Rabbi Shmuel (Samuel) Mohilever

הרב שמואל מוהליבר (כ"ז בניסן ה'תקפ"ד – י"ט בסיוון ה'תרנ"ח ; 25 באפריל 1824 - 10 ביוני 1898) היה רב ומנהיג ציבור, ממייסדי תנועת חיבת ציון ומאבות הציונות הדתית.

Rabbi Samuel Mohilever (1824–1898), also Shmuel Mohilever, was a rabbi, pioneer of Religious Zionism and one of the founders of the Hovevei Zion movement. (More in English - see below).

Mohilever was born in Głębokie (now Hlybokaye, Belarus) and studied in the Volozhin yeshiva.

After the pogroms following the May Laws, he helped found the Hovevei Zion in Warsaw, and convinced Baron Edmond James de Rothschild to financially support a settlement called Ekron (now Qiryat Ekron).

Mohilever was made the rabbi of Białystok in 1883 and worked to promote Zionism by convincing Białystok's Jews to move to Petah Tikva, then a struggling settlement.

In 1884, Mohilever was elected to the presidency of the Hovevei Zion conference, with Leon Pinsker serving as chairman. Mohilever served as chairman in the 1887 and 1889 conferences. Many of his contributions were of a religious nature - Mohilever insured that Jewish farming in Palestine complied with Jewish laws and tradition by setting up a rabbinical committee to oversee it.

In 1893 a series of differences with the movement's main office in Odessa led to decision that another centre be established under Mohilever's leadership. The new office, named Mizrahi, (A Hebrew abbreviation of merkaz ruhani – "spiritual centre") was tasked with Zionist propaganda and cultural work among orthodox Jews.

In 1897 Mohilever sent a message to the First Zionist Congress: 'It is essential', he wrote, 'that the Congress unite all "Sons of Zion" who are true to our cause to work in complete harmony and fraternity, even if there be among them differences of opinion regarding religion.'

Rabbi Mohilever and his colleagues continued their work, especially among Orthodox Jews, and as a result, Mizrachi became the foundation of the religious Zionist movement. In 1902, four years after Rabbi Shmuel’s death, Mizrachi officially joined the Zionist Organization.

When in 1901 Rabbi Yitzchak Yaacov Reines and other of Mohilever's disciples re-established the organization, they did so with the same stance, spirit and name. Mohilever had successfully inspired the amalgamation of traditional Jewish orthodoxy with practical Zionism.

His last letter to the Jews of Russia before his death urged them to work to achieve a deep attachment to the commandment to settle in Israel, which he said is “the foundation of the existence of our people.”

The kibbutz Gan Shmuel was named after Mohilever.

https://www.jewishgen.org/yizkor/Suwalki/suwe009.html#Page19

The Chief Rabbis of Suwalk by Berl Kahan

The next Suwalk rabbi was Rabbi Shmuel Mohilover, widely acknowledged as one of the leading rabbinical figures of his time. He came to Suwalk from the town of Shaki. Rabbi Y.L. Fishman noted in his memoirs that only in Suwalk did rabbi Mohilover's fame as a genius and a great scholar begin. He was appointed Chief Rabbi in Suwalk in 1860.

Rabbi Mohilover went through difficult times while a rabbi in Suwalk. There was the second Polish uprising against the Russian oppressors and also the beginning of the great famine in 1868. At the time of the Polish uprising, there were many Jews who sympathized with the Polish revolutionaries, and there were many Jews who actually took part in the revolution.

Rabbi Mohilover's frequent intervention with the authorities on behalf of Jews caught up in the uprising shows the significant involvement in the uprising by members of the Suwalk community.

Tidhar, D. (1947). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 1, p. 403). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/1/403

Eleven primary principle ("Mazkeret Batya") (named for the mother of the Baron Edmond Rothschild) ("11 Abayat")

At the end of the month of Elul, 1882, Rabbi Shmuel Mohilever of Bialystok, one of the leaders of Hovevei Zion in Russia, traveled to Paris to influence Baron Benjamin (Edmond) Rothschild to support the settlement of Jews in Eretz Israel with the help of the few settlements established and the establishment of other colonies.

