Shmuel Safrai

ויקיפדיה: פרופ' שמואל סַפְרָאי (1919 – 2003) היה היסטוריון ישראלי של תקופת בית שני ותקופת המשנה ותקופת התלמוד, פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים, חתן פרס ישראל לידע ארץ ישראל (תשס"ב- 2002). י

שמואל ספראי נולד בשנת תרע"ט (1919) בוורשה בירת פולין, ועלה לארץ ישראל בגיל שלוש (תרפ"ב). התגורר בילדותו ובנעוריו בשכונת עץ חיים בירושלים. למד בישיבת מרכז הרב משך שנה אחת, ובבית המדרש למורים מזרחי" בירושלים במשך שנתיים. בשנים תש"א–תש"ה היה חבר קיבוץ שדה אליהו

במשך שנות הארבעים ושנות החמישים למד באוניברסיטה העברית, ובשנת 1958 קיבל את הדוקטורט שלו, שעסק בעלייה לרגל בתקופת הבית השני. תוך כדי לימודיו, בשנת 1950, נפטר מורו, גדליה אלון, וספראי עסק בעריכת כתביו במשך תקופה ארוכה. בסוף שנות השישים נתמנה לפרופסור, החל ללמד באוניברסיטה העברית ונעשה פרופסור מן המניין בה בשנת 1978, ומאז עסק בהוראה בין כותלי האוניברסיטה ומחוצה לה, ואף כתב ספרים רבים

בנו זאב ספראי הוא פרופסור בחוג לתולדות ארץ ישראל שבאוניברסיטת בר-אילן. בתו חנה ספראי הייתה מרצה בתחום ספרות חז"ל ופמיניסטית דתית

שמואל ספראי זכה במהלך חייו בכמה פרסים, שהחשובים שבהם הם:

תשכ"ו-1966 – פרס רמת גן לחכמת ישראל, על ספרו "העלייה לרגל בימי הבית השני;‏

תשמ"ו-1986 – פרס עיריית ירושלים לחכמת ישראל ולחינוך

תשנ"ז-1997 – פרס יצחק בן צבי לתולדות ארץ ישראל ויישובה, פרס מפעל חיים

תשס"ב-2002 – פרס ישראל בחקר ידע ארץ ישראל.