Yael (Jael) The Heroine wife of Hever the Kenite

Yael (or alternately, Jael) (Hebrew Ya'el, יעל, the Hebrew name of the Nubian Ibex) is a character mentioned in the Book of Judges in the Hebrew Bible, as the heroine who killed Sisera to deliver Israel from the troops of king Jabin. She was the wife of Heber the Kenite.

Yael in the book of Judges

God told Deborah (a prophetess and leader) that she would deliver Israel from Jabin. Deborah called Barak to make up an army to lead into battle against Jabin on the plain of Esdraelon. But Barak demanded that Deborah would accompany him into the battle. Deborah agreed but prophesied that the honour of the killing of the other army's captain would be given to a woman. Jabin's army was led by Sisera (Judg. 4:2), who fled the battle after all was lost.

Yael received the fleeing Sisera at the settlement of Heber on the plain of Zaanaim. Yael welcomed him into her tent with apparent hospitality. She 'gave him milk' 'in a lordly dish'. Having drunk the refreshing beverage, he lay down and soon sank into the sleep of the weary. While he lay asleep Yael crept stealthily up to him, holding a tent peg and a mallet. She drove it through his temples with such force that it entered into the ground below. And 'at her feet he bowed, he fell; where he bowed, there he fell down dead'.

As a result of the killing of Sisera, God gave the victory to Israel. Yael is considered "blessed", according to the text, because of her action. Deborah's song (Judg. 5:23-27) that refers to the death of Sisera:

       "Extolled above women be Jael,

       The wife of Heber the Kenite,

       Extolled above women in the tent.

       He asked for water, she gave him milk;

       She brought him cream in a lordly dish.

       She stretched forth her hand to the nail,

       Her right hand to the workman's hammer,

       And she smote Sisera; she crushed his head,

       She crashed through and transfixed his temples.

       At her feet he curled himself, he fell, he lay still;

       At her feet he curled himself, he fell;

       And where he curled himself, let it be, there he fell dead."

Scholars have long recognised that the Song of Deborah, on the basis of linguistic evidence (archaic biblical Hebrew), is one of the oldest parts of the Bible. A similar story is explored in the deuterocanonical Book of Judith.

"Yael" as a given name was not common among Jews prior to the advent of Zionism;[clarification needed][specify][citation needed] in contemporary Israel, however, it is among the most common female given names.

Extra-biblical references

Pseudo-Philo refers to Yael in the book, Liber Antiquitatum Biblicarum:

   Now Jael took a stake in her left hand and approached him, saying, “If God will work this sign with me, I know that Sisera will fall into my hands. Behold I will throw him down on the ground from the bed on which he sleeps; and if he does not feel it, I know that he has been handed over.” And Jael took Sisera and pushed him onto the ground from the bed. But he did not feel it, because he was very groggy.

And Jael said, “Strengthen in me today, Lord, my arm on account of you and your people and those who hope in you.” And Jael took the stake and put it on his temple and struck it with a hammer.
And while he was dying, Sisera said to Jael, “Behold pain has taken hold of me, Jael, and I die like a woman.”
And Jael said to him, “Go, boast before your father in hell and tell him that you have fallen into the hands of a woman.”
In popular culture

• Yael is portrayed in the French silent film Jaël et Sisera (1911), directed by Henri Andréani.
• In P.G. Wodehouse's novel The Code of the Woosters, the narrator Bertie Wooster mentions Jael in a description of hangover symptoms that he is experiencing: "Indeed, just before Jeeves came in, I had been dreaming that some bounder was driving spikes through my head--not just ordinary spikes, as used by Jael the wife of Heber, but red-hot ones."

__________________________________________________________________________

יעל אשת חבר הקיני

היא דמות מקראית המוזכרת בספר שופטים פרק ד' כמי שהרגה את סיסרא במלחמה שעשו עימו דבורה הנביאה וברק בן אבינעם.

יעל הייתה אשת חבר משבט הקיני שהיו צאצאי יתרו (בספר דברי הימים מצוין כי היה "מבני חבר הקיני חותן משה"), ונחשבו מקורבים לעם ישראל, עוד מימי משה.

