Dr. Shmaryahu Levin

Zionist orator, propagandist, and advocate.

After serving in the Duma (Russian parliament), in 1906, Shmaryahu Levin left Russia. In Germany, he gained support for founding the Haifa Technion (1908). During World War I he mobilized the support of American Jews for the Zionist cause. A strong supporter of Chaim Weizmann within the Zionist movement, Levin settled in Palestine in 1924.

— MARTIN MALIN

(source: http://www.answers.com/topic/shmaryahu-levin )

A lot more can be found in the book

Great Jews I Have Known: A Gallery of Portraits

By Max Raisin

Published by Ayer Publishing, 1970

ISBN 0836980239, 9780836980233

249 pages

(The section in Google Books: http://books.google.com/books?id=Us_Hq81kAYoC&printsec=frontcover#P... )

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%94%D7%95_%...

http://www.benyehuda.org/shmaryahu/

http://shocharim.huji.ac.il/Page.asp?pg=9&id=50&t=80

http://www.eleven.co.il/article/12380

---

Shmaryahu Levin (Russian: Шмарьяху Левин; born 1867 in Svislach, Minsk Governorate; died 9 June 1935, Haifa), was a Jewish Zionist activist in the Russian Empire, then in Germany and in the United States, member of the first elected Russian Parliament for the Constitutional Democratic Party in 1906. He was elected to the 1906 First Duma. Levin left Russia for Germany immediately after the dispersal of the First Duma, then emigrated to America. Since 1908 he began advocating for the creation of the Haifa Technion.

_____________________________________________

Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 4, p. 1855) שמריהו לוין

---

GEDCOM Note

Author of: Childhood in Exile Youth in Revolt Forward From Exile

He first visited Berezino when he was 14 (around 1881) which he described in his books.

שמריהו לוין בוויקיפדיה

מפרויקט בן-יהודה

גלריית האישים

האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית

---

מהויקיפדיה

ד"ר שמריהו לוין (לעתים שמריה הלוי לוין‏ (1867, סביסלאץ', פלך מינסק, האימפריה הרוסית – ח' בסיוון תרצ"ה 1935, חיפה) היה מנהיג ציוני, מחברם של דברי הגות, ספרות ופובליציסטיקה, שחיבר זיכרונות ביידיש. מראשי הדוברים בקונגרסים הציוניים ומהמתנגדים החריפים לתוכנית אוגנדה. מיוזמי הקמת הטכניון בחיפה ומעסקני האוניברסיטה העברית בירושלים. השתתף ב מושב הראשון של "דומה" (בית הנבחרים הרוסי) בשנת 1906

בזמן מלחמת העולם הראשונה עשה נפשות בארצות הברית לרעיון הציוני. לוין עלה לארץ ישראל ב-1924, ובה כתב ועסק בעיתונאות

תולדות חייו

שמריהו לוין נולד בשנת 1867 בסביסלאץ' (ברוסית: Свислочь; בבלארוסית: Свіслач) שבפלך מינסק של האימפריה הרוסית, בתחום המושב (כיום בבלארוס). למד ב"חדר", שם רכש חינוך מסורתי, ומשגילה הצטיינות בלימודיו, נשלח על ידי אביו ללימודים בישיבה. על אף שהוסמך לרבנות, לנגד עיניו עמד חלום הלימוד מחוץ לארצו, ואת צעדיו הראשונים שם עשה בבית הספר הריאלי שבמינסק אותו סיים ב1886. למד באוניברסיטאות קניגסברג וברלין וכן בבית המדרש הגבוה ללימודי יהדות, וקיבל תואר דוקטור לפילוסופיה ב1894