Rabbi Mohilever received an interview with the Baron on Sunday, Sukkot 1883, and gained his heart and willingness to support and assist the Yishuv and reached a single opinion regarding the need to establish an exemplary moshav, whose members would be experienced farmers from the Diaspora. It is known that they decided to choose the settlers from the village of Pavlovka, near Rosinow, the Grodno Grotto, founded as a Jewish agricultural settlement on behalf of the Russian government, when it tried to transfer the Jews to agriculture. ) Of the editors of the "Lebanon" who was expelled from Jerusalem and renewed the publication of his newspaper in Mainz, Germany, were chosen from this member ten peasants and a family (101 persons) ...

When Rabbi Shmuel Mohilever sent Yechiel Brill to Ruznoy regarding the selection of the peasants to the colony, he informed them that he would pay them a thousand rubles if they were to return to Russia.

The means of spending the journey were obtained with the help of Rabbis Yosef Dov Soloveitchik of Brisk, Rabbi Mordecai Gimpel Yaffe of Roznovy, Rabbi Eliezer and Max of Warsaw and the well-known works of the foreign affairs minister, Mr. Fischl Pines (brother of Rabbi Yechiel Michal Pines), and sailed with their guide Yechiel Brill. ...

The first sabbatical year was the first sabbatical year since the renewal of the agricultural settlement in Eretz Israel (in the sermonium, the first people left Petah Tikva for their land because of the fever, and in any case the question of shemitah did not arise in all its severity). The rabbis of Russia (led by R. Isaac Elhanan Spector of Kovno, Rabbi Yisrael Yehoshua of Kotana, Rabbi Shmuel Mohilever of Bialystok and Rabbi Shmuel Zanvil, Klaapfish of Warsaw) and the Sephardi rabbis in Eretz Israel found a permit to cultivate the land in Shemittah by selling it to gentiles, The Jews in Eretz Israel will receive detailed instructions from the Jerusalem Rabbinate on how and how to work or not to work, and accordingly the Baron sold to a French Christian all his lands in Eretz Yisrael, against which the rabbis of Jerusalem, Rabbi Shmuel Salant and Rabbi Moshe Yehoshua Leib of Brisk, disagreed. The principle of working the land refused and relied on the prohibition of the rabbis of Jerusalem.

• ***********************************************************

Volozhin YB: "Student of Rabbi Itsele and son in law of Rabbi Eliezer Fried. Born in Halovka, (Vilna region) in 5584 (1824) Nissan 27th . Mohaliver was one of the first “Hovvey Zion” (Zion Lovers) members. Befriended with Hanaziv and with Rabbi Yosi Ber Soloveytshik. Died, in 5658 (1898), on Sivan 19 in Bialistok." https://www.jewishgen.org/yizkor/volozhin/vol162.html

נולד: כ"ז בניסן ה'תקפ"ד , נפטר: י"ט בסיוון ה'תרנ"ח ; (25 באפריל 1824 - 10 ביוני 1898) היה רב ומנהיג ציבור, ממייסדי תנועת חיבת ציון ומאבות הציונות הדתית.

תולדות חייו

נולד בעיירה גלובוקה שליד וילנה לר' יהודה לייב, רב העוסק במסחר, בן למשפחת רבנים. בגיל 15 נישא וכעבור שלוש שנים עבר ללמוד בישיבת וולוז'ין, שם הוסמך לרבנות בגיל שמונה עשרה על ידי רבי יצחק מוולוז'ין. במשך מספר שנים עסק במסחר פשתן, עד שעסקיו התמוטטו ופנה לרבנות. היה רב בעיר הולדתו, ולאחר מכן בקהילות שונות בפולין ובליטא, החשובות שבהן סובלאק (1868-1860), ראדום (1883-1868) וביאליסטוק (1898-1883). י

