Yehuda Poliker

http://en.wikipedia.org/wiki/Yehuda_Poliker

Yehuda Poliker (Hebrew: יהודה פוליקר; born December 25, 1950) is an Israeli singer, songwriter, musician, and painter.

Contents [show] Early life[edit] Poliker was born in (Kiryat Haim), a suburb of Haifa, Israel, as Leonidas Polikar (Greek: Λεωνίδας Πολικάρης to a Greek Jewish family. Poliker is the son of Holocaust survivors deported to Auschwitz from Thessaloniki, Greece.

Music career[edit]

Poliker in Tel Aviv, 2011 Benzene Band & Solo Career (80's)[edit] "Benzene" released two albums "24 shaot" and "Mishmeret Layla" and were a great success with hit singles like: "Hofshi Ze legamre Levad" "Geshem" and many more. After separation of the "Benzene" Poliker turned to a solo career and in 1985 he released his first solo album "Einaim Shely". All the songs on the album were well-known songs in Greek literally translated into Hebrew. In 1986 Poliker released his second solo album "Holem Behakitz" with songs that didn't include in the album "Einaim Shely" In 1988, Poliker released his third album, "Efer Ve Avak" who dealt mostly with the Children of Holocaust survivors. The album was a great success and sold more than 70,000 copies, to this day the album is considered by many to be one of the most respected albums created in Israel.

Solo Career (90's)[edit] In the late 1990s Poliker Released his fourth album, "Pahot Aval Koev" The album was a great commercial success and sold over 140,000 copies. The album became the most successful album of Poliker. Following the success of "Pahot Aval Koev" Poliker went on tour and began working on a new album, but they were interrupted because of a family tragedy. Poliker shelved the album he worked on and instead started to work on an instrumental album and in 1992 released the album "Leinecha Hakhulot". In 1995 Poliker released his sixth album "Hayeled Sh'Beha". The album was a double album with many hits who were also written by Poliker himself: "Ani Roze Gam" "Ma Yihye Yihye" & "Names Ba Geshem". The album was a great success, as well as the ensuing concert tour, which was documented on the double live album "Hoffaa Haya Be Casarea".

2,000 – Now[edit] In 2001, Poliker released the album "Eih Korim La Ahava Sheli" The album's title song, written by Poliker with Yaakov Gilad , won Song of the Year Golden Feather Awards ACUM (Society of composers, authors and publishers) Rights Society in 2002.

In 2003, Poliker released his first compilation album; "Hameitav" Along with his original songs and "Benzene" Band, the album also included a number of new songs. In 2007, Poliker released the album "Hummus Sapiens", in collaboration with the Greek poet Manolis Rasoulis. The album came out in Greece first and then in Israel. In 2010, Poliker went out on a tour under the name "Shirim Sh'helhanti Leaherim". The show, which began as a one-time event at "The Piano Festival", featured Poliker's first songs composed for other singers such as: Yossi Banai , Riki Gal and Arik Einstein . In March 2010, Poliker released the album "Ahava Al Tnai". The first single from it, "Shlosha Yamim" written by Poliker and Jacob Gilad, came out in February 2008 and reached the top of charts in Israel. In 2011, Poliker released the album "Kol Davar Mazkir Li". Like the album "Einaim Sheli", this album also contains well-known songs in greek literally translated to hebrew .The title track of the album, "Kol Davar Mazkir Li" Poliker sings with Haris Alexiou in greek and there is also a hebrew version. Two weeks after its release the album reached gold record status. In summer 2012, Poliker released a unique project called "Jacko and Yehudah Poliker". This album contains a rare recording of Yehuda's parents before their death singing Thessaloniki Jewish songs pre- World War II in greek and ladino. In 2012 Poliker won the ACUM (Society of composers, authors and publishers) Lifetime Achievement Award In spring 2014, Poliker released the album "Muzeon Ha Halomot", an album that connects the guitar, bouzouki and all the styles that characterize Poliker from his days with "Benzene" Band to present. The album reached gold record status within two weeks, and soon followed by Poliker's tour with "Muzeon Ha Halomot".

In September 2014 Poliker was awarded the prestigious Phoenix Gold Medal by the President of Greece in recognition of empowerment of Greek culture in Israel.

