Yaakov Efrat

Yaakov Efrat יעקב אפרת 1912 - 1977

תולדות חיים

חתן פרס ישראל לחקלאות לשנת 1977

יעקב אפרת (מנקס) נולד ב-1912 בפולין. למד בגימנסיה הממשלתית בפולין ואח"כ נסע לצרפת כדי ללמוד חקלאות באוניברסיטה של ננסי, וב-1930 קיבלת תואר מהנדס חקלאי.

עלה ארצה ב-1936, והצטרף לקיבוץ ניר דוד (תל עמל) שם ריכז את הפלחה והמספוא. בין השנים 1943 ו-1946 עבד בתחנת הנסיונות המנדטורית של עכו בעריכת ניסויים בגידולי שדה. ולאחר מכן עסק בטיפוח בחברת "הזרע".

ב-1949 הצטרף לבית הספר החקלאי מקוה-ישראל , כמורה ומנהל שטחי גידולי השדה של חוות בית הספר. גם כשעבר לתחנה לחקר החקלאות בבית דגן, המשיך ללמד במקוה-ישראל. ב-1955 התקבל יעקב אפרת כחוקר לגידולי שדה וגידולי קטניות בתחנה לחקר החקלאות, ופעל במסגרת זו עד לפרישתו

הישגים מדעיים תחום פעולתו העיקרי היה בהשבחה ובטיפוח של דגני חורף. הוא שימש כמנהל המחלקה לפלחה ומספוא. נושא עבודת הדוקטור באוניברסיטה העברית היה "בעיות האקולוגיה של שבולת שועל" (1959). הישגיו במחקר דגני החורף היו מרובים: טיפח זני חיטה רכה (ללחם) בעלי יבול גבוה עם כושר אפיה מעולה ועמידות למחלות החלדון ולספטוריה, וזני חטה קשה עתירי יבול. שניים מזני חטה רכה, "לכיש" ו"מרים" היו הזנים העיקריים שנזרעו בארץ בשנות ה-70. הוא ייעל ופיתח שיטות השבחה של דגני חורף, כגון גידול שני דורות בשנה ושימוש במוטגניזה מושרית ע"י חמרים כימיים

ד"ר אפרת קיבל פעמיים את פרסי "הזרע" (1960, 1971) עבור עבודתו בהשבחת דגני חורף, הוא נבחר כמרצה השנה של מינהל המחקר החקלאי ב-1975, וזכה להכרה לאומית כשהוענק לו פרס ישראל לחקלאות ב-1977. פרופ' יצחק ארנון, בסיפרו, מביע בספרו הערכה רבה למסירותו וכישוריו המחקריים של ד"ר יעקב אפרת. בהמלצת מועמדותו של ד"ר יעקב אפרת לקבלת פרס ישראל לחקלאות 1977, כתב פרופ' יואש ועדיה, ראש המינהל החקלאי, כי "הישגיו ביצירת זני חטה הם תוצאה של שילוב של מחשבה מקורית, הגדרה ברורה של הבעיה והערכות סיסטמטית לפתרונה". באזכרה של ד"ר אפרת ז"ל ,שנה לאחר פטירתו, אמר ד"ר ברוך רטיג "שהוא השכיל כמנהל המחלקה לפלחה לבנות סביבו צוות פעיל ולהדביקו בחדוות היצירה". להערכתו, "ראוי אפרת שייאמר עליו כי שרת היטב את חקלאות מדינתו". י

הוא פרש לגימלאות ב-1977, ונפטר בסוף אותה השנה