Flora Sassoon

Flora Sassoon (1859–1936) was an Indian-English businesswoman, scholar, Hebraist and philanthropist.

Flora Gubbay was born in 1859 in Bombay, India. Her father was Ezekiel Gubbay (1824–1896), a trader and businessman who had come to India from Baghdad, Iraq, and her mother, Aziza Sassoon (1839–1897).

Her maternal grandfather was Albert Abdullah David Sassoon (1818–1896). As a result, her maternal great-grandfather was David Sassoon (1792–1864), a leading trader of cotton and opium who served as the treasurer of Baghdad between 1817 and 1829, and her maternal great-grandmother was his first wife, Hannah Joseph (1792-1826).[

She had five siblings. She went to Catholic school and was also tutored privately from rabbis from Baghdad. By the age of seventeen, she spoke Hebrew, Aramaic, Hindustani, English, French and German. She took over her husband's trading business in India, David Sassoon & Company, shortly after his death.

An Orthodox Judaism, she was a strong supporter of the Balfour Declaration and a staunch zionist. She also studied the Torah and wrote articles about Rashi.In 1924, she presided over the Annual Speech Day at the Jews' College, stressing the importance of a Jewish education. Moreover, she often hosted luncheons and dinners with Jewish cuisine in England.

Whilst living in India, she was an avid supporter of Waldemar Haffkine (1860-1930), who invented a vaccine against cholera, and encouraged reluctant Hindus and Muslims to take it. Once she moved to England, she often donated to Jews around the world who appealed to her for money in their hours of need

She married Solomon David Sassoon (1841–1894), the great-grandson of David Sassoon (1792–1864) by his second wife, Farha Hyeem (1814-1886); they were thus distant cousins. They had three children:

• • David Solomon Sassoon (1880–1942; had a son, Solomon David Sassoon (1915–1985), and grandson, Isaac S.D. Sassoon).
• • Rachel Sassoon (1877–1952, married David Ezra).
• • Mozelle Sassoon (1884–1921).

They lived in Bombay. After her husband's death, she moved to England. She died in 1936.

Flora Sassoon (1859–1936) was an Indian-English businesswoman, scholar, Hebraist and philanthropist.

Flora Gubbay was born in 1859 in Bombay, India. Her father was Ezekiel Gubbay (1824–1896), a trader and businessman who had come to India from Baghdad, Iraq, and her mother, Aziza Sassoon (1839–1897).

Her maternal grandfather was Albert Abdullah David Sassoon (1818–1896). As a result, her maternal great-grandfather was David Sassoon (1792–1864), a leading trader of cotton and opium who served as the treasurer of Baghdad between 1817 and 1829, and her maternal great-grandmother was his first wife, Hannah Joseph (1792-1826).[

She had five siblings. She went to Catholic school and was also tutored privately from rabbis from Baghdad. By the age of seventeen, she spoke Hebrew, Aramaic, Hindustani, English, French and German. She took over her husband's trading business in India, David Sassoon & Company, shortly after his death.

An Orthodox Judaism, she was a strong supporter of the Balfour Declaration and a staunch zionist. She also studied the Torah and wrote articles about Rashi.In 1924, she presided over the Annual Speech Day at the Jews' College, stressing the importance of a Jewish education. Moreover, she often hosted luncheons and dinners with Jewish cuisine in England.

Whilst living in India, she was an avid supporter of Waldemar Haffkine (1860-1930), who invented a vaccine against cholera, and encouraged reluctant Hindus and Muslims to take it. Once she moved to England, she often donated to Jews around the world who appealed to her for money in their hours of need

She married Solomon David Sassoon (1841–1894), the great-grandson of David Sassoon (1792–1864) by his second wife, Farha Hyeem (1814-1886); they were thus distant cousins. They had three children:

• • David Solomon Sassoon (1880–1942; had a son, Solomon David Sassoon (1915–1985), and grandson, Isaac S.D. Sassoon).
• • Rachel Sassoon (1877–1952, married David Ezra).
• • Mozelle Sassoon (1884–1921).

They lived in Bombay. After her husband's death, she moved to England. She died in 1936.

