותר מסובך כל יום. כולם היו בטוחים כי הרבי לא דאגה להם, הילדים שלהם, חייהם ופרנסתם. כולם היו זורקים את דאגתם על הרבי ועל הרבי היה לבצע סביב כל צורך במחשבותיו.

במשך זמן רב, רבי Shlomohle היה נגד הרעיון הוא להפוך לרבי ולקבל תשלום עבור עצתו. בענווה רבה שלו, הוא פחד לקחת אחריות של מנהיג. עם זאת, Kehile לא מוכן לוותר וככל שהוא הסיע אנשים ממנו יותר, הם היו מגיעים אליו, עד שהוא נאלץ להתכופף לרצונו של האנשים הפשוטים.

ההתלהבות גדולה רבי Shlomohle התחיל עם אנשים שומעים אותו להתפלל. אדם פשוט היה נותר עומד נדהם כאשר Shlomohle ר 'נתן את הברכות על ראש השנה. מי שמע אותו אומר "פרנסה טובה" היה בטוח רבי Shlomohle השיג חיים ופרנסה לכל יהודי.

כל מי היה לי הכבוד להיות נוכח ברכה "שלו Kidesh Levone" (ירח חדש) חש בר מזל. מי שמע Musif שלו על ראש השנה או 'שירות שלו "ביום כיפור הרגשתי יותר מזל. מי שמע אותו להתפלל על Shavous ברור ראיתי את כל הסיפור של "לברך על התורה" וברור שמע את הרעם "וברק" מהר סיני.

כמו היה אז מותאם אישית עבור כל היהודים "טוב," כל חסידי הרבי נסע רבי אשר החזיק כמו גדול ממנו. כאשר ר 'Shlomohle היה ילד של חמש, לקח אותו אביו כדי Pszczolki יחד, וכשהוא היה צעיר מבוגר, הוא ייסע ר Yehezkeil Kazmirer. מאוחר יותר, הוא ייסע Sandz אל רבי חיים הלברשטאם.

הוא אמר שהוא נשאר Sandz עבור Shavous והוא לא לדקלם pyetim (שירים ליטורגית) על יום טוב. בשנת Sandz זה לא היה רשאי לוותר כהוא של pyet, כך צדיק זקן הציל את כל pyetim במשך יום השני טוב, כך רבי Shlomohle יכול להתפלל ליד הדוכן. לאחר מכן, Sandzer, עצמו, הכריז כי עם רבי Shlomohle של Davening הוא חש את העונג כולו של "פנים של תורה."

ההמון היה פונה רבי Shlomohle עם [סיפורים] אירועים שונים עם שדים ורוחות רפאים, רוחות רעות ו dibbuks, אשר היה בזמנים ההם, להגדיל ולהתרבות בשטעטל כל פולנית. הוא סיפר גם כי זה כבוד הרב Shlomohle היתה השפעה רבה. עם עיניו היה מהפנט חולים, לפני המערכת של היפנוזה היה ידוע בעולם הרפואה. לחולים עצמם האמינו כי המילה שלו היה את הכוח לגרש כל רוח רעה מן הבתים היהודית.

בעיקר, רבי Shlomohle Radomsker נרחב היה מוצלח עם מנגינות שלו. הוא ישרת את הקב"ה עם joyfulness ושירה. הוא יצטרך את ההשפעה הטובה ביותר על ההמונים. לפעמים הוא היה מספר סיפורים של אנשים יראי אלוהים, אלוהים של האדם לתת צדקה. בעניין של צדקה, הוא למד מן צדיק Sandzer הישנה, אשר חילקה את הפני האחרון לעניים.

לאחר נישואיו, הרב Shlomohle Radomsker היה איש עסקים. המשמעות היא אשתו ניהל עסק לפרנס את הבית והוא ישב כל היום וכל הלילה ב-Midresh מבית. וכאשר היהודים Radomsker רצה לשכור אותו הרב, הוא לא רצה לקחת את הרבנות בהתחלה. הוא

עמ ' 112

חשש כי הרב לומד שלו יפריע. ר 'בער Radoszycer אמר לו לקחת את הרבנות והוא ציית.

רבי Shlomohle הגיעו ראדאמסק מרס 1834. הוא היה אז בן 34. (מתרגם את הפתק: מוקדם יותר בטקסט נאמר כי רבי Shlomohle נולד ב -1796.)

המשכורת היתה אז 15 gilden פולנית בשבוע (2 רובל ו -25 kopeks) בנוסף בדירה וכן עבור קופסא Sukkous. מאוחר יותר, השכר גדל ל 6 רובל בשבוע ואת rebbitzen היה מותר לנהל עסק נפרד.

כך חי ר 'Shlomohle ראדאמסק במשך 32 שנים עד שהוא מת על 16 מרס 1866.

כפי שצוין, רבי Shlomohle לו כבוד רב על רגשות של אנשים פשוטים. עם כל שאלה של חיים קהילתיים הוא היה במהירות להקשיב לעצות של אנשים וזה לא הפריע לו כאשר חוקרים של השטעטל זה בעין יפה.

הוא קיבל בקביעות את המשרד "של sandek" (להחזיק את התינוק בעת ברית המילה) על כל ברית מילה בעיר. זה נאמר שאינו יהודי שומר מצוות פעם בא לכבד אותו [על ידי מתן שמות אותו כפי] sandek. הרבי של משק הבית לא רצה לקבל אותו. הרב ענה, "האיש הזה עושה את כל המעשים רע על ידי עצמו. בהזדמנות הראשונה הוא לבצע מצווה, הוא מביא לי את זה. אני יכול לסרב לבצע מצווה? ברור, לא. אבל אני מוכן להחזיר לו את התשלום שלו לי אם הוא מבטיח לשפר את התנהגותו או מנסה להתבונן mitzves יותר! "...