Film[edit] Poliker's father, Jacko, tells the story of his escape from Auschwitz in the 1988 film Because of That War (Biglal Hamilhamah Hahi), which features music by his son. The film includes interviews with Yehuda Poliker and Ya'akov Gilad, whose Polish Jewish parents also survived Auschwitz concentration camp.[1]

יהודה ליאון פוליקר

' (נולד ב-25 בדצמבר 1950 בשם ליאונידס פּוליקאריס[1]) הוא זמר, מוזיקאי ויוצר ישראלי, היוצר במגוון סגנונות ובנושאים הקשורים לחברה הישראלית.

פוליקר פרץ לתודעה הציבורית כסולנהּ ומנהיגהּ של להקת הרוק "בנזין" בשנות השמונים. לאחר פירוקה פנה לקריירת סולו מגוונת, המשלבת רוק, פופ ומוזיקה עממית יוונית. מלבד שירה, פוליקר גם מנגן במספר רב של כלים, מלחין, הן את שיריו שלו והן עבור אמנים אחרים. הוא כותב שירים, ואף עוסק בציור. חלק ניכר משיריו של פוליקר עוסק בהיותו דור שני לשואה ובטרגדיות אישיות שלו. ב-2019 נבחר להדליק משואה ביום העצמאות.

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 1.1 נעוריו ותחילת דרכו 1.2 תחילת קריירת הסולו 1.3 שנות ה-90 1.4 העשור הראשון של המאה ה-21 1.5 יציאתו מהארון 1.6 העשור השני של המאה ה-21 2 מעורבות חברתית 3 דיסקוגרפיה 4 לקריאה נוספת 5 קישורים חיצוניים 6 הערות שוליים ביוגרפיה נעוריו ותחילת דרכו

יהודה פוליקר בוילה ואנזה. הוא מספר: "באחד הערבים כשהייתי כבן שש ביקש ממני אבי לתת לו משהו לאכול. הבאתי לו לחם והוא בצע אותו במהירות ובלע חתיכת גדולות, מנהג שרכש באושוויץ. לפתע נתקעה לו חתיכת לחם בגרון והוא החל להחנק. אמי שלחה אותי להזעיק רופא. אני רצתי בפחד שאבי הולך למות ומאז התחלתי לגמגם." פוליקר נולד בקריית חיים כליאונידס פּוליקאריס (ביוונית: Λεωνίδας Πολικάρης) לשרה וג'קו, הורים ניצולי השואה יוצאי העיר סלוניקי שביוון. מקור שם המשפחה "פוליקר" הנו מקסטיליה (אזור היסטורי) שלפני גירוש ספרד[2]. בגיל 13 נשלח יהודה לפנימיה החקלאית כפר גלים שמדרום לחיפה, אך לאחר שמצא אצל חבר גיטרה החל לנגן בה ופרש מהפנימיה. מאז עבד בבקרים במספרה ובערב ניגן.

בנעוריו היה חבר במספר להקות, ואף על פי שסבל מגמגום קל, הדבר לא ניכר כלל בשירתו. הלהקות בהן היה חבר הן "FBI", "הנמרים" ו"ברקת".[3] "ברקת" הוקמה ב-1975, וכללה גם את מיכה שובל ובנג'ו קמחי. הלהקה ניגנה להיטי רוק ושירים יווניים. הרכב הלהקה השתנה מספר פעמים, ולבסוף התגבש עם פוליקר, קמחי, קיטש אמסלם ואלי חדד.

ב-1981 נוצר קשר בין הלהקה ליוצר והמפיק יעקב גלעד, והלהקה שינתה את שמה ל"בנזין". עם שינוי שם הלהקה שינה פוליקר את שמו ליהודה, ומאז נושא שם זה. שני האלבומים שהוציאה הלהקה, "עשרים וארבע שעות" ו"משמרת לילה", זכו להצלחה גדולה, וכללו להיטים כ"יום שישי", "חופשי זה לגמרי לבד", "פנים אל מול פנים", "משמרת לילה", "התחלה חדשה" ועוד. פוליקר היה מנהיג הלהקה, הלחין כמעט את כל שיריה ואף שימש כסולן ברובם.

