Baron Edmond James de Rothschild

Baron Edmond Benjamin James de Rothschild (August 19, 1845 – November 2, 1934) was a French member of the Rothschild banking family. A strong supporter of Zionism, his generous donations lent significant support to the movement during its early years, which helped lead to the establishment of the State of Israel.

Early years

A member of the French branch of the Rothschild banking dynasty, he was born in the Paris suburb of Boulogne-sur-Seine, Haut-de-Seine, the youngest child of James Mayer Rothschild and Betty von Rothschild. He grew up in the world of the Second Republic and the Second Empire and was a soldier "Garde Mobile" in the first Franco-Prussian War. In 1877 he married Adelheid of Naples, the daughter of Wilhelm Carl von Rothschild with whom he had three children: James Armand Edmond, Maurice Edmond Karl and Miriam Caroline Alexandrine. [edit] Artistic and philanthropic interests

Edmond de Rothschild inherited Château Rothschild, Boulogne-Billancourt and owned the Château Rothschild d'Armainvilliers in Gretz-Armainvilliers in the Seine-et-Marne département.

Edmond took little active part in banking but pursued artistic and philanthropic interests, helping to found scientific research institutions such as the Institut Henri Poincaré, the Institut de Biologie physico-chimique, the pre-Centre National de la Recherche Scientifique, the Casa Velázquez in Madrid, and the French Institute in London. He served as a member of the French Academy of Fine Arts and through it sponsored the archaeological digs of Charles-Simon Clermont-Ganneau in Egypt, Eustache de Lorey in Syria, and Raymond Weyl in Palestine.

Edmond de Rothschild acquired an important collection of drawings and engravings that he bequeathed to the Louvre consisting of more than 40,000 engravings, nearly 3,000 drawings, and 500 illustrated books. Included in this gift were more than one hundred engravings and drawings by Rembrandt. A portion of his art collection was bequeathed to his son James A. de Rothschild and is now part of the National Trust collection at Waddesdon Manor. However, in 1882 Edmond cut back on his purchases of art and began to buy land in Palestine. He became a leading proponent of the Zionist movement, financing the first site at Rishon LeZion. In his goal for the establishment of a Jewish homeland, he promoted industrialization and economic development. In 1924, he established the Palestine Jewish Colonization Association (PICA), which acquired more than 125,000 acres (22,36 km²) of land and set up business ventures.

Edmond de Rothschild also played a pivotal role in Israel's wine industry. Under the supervision of his administrators in Palestine, farm colonies and vineyards were established, and two major wineries were opened in Rishon LeZion and Zichron Yaakov.

It is estimated that Edmond de Rothschild spent over $50 million dollars in supporting the settlements, and backed research in electricity by engineers and financed development of an electric generating station. In a 1934 letter to the League of Nations, Edmond de Rothschild stated that "the struggle to put an end to the Wandering Jew, could not have as its result, the creation of the Wandering Arab."

Death

Baron de Rothschild died in 1934 at Château Rothschild, Boulogne-Billancourt. His wife Adelheid (known as Adélaïde) died a year later on December 29, 1935. They were interred in the Père Lachaise Cemetery in Paris until April 1954 when their remains were transported to Israel aboard a naval frigate. At the port of Haifa, the ship was met with sirens and a nineteen-gun salute. A state funeral was held with former Prime Minister David Ben-Gurion giving the eulogy following which Edmond de Rothschild and his wife were re-interred in Ramat HaNadiv Memorial Gardens near the town of Zichron Ya'akov.

Commemoration

For his Jewish philanthropy Baron Edmond became known as "HaNadiv HaYadu'a", (Hebrew for "The Known Benefactor" or "The Famous Benefactor") and in his memory his son bequeathed the funds to construct the building for the Knesset.

Israel's 1982/5742 Independence Day coin is dedicated to the memory of Edmond de Rothschild and marks the centenary of his first projects in Israel. From 1982 until 1986, the Bank of Israel used his portrait on the 500 Israeli sheqel note.

Rothschild Boulevard in Tel Aviv is named after him, as well as various localities throughout Israel which he assisted in founding. Rishon LeZion, the city which he helped to found named one of the central streets Rothschild Street, and in 1996 Rothschild Mall was built. Also named after him is the Parc Edmond de Rothschild (Edmond de Rothschild Park) in Boulogne-Billancourt.

