Yosef Kaplan

פרופ' יוסף קפלן חוקר החברה והתרבות היהודית בעת החדשה המוקדמת. מחקריו תרמו להבנה של תהליכי מפתח בהתפתחות החברה היהודית, והשלכותיהם על המעבר מחברה מסורתית לחברה מודרנית. כמו כן תרמו להכרת עולמם החברתי והאינטלקטואלי של אנוסי ספרד ופורטוגל ששבו ליהדות, במרחב המערב האירופי בעידן הנאורות המוקדמת.

במפעלו המחקרי הפרטני והמדוקדק, המבוסס על ניתוח מקורות בשפות רבות, יצר קפלן תמונה מורכבת ומגוונת של החברה היהודית באותה תקופה, בזיקה הדוקה לחברה האירופית.

קפלן זכה בהכרה בינלאומית מרשימה ונחשב מנהיג אקדמי בולט. נוכחותו בעשייה האקדמית; המקצועית והציבורית בארץ יחידה במינה. הוא כיהן כיו"ר החברה ההיסטורית הישראלית ומכהן כנשיא האיגוד העולמי למדעי היהדות. הוא נמנה עם מייסדי בית הספר להיסטוריה באוניברסיטה העברית ועמד בראשו במשך ארבע שנים. הוא חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

פרופסור יוסף קפלן היה נשוי לחסיה ביאלי ז"ל ונולדו להם שני ילדים, יהודה ומיכל. הוא נשוי ללאונטין פרמן, עיתונאית ועורכת, ולהם שני ילדים, נתן וראובן.

______________________________________________

ויקיפדיה

יוסף קפלן (נולד ב-28 בינואר 1944) הוא פרופסור אמריטוס בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא מופקד על הקתדרה לתולדות עם ישראל ע"ש ברנרד צ'ריק, חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים והחל מאוגוסט 2013 מכהן כיושב ראש החטיבה למדעי הרוח באקדמיה. בשנים 2013-2009 כיהן כנשיא האיגוד העולמי למדעי היהדות. קפלן הוא חתן פרס ישראל בחקר ההיסטוריה של עם ישראל לשנת 2013.‏

ביוגרפיה

יוסף קפלן נולד בבואנוס איירס, בירת ארגנטינה. הוריו היגרו בין שתי מלחמות העולם ממזרח אירופה לדרום אמריקה. אביו, דוד קפלן, נולד בוילנה לישראל ואסתר. דוד קפלן הגיע לארגנטינה ב-1924 ותוך זמן קצר השתלב בלהקות התיאטרון ביידיש בבואנוס איירס. אמו של יוסף קפלן, שרה לבית מלמד, נולדה במאצ'ב שבפולין למשפחה אורתודוקסית. אביה, משה מלמד, מחסידי הרבי מקוצק, היגר לארגנטינה ב-1928 ותוך מספר שנים הביא לשם את אשתו ואת ארבע בנותיהם.

יוסף קפלן גדל בבית יהודי חילוני בעל זיקה חזקה לתרבות יידיש ומודעות ציונית. שפת הדיבור בבית הוריו הייתה יידיש, אך מגיל שש החל ללמוד עברית בבית ספר עברי יומי, במקביל ללימודיו בבית הספר הממלכתי. בגיל שתים עשרה התקבל לבית המדרש למורים יהודים שליד הקהילה בבואנוס איירס, בית ספר תיכון יהודי שהכשיר את תלמידי הכיתות הגבוהות להוראה בבתי הספר היהודיים, ובגיל חמש עשרה הוסמך למורה. את בית ספר התיכון הממלכתי הוא סיים ב-1961. הוא היה חבר בתנועת "הנוער הציוני", ויחד עם מספר תלמידים בבית המדרש למורים ייסד את הארגון "שחר", שהתמקד בפעילות תרבותית וחינוכית בקרב הנוער היהודי בארגנטינה. בימי לימודיו בבית הספר התיכון הממלכתי נטל חלק בייסוד ירחון יהודי בספרדית שזכה לתפוצה רחבה בקרב הסטודנטים האוניברסיטאיים והיה גם חבר במערכת הירחון העברי "צהר". ב-1960 התקבל ללימודים ב"מדרשה", בית ספר גבוה ללימודי יהדות, ושנתיים לאחר מכן נסע לירושלים לשנת השתלמות בבית המדרש למורים ע"ש חיים גרינברג, מוסד שנועד להכשיר מורים לבתי ספר יהודיים בגולה. בתום שנת ההשתלמות החליט להישאר בארץ.

ב-1972 אחרי קבלת תואר שני בהיסטוריה של עם ישראל וסוציולוגיה, ואחרי שירות צבאי בחיל התותחנים, החל את לימודי הדוקטורט. בין מוריו המרכזיים נמנו ההיסטוריונים שמואל אטינגר, חיים ביינארט, חיים הלל בן ששון, ישראל היילפרין, יעקב כ"ץ וחנא שמרוק. בזמן לימודי המ"א שימש עוזר מחקר של בן-ציון דינור, שמינה אותו מאוחר יותר מזכיר המערכת המדעית של מפעלו "ישראל בגולה".