במקביל לפעילות עם "בנזין", השתתף פוליקר במספר הפקות נוספות, כנגינה באלבומיהם של יהודית רביץ ושל אושיק לוי. לאלבומו של לוי "לילות שרב" מ-1984 הלחין פוליקר את "אין מקום להפתעות" למילותיו של זאב טנא. בתחילת שנת 1985 התפרקה להקת "בנזין", ופוליקר פנה לקריירת סולו.

תחילת קריירת הסולו באוגוסט 1985 הוציא פוליקר את אלבומו הראשון, "עיניים שלי". כל שירי האלבום היו שירים נודעים ביוונית שתורגמו לעברית בצורה מילולית על ידי טילדה איסאיאס ומרתה עזרא. אלה הותאמו למלל שירי על ידי יעקב גלעד. בנוסף, צורף קטע אינסטרומנטלי אחד בשם "שקיעה ים תיכונית" שהלחין פוליקר. סגנונו המוזיקלי של האלבום היה שונה למדי ממוזיקת הרוק של "בנזין", ואף על פי שכלל השפעות של רוק בחלקו, הכיל בעיקר מוזיקה יוונית עממית. בהכנת האלבום נעזר פוליקר רבות במוזיקאית ורדה קלג. האלבום זכה להצלחה גדולה, נמכר ביותר מ-70,000 עותקים, ותרם לחשיפתה של המוזיקה היוונית לציבור הישראלי הרחב. בין שירי האלבום בלטו השירים "עיניים שלי", "בוקר יום ראשון", "אלקו", "כפיים" ו"הקנאה". שיר הנושא של האלבום מזוהה עם פוליקר.

פוליקר בהופעה בפסטיבל השלום בנווה שלום, 1987 בעקבות הצלחת האלבום יצא פוליקר לסיבוב הופעות, שתועד על גבי האלבום "חולם בהקיץ", שיצא בספטמבר 1986. האלבום הוקלט כולו בהופעה חיה בקולנוע תל אביב, והכיל ברובו שירים מתורגמים מיוונית שלא נכללו באלבום "עיניים שלי". בהופעה זו התארחה הזמרת יהודית תמיר, ששרה לבדה את השיר "אילו הייתי איתך", שזכה להצלחה.

בשנת 1987 חבר פוליקר לגידי גוב, והלחין את רוב שירי אלבומו "דרך ארץ". פוליקר הלחין את "כמעט סתיו" ו"פרח" שכתבה צרויה להב, "יורם" ו"שיר אחד שמח" שכתב עלי מוהר, ו"גבר בעיר", "לוליטה" ו"שלל שרב" שכתב מאיר אריאל. "שלל שרב" היה ללהיט גדול ולאחד משיריו המוכרים ביותר של גוב. באותה תקופה השתתף פוליקר בנגינה באלבומיו של אריק איינשטיין "אוהב להיות בבית" ו"על גבול האור".

בינואר 1988 הוציא פוליקר את אלבומו השלישי, "אפר ואבק", שעסק ברובו בבני הדור השני לשואה, אשר גדלו בישראל בצל הטראומה שחוו הוריהם. הרעיון להפקת האלבום החל בתוכנית "אחרי המלחמה" בגלי צה"ל, שששודרה ביום השואה ב-1986. פוליקר הלחין עבור התוכנית את "כמו פרחים ברוח" ו"התחנה הקטנה טרבלינקה", שתרגמה הלינה בירנבאום, אמו של יעקב גלעד, ממילותיו של המשורר היהודי-פולני ולדיסלב שלנגל שנספה במרד גטו ורשה. את שיר הנושא של האלבום כתב גלעד על מסעה של אמו חזרה לפולין. פרט ל"פרחים ברוח" ול"התחנה הקטנה טרבלינקה" כתב גלעד את כל שירי האלבום, בהם "חלון לים התיכון" המסופר כמכתב של ניצול שואה לקרוביו שנשארו או נספו באירופה, "כשתגדל" ו"שיר אחרי הגשם". חרף נושאו הכאוב, זכה האלבום להצלחה גדולה כאשר מכר יותר מ-70,000 עותקים, ונחשב עד היום על ידי רבים לאחד האלבומים המוערכים ביותר שנוצרו בישראל.[4]

לאחר הוצאת "אפר ואבק" השתתפו פוליקר, גלעד והוריהם בסרטה התעודי של אורנה בן דור-ניב "בגלל המלחמה ההיא", שכמו האלבום עסק בשואה מנקודת מבטם של בני הדור השני לשואה. בסרט נכללו שירי האלבום שעסקו בנושא (היות שלא כל שירי האלבום עסקו בשואה, אלא חלק ניכר מהם).

