Yehoram Gaon

https://en.wikipedia.org/wiki/Yehoram_Gaon

Yehoram Gaon (Hebrew: יהורם גאון‎, born December 28, 1939) is an Israeli singer, actor, director, comedian, producer, TV and radio host, and public figure. He has also written and edited books on Israeli culture.[1]

The son of Sephardic Jewish parents—a Bosnian father and Turkish mother, both immigrants to Israel— he became an early inspiration of "solidarity and pride" for the Sephardic community.[2]

Yehoram Gaon was born in the Beit Hakerem neighborhood of Jerusalem in 1939.[1] His father, Moshe-David Gaon, a historian, was born in Sarajevo in 1889, and immigrated to British Mandate Palestine,[3] where members of his family had lived for five generations.[4] He was a school master and Hebrew teacher in Jerusalem, Buenos Aires, and İzmir.[3] He was also a poet and a scholar of Ladino.[4] In Turkey, he met and married Sara Hakim,[citation needed] returning with her to Jerusalem.

Gaon enlisted in the IDF in 1957.[citation needed] In the military, he joined the Nahal entertainment troupe, beginning a career in the performing arts.[5]

Gaon has two children from his marriage to Orna Goldfarb: Moshe-David (named after his father) and Hila.[citation needed] His three brothers are Yigal, Kalila Armon, and businessman and industrialist Benny Gaon, who died of cancer in 2008.[6]

Music and acting career After performing in the Nahal Brigade entertainment troupe during his army time, Gaon joined the "Yarkon Bridge Trio" (שלישיית גשר הירקון‎).[7]

He was in the original singing group "HaTarnegolim" ("The Roosters"), founded in 1960 by Naomi Polani.[8][9][10]

He became well known for his rendition of Naomi Shemer's Od Lo Ahavti Dai (lit. I have not Loved Enough Yet).[11] He performed at the Nobel Prize ceremony of Yitzhak Rabin, Shimon Peres and Yasser Arafat in Oslo, in 1994.[1] In 2009, Gaon recorded the song "Shir Ha’avoda Vehamlacha" for the organization Pioneers For A Cure, with the proceeds benefiting The Israel Cancer Association (ICA).[12]

Gaon appeared with the Israel Cameri Theatre in productions that included "Chips with Everything", "Vitzek," and "Kinneret Kinneret," by the National Laureate, Nathan Alterman.[13] He left Israel in the early 1960s to study acting at the famous Herbert Berghof Studio in New York, under well-known acting teacher Uta Hagen, later graduating with honors from the RCA Institute for TV Production.[13]

He returned to Israel to play the starring role in the 1966 stage production of the original Israeli musical comedy Kazablan, which became an immediate hit, and ran for more than 600 performances.[13] The musical's huge success made this "young Jerusalem-born singer...not only...an overnight singing star, but also a figure of solidarity and pride for people of Sephardic origin, many of whom were entering a theatre for the first time."[2] Gaon later reprised his role in the 1974 film version.[14]

He was cast as Yonatan Netanyahu in the Israeli film Mivtza Yonatan (English: Operation Thunderbolt) (1977). He also appeared in Siege, Every Bastard a King, The Eagles Attack at Dawn, Joker, The Lover, and No-Way Street.[13] He starred in the autobiographical feature, Ani Yerushalmi (lit. I am a Jerusalemite) (1971).[15]

He starred in several other TV series, including Krovim Krovim (1983), an Israeli sitcom. He hosted his own TV show called Shishi BeGaon ("Friday with Gaon") on Israeli Channel One. The show was extremely popular, with a successful run for a number of years. He later hosted a weekend talk show on commercial Channel 2. Since 1997, he has been hosting a radio show on Reshet Bet called as "Gaon on the radio" (גאון ברדיו), in which he talks about the current weekly events and expresses his personal views on the various current weekly events.[16]

Gaon appearing with Yardena Arazi Gaon moderated the Israel Broadcasting Authority documentary series for the Jubilee Year, entitled, T’kuma. In 1998 he resigned from the show, explaining in his letter of resignation that he believed that the series displayed "overly biased pro-Arab views."[17] "Gaon told the producers of the Channel 1 TV series that he could not tolerate one of the episodes, during which Arab terrorists, responsible for killing many Israelis in the 1970s, were seen to be glorified on the show."[17]

Political and civic career In 1993 he was elected to the Jerusalem Municipal Council, with the portfolio for Cultural Affairs and Special Education Needs,[5] serving until 2002.[1] He is the Honorary Consul of Chile in Israel. He also serves as the president of the Arkadash association of the Turkish immigrants in Israel.[citation needed] He also served as a Deputy Mayor of Jerusalem.[17]

He is active in civic affairs, serving as a member of organizations that include the Committee for the Advancement of Ladino, Yad Ben-Zvi Fund for Diaspora Research, Adopt a Soldier Fund, The Association for Soldiers Welfare, The Association for Autistic Children, The Fund for Music Therapy and The Academy For the Hebrew Language.[1] He is an advocate for peace who has spoken out on some issues, saying it is impossible to freeze growth in settlements, but on the other hand, "I do not approve of angering the entire world. We’re not living alone [on this planet], and we depend on other countries as well.”[7]

Among Gaon's many contributions to Israel's cultural resources include the Moshe David Gaon Center for Ladino Studies at Ben Gurion University, which he and his brother Benny founded in memory of their father.[18] In December 2010, he donated books to launch the "Sarah Hakim Gaon Library" for Arkadash, in memory of his mother.[19]

Published works

Gaon with Yedioth Books authors, The Hebrew Book Week fair at the Jerusalem Station compound, 2017 Back line: Dov Eichenwald, Sivan Rahav-Meir, Dr. Asael Lubotzky, Yehoram Gaon "In The Middle Of The Road" is a book written by Gaon that includes poems, family stories and photos.[1] He edited "Spices from Spain", a collection of Ladino quotes (with Hebrew translations) passed down to him by his father, a well-known historian. He also published a second edition of "Eastern Jews in Israel," an encyclopedic work originally published by his father. [1] The complete work includes biographical information on almost 3000 rabbis, scholars and others in Spain, France, Italy, the Ottoman Empire including the Balkans, and the Middle East and North Africa who visited or immigrated to Israel, sometimes moving there to ensure they could die in the Holy Land.[3] Gaon wrote an autobiography in Hebrew named O'd Ani Pose'ah-Sipur Hayai, published in 2017 by Yedioth Ahronoth.