שושלת Radomsker, [שנוסדה על ידי] תפארת שלמה, הוא זקן כמו kehile היהודית ראדאמסק. בהתחלה, יהודים לא הורשו לגור ראדאמסק. זכות זו ניתנה על ידי המלך Wladislaw הרביעי ב -1643 ומשפטית מוחל עד 1862. לפני, היהודים התיישבו בשדות ברחבי העיר, כך "תחום המושב" נוצר Bugaj, שהיה פרבר מופרדים על ידי שער עם tollgate ליד הגשר.

היהודי הראשון כלל התושבים החדשים שהגיעו מהאזורים העניים שמסביב. בשנת 1832 היהודים המקומיים, אשר קודם לכן שייך kehile ב Przedborz, השיג kehile עצמאית משלו עם בית הקברות של סמכויות ניהול. עד אז יהודים Radomsker יקבור גופות שלהם Sulmierzyce.

בשנת 1834 הזמין Kehile Radomsker הרבי רבי Shlomoh'le של Wloszczowe כרב העיר הראשון, רבי Hirsz Wloszczower בנו. הוא היה הרב הראשון ראדאמסק וקיבל משכורת של 15 gilden (2.25 רובל) בשבוע. במכתבים של הרבי, ר 'Shlomoh'le דנו עם אנשי עסקים כי Gitele, Rebbitzin שלו, צריכים להיות מסוגלים לשמור על החנות. הוא לא רוצה להיות תלוי לגמרי העסקים ...

בשנת Wloszczowe, את Rebbitzin היתה חנות קטנה, אבל היא לא היתה הצלחה גדולה למכור. זה היה בגלל זה כי רבי Meir'l אפטר ו "The Mogilinicer" יעץ רבי Shlomoh'le שהוא צריך לקבל "של הקב"ה כס 'ב ראדאמסק, אם כי העיר עדיין קטנה. בשנת ראדאמסק Rebbitzin עשו עסקים בשוק עם שקתות ובכך סייע הרב עם הכנסה, למרות שלא כמו Rebbitzin 'חנוונים Radomsker s התחרות ...

מימי רבי Shlomoh'le, מחבר הספר "תפארת שלמה," ראדאמסק גדל הערכה וגם עושר ב [מספר] יהודים. עם זאת, תפארת שלמה היה מאוד לא מרוצה מחברי הקהילה שלו. בגלל הנוכחות שלו למדו בחוגי התלמוד, הרבנים הוכתר לו הרבי ובזכות זה הוא התחיל לצייר פירושו של תמיכה עבור משק הבית שלו. "כוכב עולה גדול," ר 'חיים Tsuncer ועדיין גברים אחרים בולט מאוד תמכו בו; ר' מוישה Lelewer, לפני צאתו ארץ ישראל, שאל קהילתו לנסוע ראדאמסק.

בהתחלה, תפארת שלמה צריכה לסבול עם הרבה מן Kotsker [חסידים], אבל אחר כך המתנגדים הגדולים שלו הפכו אויבים החברים הכי טובים שלו ועל חסידיו. תפארת שלמה כבשו אותם עם יראת שמים גדולה שלו, מלגה וחסידות.

הגאון הפולני הגדול, "כוכב עולה נהדר, 'חזק התיידד תפארת שלמה. הוא היה שולח את חסידיו לו במקרים של ייאוש, כך תפארת שלמה תביא ישועה ונחמה מן השמים עם התפילות שלו עבור [יהודים אלה]. אלפי אנשים היו לכתר מבית Midresh שלו ב-ראדאמסק, מבקשים את עזרתו. למרות תפארת שלמה יכעס מאוד ולעיתים קרובות אפילו ידחוף את הקהל ממנו לצעוק, הקהל היה למהר הדלתות שלו. הצרחות שלו נלקח כתרופה עבור הצווים הרשע, שהיה תלוי מעל ראשיהם, והם עזרו.


תפארת שלמה כאשר היה עדיין איש צעיר בישיבת Piotrkower לו מוניטין של ילד פלא גדול. בגיל שלוש שנים הוא כבר ידע את כולו "אורים-Veumin" של רבי Yohanos Eibeshitz ואת עצמו כתוב "Khudushim." בלילה כשהוא נשאר לבד מבית-Midresh, הוא היה עמוק לשקוע ספרי קודש הקבלה, הקדיש את עצמו החסידות.

יש סיפור שפעם עמד על כך שקוע

עמ ' 113

חלון כהה של הכותל המערבי של Beis-Midresh, מביט אל בית הקברות הישן לדקלם את זהר, הוא כמיהה חזקה לרחמים והוא הפך מוטרד בליבו. תפארת שלמה לקח את השופר מתוך השולחן קריאה החל tekiah 'מכה' (אחד של שלושה קולות השופר). פתאום הוא ראה את הגופות בתכריכים לצור את החלון וצעקה לו, "האם זה השופר להתקשרות של Meshiekh (המשיח) ואת התחייה של המתים?" החזון הזה כל כך הפחיד תפארת שלמה שהוא מיד זרק את השופר ויצא מבית-Midresh ורץ שבו עיניו נשאו אותו. גופות, למרבה הצער, נאלצה לחזור מנוחת הנצח שלהם. כאשר הוא סיפר את הסיפור כדי "ברית אברהם", שאיתו למד, הוא היה חזק גער כי הוא הקדיש את עצמו החסידות במקום כדי התלמוד פרשנויות.

עם זאת, תפארת שלמה הלך עוד צעד טוב שלו ב-בדרך שחוק, וגם, כאשר הוא נעשה הרבי, הוא, הוא אמר על ידי חסידים, פשוטו כמשמעו לתחייה את המתים [המתבטא] נסים גדולים אחרים.

בזמן המרד הפולני, בשנת 1863, היהודים מצאו את עצמם בין שתי שריפות. כל דקה אנשים אחרים באו שעורר סערה עם הרבי. כאן הקוזקים כבשה יהודי והוביל אותו אל הגרדום; כאן המורדים רצה לתלות יהודי. בלי שום סיבה, וכו 'וכו' תפארת שלמה הצילה יהודים רבים ממוות.