Edmond James de Rothschild - Wikimedia Commons

Edmond Benjamin James, baron of Rothschild, in "Geneall"

הברון אַבְרָהָם בִּנְיָמִין אֶדְמוֹנְד גֵ'יימְס דֶה רוֹטְשִׁילְד

(19 באוגוסט 1845 – 2 בנובמבר 1934, ט"ז באב ה'תר"ה – כ"ד בחשוון התרצ"ה) היה יהודי בן לענף הצרפתי של משפחת רוטשילד, נדבן וציוני, תומך עיקרי ביישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת העלייה הראשונה. ידוע בכינויים '''"הנדיב הידוע"''' ו'''"אבי היישוב"'''. בישראל, הכינוי הברון רוטשילד מתייחס בדרך כלל אליו, אף שהיו ברונים נוספים במשפחת רוטשילד. בין המושבות שתרם להן: ראש פינה, זכרון יעקב, ראשון לציון, פתח תקווה, מזכרת בתיה, כפר תבור, גבעת עדה ובנימינה. קיבוץ אשדות יעקב נקרא על שם בנו, בעוד מזכרת בתיה קרויה על שם אימו.

קורות חיים

הברון אברהם בנימין אדמונד ג'יימס דה רוטשילד נולד בשנת 1845 בעיירה ליד פריז שבצרפת, כבנם השלישי של ג'יימס מאיר רוטשילד ובטי סלומון דה רוטשילד. בשנת 1854 מימן אביו את הקמת בית הספר אוולינה דה רוטשילד לבנות בירושלים - בית הספר הראשון בארץ ישראל בו הועברו שיעורים בעברית.

בניגוד לשני אחיו הבוגרים, לא היה אדמונד ג'יימס רוטשילד מעורב ישירות בענייני הבנקאות של משפחתו ונודע כחובב אמנות ותרבות. את השכלתו רכש בבית-ספר מיוחד לילדי אצילים. בגיל 32, נשא לאישה את אדלהייד (Adelheid, שלימים נקראה עדה), בתו של בן דודו וילהלם קרל רוטשילד, שכונה הברון "הצדיק" מפרנקפורט, או בשמו העברי שמעון זאב בן קלמן קרל רוטשילד מנאפולי. גם עדה הייתה קשורה מאוד למסורת היהודית, דרך החינוך האדוק מבית אביה בפרנקפורט.

עם תחילת הפוגרומים ברוסיה בשנת 1881, הקימו ראשי יהדות צרפת ועד סיוע ליהודי רוסיה ופרסמו כרוז נגד המדיניות האנטישמית. בין החותמים עליו היה רוטשילד, והדבר הביא אותו למסקנה שיש לפתור את בעיית היהודים על ידי עלייה לארץ ישראל. שני האנשים אשר השפיעו על דעתו של רוטשילד בנושא מצב היהודים היו הרב הראשי של פריז (לימים של צרפת), צדוק כהן, אשר בניגוד לחלק מהרבנים באותה תקופה תמך בתנועת "חובבי ציון", והפעיל הציבורי הבולט מזכיר חברת כי"ח, קרל נטר, שהקים עוד בשנת 1870 בארץ ישראל את בית הספר החקלאי מקוה ישראל.

לאחר מכן התחיל הברון לעסוק בפיתוח יישובים בארץ ישראל. המשבר החריף שבו היו נתונות המושבות הראשונות בארץ ישראל, דחף את רוטשילד להשקעת כספים רבים בהן ולמעורבות רבה בחייהן. תחילה עזר למושבה ראשון לציון, כאשר הייתה על סף ההתפרקות: בשנת 1882 פנה אליו אחד ממתיישבי המושבה ראשון לציון, יוסף פיינברג, אשר ביקש מרוטשילד סיוע כספי. רוטשילד סייע תחילה למתיישבים הראשונים של המושבה על ידי חפירת באר, סיוע למשפחות עניות ומימון מדריך חקלאי למושבה. מתוך רצון להעסיק פועלים יהודים, הוא פנה לאגודת 'חובבי ציון', וביקש לבחור צעירים שאותם יכשיר להיות מדריכים חקלאיים במושבות. בהמשך הרחיב מאוד את תחומי העזרה שלו ותמך למעשה בכל המושבות החדשות; אלמלא עזרתו, היה חשש כבד להתפזרות המתיישבים ולפירוק התיישבות העלייה הראשונה. היות שבתחילה נמנע מפרסום שמו בפומבי, זכה לכינוי "הנדיב הידוע". הוא שלח מומחים חקלאיים מצרפת על-מנת שידריכו את המתיישבים החדשים ואת האיכרים לגדל כרמי ענבים ולייצר יין – גידול זה, לפי דעתם של המומחים, היה המתאים ביותר לתנאי הארץ ולשיווק העולמי. עד שייצור היין החל, סיפק הברון קצבאות חודשיות למחיית המתיישבים, מימן את שירותי-הבריאות, החינוך והדת, ועוד.