תולדות

בתקופת השופטים ישב שבט הקיני בצפון הארץ, באזור הקרבות שבין ישראל ובין יבין מלך חצור, באתר בשם אלון בצעננים. והיה שלום גם בין יבין מלך חצור ובין שבט הקיני. חבר פרש משבט הקיני, וכנראה הסתייג מהתמיכה הבלתי מסויגת שלהם בעם ישראל (שופטים ד' יא). כשניגף צבאו של סיסרא מפני דבורה וברק, סיסרא עצמו נס עד לאוהל יעל שיצאה לקראתו ופיתתה אותו לבל יחשוש להיכנס לאוהלה, המובאים בפסוקי נבואתה של דבורה: "סוּרָה אֲדֹנִי סוּרָה אֵלַי אַל תִּירָא". יעל קיבלה את סיסרא בסבר פנים יפות, והציעה לו חלב למרות שביקש רק מים וכיסתה אותו בשמיכה, כמתואר בפסוק: "וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי נָא מְעַט מַיִם כִּי צָמֵאתִי וַתִּפְתַּח אֶת נֹאוד הֶחָלָב וַתַּשְׁקֵהוּ וַתְּכַסֵּהוּ". כאשר נרדם נעצה יתד ברקתו והרגה אותו; הפסוקים מתארים את אופן ההריגה באמצעות פטיש ויתד:"וַתִּקַּח יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר אֶת יְתַד הָאֹהֶל וַתָּשֶׂם אֶת הַמַּקֶּבֶת בְּיָדָהּ וַתָּבוֹא אֵלָיו בַּלָּאט וַתִּתְקַע אֶת הַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ וַתִּצְנַח בָּאָרֶץ וְהוּא נִרְדָּם וַיָּעַף וַיָּמֹת".

מותו של סיסרא היה התגשמות נבואתה של דבורה על פיה ברק בן אבינועם לא ייהנה מתהילת ניצחון על סיסרא; כך היו דבריה: "הָלֹךְ אֵלֵךְ עִמָּךְ אֶפֶס כִּי לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ עַל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ כִּי בְיַד אִשָּׁה יִמְכֹּר יְהוָה אֶת סִיסְרָא". כאשר הגיע ברק אל אזור מאהל שבט הקיני מצאה אותו יעל והובילה אותו אל גופת מצביא האויב: "וְהִנֵּה בָרָק רֹדֵף אֶת סִיסְרָא וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר לוֹ לֵךְ וְאַרְאֶךָּ אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וְהִנֵּה סִיסְרָא נֹפֵל מֵת וְהַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ".

מן המקרא לא הובהר מה היה משקלו של מעשה יעל בהכרעת הקרב לטובת ישראל. מצד אחד לפי התיאור הסיפורי המלחמה כבר הוכרעה לגמרי ואפשר לראות בו מעשה נקמה גרידא, אך מצד שני להריגת המצביא החשוב והדומיננטי היו השלכות עתידיות לגבי בניין וארגון כוח צבאי חדש של המלך יבין והמשך העימותים עם ישראל. העובדה שהתנ"ך מחבר בין הריגתו של סיסרא לבין הכנעתו של יבין (שופטים ד' כג), וכן דבורה בשירתה עושה חיבור בין הריגת סיסרא לבין השקטת הארץ לארבעים שנה (שופטים ה' לא), מלמדת כי סיסרא היה איש מפתח בצבאו של יבין, ולאחר חיסולו לא נמצא לו מחליף הולם, דבר שגרם לירידת כוחה של העיר חצור.