הרב מוהליבר היה בעל אמצעים, שלא כרוב רבני ליטא, ולא היה תלוי ברבנות לפרנסתו. הוא היה שותף באחוזה וניהל משק חקלאי. נסיון חייו וידיעותיו שימשוהו לימים בפעילותו בתנועת חיבת ציון. כבר בצעירותו התבלט כעסקן וכאיש ציבור מובהק. בשנת 1873 הוזמן להשתתף באסיפת הרבנים וראשי המשכילים בפטרבורג

רעיונותיו של הרב מוהליבר החלו להתפרסם בשנות השבעים של המאה ה-19, במאמרים שפרסם בעיתונות העברית. בשנים 1872-1874 התנהל בעיתונות פולמוס בין משכילים לרבנים, ובפולמוס התערב הרב מוהליבר ,וביטא עמדה מגשרת בין מסורות להשכלה; וכי יש לאחד את "שתי בנות אלוהים האמונה וההשכלה". לעמדתו היו מעריצים רבים בקרב סופרים ורבנים במחנה המסורתי אך היא עוררה גם לא מעט ביקורת. הרב מוהליבר כתב שתי סדרות מאמרים בעיתון הלבנון. כמו כן יצא גם בביקורת על החברה החרדית בת זמנו, על כך שלטענתו היא משתמטת מחובותיה האזרחיות, נמנעת מללמוד את שפת המדינה ואינה עוסקת בהלכות ארץ ישראל

חיבת ציון

פעילותו למען יישוב ארץ ישראל החלה בשנת 1874. באותה שנה מלאו לשר משה מונטיפיורי תשעים, ולכבודו הוקמה קרן מיוחדת ושמה "מזכרת משה" שנועדה לתמוך ביישוב היהודי בארץ ישראל. הרב מוהליבר פעל להתרמת קהילותו למען הקרן, ומאז הפך רעיון יישוב ארץ ישראל למרכז חייו ועיסוקו

בשנים 1881-1882 היה הרב מוהליבר אחד מראשי תנועת חיבת ציון. הוא הקים את בני ציון שהיה אחד הארגונים הראשונים של חיבת ציון ואת קבוצת חובבי ציון הראשונה בוורשה. לאחר הפרעות של 1881 (סופות בנגב), עם תחילתו של גל ההגירה הגדול הגדול למערב, ובעיקר אל ארצות הברית, פעל בקרב יהודים למען עלייה לארץ ישראל. הוא הוציא "קול קורא" ליהודי רוסיה בו קרא להם להעדיף את ארץ ישראל, למרות שיישוב הארץ תובע מאמצים רבים, אך "האם כבר מת כל רגש קודש ולאומי מקרבנו". הוא קרא ליישוב הארץ ברוח המסורת וניסה לגייס את תמיכת רבני רוסיה לעלייה לארץ ישראל

פעילותו למען מזכרת בתיה

בשנת 1882 יצא למסע בגרמניה ובצרפת במסגרת נסיונותיו לאיתור נדבנים שירימו תרומתם לבניית היישובים בארץ-ישראל. בסיוע רבה של פריז, הרב צדוק כהן נקבעה לו פגישה אצל הברון רוטשילד. בעקבות פגישה זו נרתם הברון למפעל יישוב ארץ ישראל. ההישג המיידי של פגישה זו הייתה הקמת המושבה עקרון בתמיכת הברון ובפיקוחו של הרב מוהליבר שהיה איש הקשר בין הברון למתיישבים. בשנת 1887 ביקר הברון רוטשילד במושבה ושינה את שמה למזכרת בתיה על שם אמו. במכתב משנת 1886 מספר הרב מוהליבר על חלקו בהקמת המושבה

"הקאלאניע עקרון, אשר אנכי יסדתיה על הוצאות השר הנדיב עדמונד דה ראהטשילד מפאריס, כאשר פעלתי אצל השר הזה כשלוש שנה ויותר עת היותי בפאריס, והדברים בזה ארוכים, הם כולם עובדי אדמה מנעוריהם, כשרים ויראי ה' למאוד"