כאשר המורדים השתלטו על הנדל"ן המקומי של הבעלים היהודי Plawno, הקרובים יצרו מהומה גדולה מבית של הרבי-Midresh ולא רוצה לעזוב. תפארת שלמה בחדות נזף בהם, כמו היה הטבע שלו, ואמר להם ללכת הביתה . "זה בא כל הכסף והכסף לא ילכו לאיבוד," אמר. הילדים של בעל האחוזה לקח את עצתו של הרבי וקנה חופש של אבא שלהם במשך 8 אלפים רובל. The Lord, שניהל את קבוצת המורדים, היה מודע לכך Radomsker "הנביא", שאותו הכיר היטב, נזכר לעתים קרובות על ידי השוכר של היהודי שלו, אמר להם לתת את הכסף. האדון לא לתת את הכסף לוועדה מהפכני, אבל הוא הניח אותו במעטפה חתומה זה. הוא כתב על המעטפה ממי וכמה לו והחבאתי אותו לביתו.

פתאום, הבית של האדון הותקף על ידי כללי Bremzen, אשר פעל באזור אחר עם הקוזאקים כללי של וגנר. את המעטפה עם הכסף ואת הכתובת נמצאה במהלך חיפוש בבית של האדון. כללי Bremzen הורה בעל האחוזה היהודי Plawno, ששמו הופיע על המעטפה, להביא אותו. שוב, הם רצו הרבי בשנת ראדאמסק, ואת תפארת שלמה, כועס עם הילדים, ומיד שמאלה כדי לקחת את הכסף מן הכללי. הגנרל הקשיב לסיפור כולו על הכסף ולא רוצה להתגרות עם הרבי, על מי ששמע הרבה, שחררו את האיש העשיר מן Plawno ונתן לו בחזרה את כל הכסף. כך היה מילא את ההבטחה של תפארת שלמה.


בשנת ראדאמסק נאותה, תפארת Shlomohle לקח עניין עמוק האוכלוסייה. זה היה הכרחי כדי לגאול את היהודים מן הצאר הרוסי גיוס צבאי. הוא הלך לבית עם רבי טוביה, גייב שלו, כדי לאסוף את הכסף עבור פדיון השבויים "." בחורף, שוב הוא אסף תרומות עבור עץ לעניים; פסח - קמח עבור matzohs לעניים; וב חירום - לעניים, לחולים, וכו '

מצד שני, תפארת Shlomohle התנגדו כל תופעה שלא היתה לרוחו והוא התערב עם כל דבר וכל אחד. הוא גם מעורב האופנה של העולם נשים נאבקו נגד זה עם כל האנרגיה שלו. הוא הכריז על האיסור על הסגנון של "hooped חצאיות", שהופיע בשנת 1862, כי נשים יהודיות לא צריך ללבוש אותם. כאשר אשה עשירה מסוימים ראדאמסק, לא שמים לב האיסור של הרבי, המשוער להופיע ברחוב בחצאית "hooped," המצוקה היא לא חסר. תפארת Shlomohle הניח על הקללה האמיתית שלה זה לא התגשם. הילדים שלה, שמים לשמר אותנו, מת באותה שנה.

הוא סיפר סיפורים החסידות על הריב שהיה לו עם פקיד Radomsker שילם לארגן ההכללות מן גיוס לצבא למי תפארת שלמה עצמו הלך לדון תרומה עבור פדיון של החיילים. הפקיד לא רוצה לתת [בתור חיילים רבים] כאשר הרבי ביקש ממנו, ולכן [הרשמי] לא רוצה לקחת את הכסף. הפקיד טען עם תפארת שלמה ואמר שהוא מוכן לגנות אותו לרשויות, כי הוא היה לשחרר יהודים מהשירות הצבאי. כעבור זמן קצר, כי היהודים החרימו אותו, הרשמי שהיה אדם עשיר מאוד [איבד את הזכות לקחת את הכסף]. הוא נעשה קבצן משותף. הרבי לא רצה בכל מקרה לסלוח האיום של הלשנה.


תפארת שלמה מת ערב ראש Khoydesh Nisen (1866) בגיל 63. (הוא נולד Wloszczowe בשנת 1802). הוא היה רב עיר ב ראדאמסק במשך 32 שנים.

שמונה ימים קודם לכן, (בסיומה של שבת, את Rd 23 של אדר [במרץ]) [ר 'חיים Tsuncer], "Khidushi-Hrim" מת, אומר לפני מותו, כי בא יום שישי, הם יהיו בגן עדן יקר Bel-Tfile (אדם מדקלמת את התפילה) לקבל את פני שבת. הוא התכוון בזה, תפארת שלמה, שהיה גם Bel-Menagn הגדול (אדם עם כישרון מוזיקלי גדול). גרסה אחרת מספרת כי כאשר תפארת שלמה נודע על מותו של [ר 'חיים Tsuncer], ולאחר מכן הוא שילב את ידיו ואמר, "לכבוד האורח זה, הם לבטח להזמין אותי בברכה שבת בגן עדן." חצי שעה אחרי זה נהדר "הכומר אל אלוהים גבוה" מת.

של שישה בנים שלו *, הקב"ה בחר יורשו של האיש הגדול "של העם", האדמו"ר רבי Abrahamle ( "Khesed אברהם"), אשר מת אלול ה 13 של 1891. בנו, ר 'Yehezkeile, את "הכנסת Yehezkeil," היה היורש של אביו הגדול והוא מת צעיר (-18 של Khesvan 1911).

  • שים לב של מתרגם: זה מספר התנגשויות עם המידע בפרק הקודם וגם את המידע שמופיע על הרשומה מוות תפארת שלמה של ראדאמסק שהוגשו בשנת 1866, אשר הרשימה שלושה בנים ושלוש בנות. אולי "שישה בנים" כולל שני בניו ובניו גיסה.