במאי 1988 יצא פוליקר לסיבוב הופעות מצליח. עוד ב-1988 הלחין פוליקר לריטה את שירה "הנסיכה והרוח", למילותיו של עלי מוהר, וב-1989 את "דברים שרציתי לומר" לדני בסן, למילותיו של יעקב רוטבליט ואת "כמו שאני כמו שאתה" ו"בת יענה" לנורית גלרון, שכתבה את שניהם. עוד באותה שנה יצא לסיבוב הופעות משותף עם גידי גוב שהתבסס על שירי "דרך ארץ" שהלחין פוליקר לצד השירים האישיים של כל אחד.

שנות ה-90 בדצמבר 1990 הוציא את אלבומו הרביעי, "פחות אבל כואב". האלבום זכה להצלחה מסחרית גדולה ומכירות של יותר מ-140,000 עותקים; והפך לאלבומו המצליח ביותר של פוליקר. האלבום כלל תשעה שירים, מתוכם שניים אינסטרומנטליים ("טראנס אוריינט" ו"סיפור זמנים עברו") ושלושה מחודשים - "דברים שרציתי לומר", "יורם" ו"פרח"; שירים שבעקבות גרסתו של פוליקר הפכו למזוהים עמו יותר מאשר מבצעיהם המקוריים.[5] בניגוד לאלבומיו הקודמים, לא שיתף פוליקר פעולה באלבום זה עם יעקב גלעד. בין הכותבים באלבום היו יהונתן גפן, יהודה עמיחי ואסתר שמיר. באלבום נכלל לראשונה שיר שפוליקר כתב את מילותיו: "הצל ואני".[6] שיר הנושא, שכתב יהונתן גפן והלחין פוליקר, בוצע במקור על ידי עדנה לב והופיע באלבומה השלישי "עדנה לב" משנת 1980. את הטקסט כתב גפן בלשון נקבה ובהקשר נשי והוא הופיע בלחן שונה של נורית הירש.

במאי 1991 יצא אלבומה הראשון של יהודית תמיר, אותו הפיק פוליקר מוזיקלית, והלחין את רוב שיריו. שלושת השירים הבולטים ביותר באלבום היו "רומיאו" שכתבה צרויה להב, "אסיה בוכה" שכתב אהוד מנור ו"שיר ערש" שכתבה חוה אלברשטיין. פוליקר ניגן בגיטרות ובקלידים והשתתף בקולות רקע.[7]

פוליקר בפסטיבל ערד, 1992 בעקבות הצלחת האלבום "פחות אבל כואב" יצא פוליקר לסיבוב הופעות והחל לעבוד על אלבום חדש, אך אלו נקטעו עם מותו של בן אחיו של פוליקר, קובי, שנהרג, לאחר שחברו לפלוגה השליך לעברו קסדה במהלך ויכוח ביניהם.[8] פוליקר גנז את האלבום עליו עבד והחל לעבוד במקום על אלבום אינסטרומנטלי. האלבום "לעיניך הכחולות" יצא באפריל 1992, והיווה מעין רקוויאם לבן אחיו. מהאלבום הצליח הסינגל "סולם יעקב", שבו השתתפה מקהלת הילדים הדתית "פרחי בית שאן". האלבום כלל גם שני שירים, "נד נד" שכתב יהונתן גפן ו"זינגואלה", שעיבד יעקב גלעד על פי שיר יווני. הנעימה "שושנים של פחם" מהאלבום שימשה כאות פתיחה של פינת ההלכה בערוץ 7. פזמון הנעימה היווה גם מקור לשיר Narrow Bridge של הזמר אודי אולמן, בו ניתן לשמוע בפזמון את המנגינה של הקטע.[%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%A9 מקור] פוליקר ניגן באקורדיון, קלידים, בוזוקי, גיטרות, בס, סאז, בגלמה ופסנתר ואיתו נגנים רבים, וב"זינגואלה" ניגן הרכב ההופעות: פוליקר ורומנו בבוזוקי וגיטרות, שפי ישי באקורדיון, טל הרצברג בבס, בועז ברמן בכלי הקשה, ניר צדקיהו בתופים ויהודית תמיר בקולות. באותה תקופה יצא אלבומה של ירדנה ארזי "אנשים זרים", ובו לחניו של פוליקר לשירים "שיר אישה בחורף" ("אהבתנו היא תשבץ") ו"מתוך הנשכחות". באותה שנה יצא לרדיו קטע טכנו בשם "מי הרג את יהודה פוליקר", שכלל סימפול לשיר "סולם יעקב". הקטע עורר סערה בקרב פוליקר ומעריציו בגלל השם הקיצוני וכמעט צונזר. את הקטע יצר בשם בדוי אוהד פישוף מלהקת "נושאי המגבעת".[9]