ב-1884 השתתף בועידת קטוביץ של חובבי ציון ושימש כנשיא הכבוד של הועידה

בפולמוס השמיטה בשנת תרמ"ט (1889-1888) היה הרב מוהליבר מראשי התומכים בהיתר המכירה שאיפשר את המשך עבודת האדמה בארץ ישראל, בעיקר נוכח איומו של הברון רוטשילד שיפסיק את תמיכתו ביישוב אם תיפסק עבודת האדמה. הרב מוהליבר צירף לפסק ההלכה שלו את הרב יהושע מקוטנא, ואת רבי יצחק אלחנן ספקטור. רוב המושבות פעלו בהתאם להיתר המכירה ועבדו את האדמה. אולם חלק מחקלאי פתח תקווה וחקלאי מזכרת בתיה שמרו את מצוות השמיטה מבלי להסתמך על היתר המכירה. הדבר הביא לסכסוך חריף ביניהם לבין הברון רוטשילד, אשר ראה בהם עצלנים, והאשים את הרב מוהליבר כי "הוא האשם בכל, כי לפי בקשתו עשיתי את הכל. הוא לא אומר כלום, ועל ידי שתיקתו הוא מחזק את המתקוממים". הרב מוהליבר המשיך לתמוך בהיתר גם כעבור שבע שנים בשמיטה של שנת תרנ"ו 1896-1895

ארץ ישראל

רעיון חיבת ציון ויישוב ארץ ישראל היו בראש מעייניו של הרב מוהליבר. הוא האמין שעבודה למען יישוב ארץ ישראל משותפת לכל חלקי העם. ולכן פעל למען קירוב לבבות בין כל קצוות העם, משכילים חילונים ורבנים חרדים. הוא תמך בקבלה של כל יהודי לתנועת חיבת ציון, ללא סייג של שמירת ההלכה. הרב מוהליבר פעל מצד אחד להשפיע על המנהיגים החילונים כדי למנוע פגיעה בדת ובחלוצים הדתיים במושבות של חיבת ציון בארץ, ומצד שני ניסה לקרב לרעיון חיבת ציון ויישוב הארץ את גדולי הרבנים בני דורו והמוני בית ישראל.‏

כמו הרב צבי הירש קלישר סבר גם הרב מוהליבר כי התחלת הגאולה של עם ישראל תהיה בדרך הטבע ובשלבים: "קמעא קמעא", ולא בבת אחת. בהסתמכו על מדרשי חז"ל ועל דברי רמב"ן, סבר שיישוב ארץ ישראל היא אחת המצוות הגדולות ביותר, השקולה כנגד כל התורה כולה.‏ יחד עם זאת, הוא הדגיש שתורת ישראל היא מקור חיינו והיא צריכה להיות יסוד תחייתנו בארץ האבות

יומיים לפני פטירתו הוא ניסח מכתב רחב היקף בעניין ה"קולוניאל בנק". במכתב זה, אשר כינו אותו "צוואתו של הרב מוהליבר", הוא כתב: "...יסוד עבודתנו הלאומית צריך להיות תורתנו הקדושה... כן, אחים נכבדים, עבודה רבה לפנינו ועלינו לעבוד ולעבוד בלי לאות ובלי הרף, עלינו לעבוד שכם אחד בלי פרוד, באהבה גמורה ובאחריות שלמה".