שלושה רבנים כל אחד מן השושלת נקברו oyel אחד (הקבר), שמסמל את שלושת הדורות של Radomsker החסידות. ליד oyel הוא מצא את קברו של Rebbitzen

עמ ' 114

Gitele, אשתו של תפארת שלמה. היא צמה כל שני וחמישי. היא נפטרה בגיל 92. הוא סיפר כי Gitele פעם חלתה, במהלך חייו של תפארת שלמה. הוא התפלל למען בריאותה ועל כך אמר, "אלוהים שבשמים, כך אצילים רבים giter גדולים (אחוזות) ו אתה להשאיר אותם לבד. יש לי רק Gitele קטן, כך להשאיר אותה לבד. "עם תפילה, תפארת שלמה השיג עבור אשתו חייו הארוכים, ומאז היא לא חולה.

דור של רבנים אדמו"ר ים בפולין הגיעו אישה חסודה זה. הרבי Radomsker לאחרונה, Shlomohle הרב רבינוביץ, היה הדור הרביעי של שושלת Radomsker, אשר נחשב על השושלת השלישית הדגול ביותר בפולין (גור, אלכסנדר ו ראדאמסק). הרבי, רבי Shlomohle היה מיליונר, הוא תמך כמה ישיבות בפולין עם הכסף שלו והוא גם היה מארח נהדר גברים עניים על מועדי Shabbosim ו-toyvim (עסקים שלו ושילם על כך ...).

מכל האגדות, שבה שושלת Radomsker שבוי בעולם החסידות, אני יתייחסו הבא.

תפארת שלמה ייסע Lazinsk עבור yahrhzeit על הרבי ר 'אלימלך. ב ככל שהוא khohan, הוא תמיד היה לעצור במקום בסמוך לבית הקברות, מול הקבר הקדוש, ושם למד והתפלל. האיכר למי זה שייך למקום, טיפל זה כמו כבוד, כי השדה שלו היו מבורך על ידי אדם כזה החסיד ירא שמים, עבור מי שיש לו כבוד גדול והוא לא עובד זה שדה או מפעל זה. עצי אגוז כמה צמח מתוך המקום הזה. תפארת שלמה היה ללמוד ולהתפלל תחת הצללים שלהם. העצים היו מאוד פורה האיכר היו הכנסות אותן לכל השנה ...

ייתכן כי אלה עצי אגוז עדיין עומדים היום, והם בשפע פורה .

הרב שלמה הכהן של ראדאמסק

נולד: Wlosziva, פולין, 1803

מת: ראדאמסק, פולין, 1866

שלמה הכהן אביו, הרב דב צבי הכהן, רבה של Wlosziva שלח את בנו ללמוד תחת הרב אהרן קוטנו של הרב אברהם של Pietrkow שלו, מחברם של השו"ת ברית אברהם. בתור הכהן שלמה חסיד הפך חסיד של הרב מאיר של Apta , הרב Fishele של Strykow, וכן של הרב יהושע Pshedburz. בשנת 1843 הוא נבחר ראדאמסק של הרבי, אשר פיתחה תחת הנהגתם הדינמי שלו למרכז העיקריים של חסידות.

עם דרשות נע niggunim הרמה שלו, הוא משך אליו אלפי חסידים נלהבים. למרות שהוא אוהב את פשוטי העם שביקשו בעצתו על בעיות שגרתיות שלהם, לבו נמשך חסידים מלומדים אשר צלל לתוך המורכבויות של מחשבה חסידית עמוקה. עבודתו, תפארת שלמה היא לשני כרכים של פירושים על התורה ומועדים. רבים התובנות שלו מבוססים על נושאים קבליים, והוא לעתים קרובות ממצא רמיזות מתוחכמות ערכי התורה ערכים מספריים שילוב המכתב של מילים מסוימות. דרך העבודה של הרבי Radomsker שלו חושף את עצמו כאדם צנוע של אדיקות רבה, מלומד התורה ועל המקובל הנודע.

הוא נזכר בחיבה על נשמתו-ערבוב עם מנגינות שהוא עורר חסידים שלו כדי להט אינטנסיבי כפי ניצח את שירותיו של שבת YomTov. הזיכרון שלו על חייהם בליבם של אלפי Radomsker חסידים ברחבי העולם. הרבי האחרון של חסידים Radomsker של פולין נרצח יחד עם בנו גיסה בגטו ורשה.

מבוא תפארת שלמה מאת הרב שלמה הכהן:

"למען איחוד של הקדוש ברוך הוא, עם השכינה שלו ... אני מתחיל לכתוב בעצמי מילים של פחד השמים reproofs של המוסר לפי הסדר של parshiot של תורה. יהי רצון לפני הבורא, ברוך הוא, כי ונזכה ללמוד וללמד; להתבונן לפעול עם פחד ואהבה. ייתכן ונזכה לראות את הנחמה של ציון, של ירושלים, וגם של ישראל. במאי כבודו למלא את כדור הארץ במהירות בימינו. אמן. "

תשובה (מתוך "תפארת שלמה)

[אחרי לחשוף את עצמו, אמר יוסף אל אחיו:] "ועכשיו, אל תהיה עצוב של מרגיש אשם כי אתה מכר לי, אלוהים שלח לי לפניך כדי להציל חיי אדם." (בראשית 45:5)

ועכשיו, אל תהיה עצוב של מרגיש אשם כי אתה מכר לי - משתמעת ve'ata את המילה, "ועכשיו" הוא מושג של חרטה. מה הקשר בין "עכשיו" וחרטה? Baal Teshuvah, returnee על מצוות התורה, הופכת דף חדש. הוא אומר לעצמו, "יש תשובה ניגב אב שלי. מעכשיו, מתחילה את חיי החדשים. העבר נסלח; רק ההווה," עכשיו, "בעניינים".