ב-1993 חבר פוליקר לריקי גל, והלחין את רוב שירי אלבומה "חפש בי", בהם "היי שקטה" שכתבה רחל שפירא והשיר "תפילות הילדים" שכתבו צרויה להב ושבא סלהוב על חייה של ריקי גל במסיון הפיני ירושלים .

בדצמבר 1995 הוציא פוליקר את אלבומו השישי, "הילד שבך", בו חזר לעבודה משותפת עם יעקב גלעד. באותה שנה פקדה את פוליקר ומשפחתו טרגדיה נוספת - בן אחיו, קובי ('קובי הקטן'), שם קץ לחייו ארבע שנים אחרי מותו של בן דודו, קובי ('קובי הגדול') שנהרג בצבא. את השיר "קין" המופיע באלבום, כתב פוליקר לאחר מותו של אחיינו 'קובי הגדול'.[8] האלבום היה אלבום כפול, ולראשונה היה פוליקר מעורב במידה רבה בכתיבת השירים, יחד עם יעקב גלעד. בין היתר השתתף בכתיבת השירים "אני רוצה גם", "לא יודע", "רומנטיקה זולה", "והילדים באים", "כמו גנב באפלה" ו"זה הילד שבך". שיר נוסף שזכה להצלחה מהאלבום היה "נמס בגשם", אותו כתב גלעד על ילד שהוריו מתכחשים לו וקופא לבסוף למוות על חוף הים. גלעד אף מבצע אותו בדקלום. האלבום כלל גם מספר קטעים אינסטרומנטליים, כ"מעל הגשר", "המנטליות של תוף הפח" ו"נני".[10]

האלבום "הילד שבך" זכה להצלחה גדולה, וכך גם סיבוב ההופעות שבעקבותיו, שתועד על גבי אלבום ההופעה הכפול "הופעה חיה בקיסריה". האלבום הוקלט בשתי הופעות שונות של פוליקר, ביוני וביולי 1996, ויצא לאור ב-1997. ביצועי ההופעה ל"פנים אל מול פנים" ו"דברים שרציתי לומר" יצאו כסינגלים לתחנות הרדיו, וזכו להצלחה במצעדי הפזמונים. האלבום כלל גם הקלטת אולפן לנעימה "לעיניך הכחולות", אותה הקליט פוליקר עם יזהר אשדות. באותה שנה יצא אלבומו של אריק איינשטיין "לאן פרחו הפרפרים", שעבורו הלחין פוליקר את השירים "האור בקצה" ו"אח מילת מפתח".

ביוני 1998 הוציא פוליקר אלבום אינסטרומנטלי נוסף, "מאוחר אולי מוקדם", בו הלחין את כל השירים וניגן בגיטרות. הנגן היחיד הנוסף באלבום היה יועד נבו בקלידים.

העשור הראשון של המאה ה-21 בספטמבר 2001 הוציא פוליקר את האלבום "איך קוראים לאהבה שלי", שכלל התייחסויות למצב הרוח הלאומי בתקופת האינתיפאדה השנייה. שיר הנושא של האלבום, שכתב פוליקר עם יעקב גלעד, זכה בפרס שיר השנה בטקס פרסי נוצת הזהב של אקו"ם בשנת 2002[11] והיה ללהיט גדול, וכמוהו גם "ג'ינג'י" ו"בתוך הפקק האינסופי". באותה שנה הלחין פוליקר את השיר "אחרי הכל" לאלבומה של דנה אינטרנשיונל "יותר ויותר".

