הרב יוסף חיים ילוז

https://www.hyomi.org.il/mobile/page.asp?id=205 https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3_%D7%97%D7%99...

נקרא יוסף על שם סבו מצד האם - רבי יוסף סמחון מחכמי טבריה בדור הקודם. נולד בכ"ב ניסן תר"מ ( 1880

לאביו ר' אליהו ילוז (ראב"ד טבריה ובעל שו"ת יש מאין).

מרבותיו: רוב תורתו ינק מאביו, ובהעדרו לשליחויות מצוה

למד מפי ר' יעקב חי זירהן (לימים רב ראשי וראב"ד

טבריה), ר' משה חי אלקיים (ידוע בכינויו משמ"ח אלוקים,

אשר כיהן באחרית ימיו כרבה הראשי של קזבלנק).

אביו למד עמו שעות רבות והתמסר לטיפוחו כתלמיד חכם

וצדיק. כדי להרגילו ביצירת חידושי תורה משלו, גזר עליו

אביו לומר בפניו מידי שבת בשבתו חידושי תורה מפרי

מחשבתו. הוא גם הכריחו לדרוש ביום ראש השנה בפני קהל

רב דרוש ארוך בעניני תשובה באחד מבתי הכנסת שבעיר.

בהגיעו לפרקו לקח לו אביו לאשה את נכדתו של ר' אבנר

ישראל צרפתי (רבה של פאס). אחרי שנה שהיה סמוך על

שולחן אביו, החל רבנו לעסוק בהרבצת תורה ויראת שמים

בנערים מבני העיר, והיה מדריכם גם בכתיבת חידושי תורה.

לחלקם סידר דרושים נפלאים ליום ה"בר -מצוה" שלהם.

בהיותו כבן י"ח נתלווה אל אביו במסע שליחותו השני כשד"ר

לערי מרוקו. שם התבונן היטב בתהלוכותיו ולמד רבות

מדרכיו. מסע זה שימש לו בסיס לתיאור דמותו של אביו

בספר שהוציא לזכרו. הוא ליקט את החומר ממה ששמע מפי

אביו ומפי אמו שהאריכה ימים ע"ח שנה, ועיניה ראו

מנפלאותיו ושבחיו. המסע היה בין השנים תרנ"ט -תרס"ב.

בשנת תרע"ט, כשהתמנה אביו לראב"ד בטבריה, היה רבנו

יד ימינו ועזר לו בהרבה מעניני הקהילה. לאחר פטירת אביו

עשה לילות כימים בהגהתם והוצאתם לאור של ספרי אביו

שנותרו בכתב יד. מתוך שטרוד היה לסדר ולהדפיס את

ספרי אביו לא היה זמנו פנוי להוצאת כתבי עצמו.

מחיבוריו: ילקוט יוסף על תולדות חייו של ה"אור החיים" הקדוש;

תולדות אליהו על תולדות חייו של אביו (ירושלים תרצ"ג); ימי חיי

דרושים לזמנים שונים; מעוז חיי חידושים וביאורים לתנ"ך; טועמיה

חיים דיני וטעמי המצוות; לחמי לאש"י ג' דרושי הספד; אוצר יוסף

ביביליוגרפיה (מכיל רשימת אלפי ספרים וכתבי יד שלא הובאו ב"אוצר

הספרים" לבן יעקב); מצבת אבן רשימת גאוני ארץ הטמונים בבית

העלמין בטבריה; טוב ראי תולדות חכמי טבריה (מסודר לפי א- ב של

שמות משפחה). היה רגיל לחתום שמו בסימן "יח"י שמו".

בספרו "טוב ראי" הציל רבים מישני עפר מתהום הנשייה,

והציב להם מצבת זכרון לדורות עולם. רוב חיבוריו נותרו

בכתב יד. היה בדעתו להוציא ספר זכרונות לרבנים בארץ

ישראל בכלל, וזכרונות ותולדות רבני טבריה בפרט.

מחבריו: ר' מאיר ועקנין (רבה של טבריה), ר' יוסף בן נאיים

(בעל "מלכי רבנן").

אשת רבנו נפטרה במבחר ימיה, ומאז עולמו חשך עליו. הוא

קיים את התורה מדוחק ומתוך יסורין. הצטיין במיוחד

בענוות נפשו, בהסתפקותו במועט שבמועט, ובהתרחקותו

מעניני העולם הזה. גם בערוב ימיו לא חסך עטו מעשות פרי.

נפטר כ"ז תמוז תשכ"ב (בן 82 ) ומנוחתו כבוד בטבריה