Simcha-Yitzhak Broide, הי״ד

Broida, Simcha-Yitzhak; 28: Was born in Vilkomyr, Lithuania in 1901. Simcha-Yitzhak studied at many known yeshivas and wrote many papers on Torah explanations. He came to Hebron in 1926 and spent time on Torah studies. Much of his time also went answering religious questions. He was highly respected, and was called “the great and genius Rabbi”. He, who should have become a great light for Judaism, was instead barbarically murdered. His books were burned by his killers.

שמחה יצחק ברוידא ז״ל

בן 29 במותו

בן נחום זאב

נולד בתרס"א, 1901

התגורר בחברון. נהרג בפעולת איבה, בי"ח באב תרפ"ט, 24/8/1929 בחברון

הובא למנוחת עולמים בחברון: אזור: א, גוש: א1, חלקה: 1, שורה: 38

שמחה יצחק מונצח באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 2

קורות חיים

נולד בשנת תרס"א, בעיר וילקומיר, ליטא, למשפחה המתיחסת על הגאון רבי שמחה זיו מקלם. במרכזי התורה: בישיבות וילקומיר טלז, סלובודקה וחברון, גדל עץ רענן זה, עד שעלה והיה לאילן רב.

בעודו ילד כבר גלה למקום תורה, לישיבת "עטרת צבי" בקובנה וקנה לו שם של עילוי. מילדותו התמיה שמחה-יצחק את רבותיו בכשרונות בלתי שכיחים, ובשקידה בתורה, שהיתה למופת. בשנת הארבע עשרה לחייו נכנס לישיבת וילקומיר, ולמד שם שנתים. בשנת תרע"ז הלך שמחה-יצחק לישיבת טלז המפורסמת, וכעבור זמן לא רב נחשב לארי שבחבורת התלמידים, לעלוי המצוין שבהם: זכרן נפלא, עמקן עיוני ובעל כשרון חדשני. ועל התמדתו היו ראשי הישיבה אומרים, שהיא מעין שקדנותם של הגדולים בדורות קדומים. ופעם, בבוא שמחה-יצחק לבית הוריו בוילקומיר לימי חג, הזמינו הגאון רבי יהודה שפירא, רב העיר, להגיד שיעור לפני הלמדנים שבעיר ובחורי הישיבה הותיקים - והשתוממו השומעים לעוצם חריפותו ובקיאותו, ושמחה-יצחק אז רק בן שמונה עשרה. ומאז והלאה היו תמיד ימי שהותו של שמחה-יצחק בוילקומיר ימים של התעוררות בין תלמידי החכמים, שהשתוקקו לשמוע את שעוריו בסוגיות חמורות אי חידושי-הדרן שלו לסיום מסכת.

וכשעבר ר' שמחה-יצחק, בשנת תר"פ, לישיבת סלובודקה- בא ותלמודו בידו: בקיאות במדה רחבה בש"ס בבלי ומפרשים ראשונים ואחרונים. בישיבה זאת מתפתח כוחו החדשני, וחידושי התורה שלו, שהוא מסדרם כאן בקונטרסים לפי סוגיות הש"ס, מצטיינים בחריפות נוקבת. שש שנים למד בסלובודקה, נחשב בין תלמידי החכמים המובהקים בישיבה, ובשנת תרפ"ו עלה לחברון. כאן הגיע להתגבשות שלמה של אישיותו הרוחנית, מתבודד בפנה, עומד תחתיו כמה שעות רצופות מתוך עיון רב, מוקף המון ספרים ושקוע בהם-כך היו רואים יום יום את ר' שמחה-יצחק בישיבת חברון. הוא בא בחליפת מכתבים, במשא-ומתן של הלכה, עם גדולי התורה בליטא, והללו תמהים לרוחב בינתו בתורה של "הרב הגאון הגדול הזה". והוא היה ענותן וצנוע, ירא-שמים במובן רחב, בדעת ובמעשה.

ולאחר "שיגע זה בתורה לעשרים ושמונה שנים, מה שלא יגע תלמיד ותיק למאה שנה" ועתיד היה להיות כוכב מאיר בחכמת התורה, נרצח בימי הטבח במאורעות הדמים בחברון, ניום י"ח באב תרפ"ט (24.8.1929), נרצח בחדרו שבמלון "סגל", כשהוא רכון על ספריו. כתביו הרבים וספריו נקרעו ונשרפו על-ידי הפורעים. ר' שמחה-יצחק נרגם באבנים.

הוא הובא למנוחות בבית-העלמין בחברון. זכרו הונצח בספרים מלחמה ושלום כארץ-ישראל, יזכור לקדושי מאורעות אב תרפ"ט ובספר הזכרון לקדושי ישיבת חברון. הספידו רבו מישיבת טלז, הרב אברהם-יצחק בלוך: "היה מיחידי סגולה, אשר התלכדו בו כשרונות מצוינים וכוחות נפלאים, שכל מהיר חרוץ ומקיף עם כוח עיון והעמקה... תוקף אמונתו ויראתו נפלא היה לעול ימים כמוהו. גם נשקפו בו טוהר-נפש ועדינות-רוח מצוינה. בייחוד הצטיין בשאיפתו הנמרצה, ורוחו השואף לעלות על בתורה וחוכמה... איש חמודות זה הציץ ופרח בלי הפסק. אהה על שירת נשמתו שנפסקה באמצע ! "