כאשר יוסף אמר, "ועכשיו אל תהיה עצוב," הוא התכוון לומר לאחיו, "אתה צריך לחזור בתשובה על העוול שנעשה לך שבוצעו נגד לי על ידי מוכר לי לעבדות. אבל לא לתת לזה להיות מקור של צער. תשובה לא חייב להיעשות במסגרת האבל של המוח. זכור, Teshuvah הפקודה היא התורה, וכל מצווה יש לבצע בשמחה, ככתוב, "אלוהים מגישים עם שמחה" (תהילים 100:2). לפיכך, יש ' אתא - "ועכשיו, כאשר אתה בתשובה, אל תהיה עצוב", לא להתעכב על לא תראה הכושלת של העבר. בהווה, את ve'ata, וגם לשמוח.

במאי הכשרון של הצדיק רבי שלמה הכהן של ראדאמסק להגן על כולנו, אמן.

רבי שלמה של ראדאמסק

רבי שלמה היה אחד מגדולי של Rebbes בפולין.  הוא
* היה תלמיד של רבים Rebbes גדול שחי שם כמו: הרבי
דירה של מאיר, רבי ישעיה של Peshdeborz, וכן של הרבי בריש
Radoshitz.  הוא לא רק היה הרבי אלפי חסידים אבל אפילו
אחרי שהוא הפך הרבי המשיך ללכת Rebbes אחרים.  יחד עם
בא Tzanz והוביל את תפילות עם הקול המתוק שלו.  ספר שלו
'Tepheres שלמה' הוא אחד החשובים ביותר וקיבל
עובד התוועדות.  עד Keser המלחמה ישיבת Radomsker '
תורה 'היה אחד בישיבות הגדולות בפולין.  יארצייט שלו * הוא
ה -29 באדר (מרץ 8 ו 7 אפריל השנה)
פעם אחת איש עשיר הגיע Radomsker ורציתי לתת לו
סכום גדול של כסף.  זה אדם מסוים היה ידוע על היותו
קמצן עם הכסף שלו.  הצדיק לא רצה לקבל את הכסף
ממנו.  כאשר אדם עשיר עזבו את הבית של צדיק הם שאלו
הצדיק מדוע הוא לא לקחת את הכסף.  הצדיק ענה כי
אם הם היו רואים את השמחה על פניו כשהוא נתן לו גב
כסף הם לא היו שואלים אותו למה הוא לא רוצה לקחת את זה.  (עמ '211


סקירה כללית

שושלת חסידית של ראדאמסק בפולין התקיים במשך ארבעה דורות. המייסד היה הרב שלמה הכהן רבינוביץ זצ"ל (1801 - 1866), מחבר של אחד הקלאסיים הידועים ביותר של ספרות חסידית; "תפארת שלמה" אשר ללא הרף הדפסות. הוא הפך כשמ"ם של ראדאמסק בשנת 1842. סיפורים רבים הם אמרו עליו

הרבי השני של ראדאמסק היה הרב אברהם יששכר זצ"ל, L של חסד 'אברהם (1843-1892).

הרבי השלישי של ראדאמסק היה הרב יחזקאל זצ"ל, את יחזקאל Knesses (1864 - 1910).

הרבי האחרון, הרב שלמה חנוך זצ"ל הי"ד "ד, שנספה עם משפחתו בשנת 1942 בגטו ורשה היה ידוע עבור רשת של ישיבות" Keser תורה "שהקים ברחבי פולין גליציה. חסידי Radomsker בתקופה בין שתי מלחמות העולם, נמנו בין שלוש הגדולות תנועות חסידית בפולין.

ראדאמסק יזכור ספר

KESER תורה ראדאמסק

כתר תורה, רשת של Keser תורה Radomsker ישיבות במרכזי היהודית של טרום מלחמת העולם השנייה פולין

מבוסס על מאמר מאת הרב אברהם בירנבאום

שלפני מלחמת העולם השנייה רוחני מרכזי של פולין ו גליציה, שם ראדאמסק היה שגור. ראדאמסק היה אחד של בתי המשפט התוועדות הגדול והפעיל ביותר באותו זמן. Shivchei כהן, הרב שלמה חנוך הכהן רבינוביץ, וף ", הרבי Radomsker הרביעי, היה ישראל manhig שלא רק נתן הנחיה לכיוון אל החסידים שלו ביחס הרוחנית ההיבטים הפיזיים של החיים, אבל אולי גולת הכותרת שלו היתה מהפכה שקטה שהוא הוליד, את הרעיון המהפכני של הקמת ישיבות חסידית בקנה מידה גדול שבסופו של דבר הפכה לרשת של יותר מ -36 ישיבות.

בדרך כלל, לפני מלחמת העולם הראשונה, לא היו ישיבות התוועדות באירופה. Chinuch (חינוך) של Bochurim חסידית התקיימה התוועדות אלפי shteiblach (synogogues) כי מנוקד לאורכה ולרוחבה של פולין גליציה. קטנים, חם אינטנסיבי האווירה הרוחנית של shteibel, ענקים גדול תורה גדל כמו שהם ישבו זה לצד זה עם יהודים פשוטים. לא היו מחסומים הצעיר למד הישן בקביעת זה רשמי, כך מסיע את העברה של הלמידה ואת Mesorah התוועדות ייחודית מדור לדור.

הופעתו של מלחמת העולם הראשונה שינה את כל זה. מלחמת העולם הראשונה שינה את סדר העולם כולו. מאות אלפי יהודים נעקרו ואת כל המערכת של Kehillos הישן נהרס. הריק וההרס שנותר על ידי "המלחמה הגדולה" למרבה הצער החלו להתמלא על ידי אידיאולוגיות מתחרות רבות. הגורם המשותף לכל אלה הוא שהם משכו יהודים צעירים shteibel הרחק, הרחק מבית המדרש (המדרש) ובסופו של דבר הרחק שמירה על מצוות התורה. בזמנים אלה tumultous ומוטרד, יהודים workless שוטט ללא מטרה, קהילות נעלמו, רוחות השינוי פוצץ. תנועות חדשים כגון ההשכלה ואת הציונות מתפתה הנוער מן בסביבתם הטבעית של shteibel מבית המדרש.