ב-2003 יצא לפוליקר אלבום אוסף ראשון, "המיטב", בחברת NMC. לצד השירים המקוריים שלו ושל בנזין, נכללו באלבום גם מספר שירים שהוקלטו במיוחד עבורו, מתוכם הצליחו במיוחד השיר החדש "גג העולם" וגרסתו של פוליקר לשיר שהלחין ליהודית תמיר, "רומיאו". שני השירים זכו להשמעות רבות בתחנות הרדיו, ובמצעד הפזמונים השנתי של רשת ג' זכה פוליקר בתואר זמר השנה.

בשנת 2007 הוציא פוליקר את האלבום "חומוס סאפיינס", בשיתוף עם המשורר היווני מנוליס רסוליס. האלבום היווני יצא לראשונה ביוון, ולאחר מכן בישראל, בשיווק הליקון, אחרי שנים רבות בהן היה חתום פוליקר בחברת NMC.

בשנת 2008 הקליט פוליקר יחד עם ברי סחרוף גרסת כיסוי לשירו "רדיו רמאללה", במסגרת הפרויקט "עבודה עברית". לאלבומה של מאיה בוסקילה "שוברת שתיקה" שיצא באותה שנה כתב והלחין את השיר "רוחות קרות".

בשנת 2009 יצא אלבומה של ירדנה ארזי "בושם על עורי", בהפקתו המוזיקלית של פוליקר. פוליקר הלחין ועיבד את כל שירי האלבום, וכתב מילים לכמחצית מהם. מבין השירים הצליחו במיוחד "בושם על עורי" שכתבה רחל שפירא ו"מה קורה אחי" שכתב פוליקר על פי מאמר של עוז אלמוג.

פוליקר בהופעה, 2011 בשנת 2010 יצא פוליקר לסיבוב ההופעות תחת השם "שירים שהלחנתי לאחרים". במופע, שראשיתו הייתה באירוע חד פעמי ב"פסטיבל הפסנתר", שר פוליקר לראשונה שירים שהלחין עבור זמרים אחרים כגון יוסי בנאי, ריקי גל ואריק איינשטיין.

במרץ 2010 הוציא פוליקר את האלבום "אהבה על תנאי". הסינגל הראשון מתוכו, "שלושה ימים" שכתבו פוליקר ויעקב גלעד, יצא כבר בפברואר 2008, והגיע לראש מצעדי הפזמונים. בינואר 2010 יצא הסינגל "אל תלכי עכשיו" שכתב והלחין פוליקר על אמו, ואחריו "יום עצמאות", שכתב פוליקר יחד עם צרויה להב. שני השירים זכו גם הם להצלחה במצעדים. השיר היחיד באלבום שבו לא השתתף פוליקר בכתיבה הוא "מעבר לגדר" שכתב יהונתן גפן, ופרט לו, ל"שלושה ימים" ול"יום עצמאות" כתב והלחין פוליקר את כל השירים בעצמו. האלבום הגיע למעמד אלבום זהב תוך שלושה שבועות.[12] אחרי צאת האלבום יצאו כסינגלים גם השירים "עפיפונים", "מעבר לגדר" ו"אהבה על תנאי".

במקביל לעבודתו על האלבום, חיבר פוליקר את הפסקול ונעימת הנושא לסרט התיעודי "חיים יקרים" של שלומי אלדר.

פוליקר עוסק גם בציור. הוא החל לצייר בסגנון מופשט, ובהמשך התמקד בציורי פנים מינימליסטיים. תערוכה מעבודותיו הוצגה ב-2007‏.[13] אחד מציוריו של פוליקר הוא הציור המופיע על עטיפת אלבומו "אהבה על תנאי".

בשנת 2010 זכה בפרס אקו"ם להישג השנה למלחין.[14]

יציאתו מהארון בשנת 2010, לאחר שנים רבות בהן שמר על פרטיות חייו האישיים ומיעט להיחשף, הופיע פוליקר בסרט של טלי בן עובדיה אודותיו ששודר בערוץ 10. הסרט שודר סמוך ליציאת האלבום "אהבה על תנאי" של פוליקר, שעסק בזוגיות ובאהבה לגבר, לצד התמודדותו עם פטירת אמו.[15] בסרט סיפר פוליקר על יציאתו מהארון בפני משפחתו בגיל 27, והביא ציטוטים מרמזים משיריו על נטייתו המינית כמו "אין בושה באהבה לגבר או לאישה".[16][17] פוליקר ספג ביקורת על שלא אמר דברים מפורשים,[18][19][20][21] אך על כך אמר בסרט: "אתה לא צריך לנקד לאנשים, הם צריכים לקחת את זה משם". בראיון שהתפרסם כשלושה חודשים מאוחר יותר, ב-16 ביולי במוסף "7 לילות" של ידיעות אחרונות, סיפר פוליקר על משיכתו לגברים, ואמר כי היו בחייו שתי אהבות, שתיהן לגברים. בראיון הוא טען כי הגורם ליציאתו המאוחרת מהארון הוא "החינוך המטופש שנתנו לי הוריי".