פרחה ששון

לידה 18 בנובמבר 1859 מומבאי, הראג' הבריטי פטירה 14 בינואר 1936 (בגיל 76) מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים מדינה הראג' הבריטי השתייכות יהדות בן/בת זוג Solomon David Sassoon צאצאים דוד סלימאן ששון פרחה (פלורה) ששון (באנגלית: Flora Sassoon; ‏ 18 בנובמבר 1859 - 14 בינואר 1936) הייתה אשת עסקים יהודיה הודית - בריטית, בת למשפחת ששון ("הרוטשילדים של המזרח"), שמוצאה מבגדד. נודעה כפילנתרופית, רבנית מלומדת ופעילה ציונית.

תוכן עניינים 1 קורות חיים 2 לקריאה נוספת 2.1 ממאמריה 3 קישורים חיצוניים 4 הערות שוליים קורות חיים פרחה (פלורה) גבאי נולדה בשנת 1859 במומבאי, הודו, בת לקהילה היהודית-בגדאדית בעיר. אביה היה יחזקאל גבאי (1824–1896) סוחר ואיש עסקים עשיר שהגיע למומבאי מבגדאד, עיראק, ואמה הייתה עזיזה גבאי (1839–1897). מצד אמה הייתה נכדתו של עבדאללה (אלברט) ששון (1818–1896) ונינתו של דוד ששון, אבי משפחת ששון, שזכתה לשם "הרוטשילדים של המזרח" בשל הונה המופלג. המשפחה שלטה על חלק גדול מהמסחר הענף בין הודו לבריטניה.

פרחה הייתה הבכורה מבין 12 אחיה ואחיותיה. בנעוריה קיבלה חינוך פרטי מרבנים שהגיעו למומבאי מבגדאד, ובמקביל רכשה השכלה כללית בבית ספר נוצרי יוקרתי במומבאי. עד גיל 17 ידעה את השפות עברית, ארמית, ערבית-בגדאדית-יהודית, הינדוסטנית, אנגלית, צרפתית וגרמנית.[1]

בשנת 1876 נישאה לסלימאן דוד ששון, שנה לאחר שחזר למומבאי משהות ארוכה בסין לצורכי עסקים כדי לקבל על עצמו את השליטה על עסקי משפחת ששון. לבני הזוג היו שלושה ילדים: דוד סלימאן ששון, רחל ששון (עזרא) (לימים ראש ההסתדרות הציונית בהודו) ומוזל (מזל-טוב) ששון.

בעזרת הונה המשפחתי מימנה יוזמות פילנתרופיות וציבוריות שונות. בין היתר תמכה במחקריו במומבאי של מרדכי זאב חבקין, מפתח החיסון כנגד כולרה, והשתתפה במאמציו להפיץ את החיסון בקרב האוכלוסייה המקומית. היא גם הייתה פעילה ציבורית בתנועה המקומית בהודו כנגד מנהג הפורדה (בפרסית: پرده), שכלל סגרגציה מלאה בין נשים לגברים ולבישת כיסוי גוף ופנים מלא מצד נשים מקומיות בנוכחות גברים.

לאחר פטירתו של בעלה בשנת 1894 קיבלה לידיה את ניהול חברת דוד ששון ושות' (David Sassoon & Co.), חברת המסחר הבינלאומית הגדולה של המשפחה, וכך באופן יוצא דופן לתקופה אישה עמדה בראשות חברה כלכלית גדולה. אין מידע רב על אופן ניהול החברה תחתיה, אך זו המשיכה להתקיים ולצמוח. בשנת 1904 בתה מוזל לקתה במחלה, ועקב כך נסעו האם ובתה לאנגליה עבור טיפול רפואי מתקדם. בלונדון בלטה פרחה (פלורה) בתור אשת חברה שאירחה בביתה אירועים חברתיים אליהם הגיעו מלומדים רבים ואנשי החברה הגבוהה האנגלית. לצד זאת, שלא כמו הענף האנגלי של משפחת ששון שקשריו ליהדות התרופף, היא הקפידה להישאר נאמנה למסורת הדתית. בנסיעותיה הרבות ליעדים שונים ברחבי אירופה, אסיה והמזרח התיכון במהלך השנים 1902–1935 היא אף דאגה להיות מלווה תמיד על ידי שוחט יהודי.