Awards and recognition In 2004, Gaon was awarded the Israel Prize, for Hebrew song.[20][21] In 2017 Gaon was honored to light Independence Day torch.

יהורם גאון

''''''(נולד בט"ז בטבת ת"ש, 28 בדצמבר 1939) הוא זמר, מגיש טלוויזיה, שדרן רדיו, קומיקאי, מפיק ושחקן קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון ישראלי. חתן פרס ישראל (2004) לזמר העברי. נמנה עם הבולטים שבזמר הישראלי.

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 1.1 ההצלחה כזמר 1.2 סגנונו כזמר 1.3 משחק בקולנוע ובטלוויזיה 1.4 עשייתו הציבורית ודעותיו 2 יקיר ערים 3 חיים אישיים 4 דיסקוגרפיה 4.1 אלבומים 4.2 אוספים 5 פילמוגרפיה 5.1 קולנוע 5.2 טלוויזיה 5.3 תיאטרון 6 פרסים והוקרה 7 לקריאה נוספת 8 קישורים חיצוניים 9 הערות שוליים ביוגרפיה גאון נולד בהר הצופים, גדל והתחנך בשכונת בית הכרם שבירושלים. בילדותו למד בבית הספר העממי "בית הכרם" ואחר כך בתיכון בית הכרם (שלימים נקרא תיכון ליד"ה). בן זקונים לשרה לבית חכים ולהיסטוריון, המשורר ועיתונאי הלאדינו משה דוד גאון. אחיו הם: יגאל גאון (1926–2019), כלילה גאון (1925–2010), בני גאון (1935–2008). אביו, צאצא למגורשי ספרד, נולד בבוסניה בשנת 1889, ועם עלייתו לארץ ישראל שימש כמורה לעברית. לאחר זמן מה נשלח ללמד עברית בקהילה היהודית באיזמיר שבטורקיה, שם הכיר את שרה, אמו של יהורם. לאחר זמן קצר עלו שניהם יחדיו לארץ ישראל והקימו משפחה.

גאון במרכז התמונה עם להקת הנח"ל בסוף שנות ה-50 את שירותו הצבאי עשה גאון בלהקת הנח"ל, אליה התקבל ב-1957 כשחקן. גאון לא נתפס בתחילה כזמר במהותו, עד כדי כך שבמהלך הקלטת השיר "רוח סתיו", אורי זוהר, מפקד הלהקה, המליץ לו לדקלם את שתי השורות שניתנו לו במקום שישיר אותן[1].

גאון השתתף בתוכנית "בדרך כלל" בשנת 1959 בבימויה של נעמי פולני, שהכירה בכישרונו כזמר.

לאחר שחרורו נמנה גאון עם יוצאי להקת הנח"ל שביקשו מנעמי פולני להמשיך לעבוד עמה. כך קמה להקת "התרנגולים", שבה החל לשיר לראשונה, אם כי גם בה לא היה זמר דומיננטי, לצד הכוכבים העולים של אותה תקופה, בהם מי שעתידים להיות חלק מ"הגשש החיוור": שייקה לוי וישראל פוליאקוב. בין השירים שבהם התבלט בזמרתו בתוכנית הראשונה מ-1961 היו "זמר אהבה לים" ו"ערב במסחה". במקביל החל לשחק בתיאטרון הקאמרי, וכן בהצגה "שורש כל רע" במועדון החמאם, שבמסגרתה שר את "שיר הנשים". בהמשך הקים יחד עם חברו ללהקת הנח"ל, אריק איינשטיין, ועם בני אמדורסקי, את "שלישיית גשר הירקון". רבים משיריה של הלהקה היו להיטים גדולים בזמר העברי, ובהם "לילה בחוף אכזיב", "סרנדה לך", "אותך" ו"איזה יום יפה". השלישייה הקליטה יחד את האלבום "אהבה ראשונה". גאון פרש כשנה לאחר הקמת השלישייה, על מנת להתרכז בקריירת סולו.

בשנת 1965 הוציא גאון אלבום סולו ראשון, בשם "כל העיר מרכלת עלינו". האלבום הורכב כולו משירים שכתב יוסי גמזו, ובהם הלהיט "איפה הן הבחורות", שנכתב על פי לחן עממי, שלושה שירים מתוך האלבום, "ליל אביב", "אמרו לי" ו"אולי תפסיקי כבר", הולחנו על ידי יעקב הולנדר. כמו כן נכללה באלבום גרסה עברית לשירה של להקת הביטלס "I Want to Hold Your Hand", שבגרסתו של גמזו נקרא "זה נדבק". כעבור שנה הוציא גאון מיני-אלבום בשם "קיץ אחד של כושר", ובו ארבעה שירים שכתב גמזו והלחין סשה ארגוב.

ב-1966 נסע גאון לארצות הברית על מנת ללמוד משחק[1]. הוא שב ארצה לאחר שיואל זילברג, שעמד לביים את המחזמר "קזבלן", נזכר בזמר הכישרוני, ופנה אליו כדי שיגיע לארץ למבחני בד. המחזה, אותו כתב יגאל מוסינזון, על רקע "השטח הגדול" ביפו, עובד למחזמר, הופק על ידי גיורא גודיק ב-1966 וזכה להצלחה גדולה, שהפכה את גאון לאחד הזמרים המובילים בארץ. שני שירים מתוכו, "כל הכבוד" ו"יש מקום" מזוהים עמו עד היום.

ההצלחה כזמר גאון הפך מאז אמצע שנות השישים לכוכב גדול בעולם הבידור והזמר הישראלי. בפסטיבל הזמר והפזמון 1969 זכה בשני המקומות הראשונים, עם השירים "בלדה לחובש" שכתב דן אלמגור ללחן של אפי נצר ולעיבוד של שמעון כהן ו"עץ האלון" שכתב יורם טהרלב ללחן של מוני אמריליו ולעיבוד של שמעון כהן. גאון שר בפסטיבל שיר נוסף, "לילה בהיר", שהלחין משה וילנסקי למילים של שמרית אור. השיר נכלל באלבומו של גאון "בשירי משה וילנסקי", שיצא באותה שנה והוקדש כולו לשיריו של וילנסקי. האלבום כלל להיטים כ"אמא אמא", "יש לי חלום", "לילה של פריחות", "שלכת בלב" ו"כשהיינו ילדים".