הרבי Radomsker, וף ", ענק התורה הרביעי בשורה של התוועדות ו Rebbes ענקים בתורה, הבין כי שינוי דרסטי היה צריך לקחת את המקום. Shteibel לבד עוגן רוחני עבור בני הנוער לא היה מספיק. הוא הניח כדי למצוא את רשת של ישיבות בערים ברחבי נופים כולו פולנית גליציאנית, גבול לגבול. ביום ל"ג בעומר 1926, בכינוס של חסידי Radomsker מחובר הרבי אמר, "הגיע הזמן ישיבות כדי למצוא שם הצעיר הדור יוכלו ללמוד ועמל התורה. אנחנו צריכים לשתול את אור התורה בכל עיר בפולין. עד עכשיו, כולם למדו שם הוא מבוקש ומה הוא הרצוי. הזמנים השתנו והיום הוא הצורך להגדיר ישיבות מאורגנות, למנות Roshei ישיבות ו Marbitzei תורה מי יהיה לחנך את הדור הצעיר תורה, יראה וחסידות. בישיבות ייקרא, "Kesser תורה" ".

בקרוב מאוד שבע Keser תורה ישיבות פתחו את דלתותיהם - ב Bendin, Padgurz, Kshanov, Valbaram, Ushpazin, Tchanstechav ו לודז 'ו קרקוב. הישיבה בקרקוב היו כמה מאות Talmidim. היבט מרתק בניהול רשת זו של Kesser תורה ישיבות היתה העובדה כי הישיבה לא לעסוק כל מסע יחסי ציבור כלשהו. יחסי הציבור היו רק Talmidim עצמם שהיו בעליל להיות התחנך על הסטנדרטים הגבוהים ביותר של תורה וחסידות. בישיבות היו כל פעל באופן עצמאי עם ראש הישיבה עצמו ואת כל בתחילה למד בישיבה mesechta של הבחירה שלו. מאוחר יותר שונה וכל הישיבה למדו את mesechta אותו. התקציב, כולל שכר סגל, לינה ואוכל של Talmidim, היה סיפק מהתיק הפרטי של הרבי. אף אחד האנשים העשירים ביותר בפולין, כל הרווחים שלו הלך לכיוון בישיבות Keser התורה, בעוד הוא עצמו חי בדירה פשוטה Sosnowitz

ללא ספק, גולת הכותרת של כל Kesser תורה ברשת היתה הישיבה האליטה קרא קיבוץ Govoha הממוקם בעיר Sosnowitz, העיר שבה הרבי Radomsker של המשפט עבר לאחר מלחמת העולם הראשונה Govoha הקיבוץ נוסד על ידי הרבי במיוחד עבור Bochurim מבוגר אשר הוכיחה להיות הטוב ביותר הרשת של ישיבות, רבים מן המוחות המבריקים החד ביותר בפולין התאספו Sosnowitz. היה זה הרבי מקווים כי רבים של גדולי הדור של הדור הבא יהיה משכיל ב " קיבוץ ". בשנת 1930, כבר היו 9 Kesser תורה ישיבות בנוסף בקיבוץ. לאורך של 1930, נוספו ישיבות ועד 1939, ערב מלחמת העולם השנייה, היו 36 ישיבות ועל יותר מ -4,000 Talmidim למידה ברשת ישיבת Radomsker של ישיבות.

אחד ההיבטים הייחודיים של Kesser תורה ברשת היתה כי בעוד הרבי היה זהיר במיוחד כי בישיבות להיות חסידים בטבע, הוא לא לדחוף Chassidus Radomsker. הן את הסגל ואת הסטודנטים כללו אנשים שהשתייכו מגוון רחב של בתי המשפט חסידית. בנוסף, הרבי דגש מיוחד שתוכנית הלימודים תוקדש רק ברמה הגבוהה ביותר של לימוד גמרא. בנוסף דגש מיוחד הושם על לימוד של נושאים עד כה בעיקר מוזנחת של Kodashim, לומדים על karbanos ואת עבודה ב מבית המקדש.

הגאון הרב דוד משה רבינוביץ, Hy "D בשנת 5689 (1929) הרב משה דוד רבינוביץ Reizel נשוי, בנה היחיד של הרבי, והיה ראש ישיבת של רשת Kesser תורה הראש של הקיבוץ Sosnowitz. Moishele הרב, כפי שהוא נקרא, היה אחד הכוכבים של פולין עולה באותו זמן. בין גאון הגאונים, הוא הוכר על ידי כל של רבנים גדולים של פולין כמו ענק תורה. כאשר הרב חיים עוזר Grodzensky זצ"ל בווילנה, פעם ראה ספר של שלו שבו הוא נתן 140 תשובות לשאלה אחת שמציב אבני נזר על סופר Chasam, קרא בפליאה, "לא חלמתי שיש כאלה יהלום בפולין." עם נישואיו לבתו של הרבי, הוא מיד הפך לאחד הגדולים ביותר של פולין Marbitzei תורה. מאותו רגע ואילך, חייו הוקדש מסירת שיעורים. כל יום הוא היה נותן שיעור של Govoha קיבוץ וכמה פעמים בשבוע כדי הרגיל Kesser תורה ישיבות ב Sosnowitz. בנוסף, ראש הישיבה של הרשת, הוא יבקר את כל ישיבות מעת לעת לבדוק את ההתקדמות של התלמידים ואת רמת הלמידה שלהם. לכל מקום שהלך, הוא נשא שעורים ו היה מקור מים חיים של תורה. כולם צמא לשמוע שיעורים שלו שהיו מועשר למדנות רחב עומק עמוקה. ביתו, בקומה השנייה של הבית של הרבי, כל הזמן עם בחורים teemed התורה לדון איתו מאוחר בלילה השכם של שחר. Talmidim ביקור מוכן לפעמים כל הלילה כדי להיות משהו ראוי להציג רבי Moishele.

