Shmuel HaLevi Rosenholtz, הי״ד

Rosenholtz, Shmuel HaLevi; 23: Born in 1906 in the town Vilkovishki, Lithuania.

He studied at various yeshivas, also in Hebron. In Hebron, known at ‘the Matmid’ – the perpetual student, he was by far the most laborious student and a genius with an amazing memory. He was also a sensitive soul and the quintessential symbol of goodness. He was the first victim of the Hebron pogrom.

On Friday evening, August 23, 1929, Shmuel sat alone in his Sabbath attire in the yeshiva reading the Gemara. At 4:30pm, vicious murderers attacked the yeshiva. They were disappointed to find only one victim: A large rock crushed his skull, blood splattering everywhere and covering the Gemara. The mob attacked again and pierced his body with daggers. He died with the Word of G-d in his hands. The book became drenched in Shmuel’s blood – blood which had spent a life-time studying the Word of G-d.

--------------------------------------------------

שמואל הלוי רוזנהולץ זל

שמואל הלוי רוזנהולץ זל

שמואל הלוי רוזנהולץ בן אברהם-יעקב, נולד בג' בניסן תרס"ו, 29/3/1906

בן 24 במותו

התגורר בחברון

נהרג בפעולת איבה בי"ז באב תרפ"ט, 23/8/1929 בתקופת המאורעות בחברון

הובא למנוחת עולמים בחברון: אזור: א, גוש: א/1, חלקה: 1, שורה: 36

הותיר: הורים, אחים ואחיות

שמואל הלוי מונצח באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 4

קורות חיים

שמואל נולד בשנת תרס"ו. בעיר ולקו-ביסק. הוא למד בישיבות נובוהרודוק, סלובודקה וחברון. ובכל הישיבות האלה היה מפורסם בשם "מתמיד", כי עוצם חשקו ועמלו בתורה עבר גם את הגבולות שגבלו המתמידים להתמדתם בתורה. הדברים: לא פסק פיו מגירסא, נאמרו ביחס לשמואל, לא כדי לשבר את האוזן אלא כאמת לאמתה. כל מעיניו, חושיו ומאוייו היו נתונים לתורה, ללא הפסק כל שהוא. אך, על ראש נערנו יציצו שני כתרים: גם מתמיד גם עלוי. שני לולים עליונים בסולם התורה הרם, הגבה, וכפשע בינם הבין מעלת הגאונים.

שמואל מצטיין גם בכשרונות לא-מצויים. כשרונות-עלוי: תפיסה מהירה להפליא, הבנה רחבה ונוקבת. זכרון מתמיה. וגם זאת: כגודל תשוקתו לתורה כן גדולה שאיפתו לחיים נאצלים, חיי טהרה ומוסר. וראשי הישיבה ותלמידיה מעריצים את שמואל, בעל הנפש העדינה והלב הזך, כסמל הטוב והטוהר.

ערב שבת, י"ז באב תרפ"ט (23.8.1929), אחרי הצהרים. מחוץ - אימה וחרדת מות; חית-האדם, האיומה והאכזריה מכל חיות טרף, חרגה ממסגרותיה. והיא צמאה לדם. ושמואל מסיח את דעתו מן הסכנה, המתרגשת ובאה. אינו משגיח במזהירים אותו עליה. והולך לישיבה הריקה מאדם. כשהוא לבוש בגדי שבת ומוכן לקבלתה. וקולו של המתמיד "הוי, הוי אמר רבא!" צולל בתוך דממת-הזועה, הפרושה על השכונה היהודית בחברון, מי יגע בבית הקדוש הזה, שאין בו אלא תורה ותפלה בלבד? מי הוא וצלם אדם לו. אשר יבוא במחשבת זדון ורצח לבית-אלקי'ם זה ? ומי ישלח את ידו אליו. אל הבחור העומד יחידי בבית ודבר אין לו עם העולם אשר סביב לו ועם רגשות איבה ומשטמה, וכל מחשבותיו נתונות אך לתלמוד?

בשעה ארבע וחצי אחרי הצהרים התחיל המון ערבים לתקוף את בית הרב חסמן, נפץ את זכוכיות חלונותיו, ופנה והלך לישיבה. שקוע בלימודו ישב שמואל, כשההמון הפרוע, מחנה של זאבים טורפים. התפרץ ובא לאולם הישיבה. רגע עמדו הפראים כמשתוממים: חשבו למצוא פה טרף רב לשיניהם. והנה לפניהם רק קרבן אחד. ומיד התנפלו על "המתמיד". דקרוהו בסכינים ונפשו יצאה בטהרה על יד הגמרא הפתוחה לפניו-על מזבח התורה. שעליו הקריב את מיטב ימי נעוריו.

שמואל הלוי, המתמיד, בה"א הידיעה, בין המתמידים והשקדנים בישיבות סלובודקה וחברון, היה הקרבן הראשון בטבח חברון. למחרת, שבת י"ח באב תרפ"ט, התחדשו הפרעות, שגבו עוד 66 קרבנות מיהודי חברון.