עוד באותה שנה הוציא גאון אלבום בשם "רומנסות בלאדינו", ובו שירים ששר בלאדינו, וכן אלבום בשם "שירי שבת". אלבום נוסף שהוציא באותה שנה היה "איפה את אהובה", שכלל גם הוא להיטים רבים, כ"איפה את אהובה" (תרגום עברי של תלמה אליגון-רוז לשיר בספרדית בביצוע הזמר הארגנטינאי לאונרדיו פאביו), "גשר אלנבי", שהקליט עבור סרט הקולנוע "המלחמה שלאחר המלחמה", "אזכור את הדרך" ו"רוח שטות".

בשנת 1971 העלה גאון תוכנית יחיד, שתועדה על גבי אלבומו מאותה שנה, "בתוכנית יחיד". בין שירי התוכנית בלט הלהיט "רוזה", שכתב חיים חפר והלחין דובי זלצר. שירים מוכרים נוספים מהתוכנית היו "אל תשטה באהבה", "רחל" ו"אני זוכר", שנכתב עבור סרט הקולנוע "לופו". כמו כן נכללה בה גרסתו של גאון לשירם של אהוד מנור ונורית הירש "אולי על שפת הים", ששרה במקור להקת "השוקולדה".

באותה שנה יצר גאון את הסרט "אני ירושלמי" על משפחתו הירושלמית ועל העיר ירושלים[2], שבמסגרתו שר מספר שירים. שירי הסרט תועדו על גבי האלבום "אני ירושלמי" שיצא באותה שנה. נמנו עליהם להיטים רבים, כ"הנני כאן", "אני עושה לי מנגינות", "השר משה מונטיפיורי" ו"מעל פסגת הר הצופים".

ב-1972 הוציא את האלבום "שלכם לשעה קלה", וב-1973 את האלבום "אהבה ים תיכונית", ובו השיר "קומי צאי", שהלחינה נעמי שמר על פי מילים של חיים נחמן ביאליק.

בשנת 1975 הוציא גאון את האלבום "אותך שרים". בין שיריו המוכרים היו "אנחנו לא נפסיק לשיר" ו"בית אבי", שניהם של חיים חפר ודובי זלצר. באותה שנה יצא אלבום הופעה של גאון, שתיעד את הופעתו בהיכל התרבות. באלבום זה נכלל לראשונה שירו של גאון "המלחמה האחרונה". כמו כן נכללו בו גרסאותיו של גאון לשירים "שיר העבודה והמלאכה", "גולני שלי" ו"לילה לילה".

יהורם גאון בסרט "ג'וקר" מ-1976 בשנת 1976 הוציא גאון אלבום בשם "קסם מולדת", ובו גרסאות מחודשות בביצועו לשירים שהלחין מרדכי זעירא, כ"ניגון עתיק" ו"מה אומרות עינייך".

ב-1977 הוציא את האלבום "עוד לא אהבתי די". שיר הנושא של האלבום, שכתבה והלחינה נעמי שמר, היה להיט גדול, והפך לריקוד עם נודע. שיר נוסף שהתפרסם מהאלבום הוא "שלום לך ארץ נהדרת" (גרסה עברית של אילן גולדהירש). באותה שנה הוציא גאון אלבום נוסף, "שמש עולה".

ב-1979 העלה גאון תוכנית יחיד שהורכבה משיריהם של חיים חפר ודובי זלצר. התוכנית לא זכתה להצלחה רבה, אך התפרסמו מתוכו השירים "שמרי לי על המנגינה" ו"את בת שש עשרה". שירי התוכנית תועדו על גבי האלבום "79".

באמצע 1980 הוציאה חברת "סי.בי.אס" לגאון את האוסף "להיטי זהב מספר 2" שכלל את מיטב להיטיו עד זה ואת השיר החדש "רבותי ההיסטוריה חוזרת" (מילים: תלמה אליגון רוז, לחן: דובי זלצר, עיבוד: בני נגרי)

ב-1981 הוציא את האלבום "סימני דרך". בין שיריו המוכרים היו "סימני דרך" ו"על כל אלה" של נעמי שמר, לחניה של נורית הירש לשירים "הכניסיני תחת כנפך" של חיים נחמן ביאליק ו"לילה טוב לאהבה" של אילן גולדהירש, וכן גרסתו של גאון לשירו של יוסף שריג "אור וירושלים".

בשנת 1983 הוציא גאון על גבי תקליט שדרים את השיר "איתך בלעדייך", שכתב נתן אלתרמן והלחינה נורית הירש. השיר זכה להצלחה רבה.

בשנת 1984 יצא אלבומו "אמצע הדרך" ובו הלהיט "בפרדס ליד השוקת", שכתב יורם טהרלב והלחינה נורית הירש. השיר זכה להצלחה רבה, ודורג במקום השני במצעד הפזמונים העברי השנתי לשנת תשמ"ד. שירים מוכרים נוספים באלבום היו "לא תנצחו אותי", שכתבה והלחינה נעמי שמר, ו"בואי נשוב אל הטנגו", שכתב יהורם טהרלב והלחין שייקה פייקוב. ננסי ברנדס עיבד וניהל מוזיקלית את האלבום.

בשנת 1986 יצא האלבום "אלף נשיקות". שיר הנושא של האלבום, שאת הטקסט שלו עיבדה מירית שם אור (בהשראת מכתב אהבה של אבשלום פיינברג איש מחתרת ניל"י לאהובתו) והלחין צביקה פיק, היה להיט גדול. פרט לו, הצליחו מהאלבום גם השירים "אישה חופשייה" (מילים: חיים חפר, לחן: יאיר קלינגר), "כמו חצב" ו"דיוקן אמי" (בשניהם - מילים ולחן: נעמי שמר), "כן כן" (גרסה עברית: חיים חפר), "ואולי אותה שתיקה" (מילים: שמרית אור, לחן: נורית הירש). רמי לוין עיבד והפיק מוזיקלית את שירי האלבום.