לאחר השואה את Tchebiner מרן הרב "אני נאנח:" האם רבי Moishele שרד הוא היה האיר את העולם עם התורה שלו. בכל פעם שאנחנו מדי פעם הם נפגשו בקושי יכולתי לזהות אותו בגלל הגובה העצום שלו בתורה מאז הפעם הקודמת. Zeman אחד בשנת החורף בקיבוץ למד Makos מסכתות ו שבועות, משניות מסכת של Mikvaos, ואת טור יורה דעה על הלכות Mikvaos. ביום שבת הרב משה Chagim יהיה mefalpel ביקור עם בחורים ו Ramim כל הלילה. בשנת חייו הקצרים הרב משה הצליח, לא רק imbuing אלפי באהבה של תורה, אלא גם איכשהו, בין כל כך הרבה לתת שיעורים הצליח לכתוב המארח של כל Sefarim על כמה mesechtos המורכבים ביותר בש"ס. הוא כתב ספר Birchas כהן על Mesechta ברכות, Sichas כהן על ביצה, עבודת כהן על יומא, מנחת כהן על Menuchos, Tmuras כהן על Mesechta Temura. יצירה גדולה שלו, Zivchei כהן על Mesechta זבחים היה להכיל שלושה כרכים מסיבי היה מוכן להדפיס עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. הם אבדו לעולם הזה יחד עם המחבר שלהם.

שני חידושים נוספים שהוצגו ב Kesser תורה ישיבות כדי לעודד ולהעלות את רמת הלמידה. הראשון היה פרסום כתב העת של כתב עת תורה השני היה סוף הסמסטר בדיקה שערך הרב Moishele בכל ישיבות. היומן זכאי "Kesser תורה" פרסם את מיטב Chiddushei תורה של Bochurim ברשת, כמו גם כמו שיעורים של הרב Moishele ו ישיבת Roshei אחרים. העובדה Bochurim ידע, אם נמצאו ראויים, chiddushim שלהם יהיה מודפס, העלה את רמת ההתמדה ועל מלגה משמעותית. סוף בדיקות סמסטר הביא תוצאות דומות. בסוף כל סמסטר, הרב Moishele יבואו לישיבה. לכבודו, העיר כולה יהיה גם לבוא לישיבה כדי לחזות את הבדיקה. Bochurim מוכן שבועות מראש בציפייה של שאלות אשר דרש ידע עמוק המקיף של mesechta כולו נודע כי השנה. בסוף הבדיקה, הרב Moishele ייתן שני שיעור שעה המקיף ביותר של רעיונות מן המסכת, כל הזמן קטעה אתגרים תגובות של Bochurim.

עם הפלישה של היטלר בפולין, Kesser תורה ישיבות נאלצו להתפרק. ביום ה -18 של אב, 1941, הרבי Radomsker, וף ", hy" d, ואת כל המשפחה שלו כולל בתו ובנו גיסה, הרב Moishele זצ"ל, hy "d נרצחו בגטו ורשה על ידי הנאצים חיות. הם נקברו בקבר אחים בבית הקברות המרכזי של ורשה. לפיכך Kesser רשת של ישיבות תורה של פולין ומייסד שלהם פטרון, הרבי Radomsker יחד עם ראש הישיבה שלהם, עלה באש השמיימה יחד עם 6 מיליון דולר של אחיהם .

מתוך האפר לאחר המלחמה חלק שרידי הפליטה של Radomsker וחסידות ו Kesser תורה ישיבות נוסד "כולל Kesser תורה" בישראל. זה היה בראשות הגאון הרב מנחם שלמה Borenshtein זצ"ל של Sochachov-ראדאמסק, שהיה נצר הן Admorim של Sochachov ו ראדאמסק. כמה שנים לאחר מותו הטרגי שלו בתאונת דרכים, בנו של מנהיגות חידש הכולל.

מונטריאול בשנת 5747 (1986), כולל Keser תורה ראדאמסק נפתח במונטריאול, קנדה, והוסיף כי immeasureably לחיי תורה בעיר. נשיא הכולל של הקמת '(הנשיא) היה הרב פנחס Hirschprung מרן זצ"ל, הרב הראשי של מונטריאול. Hakollel Roshei, אושר הרב מינץ הרב דוד אליאס, הקימו תוססת' מקום תורה 'המשרת שוב כ' תכשיט גולת הכותרת 'של הקהילה היהודית.

ירושלים אלול של 5756 (1996), ראה עוד שלב השיקום של כבוד ראדאמסק, עם פתיחת ישיבת Gedola Kesser תורה ירושלים. הישיבה היא מחווה ועל נסיגה לרשת של Kesser תורה ישיבות בפולין משך גוף תלמיד מעולה המבקשים להתקדם תורה, יראה וחסידות. בנוסף, הישיבה מאויש על ידי כמה mechanchim המכובד ביותר mashgichim בעולם החסידי. כמו כן, נוסף על יותר מ -75 תלמידים, יש גם "קיבוץ Govoha", בדוגמת כי לאחר שהיתה קיימת ראדאמסק של הישן, שבו Bochurim avreichim ואת האליטה ללמוד ברמה מאוד מתקדמת.

