הרב אליהו ילוז

כינויו: בעל "יש מאין".

מגדולי חכמי מרוקו בטבריה לפני כמאה שנה. נולד בעיירה

מגידה במחוז תאפילאלת שמרוקו בחודש אלול שנת תר"ך

1860 ) לאביו ר' אברהם. הוריו היו צדיקים וחסידים, נהגו )

בקדושה וטהרה כל ימיהם בתעניות וסיגופים ובפרישות יתרה.

כבר בגיל שבע הבין רבנו את לימודו ב"עין יעקב" ו"חק לישראל".

כשהגיע לגיל עשר הכירו הכל בחריפותו וכשרונותיו הברוכים.

אחרי שחידש חידוש תורה לקחו אביו להתברך מפיו של המלוב"ן

ר' יעקב אביחצירא (בעל אביר יעקב, סבו של ה"בבא סאלי).

בהיותו בן י"ב שנים בתחילת שנת תרל"ג החליט אביו לעלות

עם משפחתו לארץ ישראל. בדרכם התעכבו כשנה בעיר פאס

כי כל הדרכים היו בחזקת סכנה מפני השודדים בשל מותו

של השולטן מוחמד. שם נכנס רבנו בעול המצוות. אח"כ

הגיעו לטנג'יר ולאלכסנדריה. משם הפליגו לחיפה והגיעו

לטבריה בחודש טבת תרל"ד.

אביו נפטר בשנת תרל"ה, זמן קצר אחרי בואם לטבריה, בהיותו

בן ל"ה שנים. על אף יתמותו השקיע רבנו את עצמו בתורה ועלה

במעלותיה. בתום שנת האבל על אביו דרש בפני כל חכמי העיר,

שהתפעלו מרוחב ידיעותיו והוא אך בן 16 שנה. באותה שנה

התחתן עם בתו של ר' דוד סודרי (מחכמי טבריה).

בשנת תרכ"ב התבקש לדרוש בכל שבת בבית הכנסת הגדול בעיר.

צחות לשונו ובקיאותו העצומה בתנ"ך ומדרשי חז"ל משכו מאוד

את שומעי לקחו. עיקר עיסוקו היה בהלכה. הוא לא מש מבית

המדרש כל ימיו ואפילו בערב שבת קודש ויום טוב.

צעירים השכימו לפתחו וקבעו לימודיו עמו בש"ס ופוסקים.

בשנת תר"ן יצא לערי מרוקו בשליחות חכמי טבריה. שלוש

שנים שהה בשליחותו ונפגש עם רבים מחכמי מרוקו.

עם שובו משליחותו נבחר לכהן כדיין בבית הדין בטבריה

בשנת תרנ"ג. בשנת תרנ"ט יצא שנית בשליחות מצוה יחד

עם בנו ר' יוסף חיים (בעל "טוב ראי") וסובבו בערי מרוקו.

משנת תרע"ט כיהן כראב"ד עד לפטירתו. הוא נחשב לאחד

מראשי מנהלי העיר, ושנים אחדות שימש כנשיא ועד

הכוללות ועסק בצרכי ציבור שונים. רבנו יצא פעמיים

כשד"ר למצרים. היה זה בשנת תרע"ט ובשנת תרפ"ד.

מחיבוריו: שו"ת יש מאין; מעשה אליהו דיני קידושין מחולקים

לי"ז מערכות ושבעים סעיפים; הלכות אישות שו"ת בדיני קידושין

וגיטין ועגונות; פתח אליהו דרושים שונים; דבר תורה חידושים

וביאורים על התורה ומאמרי חז"ל; זמירות ישראל חידושים וביאורים

על תהילים (בסופו חידושים על מגילת אסתר).

מאורעות תרפ"ט שפרצו בחודש מנחם אב של אותה שנה

פגעו במצב בריאותו. כשומעו את השמועה נמס לבו בקרבו,

ועיניו הזילו דמעות על רצח הקדושים. כאב מיוחד היה לו

בשמעו על רצח ידידו ר' ישמעאל הכהן (ראב"ד צפת). המון

מחשבות נוגות, קשות ומרות אשר התרוצצו בקרבו יום יום,

דיכאו את לבו וכוחותיו הלכו ונחלשו.

נפטר ערב שבת קודש כ"ב אלול תרפ"ט (בן 69 ) ומנוחתו כבוד בטבריה