לעומת התיאור המינורי של מעשה יעל בפרק ד', שירת דבורה הינה שיר הלל ברור ומובהק ליעל. המקום המוקדש לה בשירה גדול בהרבה מהמקום שמוקדש לברק המצביא. במעשה של יעל יש השלמה למצביאותה של דבורה בקרב, שיש בו מקום מרכזי לנשים, בעוד דבורה היא מצביאת הקרב, יעל היא הלוחמת המובחרת שמצליחה לחסל את המצביא הראשי של האויב במבצע מסוכן והתנדבותי, על רקע ההשתמטות הגדולה של רבים משבטי ישראל. בספרות החיצונית מתואר שלאחר מעשה זה חבר הקיני גרש את יעל אשתו. בתרבות היהודית יעל הפכה לגיבורת תרבות ודגם חיקוי. השם יעל הינו עד ימינו אלו שם פופולרי אצל יהודים.

יש הסוברים כי סיפור יעל וסיסרא נועד להראות שכאשר גברים אינם ממלאים את תפקידם הראוי, נשים יכולות למלא את החלל שנוצר בדרך לא פחות טובה, ולהביא לניצחון מוחץ שלאחריו משתררת שלווה לתקופה ארוכה. לפי הביקורת שבסיפור, הלוחמים בשבטי ישראל שהיו מחויבים לצאת לקרב השתמטו ממילוי חובה זו, ובמקומם יעל שהייתה קיינית, שלא הייתה לה שום מחויבות בסכסוך בין ברק ליבין, התנדבה וסיכנה את עצמה ואת גורלה ולכן זכתה ששמה יונצח באופן כזה.

היחסים בין יעל לסיסרא

חז"ל מוצאים היבטים ארוטיים מובהקים במפגש בין יעל לסיסרא.

ראשית בפסוק המתאר את יציאתה של יעל אל מחוץ לאוהלה (ודורשים זאת ממעשה דינה בת יעקב שיצאה מאוהלה ונפלה למשכב עם גוי). לאחר מכן בהזמנתה את סיסרא אל אוהלה (כעין הזמנתה של אסתר להמן אל המשתה שנאמר בו לאחר מכן "והמן נופל על המיטה"). בתלמוד ובמדרשים, היו שסברו כי החלב שהשקתה יעל את סיסרא כחלב אם.‏.

על פי דעה אחרת במדרשים החלב נועד לשכר ולהרדים את סיסרא כדי להקל מאוחר יותר את מלאכת ההריגה. החוקרים מוצאים ראיה לטענה זו מהפסוק בשיר השירים "שתיתי ייני עם חלבי אכלו רעים שתו ושכרו דודים"; כמו כן מציעים החוקרים עוד ראיה לטענה שאומנם היו יחסי מין ביניהם, בכך שכיסתה אותו בשמיכה - על פי אחד ממדרשי חז"ל שדורש את "שארה כסותה ועונתה" ככולם מצביעים על חובת המשכב

בתלמוד במסכת יבמות (קג ע"א) ובמסכת הוריות (י ע"ב) נאמר: "אמר רבי יוחנן שבע בעילות בעל אותו רשע אותו היום שנאמר "בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפַל שָׁכָב בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפָל בַּאֲשֶׁר כָּרַע שָׁם נָפַל שָׁדוּד" - שבע הבעילות כנגד שבעת הפעלים בפסוק.

חכמי התלמוד ראו כדבר לגיטימי ואף מבורך שימוש במיניות אישה על מנת להביא הצלה לעם ישראל. ואמרו בהקשר של יעל ותמר, "גדולה עבירה לשמה, ממצוה שלא לשמה" (בבלי, הוריות י' ע"ב, נזיר כ"ג ע"ב). וכמו כן מהפסוק " תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ" (מן הכפילות ומן ההדגשה מ"נשים באוהל תבורך") דרשו חז"ל שתבורך יעל יותר משרה ורבקה אמהות האומה אשר חיו בצניעות והיו "יושבות אוהל".

יצוגיה בתרבות

כמו דמויות מקראיות אחרות דמותה של יעל ומעשיה צוירו במשך הדורות מאז העת העתיקה.

בתרבות היהודית יעל הפכה לגיבורת תרבות ודגם חיקוי. בתרבות העברית החדשה השם יעל נעשה נפוץ בשל ערכי הגבורה שדמותה מסמלת, ופרשת המלחמה עם יבין מלך חצור.