Yehoshua Arieli

ויקיפדיה

יהושע אריאלי (1916 - 3 באוגוסט 2002), היסטוריון ישראלי, חתן פרס ישראל לשנת ה'תשנ"ג 1993

חייו

אריאלי נולד בקרלסבאד שבבוהמיה, כיום בתחומי צ'כיה (העיר קארלובי וארי) בשנת 1916. הוא גדל בבית סוציאליסטי וציוני. היה בן זקונים ולו שלוש אחיות הגדולות ממנו. אימו הייתה אחראית בויצו שבבוהמיה ואביו היה חבר בוועד הפועל של ההסתדרות הציונית

יהושע אריאלי עלה לארץ ישראל בשנת 1931, נקלט בחברת הנוער בכפר הנוער בן שמן, שם למד חקלאות. בשנת 1933 עבר להתגורר בקיבוץ חפציבה. החל מ-1937 למד מוזיקה, פילוסופיה והיסטוריה באוניברסיטה העברית, אך התנדבותו לצבא הבריטי קטעה את חוק לימודיו. הוא התנדב לארגון ההגנה וב-1940 הצטרף, ביחד עם יוסף אלמוגי ויצחק בן-אהרן, ליחידת הסמלים והקצינים הראשונה שהסוכנות היהודית גייסה עבור הצבא הבריטי. לאחר שהייה בת שנה בצפון אפריקה, נשלחו בשנת 1941 על מנת להקים כוח פלישה ליוון, כדי לקיים שם חזית שנייה. אריאלי נפל בשבי בקורינתוס, הועבר כשבוי לסלוניקי ועבר מספר מחנות שבויים באוסטריה ובגרמניה. את עיתותיו העביר בהלחנת יצירות מוזיקליות ובקריאה בתנ"ך. בסך הכול היה בשבי הנאצי במשך ארבע שנים. הצבא הגרמני נהג לטפל בדרך כלל ביהודים המשרתים בצבא הבריטי לפי חוקי ז'נבה והסכמי הצלב האדום, ולכן לא אונה לו כל רע ‏

בתום מלחמת העולם השנייה ולאחר שחרורו מהשבי, אריאלי נתמנה למפקד פלוגה בהגנה. משלהי 1946 עד ראשית 1947 היה אריאלי שומרו האישי של דוד בן-גוריון ובמלחמת השחרור שימש מפקדו הראשון של הגדנ"ע בירושלים והקים את מחנות האימונים ואת בסיסי הגדנ"ע ברחבי הארץ. הוא לחם במסגרת הגדנ"ע במלחמת העצמאות והיה מייסדה של "פלוגת יהונתן" שלחמה בחזית ירושלים במלחמת העצמאות

ב-1951 סיים את לימודי המוסמך שלו מן האוניברסיטה העברית וטס לאוניברסיטת הרווארד שבבוסטון בארצות הברית שם למד עד שנת 1953. הוא קיבל את הדוקטורט שלו בהיסטוריה ב-1955 מהאוניברסיטה העברית. אריאלי שב ארצה ומאז ואילך נמנה עם סגל ההוראה של החוג להיסטוריה כללית שבאוניברסיטה העברית ועד מהרה נהיה לאחד מבכירי מוריו. בשנת 1963 נתמנה לפרופסור חבר ובשנת 1972 מונה לפרופסור מן המניין. ב 1967 ייסד באוניברסיטה העברית את החוג הראשון בישראל ללימודים אמריקניים

בתחילת שנות השישים הקים ביחד עם נתן רוטנשטרייך ופנחס לבון את תנועת מן היסוד ולאחר מלחמת ששת הימים היה ממייסדי התנועה לשלום וביטחון. אריאלי נמנה עם המייסדים של אוניברסיטת חיפה וכיהן כרקטור הראשון שלה. בשנות השבעים עמד בצוותא עם פרופסור שמואל אטינגר בראש וועדה אשר קבעה את אופי הוראת ההיסטוריה בבתי הספר. כן שימש כיושב ראש החברה ההיסטורית הישראלית

כהיסטוריון, עסק אריאלי במגוון רחב של נושאים. עיקר מחקריו היו על העת החדשה, ובמיוחד בלטו מחקריו על ההיסטוריה של הדמוקרטיה האמריקנית. הוא נחשב לאחד ההיסטוריונים החשובים בתחום זה מחוץ לארצות הברית. כמו כן עסק גם בפילוסופיה של ההיסטוריה, בתולדותיו של מקצוע ההיסטוריה ובשאלות היסטוריות כלליות, החורגות מתקופה או אזור מסוימים, כגון שאלת חשיבותה של האישיות ההיסטורית

קיבל את פרס ישראל לחקר ההיסטוריה לשנת תשנ"ג (1993). י

בנו, ד"ר עמוס אריאלי, עובד במחלקה לנוירוביולוגיה במכון ויצמן