הברון רוטשילד

על-מנת להבטיח שיבוצע שימוש נבון ויעיל בכספיו, מינה אדמונד ג'יימס רוטשילד פקידים משלו לחלק מהמושבות בארץ ישראל והם פיקחו על הקצאת הכספים. בין המושבות ששלח אליהן את פקידיו היו ראשון לציון, עקרון (מזכרת בתיה) זכרון יעקב וראש פינה. הפקידים שילמו לאיכרים קצבאות מדי חודש, כאשר גודל התשלום היה תלוי בגודל המשפחה בלבד ולא בתפוקה החקלאית של אותו האיכר. אף על-פי שמעורבותו של רוטשילד אפשרה למושבות את המשך קיומן, התנהגותה של הפקידות ואופי המשטר שנוצר סביבם קוממו את המתיישבים נגדו, אך המרד נרגע לאחר כניעתם של המתיישבים, שכן הם היו תלויים בכספיו של רוטשילד. בשנת 1901 העביר הברון את המושבות הראשונות לידי חברת יק"א והוסיף כספים לניהול, המשך פעילות, פיתוח והרחבת היישובים החדשים, ובמקביל ביטל את שיטת הפקידות לאחר שהבין כי תלות המושבות בו לא תסתיים אם לא תהיינה עצמאיות. בשנת 1923 הוציא את מפעליו בארץ ישראל מידי יק"א והקים את החברה פיק"א בהנהלת בנו, ג'יימס ארמן רוטשילד.

הברון רוטשילד נפטר בפריז ב-1934, ונקבר בבית הקברות פר לשז שבעיר. ב-6 באפריל 1954 הועלו עצמותיו ועצמות אשתו עדה לישראל בהתאם לצוואתו ונטמנו ברמת הנדיב שליד זכרון יעקב.

תרומתו לבית הלאומי ומורשתו

הברון סייע לבניין הבית הלאומי בשלשה אופנים מרכזיים:

• 1. רכישת אדמות. במהלך עשרות שנות פעילותו בארץ ישראל ובמיוחד בתקופת העלייה הראשונה, היה הברון רוטשילד עסוק ברכישת אדמות מידי הממשלה הטורקית ומידי בעלים ערבים,הוא הצליח להכפיל את כמות האדמות שבידי היהודים בזמן קצר. עד אמצע תקופת המנדט עלה היקף הקרקעות שרכש באופן אישי ובאמצעות החברות יק"א ופיק"א על זה של כל המוסדות הציוניים (הקק"ל, הכשרת היישוב וכו') גם יחד.
• 2. נטילת החסות על המושבות הראשונות, ופיתוחן הכלכלי. המושבות הראשונות ובהן ראשון לציון, ראש פינה, זכרון יעקב, יסוד המעלה ופתח תקווה, חוו קשיים רבים ונקלעו לגרעון כלכלי שהעמיד את קיומן בסכנה. הברון רוטשילד נעתר לפניית גורמים בארץ ובעולם והחליט לתמוך במושבות, מה שנודע כמשטר האפוטרופסות של הברון רוטשילד, באמצעות מנגנון של פקידים שהעבירו את המושבות בעיקר לייצור יין. תוך תקופה קצרה היו אנשי הברון אחראים לכל התחומים בחיי האיכרים.
• 3. פיתוח תשתיות ציבור ושירותי קהילה. יש חוקרים, ובראשם רן אהרנסון, ששמים את הדגש על היבטי תשתית ושירותים מרכזיים כמו הקמת מוסדות חינוך מתקדמים ומערך בריאותי מסועף, ועל הפעלתם. שירותים חיוניים אלו נתנו על ידי הברון באמצעות פקידים מומחים רבים (מורים ושאר אנשי הוראה, רופאים ויתר אנשי רפואה) לא רק לאנשי 'מושבות הברון' אלא אף לכל בני ההתיישבות היהודית בארץ ישראל.