ששון הייתה תומכת גדולה של המפעל לתחיית העברית ובפעילות תרבותית עברית ככלל. היא נאמה למען מטרות עבריות וציוניות מעל במות שונות בהודו ולאחר מכן בבריטניה. על חנוכת האוניברסיטה העברית בירושלים אמרה שהייתה זו "השמחה היותר מתוקה" בחייה: ... בטוחה אני שהיכל המדע הזה יחזיר לנו את תפארתנו הקדומה, ואור ההשכלה יזרח שוב על ציון.[2]

מצבתה בהר הזיתים בזכות חינוכה הפרטי מרבנים היא הייתה מלומדת היטב בכתבי הקודש היהודיים ויצא לה שם של אישה הבקיאה ברזי היהדות. לאורך חייה פרסמה מספר מאמרים בכתבי עת יהודיים על סוגיות שונות בהיסטוריה והדת היהודית, כולל מאמר על הגותו של רש"י (1930). בנה דוד היה אספן של כתבי יד יהודיים נדירים והיא נהגה לתמוך במאמציו וללמוד את כתבי היד. מסופר שבאחת מנסיעותיה לבגדאד שהתה בעיר לאורך שלושה חודשים שמהלכם ניתן לה הכבוד לקרוא בתורה באופן קבוע בבית כנסת בעיר.[1] היא זכתה לשם התואר רבנית. בשנת 1924 קיבלה את הכבוד להיות האישה הראשונה המשמשת כיושבת הראש של הכנס השנתי של בית המדרש לרבנים בלונדון (הידוע במאה ה-21 בשם London School of Jewish Studies), ונאמה את הנאום הפותח בכנס. הנאום הודפס כנספח לספרו של הרב יואל לייב הלוי הרצוג "אמרי יואל (ויקרא)". בנאום, שמתובל בדברי תורה ותלמוד, ציינה שהיא אסירת תודה על ההזדמנות שניתנה לה לנאום בפני הקהל המכובד, אך גם עסקה בזכויות נשים ונזפה בכך שרק שבעים שנה לאחר פתיחת המוסד ניתנה ההזדמנות לאישה לנהל את האספה השנתית.[3]

בין היתר, התכתבה פרחה עם הבן איש חי, הרב יצחק נסים והרב יעקב שאול אלישר, אשר התייחסו אליה בכבוד רב. הבן איש חי אף חיבר לכבודה מעין שיר-חידה שפתרונו הוא שמה, פרחה, אותו הוא פרסם באחד מספריו.[4] כמה משאלותיה לרב נסים התפרסמו בספרי השו"ת שלו. באחת מנסיעותיה לדמשק נפגשה עם הרב הראשי (חכם באשי) של יהודי סוריה, הרב שלמה אליעזר אלפנדרי, ודנה עמו באריכות על ענייני המסורת היהודית. הרב יצחק נסים שמע על חילופי הדברים מהרב אלפנדרי, התלהב מלמדנותה של פרחה, ולאחר פטירתה אף רצה לפרסם את תוכן הדיונים מהפגישה בדמשק, אך כנראה לא עלה בידו לעשות כן.[5] מלבד רבנים פרחה התכתבה עם מלומדים כגון דוד ילין, אשר הקדיש לה את אחד ממאמריו, ופרופ' אברהם שלום יהודה, שאף חיבר לכבודה שיר.

היא המשיכה בפעילותה הפילנתרופית גם באנגליה, ונהגה להיענות לעתירות לתרומות אשר הגיעו אליה בדואר מיחידים וקהילות יהודיות שונות בעולם. היא תרמה להקמת בית חולים היהודי הראשון בלונדון בשנת 1907 והייתה יושבת ראש הוועד המנהל שלו. היא תרמה גם למטרות ציוניות בארץ ישראל, ובשנת 1925 אף הגיעה לביקור ביחד עם בנה בירושלים. כמו כן היא סייעה בקליטת פליטים יהודים שהגיעו לאנגליה ממזרח אירופה, ונהגה להעניק ערבונות אשר אפשרו את הישארותם במדינה.