לייקווד אדר בשנת 5760 (2000) מעורר השראה שבת כי מקום ראדאמסק לכבוד Yahrtzeit של תפארת שלמה ז"ל TL, נמסר כי שם כולל Radomsker ייפתח בלייקווד, ניו ג 'רזי (המכונה בעיר "של התורה' ), ואכן, ב אלול של אותה שנה, כולל ערב זה פתח דלתות בסעיף Whispering פינס של לייקווד. כשלושים 'Yungerleit' לומדים שם מדי לילה, להצית את אש התורה בעת reveling במעמקים "שלה.במאי הקרן הוקמה בשנת ראדאמסק, כה אכזרי הרג את בתקופת השואה, ממשיכים לחוות התחדשות, מהולל על ידי "כתר תורה"

מות הקדושים של הרבי Radomsker

[S unday, 19 באפריל ה -1950 דיי בוקר ג 'ורנל: Radomsker הרבי שנספו מות קדושים יהודים בגטו ורשה]

לחץ כאן כדי לקרוא תרגום של המאמר הנזכר לעיל.

בית הכנסת

"לפני ארבע מבנה הסיפור היה Tablet עם עשרת הדיברות באותיות מוזהבות. הדלתות היו מפואר מרוהט עם חלונות שבו היו ציורים של אריות. הדלת הובילה למסדרון ארוך ורחב, דרך שתי דלתות אחרות לתוך בית הכנסת. במרכז בית הכנסת עמד שולחן הקריאה גבוה. תלויות על התקרה נברשות יפה. נברשות אחרים עדיין השתלשלה מהתקרה אשר היה צבוע בצורה של שמים כחולים עם כוכבים. מצד אחד היה ציור של הלילה , הירח והכוכבים, בצד השני ציור של השמש גלגל המזלות. בשנת נברשת כל היו המון אורות מנצנצים זכוכית חלקה כאשר האורות דלקו, אחד יש את הרושם למצוא עצמם בעולם אחר. בנוסף, החלונות במפעל זרקו אור על בית כנסת. בסביבות המקדש [בקומה השנייה] משלושה צדדים היה הנשים של בית הכנסת הגדול "(מתוך Radomsko יזכור הספר, שתורגם המקורי ביידיש על ידי גלוריה Berkenstat פרוינד © 1999)

בית הקברות

בית הקברות היהודי, אשר מופיע בתור ציון דרך היסטורי, נמצא Swierczewskiego רחוב 196, המוכרת בשם Przedborska רחוב. יש המטפלת לחיות בבית בטענה של בית הקברות שיש לו את המפתחות לפתוח את השערים של הקיר בנייה המקיפה את בית הקברות. יש למעלה מאלף מצבות, לכל המוקדם משנת 1816. אוהל (קבר) של Rebbes Radomsker הוא ביקר עדיין Radomsker חסידים. בית הקברות הוא הג 'ונגל בתוך יער עם עצי פרא, גפנים ושיחים. ישנם גרגרים גוברת על הקברים שקועות. בגלל הקברים התמוטט וחוסר היכולת לראות שקעים אלה, קיימת סכנה של נפילה. אתר הנצחה של שהידים היהודית של Radomsko שגורשו לטרבלינקה או שהיו קורבנות של הוצאות להורג המוניות באזור היא ברורה למדי מטופ

דער ראדאמסקער בוים

רבי שלמה הכהן ראבינאוויטש (ה'תקס"א - כ"ט אדר ה'תרכ"ו), דער ערשטער ראדאמסקער רבי. באקאנט אלס דער תפארת שלמה.

רבי אריה לייביש הכהן ראבינאוויטש ( - כ"א מנחם אב ה'תר"ן), פון ראדאמסק.

רבי ישראל הכהן ראבינאוויטש

רבי יחזקאל הכהן ראבינאוויטש

רבי איתמר הכהן ראבינאוויטש

רבי אלעזר הכהן ראבינאוויטש

רבי צבי מאיר הכהן ראבינאוויטש ( - ד' מנחם אב ה'תרס"ב), רב אין ראדאמסק.

רבי משה חיים הכהן ראבינאוויטש

רבי ישראל פנחס הכהן ראבינאוויטש

רבי אברהם דוד הכהן ראבינאוויטש

רבי עמונאל גרשון הכהן ראבינאוויטש

רבי יעקב הכהן ראבינאוויטש

רבי יצחק מרדכי הכהן ראבינאוויטש

רבי יהושע נחום הכהן ראבינאוויטש

רבי אברהם ישכר בער הכהן ראבינאוויטש ( - י"ג אלול ה'תרנ"ב), צווייטער ראדאמסקער רבי, דער חסד לאברהם.

רבי שלמה הכהן ראבינאוויטש

רבי יחזקאל הכהן ראבינאוויטש ( - י"ח חשוון ה'תרע"א), דער דריטער ראדאמסקער רבי, דער כנסת יחזקאל.

רבי שלמה חנוך הכהן ראבינאוויטש הי"ד (ה'תרמ"ג - ה'תש"ג), דער פערטער ראדאמסקער רבי, דער שבחי כהן.

רבי אלימלך הכהן ראבינאוויטש

רבי נתן נחום הכהן ראבינאוויטש

רבי יעקב יוסף הכהן ראבינאוויטש

רבי משה אלימלך הכהן ראבינאוויטש

view all 15

Rabbi Shlomo HaKohen Rabinowicz of Radomsk "Tiferes Shlomo"'s Timeline

October 6, 1796
Wloszczowa, Włoszczowa County, Swietokrzyskie, Poland
Age 23
September 1, 1821
Age 24
Wloszczowa, Włoszczowa County, Swietokrzyskie, Poland
March 13, 1826
Age 29
Wloszczowa, Włoszczowa County, Swietokrzyskie, Poland
Age 29
Wloszczowa, Włoszczowa County, Swietokrzyskie, Poland
Age 32
November 13, 1834
Age 38
Radomsko, Radomsko County, Łódź Voivodeship, Poland
October 27, 1837
Age 41
Radomsko, Radomsko County, Łódź Voivodeship, Poland
July 14, 1841
Age 44
November 15, 1843
Age 47
Radomsko, Radomsko County, Łódź Voivodeship, Poland