יהורם גאון בסיבוב הופעות משותף עם ירדנה ארזי שנערך בחסות האגודה למען החייל. בשנת ה-40 למדינה 1988

נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין מארח את יהורם גאון בלשכתו במלאת לו 75 שנים בשנת 1988 הקליט גאון בדואט עם ירדנה ארזי את השיר "אדם אחר" (מילים: רחל שפירא, לחן: נורית הירש, עיבוד: עדי דגני). השיר זכה להצלחה גדולה, ודורג במקום ה-10 במצעד הפזמונים לשנת תשמ"ח של רשת ג'. השיר נכלל באלבומה של ארזי "עוד יום אחד".

במרץ 1989 יצא אלבומו "ירח מלא", בהפקתו המוזיקלית של מתי כספי. מבין שיריו התפרסמו הדואט שלו עם בעז שרעבי "מה יביא איתו הרוח" ו"ליבבתיני" (שכתבה והלחינה שמר). למרות ההפקה המושקעת, האלבום נכשל מסחרית. באותה שנה חזר גאון לשחק במחזמר "קזבלן" שבה גילם את התפקיד המיתולוגי שעמו זוהה יותר מכל. את המחזמר הפיק בעצמו בעזרת חברת ההפקה שהקים "הפקות חמש חמש". המחזמר זכה אמנם להצלחה בקופות, אך ההפקה נקלעה לחובות כבדים וירדה לאחר זמן מה מהבמה. גאון נקלע לחובות כבדים שאותם הצליח להחזיר רק לאחר מספר שנים.

בשנות ה-90 של המאה ה-20 הוציא גאון מספר אלבומים נוספים, שלא זכו להצלחה רבה. עליהם נמנו "נשמה", שיצא ב-1992 וכלל שירי מסורת ודת דוגמת "פתח לנו שער", "שיר המעלות", והבן יקיר לי אפרים". את שירי שירי האלבום עיבד תמיר קליסקי. ב-1993 הוציא אלבום הופעה, וב-1996 אלבום שנשא את שמו. בשנת 1997 תכנן גאון להוציא אלבום אוסף שיכלול את שיריו המוכרים. מכיוון שהתקשה להשיג זכויות יוצרים על ההקלטות המקוריות ועל מנת לחסוך בכסף, הקליט מחדש, בעיבוד מחודש, את השירים ושיווק אותם כאוסף בן חמישה תקליטורים.

בשנת 2007 גילם את עצמו במחזמר "כמו בסרט", כזמר ומנחה המגיע לעיירת פיתוח כדי לאתר כישרון צעיר. בסוף שנת 2008 העלה מופע זמר ובידור בשם "בכל הכבוד", בו סיכם עשרות שנות פעילות על הבמה ושילב שירים ישנים וחדשים לצד מונולוגים משעשעים שאותם כתב במיוחד למופע. המופע זוכה להצלחה גדולה, ואף היה מועמד לפרס הצגת הבידור של השנה.

בשנת 2013 שב גאון להקליט שירים חדשים. באותה שנה יצא אלבומו "כביום היוולדי", שאת כל שיריו כתב והלחין עמיר בניון. את שירי האלבום עיבדו ליאור שושן ואודי תורג'מן. מבין שיריו התפרסמו השירים "תן לי כוח", "בסוף היום" ו"לא אני ולא אתה", שאותו שר גאון בדואט עם בניון.

ביולי 2014 הקליט גאון גרסה מחודשת לשיר "ארץ צבי", לו נוסף בית חדש שנכתב על ידי תלמה אליגון לזכרו של רועי קליין, קצין גולני בעל עיטור העוז שנהרג במלחמת לבנון השנייה כאשר זינק על רימון יד כדי להציל את חייליו. ב־21 בספטמבר 2014 הקליט גאון את השיר "שלומי" שכתבה זלדה, אותו עיבדה נורית הירש, לזכרו של רס"ן בניה שראל, מפקד פלס"ר גבעתי שנהרג במבצע צוק איתן.

בדצמבר 2019 הוציא לכבוד יום הולדתו ה-80 את השיר "אם רק תסכימי" שכתבה עדית פאנק והלחין ועיבד עידן רייכל.

סגנונו כזמר גאון נחשב לזמר מבוקש הן על ידי הקהל והן על ידי כותבי שירים ומלחינים שרצו שיבצע משיריהם. כך זכה להיות המבצע המוכר בהרבה להיטים של נעמי שמר (כגון: "עוד לא אהבתי די", "לא תנצחו אותי", "כמו חצב" ו"סימני דרך") ושל הפזמונאי חיים חפר והמלחין דובי זלצר (בשיריהם "הנני כאן", "השר משה מונטיפיורי", "רוזה", "לא נפסיק לשיר" ועוד). הוא הוציא אלבומים רבים, בהם אלבומים עם שירים ורומנסות בלאדינו ושירי שבת ומועדים. הוא הרבה לבצע שירים רומנטיים ונחשב כמי שמיזג בשיריו בין מזרח למערב, כשביצועיו שילבו מוזיקת פופ עם נגיעות מזרחיות (כמו בשיר "רוזה"). גאון הרבה לבצע שירי אהבה לארץ ישראל ולירושלים (בהם "שלום לך ארץ נהדרת", "מעל פסגת הר הצופים" ועוד).

במשך תקופה נחשב גאון ל"זמר הבית" של סיירת מטכ"ל ואף כתב לכבודה את "שיר היחידה" שאותיותיו חקוקות באנדרטה לזכר קרב קולה.

כמו כן ביצע את השיר "גולני שלי". לאחר מבצע "צוק איתן" פנה עופר מנדלוביץ', אביו של סמ"ר עוז מנדלוביץ' שנהרג במבצע, אל יוצרי השיר אפי נצר ועמוס אטינגר, כדי שיוסיפו לו עוד בית המדבר על המבצע. שלושתם פנו אל יהורם גאון כדי שיבצע את השיר מחדש, וזה הסכים לכך.

הוא קשר קשרי ידידות עם בכירים בצה"ל, כרמטכ"ל לשעבר דוד אלעזר, האלוף רחבעם זאבי והרמטכ"ל לשעבר דן שומרון.[%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%A9 מקור] במלחמות ישראל, החל ממלחמת ששת הימים ואילך, הופיע כרבים מהאומנים בפני חיילים בשדות הקרב.