פרחה ששון נפטרה בשנת 1936 בלונדון. הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג הספיד אותה לאחר לכתה והכתיר אותה כ"באר חיה של תורה, יראת שמים, תבונה, טוב לב ונדיבות ... מהבאר הנפלאה שלה ישראל יכולה לשאוב שפע עידוד והשראה אצילית".[6] כעשור לאחר פטירתה, וחמש שנים לאחר מותו של בנה דוד סלימאן ששון, השניים הובאו למנוחות לירושלים ונקברו בהר הזיתים.

לקריאה נוספת ר' שם טוב גאגין, תולדות חיי הרבנית רבת המעלות מרת פרחה ששון

בתוך "פרקי שירה", קיידאן (ליטא), תרצ"ז, עמ' 8–12. אברהם בן-יעקב, פרקים בתולדות יהדות בבל, 2 כרכים, ירושלים, תשמ"ט. דוד סלימאן ששון, מסע בבל: בצירוף עניינים לתולדות הקהלה היהודית בבגדאד , מהדיר ועורך: פרופ' מאיר בניהו, תשט"ו-1955. נתן סלימאן ששון, נחלת אבות : אסופת גנזים מבית משפחת ששון , ירושלים : מכון אהבת שלום, תשס"ז. Breger, Jennifer. Three Women of The Book: Judith Montefiore, Rachel Morpurgo and Flora Sassoon. AB Bookman’s Weekly 101 (March 30, 1998): 853–864. Jackson, Stanley. The Sassoons (New York: Dutton, 1968). Roth, Cecil. The Sassoon Dynasty (London: Hale, 1941). יעל לוין, "פרחה (פלורא) ששון ", דף לתרבות יהודית 275 (חשון התשס"ח), יהודים ויהדות בהודו – עבר והווה, עמ' 20–21. ממאמריה 'דרשה מאת מרת פרחה ששון ', בתוך: "אמרי יואל (ויקרא)" לרב יואל לייב הלוי הרצוג, עמ' 204–206. 'Rashi.' In The Jewish Forum, New York: October 1930, pp. 377–383. 'Thirteen.' In The Jewish Forum, New York: March 1931, pp. 68–72. קישורים חיצוניים ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרחה ששון בוויקישיתוף משפחת ששון וארץ ישראל , דואר היום, 3 בפברואר 1925 מתה הגב' פלורה ששון נ"ע , דואר היום, 19 בינואר 1936. פלורה ששון וד. ש. ששון הובאו לקבורה לירושלים , הצופה, 4 באפריל 1947. קטע קול יובל מלחי, פרק 154- מלכת בומביי היהודייה שעברה כל גבול – פלורה ששון , באתר "קטעים בהיסטוריה", 20 באפריל 2016 מלכת בומביי היהודייה: הסיפור המופלא של פלורה ששון, באתר בית אבי חי מרת פרחה-פלורה ששון , באתר החכם היומי Mathilde Mosseri, "Lady Flora Sasson n'est plus ", Israël, January 22, 1936. part two Breger, Jennifer. "Flora Sassoon ." Jewish Women: A Comprehensive Historical Encyclopedia. 1 March 2009. Jewish Women's Archive הערות שוליים

Breger, Jennifer. "Flora Sassoon ." Jewish Women: A Comprehensive Historical Encyclopedia. 1 March 2009. Jewish Women's Archive

משפחת ששון וארץ ישראל , דואר היום, 3 בפברואר 1925

'דרשה מאת מרת פרחה ששון ', בתוך: "אמרי יואל (ויקרא)" לרב יואל לייב הלוי הרצוג, עמ' 204-206.

הבן איש חי, "אמרי בינה", ירושלים (תרס"ח), דף יג, עמ' ג'-ד'.

יעל לוין, תשובת הרב יצחק נסים בדבר נשים ותלמוד תורה

עמ' 38-39.

מקור באנגלית: “a living well of Torah, of piety, of wisdom, of goodness and charity ... and out of her wonderful well Israel could draw in abundance noble incentives and lofty inspiration.” https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%97%D7%94_%D7%A9%D7%A9...