נסיעתו לארץ ישראל

בשנת 1890 יצא הרב מוהליבר בראש משלחת של חיבת ציון מנמל אודסה לארץ ישראל. תפקיד המשלחת היה לבחון במיוחד את מצב המושבות בארץ. מנחם אוסישקין, שהיה אז סטודנט צעיר, מתאר את הפרידה מהמשלחת במילים נרגשות: " ...אני לעולם לא אשכח את פרצופו של הרב הגדול הזקן הזה (הרב מוהליבר), כשישב על סיפון האניה ודמעות זולגות מעיניו, וקורא מתוך חדווה פנימית "אני נוסע לארץ ישראל!"". המשלחת הגיעה בראש חודש סיוון ליפו. את פני המשלחת ביפו קידמו רבים מתושבי העיר, נציגי היישוב הישן והיישוב החדש, וראשי פקידות הברון רוטשילד. בביקורם עברו אנשי המשלחת במושבות החדשות, ובתוכן עקרון (מזכרת בתיה). המשלחת שהתה בארץ כחודש ימים ונחלה הצלחה רבה. גם ראשי המתנגדים למתן ה"היתר" (הרב שמואל סלנט והרב מרדכי גימפל יפה) קיבלו את הרב מוהליבר בכבוד גדול

כבר בהיותו "באניה על הים התיכון בחֹ‏דש תמוז תר"ן" 1890, החל לכתוב את החיבור: מטרת נסיעתי לארצנו הקדושה. בחיבור שני חלקים. בראשון הציג את עיקרי תפיסתו בנוגע למעלתה הרוחנית של ארץ ישראל.‏ בשני פירט בעשרה סעיפים המנוסחים כשאלות, היבטים שונים של ההתיישבות בארץ: מהו מבנה החקלאות הארצישראלית ומהם ענפים חקלאיים שעשויים להיות רווחיים: "כרמים לבד, או אולי יותר טוב לזרוע ירקות ולנטוע פרדסים, היינו תאנים, זיתים, רמונים, אתרוגים, פאמערנצען (=יידיש: תפוזים), ואולי גם שושנים יקרים (כך) או עצי תות לגדל תולעת המשי?";‏ מהי כמות הון וקרקע הנדרשת להתיישבות "משפחה שלמה" אחת, מהו מצאי הקרקעות למכירה בהתחשב בעמדתם העוינת של השלטונות העות'מאניים; מהו מעמדם של היהודים נתיני רוסיה הצארית; מהי השפעת הנדיב הידוע על מצב המושבות ומהם יחסי האיכרים עם פקידיו, ובהתאם לכך מה תפקיד ארגון חובבי ציון בעת ההיא, ו"איך הוא מצב ירושלים עיר הקודש ברוחניות, ובמה נוכל להועיל לה במצבה הגשמי?".‏

מיד עם בואו לארץ, שם פניו לירושלים בה שבת את שבתו הראשונה בארץ. על פי הזמנתו של הרב שמואל סלנט, דרש הרב מוהליבר בבית כנסת "החורבה" דרשה בהלכה ובאגדה

עד לאחר שבועות שהה בירושלים, סייר בה ועמד על בעיות ההתיישבות שבה. לאחר מכן יצא לביקור יסודי במושבות פתח תקווה, ראשון לציון, נס ציונה (ואדי חנין דאז), עקרון, גדרה, קסטינה וזכרון יעקב. בביקורו הבחין במתח וברוגז השוררים בין האכרים לבין פקידי הברון רוטשילד, והתשדל בכל מאודו להשכין שלום ביניהם

לאחר שהיה של מעל לחודש בארץ, חזרו הרב מוהליבר ומשלחתו לרוסיה, מעודדים מהתקדמות היישוב בארץ ישראל

המזרחי

בשנת תרנ"ג (1893) עמדו "חובבי ציון" בפני קשיים גוברים. כמה מפעולותיהם בארץ ישראל נכשלו. השלטונות התורכיים הצרו את צעדי הישוב וגזרו על הפסקת העליה. מנהיג התנועה, ד"ר פינסקר נפטר. בעקבות מאמריו של אחד העם "אמת מארץ ישראל", בהם מתח ביקורת קשה על כל מעשי ההתיישבות בארץ ועל הנהגת חובבי ציון, נתערערה בלב רבים האמונה בצדקת דרכם ומעשיהם של חובבי ציון. כמו כן, ההתנגדות לתנועה הן בחוגי החרדים והן בחוגי המשכילים גברה והלכה. הרב מוהליבר יזם אסיפה מיוחדת שהתקיימה בעיר דרוזגניק בחודש אלול באותה שנה. באסיפה הוקם מרכז חדש, בראשות הרב מוהליבר, שתפקידו לעסוק בפעילות הסברה בקרב הציבור היהודי הרחב לשם הפצת רעיונות התנועה. מרכז זה נקרא "מרכז רוחני", ובקיצור מזרח"י, והוא קדם לתנועת המזרחי שהקים מאוחר יותר הרב ריינס