משחק בקולנוע ובטלוויזיה

יהורם גאון בתפקיד יוני נתניהו בסרט מבצע יונתן, 22 בדצמבר 1976

גאון עם חנה מרון בסדרת הטלוויזיה "קרובים קרובים" גאון שיחק במספר סרטים ישראלים, אשר רובם זכו להצלחה. "התיקון הקטן" מ-1959, "כל ממזר מלך" מ-1968, "מצור" ב-1969 ו"הפריצה הגדולה" מ-1971 שבהן שיחק את דמות הצבר הלוחם. ב-1971 כתב, ביים ושיחק בסרט "אני ירושלמי", אוטוביוגרפיה מצולמת עליו ועל משפחתו הירושלמית. הסרט לווה בשירים בביצועו של גאון שכתבו חיים חפר ודובי זלצר, ובהם שירים שהפכו ללהיטים, כגון: "הנני כאן", "השר משה מונטיפיורי" ו"אני עושה לי מנגינות".

סרטים נוספים ששיחק בהם: "קזבלן" מ-1973 הגרסה הקולנועית והמצליחה של המחזמר. בסרט "מבצע יונתן", המגולל את סיפור "מבצע אנטבה", בו שוחררו חטופי המטוס שנחטף לאוגנדה, גילם גאון את דמותו של המפקד שנפל במבצע, יוני נתניהו. הסרט, אשר הופק זמן קצר לאחר האירוע, זכה להצלחה בינלאומית ואף היה מועמד לפרס אוסקר. עבור הסרט הקליט גאון את השיר "ארץ צבי". כמו כן שיחק בשנות השמונים בסרטים "כביש ללא מוצא", ו"המאהב" (על פי ספרו של א.ב. יהושע). ב-2004 עשה גיחה מחודשת לקולנוע לאחר שנים רבות, כששיחק בתפקיד אורח בסרטו של יוסף סידר "מדורת השבט".

הקריירה הטלוויזיונית שלו עשירה אף היא. בין השנים 1983–1986 הוא כיכב בקומדיית המצבים המצליחה "קרובים קרובים" בדמות יורם, האב ההיפוכונדר. בשנת 1998 שיחק במיני סדרת הדרמה "בלש בירושלים" וב-1999 שיחק בסדרת הדרמה "מר מאני". בשנים 2003–2005 הגיש בערבי שבת את תוכנית האירוח והבידור "שישי בגאון" בערוץ הראשון. בשנת 2005 הופיע בפרק האיחוד של "קרובים קרובים". כמו כן, באותה שנה חתם על חוזה טאלנט בשידורי קשת והחל להגיש תוכנית אירוח בשם "ערב טוב ישראל". בשנת 2007 שימש כשופט בתוכנית הכישרונות "הדבר הגדול הבא" בשידורי רשת, ובראשית 2008 שיחק בתוכנית הסאטירה "גם להם מגיע" בערוץ 10.

משנת 2009 מנחה את תוכנית הילדים "גאון של אבא" המשודרת בטלוויזיה החינוכית. בשנת 2010 כיכב לצד יוסי פולק במיני-סדרה הדרמטית "נבלות", ששודרה ב-HOT 3.

בשנת 2011, שיחק בסדרת הדרמה של yes, "אורים ותומים" בתפקיד הרב גרנט. החל משנת 2011 משחק בקומדיית המצבים "סברי מרנן" בתפקיד סילבן חסון.

יהורם גאון ומנחם גולן בערב הדרן לקולנוע הישראלי בשנים 2011–2016 השתתף גאון בצוות המנטורים של תוכנית הטלוויזיה "בית ספר למוזיקה", במסגרת ערוץ 2, בשלוש עונות ברצף. בשנת 2014 שיחק בתפקיד הראשי בסרט "מבצע חמניה".

ב-2015 גילם את דמותו של בוריס השומר בסרט "גויאבות".

בקיץ 2015 שימש כשופט אורח בתוכנית המציאות "הפייטן" של ערוץ 20. באותה שנה גילם את דמותו של סיימון בסדרה "המדרשה". ב-2017 השתתף בסרט הקולנוע "מבצע ביצה".

עשייתו הציבורית ודעותיו גאון נהנה מתמיכה כלל ישראלית ואינו מזוהה עם עמדה או מגזר מסוים, וזאת על אף שבמהלך כל שנות פעילותו הרבה לעסוק בעניינים פוליטיים-ציבוריים. כשחקן, היה לגאון תפקיד בולט במחזמר הביקורתי מבחינה פוליטית "קזבלן". משני תפקידים אחרים הוא פרש מנסיבות פוליטיות-חברתיות; הוא הפסיק להגיש את פרקי הסדרה "תקומה", משום שסבר כי אחד מפרקיה, "בילאדי בילאדי", הוא פרו-פלסטיני, וכן עזב את התוכנית "גם להם מגיע" לאחר שהתקשה לעמוד בגל הביקורות שהופנו כלפי התוכנית וספציפית אליו[3].

בשנות התשעים הציג את מועמדותו למועצת העיר ירושלים, ונבחר כחבר מועצת העיר ומחזיק תיק התרבות. גאון נבחר למשך שתי קדנציות למועצת העיר ירושלים מטעם מפלגה עצמאית שעמד בראשה. בתפקידו זה הוא קידם תמיכה בלימודי נגינה בכלים המקובלים במוזיקה מזרחית קלאסית. אולם באופן כללי לא הייתה לו השפעה ציבורית בתפקידו זה משום שבקדנציה השנייה היה באופוזיציה ומשום שמיעט להגיע אל מועצת העיר.

הדימוי של גאון כזמר לאומי הביא לבחירתו לשיר בטקס קבלת פרס נובל לשלום ב-1994, בו זכו יצחק רבין ושמעון פרס. בשנת 2000, כאשר ראש הממשלה אהוד ברק נתקל בהתנגדות רחבה בישראל ליוזמתו המדינית לחלוקת ירושלים, גייס את תמיכתו של גאון במאבקו על דעת הקהל, על ידי שימוש בתדמיתו הירושלמית השורשית. למרות זאת, בתוכנית הרדיו שלו ביום שישי גאון משמיע לא פעם אמירות אוהדות כלפי המתנחלים. גאון הביע תמיכה גם בבחירתו של עמיר פרץ לראשות מפלגת העבודה.