העשור השני של המאה ה-21 בשנת 2011 יצא אלבומו של פוליקר "כל דבר מזכיר לי". בדומה לאלבומו "עיניים שלי", גם אלבום זה מבוסס ברובו על שירים מתורגמים מיוונית. את השירים תרגם פוליקר, בעזרתה של צרויה להב, שקיבלה קרדיט באלבום עבור "עריכת טקסטים", ובחלק מהשירים אף קרדיט מלא לתרגום לצדו של פוליקר. את שיר הנושא של האלבום, "כל דבר מזכיר לי", שר פוליקר הן ביוונית בדואט עם חאריס אלקסיו והן בעברית. באלבום נכללו גם שני לחנים מקוריים של פוליקר: "אושר", שאת מילותיו כתבה להב, ו"קצר פה כל כך האביב", שכתב הסופר דויד גרוסמן על בנו, שנפל במלחמת לבנון השנייה.[22] שני הסינגלים שקדמו לאלבום הם "גברים קשוחים" ו"פומה פומה", שזכה להצלחה במצעדי הפזמונים. שבועיים לאחר יציאתו הגיע האלבום למעמד אלבום זהב.[23] אחרי יציאת האלבום יצאו גם הסינגלים "כל דבר מזכיר לי" ו"לא בראש שלי".

בשנת 2012 זכה מאקו"ם בפרס על מפעל חיים,[24] ואף הלחין את השיר "כשהגברים רוקדים" עבור ירדנה ארזי ודנה אינטרנשיונל.

באביב 2014, הוציא פוליקר את "מוזיאון החלומות", אלבום המחבר בין הגיטרות, הבוזוקי וכל הסגנונות שמאפיינים אותו מתקופת בנזין ועד היום. האלבום הגיע למעמד של אלבום זהב תוך שבועיים מיציאתו ובעקבותיו יצא פוליקר בסבוב ההופעות "מוזיאון החלומות".

בספטמבר 2014 הוענקה לו מדליית זהב של מסדר הפניקס היווני על העצמת תרבות יוון בישראל. את המדליה העניק שגריר יוון בישראל בשמו של נשיא יוון.[25]

בקיץ 2015 יצאו יהודה פוליקר ושלומי שבת במופע משותף עם מיטב הלהיטים של השניים.[26] הסיבוב המשותף זכה להצלחה גדולה ובעקבותיו אף יצא אלבום משותף בהופעה, "יחד על הבמה - אלבום כפול".[27]

יהודה פוליקר בהופעה - 2019 בשנת 2019 ראה אור ספרו הראשון "הצל שלי ואני" בהוצאת משכל (ידיעות ספרים). הספר מתאר תמונות ומצבים מימי ילדותו והתבגרותו של פוליקר בעיר פרברית, בשכונת עולים של ראשית ימי המדינה ובבית שמוֹראוֹת המלחמה ממשיכים לחיות בו ולהשפיע על חיי היומיום. הספר מציג את נקודות המבט של המחבר, הילדותי-ובוגר כאחד.[28]

בשנת 2019 נבחר יהודה פוליקר להשיא משואה ביום העצמאות ה-71 למדינת ישראל.[29]

מעורבות חברתית ליצירתו של פוליקר נגיעה בנושאים חברתיים ישראליים, כזיכרון השואה, ניכור ואלימות עירוניים, שכול ועוד. עם זאת, יצירתו היא פעמים רבות אישית ומתייחסת לחוויותיו הוא. בשנים האחרונות ממעט פוליקר להתראיין לתקשורת וממעט לחשוף פרטים לגבי חייו האישיים, אך שומר על מעורבות חברתית דרך יצירתו, ואף תרם מספר פעמים הופעות לטובת ארגונים לשינוי חברתי כדוגמת האגודה לזכויות האזרח. כמו כן הופיע בעצרות זיכרון לזכרו של יצחק רבין. ב-27 במאי 2007 קיים פוליקר מופע התרמה בהיכל התרבות בתל אביב למען ארגון בית הגלגלים.[30] ביולי 2010 הופיע בעצרת למען שחרורו של גלעד שליט. באוגוסט 2011 הופיע בהפגנה שנערכה במסגרת מחאת האוהלים.

