Wilhelm Carl von Rothschild

A nobility title in Germany always belongs to the family name! See the Marriage Certificate!

http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_28361_12.pdf

http://en.wikipedia.org/wiki/Wilhelm_Carl_von_Rothschild

Baron Wilhelm Carl von Rothschild (16 May 1828 – 25 January 1901) was a banker and financier of the Frankfurt House of Rothschild.

Life and career[edit] Wilhelm Carl von Rothschild was the son of Baron Carl Mayer von Rothschild of Naples and Adelheid Hertz. He married his cousin Mathilde Hannah von Rothschild, the second oldest daughter of Anselm von Rothschild, a chief of the Vienna House of Rothschilds in 1849. The couple first resided in the Rothschild house on the Zeil (Zeilpalast), but later moved to a palace in Grüneburg, and also lived in a villa in Königstein im Taunus. They had two daughters, Adelheid and Minna Caroline Rothschild.

In 1855 von Rothschild became joint head with his brother Mayer Karl of the Frankfurt house. When his brother died in 1886, he became sole head. As he and his brother left no male heirs, the Frankfurt house was discontinued at his death.

הבארון הצדיק לבית רוטשילד — בפראנקפורט עריסת המשפחה

מעמד מיוחד לאחד מראשי בית רוטשילד, הוא ר׳ שמעון בנימין וואלף, נכדו

של רוטשילד הראשון, הידוע בתוארו ״הברון הצדיק מפרנקפורט״, שמילא את

מקום אבותיו בראש העסק בפרנקפורט. כל בני רוטשילד, נודעו בצדקתם

ובתרומותיהם הנכבדות למפעלי הצדקה והחסד אך הברון הצדיק מפרנקפורט

התבלט ביניהם, ופקיד מיוחד, ר׳ יצחק קופמן, הוא סבו של מורנו ר׳ יעקב

רוזנהיים, טיפל בעניני הצדקה שלו.

אביו ר׳ קלונימוס קלמן, הנודע בשמו קארל, יסד את סניף בית רוטשילד בעיר

ניאפולי אשר באיטליה, ושנות ילדותו עברו עליו בעיר זו. בהיותו בן אחת עשרה

הזרה משפחתו לפרנקפורט, ואילו הנער נשלח למקום תורה, לישיבות אשר

באשכנז. לאחר שהתגבר הוסיף לקבל תורה והדרכה מרבותיו המובהקים, ר׳ שלמה

פוזן ואחריו ר׳ זלמן פרום חתנו של ר׳ יצחק דוב במבדגר מויצבודג, והם שהיו

מדריכים את רוטשילד גם בשנות העמידה. מדי יום ביומו היה הברון רוטשילד

מפסיק את עסקיו ופונה לבית רבו לשעור בן שעתים בגמרא ובשלחן ערוך. גם

כאשר עסקיו נסתעפו והוא היה עסוק למעלה ראש, לא ביטל מקביעת עתים

לתורה, ומכאן מובנת איפוא תמיכתו הנדיבה לישיבות ולמוסדות תודה בארצות

קרובות ורחוקות, כאמור.

גדולות ונצורות היו בני פרנקפורט מספרים על זהירותו במצוות. בבית המדדש

אשר הקים לו הושיב ״עשרה בטלנים״ שלא חדלו מלימודיהם. בראשונה היה

הולך רגלי לבית הכנסת, מדי בוקר כשהוא עטוף בטלית ותפילין. לאחד מכן

היה נוסע בכרכרה לבית מדרשו לתודה ולתפלה, ואף התקין לו בארמונו מקוד,

טהרה.

באחד הימים כאשר הוא מחליט לרכוש לו תפילין כשרים ומהודרים בתכלית,

הוא פונה לרבי שמעון סופד רבה של קראקא, ומזמין את הסופר המחולל ביותר

לכתוב את הפרשיות לתפילין אלו. אף מצות כתיבת ספר תורה קיים, וסופד

מומחה מפולין הוזמן לפרנקפירט והתפרנס על שלחנו, עד אשר השלים את כתיבת

ספד התורה, שהוכנס לבית המדרש ברוב פאר והדר.

לפני מלכים התיצב, אולם הוא לא התבטל מפניהם. לפי מסורת אחת היה

משגר מדי שנה בערבי פסחים, שתי מצות כשדות לראש ממשלת בריטניה לורד

ביקונספילד, הוא בנימין דיזרעאלי שהשתמד, שכן ישראל אע״פ שחטא ישראל הוא,

וחייב היא במצוות.

כל ימיו היה הברון הצדיק נזהר מחלב שחלבו נכרי ואין ישראל ריאהו. בצאתו

לחופשת מרגוע בעיר הרחצה מדינבאד בנה בחצר אחוזת מלונו רפת בקד.

והוא עמד בעצמו על החליבה. כאשר חלה והרופא המומחה רשם לו סמי מרפא

לא גטלם אלי פיו, עד אשר רופאו הפרטי בדק אותם וקבע שאין בהם חשש

מבחינת כשדות, וכדומה.

בין המצרים היה נזהר בתספורת, ואם כי נדרש לעמוד לפני מלכים ושרים,

סירב להקל בנידון, עד אשר השפיעו עליו רבותיו והוכיחו לו שיש מקום להקל.

אף את שלשת בנותיו אחריו השתדל לחנך בדרכיו, ואחת מבנותיו היתד,

דעיתו של אדמונד בנימין די רוטשילד מפריז, הוא ״הנדיב הידוע״, שרכש

לעצמו שם עולם בזכות פעולותיו האדירות לביסוס הישוב החדש בארץ ישראל.