Arthur Yitzhak Biram

Arthur Yitzhak Biram ארתור בירם (b. 13 August 1878 – 5 June 1967) was an Israeli philosopher, philologist, and educator.

Biography

Arthur Biram was born in Bischofswerda in Saxony in 1878, the son of a modest, but successful businessman. Biram attended school in Hirschberg, Silesia. His sister Else Bodenheimer-Biram became a well known art sociologist.

He studied languages, including Arabic, at University of Berlin and at University of Leipzig and earned a doctorate Dr. phil. at the University of Leipzig in 1902, discussing the philosophy of Abu-Rasid al-Nisaburi. In 1904 he concluded the rabbi seminar at the Hochschule für die Wissenschaft des Judentums. Afterwards he taught languages and literature at the Berlinisches Gymnasium zum Grauen Kloster.

Biram was one of the founders of the Bar-Kochba club, and a member of the German liberal religious stream 'Ezra', which recognized the importance of high school education. In 1913, he emigrated to Ottoman Palestine.

Dr. Arthur Biram founded the Hebrew Reali School in Haifa in 1913 and was appointed its first principal,[2] but a few months later, World War I broke out, and Dr. Biram was drafted by the German army and stationed in Afula. In 1919, he returned to school.

He married Hannah Tomeshevsky, and they had two sons. Both sons were killed: Aharon died in an accident while on reserve duty, and Binyamin, an engineer at the Dead Sea Works, was killed by a mine.

As part of Dr. Biram's philosophy of education, in 1937, he implemented compulsory Hagam[3] training for girls in the Hebrew Reali School in Haifa, laying the foundation for recruitment of women in the Haganah, and later the Israel Defense Forces.

In 1948, he resigned his post as principal, and on his 75th birthday, he authored a collection of essays on the Bible. Altogether, he wrote about 50 publications in Hebrew, German, English, and Arabic. Biram died in Haifa in 1967.

In 1954, he was awarded the Israel Prize, for education

_________________________________________________________

ויקיפדיה: ד"ר ארתור יצחק בִּירָם (13 באוגוסט 1878, בישופסוורדה, גרמניה – 5 ביוני 1967, חיפה) היה פילוסוף, מחנך ומייסד בית הספר הריאלי העברי בחיפה ומנהלו הראשון. חתן פרס ישראל בחינוך לשנת ה'תשי"ד (1954). י

ארתור (יצחק) בירם נולד ב-1878 בבישופסוורדה שבדרום-מזרח גרמניה, בן לחוה (אֶוָוה) לבית נויפלד‏[1] ואהרן (אדולף) בירם, בעלי עסק משפחתי ותיק למסחר סיטונאי במנופקטורה וקונפקציה

למד באוניברסיטת ברלין שפות שמיות ושפות קלאסיות, תרבות האסלאם ופילוסופיה, ובשנת 1902 קיבל תואר דוקטור, על עבודה בנושא הפילוסופיה של הדת באסלאם (הדיסרטציה, שכותרתה Die atomistische Substanzenlehre aus dem Buch der Streitfragen zwischen Basrensern und Bagdadensern, התפרסמה בהוצאת בריל בליידן באותה שנה). במקביל למד בבית המדרש הגבוה ללימודי יהדות בברלין, וב-1904 הוסמך בו לרבנות

לאחר מכן למד פדגוגיה, ומשנת 1909 לימד שפות קלאסיות וספרותן בבתי ספר תיכוניים ממשלתיים בברלין, עד ששמריהו לוין פנה אליו במסגרת חיפוש אחר מנהל לבית הספר הריאלי שליד הטכניקום (הטכניון). אחת הסיבות שפנו אל בירם (שהצטרף לתנועה הציונית כבר בשנת 1897) הייתה שליטתו בעברית, שליטה שלא הייתה נחלת משכילים רבים באותה עת

בשנת 1913 עלה בירם לארץ ישראל ושימש כמנהלו הראשון של בית-הספר הריאלי, אך עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, התגייס לצבא הגרמני, שבו שימש כמנהל תנועה בתחנת הרכבת בעפולה. בשנת 1919 חזר בירם לתפקידו כמנהל בית-הספר הריאלי, והחל, בעזרת צוות מורים שעלה מאירופה, לעצב את דמות בית הספר כ"בית ספר עמלני", כאשר שליש משעות ההוראה הוקצה מאז למקצועות המלאכה. בירם החל להגשים את תוכניתו להפוך את בית הספר לתיכון. הוא הפריד את כיתות היסוד א' עד ד', שהפכו לחטיבה נפרדת מהחטיבה העליונה (כיתות ה' עד י'), ובשנת 1924 נפתחו בבית-הספר כיתות י"א ו-י"ב (הכיתה השביעית והשמינית במונחי אותה עת). בירם השפיע עמוקות על רבים מתלמידיו ואף שימש להם דמות אב

בעצם ימי המאורעות יזם בירם והקים יחד עם יעקב דורי את המכון לחינוך גופני. המכון הוקם על שטח בן 70 דונם בשכונת אחוזה. החל משנת 1949 משמש קמפוס זה משכן לחטיבה העליונה בבית-הספר (כיתות י' עד י"ב), ל"אשכול גנים ירוק" ובו שלושה גני ילדים, למקום משכנם של הגדנ"ע והמכלול הפדגוגי וכן כמקום פעילותו של הקמפוס הצפוני של האוניברסיטה הפתוחה. המתחם כולו קרוי על שמו של בירם - "בית בירם". י

בשנת 1948 פרש בירם מניהול בית-הספר, אך המשיך לשמש כמנהל בית המדרש למורים וכיושב הראש של מועצת המנהלים של בית הספר. במקביל, המשיך לכתוב ולפרסם מאמרים בפילוסופיה, היסטוריה ותאולוגיה. בשנת 1954 (תשי"ד) זכה בפרס ישראל בתחום החינוך

בירם היה נשוי לחנה לבית טומשבסקי, והיה אב לאהרן ובנימין. אהרן בירם נהרג בשנת 1951 בעת שירותו כקצין מילואים בחיל האוויר‏; נכדו של ארתור בירם נקרא על שמו של אהרון. בנימין בירם נהרג ב-1968, לאחר שרכבו עלה על מוקש בסמוך לים המלח, במהלך עבודתו כראש אגף במפעלי ים המלח‏. אחותו הצעירה של בירם הייתה ד"ר אסתר-שרה (אלזה) בירם-בודנהיימר‏

ביוזמתו של בירם ובתמיכתו של ראש הממשלה דוד ב-גוריון, הוקמה בשנת 1953 הפנימייה הצבאית לפיקוד בחיפה, שנקראה על שם בנו של בירם, אהרן.