"Reunion in Budapest", Arthur A. Bardos, Virginia Quarterly Review, Spring 1992

http://www.vqronline.org/essay/reunion-budapest

Refers to Gyuri and Aniko (Hannah) Szenes. Although their last name is not mentioned they are identifiable by the description.

"Aniko was to be infiltrated into Hungary. She was apprehended, tried, and executed as a spy. Gyuri had understandable qualms about visiting his home town, which was also the site of his sister’s martyrdom. On that first afternoon, he did not yet seem certain that he ought to have come."

Hannah Szenes

Hannah Szenes (July 17, 1921 – November 7, 1944) was a Hungarian Jew, one of 37 Jews who were trained by the British army to parachute into Yugoslavia during the Second World War in order to help save the Jews of Hungary, who were about to be deported to the German death camp at Auschwitz.

Blessed is the match consumed in kindling flame.
Blessed is the flame that burns in the secret fastness of the heart.
Blessed is the heart with strength to stop its beating for honor's sake.
Blessed is the match consumed in kindling flame.
- Hannah Szenes

Hannah Szenes was arrested at the Hungarian border, imprisoned and tortured, but she refused to reveal details of her mission and was eventually tried, and executed by firing squad. She is regarded as a national heroine in Israel, where several streets, a headquarters of the Zionist youth movement Israel Hatzeira and a kibbutz are named after her, and her poetry is widely known.

"Eli Eli." Hannah Szenesh Biography. One of the more poignant songs included in many Holocaust memorial convocations held in Israel, is a short poem, set to music, known popularly as "Eli Eli." The four line poem, actually entitled "Walking to Caesarea," was written by one of the more mythological figures in contemporary Jewish and Israeli history, Hannah Szenes, whose short life and death have propelled her into the pantheon of Zionist history.

Hannah Szenes was born in Budapest on July 17, 1921, to a wealthy, distinguished, and assimilated Hungarian Jewish family. Her father, Bela Szenes (1874-1929), who died when she was a child, had been a well-known writer and dramatist and her mother, Katharine, an elegant homemaker.

Zionist: Having been given a modern Hungarian education, Szenes was exposed to antisemitism during her high school years, propelling her to learn more about her Jewish origins. It was at that time that she discovered the Zionist movement, joining a Zionist youth movement and learning Hebrew in preparation for immigration to Palestine. In 1939, after finishing her high school studies, Szenes came to Palestine to study at the girls agricultural school in Nahalal, continuing the diary that she had begun in Hungary. Having completed a two-year course in agriculture, Szenes joined the Sedot Yam kibbutz at Caesarea. Her choice was motivated by the preference of maintaining an anonymous status, rather than being known as "the daughter of Bela Szenes," something that would have been likely had she joined one of the kibbutz groups whose members were primarily of Hungarian origin. Szenes worked in the kitchen and in the kibbutz laundry, and the difficulties that she encountered are echoed in her diary.

Paratrooper: In 1943 Jewish Agency officials made overtures towards Szenes to join a clandestine military project whose ultimate purpose was to offer aid to beleaguered European Jewry. The young immigrant, who became a member of the Palmah (the pre-State assault companies of the Haganah), first studied in a course for wireless operators, and in January 1944 participated in a course for paratroopers. Before leaving Palestine she met with her brother Giora who had just arrived from Europe- the sole surviving member of her immediate family other than her mother-and the two spent the afternoon together on the shores of the Mediterranean, bringing each other up-to-date with personal and family news.

Yugoslavia Operation 1944: In mid March 1944 she and several other Palestinian-Jewish volunteers (most of whom were also of European origin) were dropped into Yugoslavia in order to aid the anti-Nazi forces until they would be able to commence their true mission and enter Hungary. The Nazi invasion of Hungary in March 1944 postponed their plans, and Szenes only crossed the border to her former motherland in June of that year. Captured within hours of having stepped on to Hungarian soil, she was sent to prison in Budapest where she was tortured by Hungarian authorities in the hope of receiving information regarding Allied wireless codes. Within days of entering Hungary, her two co-parachutists were also captured, unaware of Szenes' whereabouts. Only one of them-Yoel Palgi-was to survive the war.

Mother & Daughter Imprisoned: When the Hungarian authorities realized that Szenes would not be broken, they  arrested her mother and the two women came face to face with each other for the first time in almost five years. Katherine Szenes had no idea that her daughter had left Palestine-not to speak of the fact that she was now in Hungary. Initially shocked as they brought in the young woman with bruised eyes and who had lost a front tooth in the torture process, she rapidly regained her composure, and both mother and daughter refused to give the authorities the performance that would lead to the information they had sought.

For three months the two women were near yet far, sharing the same prison walls but unable to catch more than short glimpses of each other. In September 1944, after Katharine Szenes was suddenly released, she spent most of her waking hours seeking legal assistance for her daughter, who-being a Hungarian national-was to be tried as a spy.