משימתו העיקרית של המזרח"י התמצתה בארגון התנועה הלאומית כתנועה מאחדת של "חובבי ציון" על דעותיהם השונות. פעולות העיקריות, שבראשם עמד הרב מוהליבר, היו מסירת סקירות מפורטות על המצב הכללי והחברתי ששרר בארץ ישראל, ועל אפשרויות לרכישת קרקעות באמצעות הנדיב הידוע הברון רוטשילד, מסירת ייעוץ לדרכי עליה והתיישבות, סיוע לביסוס כלכלת היישוב, עידוד קניית תוצרת חקלאית ארצישראלית ברוסיה ובפולין, וגיוס תרומות עבור פועלים חקלאים בארץ

לאחר הקמת מזרח"י התעורר "פולמוס בני משה", שבראשם עמד אחד העם. אחד העם מתח ביקורת קשה על התנהלות ההתיישבות בארץ ישראל, ועל "חובבי ציון". הרב מוהליבר ניסה למתן את העמדות הקיצוניות ולהגיע להבנה, אך עדיין בעקבות הפולמוס נתערערה האמונה המלאה בצדקת דרכם.‏

בתנועה הציונית

הרב מוהליבר תמך ביוזמתו של בנימין זאב הרצל והעריך את ספרו מדינת היהודים; במכתבו להרצל פנה אליו במילים: "האיש המצוין ומאוד נעלה". הרצל מצידו הכיר בערך פעולותיו של הרב מוהליבר להצלחת הציונות וראה ערך גדול בשיתוף הפעולה עמו. אך עקב חולשתו, נבצר ממנו להשתתף בקונגרס הציוני ה-1 שהתכנס בבזל ב-1897. אך, הוא פעל רבות למען הקונגרס ולהצלחתו, ואכן כמעט מחצית מסך צירי הקונגרס היו יהודי רוסיה. הרב מוהליבר אף שלח אגרת לבאי הקונגרס יחד עם נכדו, יוסף מוהליבר, ובה ביטא את עיקרי השקפתו. מכתב זה הוקרא במלואו על ידי אהרן קמינקא במעמד הפתיחה של הקונגרס. דברי המכתב עשו רושם רב על הנאספים, תורגמו לכמה שפות והופצו באלפי עותקים. במכתבו כתב הרב מוהליבר:

"כבוד אחי ואדוני הנעלים רמי המעלה, ראשי עם סגולה בני ציון היקרים יחיו לנצח. כוחי החלש לא נתנני בשום אופן לבוא בעצמי לקול קריאתכם. והנני שולח במקומי את נכדי הנכבד נ"י לאות כי לבבי אתכם. ומעמקי לבבי ונפשי אתפלל לה' אלוהי השמים: אנא ה' היה עם פיפיות שלוחי עמך בית ישראל הורם מה שיאמרו, הבינם מה שידברו ולא ייכשלו בלשונם חלילה להוציא דברים נגד תורתנו הקדושה או נגד הממשלות יר"ה [%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%9D הודן]. תמכם וסעדם למען יוכלו להוציא מחשבתם הטובה לאורה, תנה אותם לחן ולחסד בעיני המלכים, הרוזנים והשרים, אשר יעמדו לפניהם לבקש רחמים על עמך ועל ארצך, תנה נא בלב כל ישראל רוח חדשה ואהבה גדולה לעמם ולארצם האומללים אמן". … י