דיסקוגרפיה "עיניים שלי" (1985) "חולם בהקיץ" (1986) - הופעה "אפר ואבק" (1988) "פחות אבל כואב" (1990) "לעיניך הכחולות" (1992) - אלבום אינסטרומנטלי "הילד שבך" (1995) "הופעה חיה בקיסריה" (1997) "מאוחר אולי מוקדם" (1998) - אלבום אינסטרומנטלי "איך קוראים לאהבה שלי" (2001) "המיטב" (2003) "חומוס סאפיינס" (2007) "אהבה על תנאי" (2010) "כל דבר מזכיר לי" (2011) "ג'קו ויהודה פוליקר" (2012) "מוזיאון החלומות" (2014) "יחד על הבמה (עם שלומי שבת) בקיסריה" (2015) לקריאה נוספת יהודה פוליקר, הצל שלי ואני, הוצאת ידיעות ספרים, 2019 קישורים חיצוניים מיזמי קרן ויקימדיה ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: יהודה פוליקר ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יהודה פוליקר Green globe.svg אתר האינטרנט

של יהודה פוליקר יהודה פוליקר , באתר שירונט MusicBrainz Logo 2016.svg יהודה פוליקר , באתר MusicBrainz (באנגלית) יהודה פוליקר , באתר Discogs (באנגלית) Songkick logotype.svg יהודה פוליקר , באתר Songkick (באנגלית) יהודה פוליקר , באתר Tab4u יהודה פוליקר , באתר סטריאו ומונו יהודה פוליקר , באתר בית לזמר העברי יהודה פוליקר , באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט) IMDB Logo 2016.svg יהודה פוליקר , במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית) יהודה פוליקר, "הצל שלי ואני" מאת יהודה פוליקר: שלושה פרקים לקריאה , באתר הארץ, 5 במרץ 2019 דודו כהן, על סוד ההצלחה החמקמק של יהודה פוליקר , מקור ראשון אתר הציורים של פוליקר עינב שיף‏, יותר אבל כואב , באתר וואלה! NEWS‏, 21 במרץ 2010 הסרט המלא: "דברים שרציתי לומר" עם יהודה פוליקר , באתר של "רשת 13", 28 במרץ 2010 (במקור, מאתר "nana10") תימורה לסינגר, עדיין פוגע, לא פחות , באתר ynet, 20 ביוני 2010 עינב שיף‏, הזמן, היום, הרגע: יהודה פוליקר חוגג 60 , באתר וואלה! NEWS‏, 24 בדצמבר 2010 שי גל, חדשות 2, ‏פוליקר מוציא אלבום יווני חדש וחוגג 25 שנה ל"עיניים שלי" , באתר ‏מאקו‏‏, ‏10 בספטמבר 2011‏ סרטונים עינב שיף‏, יהודה פוליקר: "תומך בנישואים חד-מיניים" , באתר וואלה! NEWS‏, 22 ביוני 2012 אילן לוקאץ', חדשות 2, ‏יהודה פוליקר מוציא אלבום: "אולי יום אחד אני אאמץ ילד" , באתר ‏מאקו‏‏, ‏14 במרץ 2014‏ סרטונים אמירה לם, פנים אל מול פנים , באתר ynet, 10 ביוני 2016 Closed Access logo transparent.svg סימה קדמון, ‏קוראים לי ליאונידס פוליקאריס , באתר "ידיעות אחרונות", 17 באפריל 2018 Closed Access logo transparent.svg יהודה נוריאל, ‏פנים אל מול פנים , באתר "ידיעות אחרונות", 27 בפברואר 2019 יהודה פוליקר באסופת "מלחיני משוררים ישראלים"

בעריכת דודו אלהרר, האתר של נילי דגן https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%A4...