גאון מגיש החל מ-1997 תוכנית אישית בימי שישי בצהריים ברשת ב' בשם "גאון ברדיו", בה הוא מדבר על אירועים אקטואליים שקרו באותו שבוע ומביע את דעותיו האישיות לגביהן. לאחר סגירת רשות השידור ב-2017, גאון עבר לשדר את התוכנית בגלי צה"ל.

בשנת 2011 התראיין גאון לאלון כץ, אז סטודנט מאוניברסיטת אריאל, ותקף בחריפות את התמלילים של חלק מהמוזיקה הים-תיכונית שהשתלטה לטענתו על הרדיו. הוא כינה אותם "זבל איום שהשטן לא ברא"[4]. עם זאת, ציין לטובה זמרים מזרחיים מסוימים כגון שלמה בר ואביהו מדינה. הראיון צוטט בידיעות אחרונות וגרר תגובות זועמות מצד הזמרים המזרחיים וקהל המוזיקה המזרחית. בתוכניתו השבועית הסביר גאון, שאין הוא חוזר בו מדבריו, אך הבהיר שהמוזיקה המזרחית היא ראויה וטובה, אף על פי שיש בה, "הרבה חצץ", כלשונו[5]. דבריו של גאון זכו לתמיכה והזדהות מפי אביהו מדינה, שאמר, בין השאר: "אני איתו, וכל הכבוד שהוא אומר זאת באומץ"[6].

גאון הוא קונסול הכבוד של הונדורס בישראל. כמו כן, הוא משמש כחבר נשיאות עמותת ארקאדאש - קהילת יוצאי טורקיה בישראל. הוא חתן פרס ליבהבר מטעם מכון שכטר למדעי היהדות לשנת 2011. הפרס ניתן עבור תרומה משמעותית להשגת סובלנות דתית ופתיחות תרבותית בישראל.

בשנת 2013 הודיע גאון על כוונתו להופיע בסבסטיה אשר בשומרון. למרות ביקורת בשמאל, הוא לא ביטל את הופעתו ואמר בריאיון לערוץ 7 כי הוא "מרשה לעצמו להופיע בגאווה בכל חלק של ארץ ישראל"[7].

יהורם גאון ובני גנץ בעת קבלת דוקטור לשם כבוד באוניברסיטת בר-אילן, מאי 2015 באותה שנה, על רקע ביקורת חריפה שספג הציבור החרדי, ביקר אותם בעצמו בתוכניתו ברשת ב', אך אמר בין היתר על הביטויים החריפים נגדם: "לא הייתי מעז בחלומות הכי רעים שלי לראות באלה שלא נוטלים בנטל או שלא רוצים לימודי ליבה, ושהם אחיי ואחותי ובני עמי, מוקצים מחמת מיאוס. לאחר מה שראיתי ושמעתי בכנסת, בכנסת ישראל, מצאתי את עצמי צועק בקול ולאות הזדהות מוחלטת עם החרדים מצאתי את עצמי צועק 'אני חרדי!' בפירוש כך, כן, 'אני חרדי!'"[8].

ב-18 במאי 2015 אוניברסיטת בר-אילן העניקה ליהורם גאון תואר דוקטור לשם כבוד.

ב-2017 נבחר להשיא משואה בטקס הדלקת המשואות לרגל יום העצמאות ה-69 למדינת ישראל, שעמד בסימן יובל לאיחוד ירושלים.

באפריל 2017, הוציא לאור אוטוביוגרפיה בשם "עוד אני פוסע – סיפור חיי" שכתב עם שי פלד[9].

יהורם גאון עם ספרו בשבוע הספר העברי - מתחם התחנה, ירושלים 2017. מאחור משמאל: סיון רהב-מאיר, ד"ר עשהאל לובוצקי, יהורם גאון. מלפנים משמאל: אלישיב רייכנר, רחלי שלו, יפעת ארליך. בפברואר 2018, בעקבות הפיכתו של מנכ"ל משרד התקשורת המושעה, שלמה פילבר, לעד מדינה בחקירות נתניהו, הגדיר בתוכניתו "גאון ברדיו" בגלי צה"ל, את עד המדינה כ"מלשן" ו"איש קריות", הדגיש את היותו "קודם כל עבריין", וציטט גם מתפילת שמונה עשרה שבה נאמר "למלשינים אל תהיי תקווה". גאון גם סייג את דבריו ואמר "הביטוי מלשן שנוי במחלוקת ותלוי מי הלשין כדי לטהר את החברה ומי הלשין כדי למלט רק את עצמו"[10].

יקיר ערים בפברואר 2020 נבחר יהורם גאון ליקיר העיר ירושלים, בחירה שספגה ביקורת כיוון שגאון אינו מתגורר בירושלים[11].

בנובמבר 2020 בחר ראש עיריית רמת השרון אבירם גרובר את גאון ליקיר העיר רמת השרון לשנת 2020, כבחירה אישית, חרף התנגדות של תושבי העיר[12]. ההתנגדות באה על רקע דברים שאמר גאון בראיון שנערך איתו באוקטובר 2017 לעיתון "מעריב" ושהופיע גם באתר "ערוץ 7"[13]. בראיון השווה גאון את פעילותם של דתיים וחילוניים תושבי רמת השרון שפעלו נגד ישיבת הסדר שהשתלטה על מבנה ציבור ללא אישורים[14][15][16][17] לפרסומי 'דר שטירמר' שהיה חלק מהתעמולה הנאצית.

חיים אישיים בשנת 1976, כשהוא כמעט בן 37, הכיר גאון את אורנה גולדפרב, שהייתה אז בת 16 בלבד. לאחר כחצי שנה, במרץ 1977 כשביקשו להינשא, הדבר עורר סערה ציבורית, ובית המשפט המחוזי בחיפה לא התיר להם להינשא עקב גילה הצעיר של גולדפרב, שטרם מלאו לה 17 שנים. לאחר מספר ימים הגישו השניים ערעור לבית המשפט העליון, אך הערעור נדחה. בסופו של דבר השניים התחתנו כחוק ב-26 ביולי 1977 בבית הכנסת רבן יוחנן בן זכאי בירושלים בחופה שסידר הרב עובדיה יוסף. במאי 1978 גאון וגולדפרב חגגו את הולדת הבן משה, וגם את יום הולדתה ה-18 של גולדפרב. ב-1981 נולדה הבת הילה.