   "המטרה הראשית של האסיפה צריכה להיות השתדלות רבה ועצמה בכל כוחותינו לפני ממשלת תוגרמא כי תרשה לבני עמנו לקנות אדמה ולבנות בתים בלי כל מכשולים ומעצורים. להשיג הרישיון הזה עלינו להשתדל ולהתאמץ בכל יכולתנו כי בו תלוי כל קיום דבר הקולניזציא [%D7%94%D7%94%D7%AA%D7%99%D7%99%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%AA]".      י

"ישוב הארץ היינו לקנות אדמה ולבנות בתים, לנטוע פרדסים ולזרוע שדות, היא אחת המצוות היותר גדולות שבתורתנו ויש מקדמוננו האומרים כי היא שקולה כנגד כל התורה, והטעם הפשוט של גודל המצווה הזאת, באשר הוא יסוד קיום לאומנו. האיש המאמין הוא חובב ציון אמיתי בכל ליבו ונפשו". י
"יסוד חיבת ציון הוא לנצור את התורה כולה מורשה לנו דור דור בלי כל גירעון ותוספת. הנני אומר זאת בדרך כלל, כי תורתנו שהיא מקור חיינו צריכה להיות יסוד תחייתנו בארץ אבותינו". י
בסוף דבריו הביע התנגדות גדולה לדעות הרבנים במערב אירופה, שטענו שהתנועה הציונית סותרת את האמונה בביאת המשיח. על כך הכריז:

לא כן הדבר! אמונתנו ותקוותנו היא מאז וגם עתה, יבוא משיח צדקנו ויקבץ נדחי ישראל לארץ אבותינו." י"

פטירתו

הרב מוהליבר נפטר ב-1898 ונקבר בעירו ביאליסטוק. ימים אחדים לפני פטירתו קבל מכתב מהרצל, בו נקרא לפרסם ברבים פנייה לכל העם להשקיע כספים בבנק שתכנן קונגרס התנועה הציונית להקים. הרב חיבר כרוז נלהב למען קריאה זו, אך יומיים לפני חתימתו על כרוז זה, נפטר הרב.

הרב קוק הספידו במילים: "גדול גבור", "מצד אחד רב גאון גדול מלא תורה ומעשים טובים, מחמיר על עצמו במילי דחסידותא, ומצד השני נפש רעננה מלאה עוז וחיים וצופה צפיה עמוקה לתשועתם של ישראל". י

הנצחתו

על שמו נקראו קיבוץ גן שמואל ורחובות רבים בישראל

לאחר פטירתו הקימה קהילת ביאליסטוק אוהל על קברו. האוהל נותץ בשנות מלחמת העולם השנייה. בג' כסלו תשנ"ב 1991 הועלו עצמותיו לארץ ישראל. נטמנו בבית העלמין במזכרת בתיה בסמוך לקברות מייסדי המושבה. על ציון הקבר הוקם אוהל במתכונת הישן בביאליסטוק

מוזיאון הרב מוהליבר

מוזיאון הרב מוהליבר ממוקם במבנה עתיק מסוף המאה ה-19 במפגש הרחובות רוטשליד והרב מוהליבר. במוזיאון מיצג אור קולי הסוקר ציוני דרך בתולדות חיבת ציון ובחייו של הרב מוהליבר, תוך שימת דגש על משנתו החינוכית והציונית

כתביו

הרב מוהליבר כתב חיבורים רבים. רוב כתבי היד אבדו ב-1906 בפרעות בביאליסטוק

• שרידים מכתביו יצאו לאור בשם: חקרי הלכה ושו"ת בשנת תש"ד על ידי מוסד הרב קוק ובהרחבה בשנת תש"מ 1980, בשם שו"ת מהר"ש מוהליבר ובראשו מבוא מאת הרב מימון. שו"ת מהר"ש מוהליבר, הוצאת מוסד הרב קוק, כולל מבוא מאת הרב יהודה לייב מימון, באתר
• שמואל מוהליבר, מטרת נסיעתי לארצנו הקדושה, בתוך: שיבת ציון, קֹבץ מאמרי גאוני הדור בשבח ישוב ארץ ישראל,(עורך: אברהם יעקב סלוצקי), ורשה תר"ס-1900.