כבר בגיל נעוריו היה פעיל בתנועת "חיבת ציון". בשנת 1893, בתקופת לימודיו בגרמניה, היה לאחד ממייסדי "אגודת הסטודנטים הציונים בברלין", יחד עם ליאו מוצקין, אביגדור יעקובסון, נחמן סירקין ויוסף לוריא. בהמשך שב לרוסיה, שם כיהן במשך מספר שנים כ"רב מטעם" – רב אשר נתמנה על ידי השלטונות ברוסיה הצארית. בשנים 1894 עד 1897 היה בתפקיד בהורדנה. הוא שימש בתפקיד של נציג הקהילה בפני השלטונות בין השנים 1898 עד 1902 ביקטרינוסלב, ובמקביל המשיך את פעילותו הציבורית. כבר בתקופה זו התגלתה מעלה גדולה אצלו, תורת נאומו. מאז שעבר לווילנה בשנת 1902 עד שנת 1906 שימש מטיף בבית הכנסת הכוראלי "טהרת הקודש". י לוין היה מפעילי התנועה הציונית ברוסיה, ונמנה עם פעילי "ציוני ציון", שהתנגדו לתוכנית אוגנדה שהעלה תיאודור הרצל בקונגרס הציוני השישי בשנת 1903. באותן השנים היה ממנהלי "הלשכה המרכזית" של ההסתדרות הציונית ברוסיה, ואז גם נשא אישה. בשנת 1906 נבחר כציר לדומה מטעם עיר וילנה, הצטרף לסיעה חוקתית-דמוקרטית ונלחם רבות על חסינות הצירים, זכויות היהודים ועל מתן שוויון אזרחי להם. הוא נתן נאומים בנושאי שוויון אזרחי, ביטול עונש מוות, בעקבות פוגרום ביאליסטוק. בעקבות חתימתו על "הצהרת ויבורג" לאחר שפוזרה הדומה בידי הצאר, עבר לגרמניה בשנת 1908 והתמסר במיוחד לעניין הטכניון; נמנה עם יוזמיו ונאבק לצד אחד העם על שמירת אופיו העברי של הטכניון

שמריהו לוין נמנה עם שני השוחרים הראשונים לאגודת הידידים של האוניברסיטה העברית, יחד עם משה גליקסון, שנרתמו לפעולה לצדו של חיים נחמן ביאליק. ב-1911 נבחר להנהלה הציונית העולמית בקונגרס הציוני העשירי. בימי מלחמת העולם הראשונה פעל בארצות הברית ובקנדה להפצת תעמולה ציונית ובין היתר ערך את השבועון התורן (יחד עם י"ד ברקוביץ'). ב-1919 שימש ראש מחלקה בהנהלה הציונית בלונדון. בשנת 1920 השתתף בוועידת לונדון, ונבחר שם לחבר הוועד הפועל הציוני והועמד בראש התעמולה לקרן היסוד. בתום המלחמה חזר לאירופה וישב בברלין, שם השתתף יחד עם חיים נחמן ביאליק בהקמת הוצאת הספרים "דביר". בשנת 1924 עלה לארץ ישראל, התגורר בחיפה והיה פעיל בחיים הפוליטיים והתרבותיים בארץ, ואף יצא למסעות הסברה ברחבי העולם כמנהל מחלקת ההסברה והתעמולה של קרן היסוד. הוא כתב בעיתונים "הארץ", "על המשמר", "פלסטיין פוסט", "מערכות". י

נפטר בשנת תרצ"ה (1935), ונקבר בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב

לוין כתב את סיפור חייו באוטוביוגרפיה אותה החל בשלהי חייו, וכשנפטר הגיע בפרשת חייו עד שנתו הארבעים, בנקודה שבה עזב את רוסיה בשנת 1906 בלא ששב אליה בשנית. שלושת הכרכים ראו אור אחד אחר השני ברווחים של שנה-שנתיים. על שמו קרוי היישוב כפר שמריהו וכן רחובות בתל אביב, בחיפה, בשכונת קרית יובל בירושלים ובערים נוספות בארץ. ארכיונו האישי של שמריהו לוין, הכולל מסמכים, צילומים ותעודות שמור בארכיון הציוני המרכזי בירושלים