בשנת 1986, תוך כדי דיונים סוערים, התגרשו השניים לאחר סכסוך מתוקשר שחשף בין היתר כי גאון שכר בלשים פרטיים אשר צילמו והקליטו את גולדפרב במצבים אינטימיים עם גבר אחר. מאוחר יותר התחתנה גולדפרב עם עו"ד זורח רוזנבלום, מי שהיה עורך דינה לאורך כל משפט הגירושים מגאון, ואשר נפרד מאשתו בשבילה.

נולד וגדל בירושלים, אך למרות דימויו הציבורי כירושלמי, מתגורר גאון ברמת השרון.

לגאון היו שלושה אחים: יגאל, כלילה ערמון ואיש העסקים בני גאון.

דיסקוגרפיה אלבומים כל העיר מרכלת עלינו (1965) קזבלן המחזמר (1966) איפה את אהובה (1969) אני ירושלמי (1971) בתוכנית יחיד (1971) שלכם לשעה קלה (1972) "קזבלן" הסרט (1973) אהבה ים תיכונית (1973) אותך שרים (1975) בהיכל התרבות (1975) קסם מולדת (1976) שמש עולה (1977) עוד לא אהבתי די (1977) יהורם גאון 79 (1979) סימני דרך (1982) אמצע הדרך (1984) אלף נשיקות (1986) ירח מלא (1989) גאון על הירקון – הקלטה מחודשת של שירי שלישית גשר הירקון (1995) יהורם גאון (1996) כביום היוולדי (2013) שר עובדיה חממה - תפילת האדם (2017) אוספים בשירי משה וילנסקי (1969) שירי שבת (1969) רומנסרו עם יוסי בנאי (1969) רומנסות בלאדינו (1969) אוסף הלאדינו הגדול 2 שירי פסח (1972) להיטי זהב 1 (1973) אוסף לאדינו 3 – שירים לפסח (1975) אוסף הלאדינו הגדול 3 – פיוטים לשבת (1978) להיטי זהב 2 (1980) איתך בלעדייך (1984) השנים הראשונות (עם אריק איינשטיין) (1989) אני עושה לי מנגינות (1990) שלום לך ארץ נהדרת (1991) נשמה – יהורם גאון בנוסח יהודי (1992) בהופעה (1993) האוסף (מדיה דיירקט) (1997) המיטב (1998) ליוית אותי ארצי (2006) לך ירושלים (2007) פילמוגרפיה קולנוע התיקון הקטן – 1959 דליה והמלחים – 1964 כל ממזר מלך – 1968 מצור – 1969 הפריצה הגדולה – 1970 אני ירושלמי – 1971 קזבלן – 1973 ג'וקר – 1976 מבצע יונתן – 1977 כביש ללא מוצא – 1982 המאהב – 1986 מטולדו לירושלים – 1988 מדורת השבט – 2004 מבצע חמניה – 2014 גויאבות – 2015 מבצע ביצה – 2017 טלוויזיה ליד עריסת הקולנוע – 1979 קרובים קרובים 1983–1986 תוכנית חיים שכאלה לכבודו – 1983 מר מאני 1996 חצי המנשה 1996 בלש בירושלים 1997 תקומה 1998 שישי בגאון 2003–2005 ערב טוב ישראל 2005–2006 הדבר הגדול הבא 2007 גם להם מגיע 2008 גאון של אבא 2009–2013 נבלות 2010 אורים ותומים 2011 סברי מרנן 2011 ואילך בית הספר למוסיקה 2011–2016 המדרשה 2015 הצורף 2015 תיאטרון הקאמרי: "כנרת כנרת" – 1961 הקאמרי: טורא – 1962 הקאמרי: "וויצק" – 1963 הקאמרי: "צ'יפס עם כל דבר" – 1964 קזבלן 1966 פעם בשנה – 1976 ילדים חורגים לאלוהים – 1982 קזבלן (הפקה שנייה) – 1989 הנחיית מופע הצדעה לאביהו מדינה – 1995 כמו בסרט – 2007 בכל הכבוד – 2008 אליעזר והגזר – 2010 "הבימה": "ביקור הגברת הזקנה" – 2011 אדוני שר האוצר – 2016 פרסים והוקרה 1963 – פרס כינור דוד 1964 – פרס כינור דוד 1969 – זכייה בפסטיבל הזמר והפזמון 2004 – פרס ישראל 2007 – פרס תמוז 2008 – כוכב בשדרת הכוכבים בחיפה 2011 – פרס ליבהבר 2012 – דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת תל אביב 2014 – פרס על מפעל חיים - פסטיבל הקולנוע היהודי-ספרדי בלוס אנג'לס 2015 – דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן 2015 – יקיר מוזיאון נחום גוטמן 2017 – הדלקת משואה בטקס הדלקת המשואות 2019 – כאן גימל - הקול של המדינה 2019 – אות יצחק נבון 2020 – יקיר העיר ירושלים 2020 – יקיר העיר רמת השרון 2020 – פרס פול האריס מאת ארגון "רוטרי" לקריאה נוספת יהורם גאון, עוד אני פוסע, סיפור חיי, ידיעות ספרים, 2017. קישורים חיצוניים מיזמי קרן ויקימדיה ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: יהורם גאון ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: עוד אני פוסע - סיפור חיי ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יהורם גאון Green globe.svg אתר האינטרנט הרשמי