נושא עבודת הדוקטורט של קפלן היה "יצחק אורוביו די קסטרו ובני חוגו". היא נכתבה בהנחייתו של פרופסור חיים ביינארט ואושרה בשנת 1979. קפלן חקר את מסלול חייו והגותו של אדם שהיה אחת הדמויות האינטלקטואליות המרכזיות בפזורה הספרדית המערבית ובאמצעותה הציג את עולמם התרבותי והרעיוני של האנוסים שחזרו ליהדות והקימו במאה ה-17 את המרכז היהודי התוסס באמסטרדם. ב-1979 מונה למרצה בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית והיה מראשוני החוקרים הצעירים שזכו לקבל את מלגת אלון. ב-1988 הופקד על הקתדרה לתולדות עם ישראל ע"ש ברנרד צ'ריק וב-1992 מונה לפרופסור מן המניין. באוניברסיטה העברית כיהן בתפקידים שונים, ובין היתר שימש בתור ראש התוכנית הארבע שנתית בבית הספר ע"ש רוטברג לתלמידים מחו"ל, עמד בראש המדרשה ללימודים מתקדמים בפקולטה למדעי הרוח והיה ראש החוג להיסטוריה של עם ישראל. קפלן היה בין היוזמים להקמת בית הספר להיסטוריה, שימש ראש ועדת ההיגוי שלו ב-1998 ובשנים 2005-2001 עמד בראשו. כיום הוא פרש לגמלאות והוא פרופסור אמריטוס.

הוא הוזמן לשמש פרופסור אורח ועמית מחקר בשורה של אוניברסיטאות ומוסדות מחקר בחו"ל: האוניברסיטה הלאומית בבואנוס איירס, האוניברסיטה איברואמריקנה במקסיקו, אוניברסיטת ייל, המכון ההולנדי המלכותי ללימודים מתקדמים בווסנאר, בית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה בפריז, וולפסון קולג' באוקספורד, הסורבון בפריז, אוניברסיטת לונדון, המכון ללימודים מתקדמים במדעי היהדות באוניברסיטת פנסילבניה, קולג' אול סולס באוקספורד והמכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון.

הוא שימש עמית מחקר במכון ללימודים מתקדמים של האוניברסיטה העברית במספר הזדמנויות, ופעמיים עמד בראש קבוצות מחקר שפעלו בו: ב-1991-92 (יחד עם פרופסור מ' אביטבול) בראש קבוצת מחקר על גירוש ספרד ותוצאותיו וב-1998 (יחד עם פרופסור מיכאל הד) בראש קבוצת מחקר על היסטוריזציה של רגשות. בימי כהונתו כיו"ר החברה ההיסטורית הישראלית בשנים 2000-1992 נוסדה במת ירושלים להיסטוריה לזכרו של ההיסטוריון מנחם שטרן, אליה מוזמנים מדי שנה היסטוריונים מרחבי העולם. קפלן עומד בראש המערכת של סדרת הספרים המתפרסמת בעקבות ההרצאות הניתנות בבמה זו. בשנים 2004-1996 עמד בראש הוועדה האקדמית של הארכיון המרכזי לתולדות עם ישראל ומאז 2001 הוא משמש יו"ר האיגוד הבינלאומי של חברות היסטוריות לחקר תולדות עם ישראל. מאז 1985 הוא המנהל האקדמי של המרכז לחקר יהדות הולנד שבאוניברסיטה העברית ומשנת 2004 הוא סגן היו"ר של מרכז זלמן שזר. בשנים 1996-1992 היה קפלן חבר המערכת של "תרביץ", כתב העת של המכון למדעי היהדות של האוניברסיטה העברית, ובשנים 2005-1997 היה חבר המערכת של "ציון", הרבעון לתולדות עם ישראל של החברה ההיסטורית הישראלית.

ב-2004 נבחר יוסף קפלן לחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. באוגוסט 2009 נבחר לכהן כנשיא האיגוד העולמי למדעי היהדות. הוא סיים את תפקידו באוגוסט 2013.

בנובמבר 2011 זכה קפלן במענק מטעם המועצה האירופית למדע ERC ‏(European Research Council). על מחקרו "שינויים בדת ובתרבות של הפזורה הספרדית המערבית בעת החדשה המוקדמת".

ב-2013 זכה קפלן בפרס ישראל בתחום חקר ההיסטוריה של עם ישראל.

הוא נשוי ללאונטין פרמן, עיתונאית ועורכת, ולהם ארבעה ילדים: יהודה ומיכל (מנישואים ראשונים), ונתן וראובן.

מחקריו

מחקריו של קפלן מתמקדים בתולדות היהודים בשלהי ימי הביניים ובראשית העת החדשה. הוא כתב ספרים ומאמרים על יהדות ספרד, על הפזורה הספרדית המערבית, על תולדות האנוסים בחצי האי האיברי, על ההיסטוריה החברתית והאינטלקטואלית של יהדות מערב אירופה, על תולדות יהדות הולנד ועל תהליכי החילון והמודרניזציה המוקדמים בקהילות ישראל בעולם המערבי.