פעולתו במבט לאחור, אף על פי שהיו בה מגרעות רבות, סייעה רבות להתפתחות ההתיישבות בארץ ישראל ולחיזוקה הכלכלי. תמיכתו במושבות לאורך כ-20 שנה בצורה ישירה ועוד עשרות שנים בצורה עקיפה, איפשרה את התפתחות המושבות שנעשו לדגל בהתפתחות עבודת האדמה והתעשייה בישראל (יקבים, תעשיות בשמים, מטעי זיתים, שקדים, פרי הצבר, תחנות נסיוניות, דרכים, כבישים ועוד).

מקובל היה בעבר לקבוע כי תמיכתו במושבות הסתיימה כאשר העביר את ניהולם ליק"א, חברה להתיישבות יהודית מיסודו של הברון הירש. בדור האחרון טוענים מחקרים חדשים כי למעשה הברון רוטשילד המשיך להיות הדמות המובילה גם בפעילות יק"א בארץ ישראל, דבר שנמשך גם כשיק"א הייתה לפיק"א בתחילת תקופת המנדט.[%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%A9 מקור]

הקשר עם הברון נותק במהלך מלחמת העולם הראשונה. בתקופה זו סייע הברון למוסדות הציוניים בעולם. עם תום המלחמה ביקש לחזק את ענף התעשייה בארץ ישראל. בשנת 1929, עם הקמתה של חברת הסוכנות היהודית, נבחר להיות נשיא הכבוד שלה.

בין "מושבות הברון" ניתן למנות את המושבות זכרון יעקב (על שם אביו) מזכרת בתיה (על שם אמו), ראשון לציון, בנימינה (על שמו), גבעת עדה (על שם אשתו) ועוד.

בתקופה האחרונה של חייו, מימן אדמונד ג'יימס רוטשילד חפירות ארכאולוגיות רבות בארץ. בשנת 1913 רכש את שטח הקרקע המשתרע על מרבית המדרון המזרחי של עיר דוד בירושלים, ושכנע את הארכאולוג הצרפתי היהודי ריימון וייל לערוך במקום חפירות. הדבר נעשה כתגובה לחפירתו השערורייתית של מונטגיו פרקר בעיר דוד בשנת 1911. רוטשילד חזר ומימן עונת חפירות נוספת, בשנים 24–1923 בניהולו של וייל. בגלל רכישת הקרקע נשאר השטח ריק מבתים. כך יכול היה זמן רב אחרי כן הארכאולוג הישראלי יגאל שילה לחפור במקום באין מפריע. כמו כן, הוא סייע לחיים ויצמן בזמן השגת הצהרת בלפור. אדמונד ג'יימס רוטשילד לא הפסיק את מעורבותו בחיי המושבות, עד מותו בשנת 1934 כ"ד בחשוון התרצ"ה.

במהלך חייו, הוא השקיע יותר מחמישה מיליון לירות שטרלינג בפיתוח היישובים הראשונים, במשך 18 שנים. רכש כ-500,000 דונם של אדמה בארץ ישראל, ועל שטח זה נבנו כמעט שלושים יישובים והוקמו מפעלים, יקבים ובתי חרושת.

בשנת 1957 הועבר כל הרכוש של חברת פיק"א למדינת ישראל.

צאצאיו של אדמונד ג'יימס רוטשילד עד היום מממנים מפעלים שונים בארץ, על ידי הכספים של קרן רוטשילד קיסריה, "קרן רוטשילד" (הנקראת גם יד הנדיב): השקעות רבות ב"חברה לפיתוח קיסריה", "החברה לישראל" וחברת קו צינור אילת אשקלון (קצא"א).

על שמו של אדמונד ג'יימס (בנימין) רוטשילד נקראים היישוב בנימינה, קריית בנימין – שכונה של קריית אתא, גן בנימין - גן ציבורי בחיפה, מרכז התרבות "בית רוטשילד" במרכז הכרמל, ורחובות ברחבי הארץ (לדוגמה שדרות רוטשילד בתל אביב).

ביקוריו בארץ ישראל ביקוריו של הברון רוטשילד בארץ ישראל היוו אירועים חשובים מאוד בחיי היישובים הראשונים. הוא ביקר בארץ ישראל חמש פעמים:

• מאי 1887 כאשר היה בן 42
• אפריל-מאי 1893
• ינואר 1899
• ב-1914, כאשר היה בן 70.
• במאי 1925 כשהיה כמעט בן 80. בביקור זה ביקר בזכרון יעקב, בחיפה, בתל אביב ובמקווה ישראל, אולם לא הגיע למושבות הדרום וירושלים בגלל חולשתו.