של יהורם גאון יהורם גאון , באתר שירונט MusicBrainz Logo 2016.svg יהורם גאון , באתר MusicBrainz (באנגלית) Discogs.png יהורם גאון , באתר Discogs (באנגלית) Songkick logotype.svg יהורם גאון , באתר Songkick (באנגלית) יהורם גאון , באתר Tab4u יהורם גאון , באתר סטריאו ומונו יהורם גאון , באתר בית לזמר העברי יהורם גאון , באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט) F icon.svg יהורם גאון , ברשת החברתית פייסבוק YouTube play buttom icon (2013-2017).svg יהורם גאון , סרטונים בערוץ היוטיוב IMDB Logo 2016.svg יהורם גאון , במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית) יהורם גאון , במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית יהורם גאון , באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי עמוד התוכנית של יהורם גאון בגלי צה"ל יהורם גאון , קורות חיים באתר פרס ישראל נימוקי השופטים להענקת פרס ישראל ליהורם גאון , באתר פרס ישראל טורים של יהורם גאון , באתר ynet יהורם גאון מסייר בנופי ילדותו - בשכונת בית הכרם בירושלים , כתבה בטלוויזיה הקהילתית – בית הכרם ירעם נתניהו, שליפות עם יהורם גאון , באתר nrg‏, 26 במאי 2009 ירעם נתניהו, ‏קולו של אבא , באתר בשבע - ערוץ 7, 24 בדצמבר 2009 אורית נבון, ‏"אני רגיש וסגור, לא נותן לאנשים לגעת בי" , באתר ‏מאקו‏‏, ‏14 באפריל 2013‏ יהורם גאון, ‏שלום לך, ארץ נהדרת , באתר ישראל היום, 15 באפריל 2013 בן שלו, כשהפאתוס של יהורם גאון כבר לא מפחיד אף אחד , באתר הארץ, 14 באוגוסט 2013 מיוחד: יהורם גאון על התחנות הגדולות בקריירה שלו , באתר וואלה! NEWS‏, 3 בספטמבר 2013 אבי שושן, יהורם גאון בראיון: "הנכד שלי לא יודע אם הוא ספרדי או אשכנזי" , באתר ynet, 6 בינואר 2014 יובל אברמוביץ', ‏ליהורם גאון יש הרבה מה להגיד לכם , באתר ישראל היום, 17 בינואר 2014 ריקי רט, עוד לא אמר די: יהורם גאון לא מצטער על כלום , באתר nrg‏, 10 באוקטובר 2014 בן שלו, יהורם גאון חושב שלציבור נמאס מהשירים שלו , באתר הארץ, 3 בנובמבר 2014 אסף וייס‏, יהורם גאון: "הימין יותר בוטה ויותר מסית? זה לא נכון" , באתר וואלה! NEWS‏, 18 בדצמבר 2014 יובל אברמוביץ', ‏"הרוח שלנו כבתה וזו עיקר הבעיה" , באתר ישראל היום, 30 באוקטובר 2015 אתר למנויים בלבד איתי סגל, ‏אלף זכרונות , באתר "ידיעות אחרונות", 26 באפריל 2017 דנה ויס, ‏יהורם גאון פותח את הלב, רגע לפני המשואה , באתר ‏מאקו‏‏, ‏29 באפריל 2017‏ בן שלו, האוטוביוגרפיה של יהורם גאון: מקושטת ומסולסלת כמו שיריו , באתר הארץ, 11 במאי 2017 רן בוקר, יהורם גאון: "הטלוויזיה היום אלימה מאוד" , באתר ynet, 11 באוקטובר 2017 סרטונים שגיא בן נון‏, יהורם גאון: "אחרי שנים של תקווה, הבנתי ששלום לא אפשרי" , באתר וואלה! NEWS‏, 25 במאי 2017 יעקב בר-און, ‏יהורם גאון תומך בנתניהו ורגב: "מאחל שהשרה תממש את כל ההבטחות" , באתר מעריב אונליין, 14 באוקטובר 2017 דרור אידר, ‏חשוב שיידעו: היינו פה לפנֵי , באתר ישראל היום, 17 בספטמבר 2018 סרטונים יואב גינאי משוחח עם יהורם גאון

בתוכנית "לגעת ברוח", בערוץ ה-YouTube של רשות השידור יותר כבוד , וואלה! תרבות, ‏2019-12-26 רן בוקר, מ"קזבלן" ועד מלחמת לבנון: ראשית הקריירה של יהורם גאון בתמונות , באתר ynet, 27 בדצמבר 2019 נעמה לנסקי, ‏"את התקופה האחרונה חוויתי כקרובה למוות" , באתר ישראל היום, 17 בספטמבר 2020 הערות שוליים

ביוגרפיה של גאון

באתר MOOMA

[%D7%AA%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%93%D7%99 / אני ירושלמי [תיעודי]], ספר הקולנוע הישראלי

מירב קריסטל, גם להם מגיע? , באתר ynet, 17 בפברואר 2008

אלון כץ, "המוזיקה המזרחית זה זבל איום, שהשטן לא ברא"

עמיחי אתאלי, יהורם גאון: "אני לא חוזר בי מאף מילה" , באתר nrg‏, 11 במרץ 2011

חדשות ערוץ 2, ‏יהורם גאון מתנצל: "לא התכוונתי, הרי אני בעצמי מזרחי" , באתר גלובס, 10 במרץ 2011

שמעון כהן, גאון: בכל מקום בו יש יהודים אשיר בגאווה , באתר ערוץ 7, 23 ביוני 2013

עדו בן פורת, יהורם גאון: מצאתי את עצמי צועק 'אני חרדי!' , באתר ערוץ 7, 28 באפריל 2013

עוד אני פוסע – סיפור חיי

באתר ידיעות ספרים

שגיא בן נון‏, יהורם גאון מגיב לסערה: "לא התייחסתי לפרשות נתניהו, מקווה שהאמת תצא לאור" , באתר וואלה! NEWS‏, 24 בפברואר 2018

הסערה ברשת: האם יהורם גאון, תושב רמת השרון, הוא בחירה נכונה ליקיר העיר ירושלים? | כל העיר , כל העיר ירושלים, ‏2020-02-25

עצומה: למנוע מיהורם גאון את תואר יקיר העיר רמה"ש אם לא יתנצל על דבריו , שרון און ליין, ‏2020-11-25

יהורם גאון: המתקפה על הדתיים מזכירה תעמולה נאצית - חדשות בארץ , ערוץ 7 חדשות, פוליטיקה, תרבות, יהדות ועוד

יוסי מזרחי, השתלבות מבורכת או השתלטות עוינת? , ‏2017-09-10

רם פרומן, החוצפה של הגרעינים התורניים , Haaretz הארץ

אסף הלחמי, החטיבה להתיישבות, טרור יהודי והבחירות ברמת השרון , הבמה הרעיונית של מפלגת העבודה

שרון יונתן, העירייה הגישה לבית המשפט תביעת פינוי נגד ישיבת ההסדר , שרון און ליין, ‏2020-06-18 https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%9D_%D7%92...