Trial and Execution: In November 1944 Hannah Szenes came up before a tribunal, and with no legal assistance elegantly pleaded her own cause, warning the judges that as the end of the war was nearing, that their own fate would soon hang in the balance. Convicted as a spy, Szenes was sentenced to death, although the court had decided not to carry out the sentence with alacrity. However her poignant speech during the trial was taken as a personal affront by the officer in charge, Colonel Simon, who came into her cell on the morning of November 7th and presented her with two choices: to beg for a pardon, or to face death by a firing squad. Refusing to beg clemency from her captors, whom she did not consider legally permitted to try her case, Szenes penned short notes to her mother and her comrades and went to her death at age twenty-three in a snow-covered Budapest courtyard, refusing a blindfold in order to face her murderers in the moments before her death. Her body was buried by unknown persons in the Jewish graveyard at Budapest.

Living Legend

Katharine Szenes who escaped from the infamous Budapest "Death March," hid in that city until its liberation by the Soviet forces in January 1945. Having immigrated to Palestine where she joined her surviving child, Giora, she became an instrumental part of the Hannah Szenes legend, based on her daughter's courageous life and death, brought to public knowledge by fifteen editions of her daughters diary, poetry, and plays, that have since been published in Hebrew. In 1950 Hannah Szenes' remains were brought to Israel where they were buried in the "Parachutists' section" in the military cemetery on Mt. Herzl in Jerusalem. In the same year a kibbutz was founded and called Yad Hannah in her memory.


Sources of information: Judith Tydor Baumel, Szenes Hannah in Jewish Women: A Comprehensive Historical Encyclopedia. (CD ROM)

A monologue describing the life of Hannah Szenes

איך ליצור ולהרוס גיבורה לאומית - אלי אשד

Commonwealth cemeteries

אתר יזכור

A wealthy Jewish girl from Hungary, Senesh immigrated to Palestine in 1939, when she was 17. After a few years there, however, she felt isolated from world events: put simply, the war in Europe. So when the British organized a Jewish brigade in Palestine to help them rescue Allied forces caught behind enemy lines, she signed on.

She was eventually captured on a mission in Hungary, on her way to find her mother. She was ordered executed by firing squad and was killed on November 7, 1944. She was 23.

Read my story for a fuller picture of her life, but if time is short, at least spend a couple minutes reading what she’s most famous for: her poems. Written while in Hungary, Palestine, and even in prison, it’s Senesh’s visionary, pained and sometimes ecstatic voice that made her much more than a war hero. She has become the conscience of a people.

"Eli, Eli," written in 1942 while in Palestine; her most famous poem.

My God, My God, I pray that these things never end, The sand and the sea, The rustle of the waters, Lightning of the Heavens, The prayer of Man.

The voice called, and I went. I went, because the voice called.

"One, Two, Three," written in 1944 in her cell, not long after being captured in Hungary.

One – two – three… eight feet long Two strides across, the rest is dark… Life is a fleeting question mark One – two – three… maybe another week. Or the next month may still find me here, But death, I feel is very near. I could have been 23 next July I gambled on what mattered most, the dice were cast. I lost.

,אַשְׁרֵי הַגַּפְרוּר שֶׁנִּשְׂרַף וְהִצִּית לֶהָבוֹת
.אַשְׁרֵי הַלְּהָבָה שֶׁבָּעֲרָה בְּסִתְרֵי לְבָבוֹת
...אַשְׁרֵי הַלְבָבוֹת שֶׁיָדְעוּ לַחְדוֹל בְּכָבוֹד
.אַשְׁרֵי הַגַּפְרוּר שֶׁנִּשְׂרַף וְהִצִּית לֶהָבוֹת

חנה סנש

''''''(בהונגרית: Szenes Anikó, "סנש אניקו"‎; י"א בתמוז תרפ"א, 17 ביולי 1921 – 7 בנובמבר 1944, כ"א בחשוון תש"ה) הייתה לוחמת ומשוררת יהודייה, מצנחני היישוב, שהתנדבה לשרת בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה נגד גרמניה הנאצית. צנחה לשטח הונגריה הכבושה, נתפסה, נחקרה בעינויים והוצאה להורג.

תוכן עניינים
1 ביוגרפיה 2 מורשתה 2.1 שיריה הנודעים 2.1.1 אשרי הגפרור 2.1.2 הליכה לקיסריה 2.1.3 הורה לבת גולה 2.2 יומנה 2.3 כתביה שראו אור 3 סרטים, ספרים ומחזות אודותיה 4 לקריאה נוספת 5 קישורים חיצוניים 6 ביאורים 7 הערות שוליים ביוגרפיה חנה סנש נולדה בבודפשט שבהונגריה למשפחה שהייתה מעורה בחברה הכללית. אביה, בֵּלָה סנש, היה עיתונאי, סופר ילדים ומחבר מחזות תיאטרון וקומדיות. בלה סנש נפטר כשחנה הייתה בת שש ואמה, קטרינה סנש, גידלה אותה.

סנש התקבלה לבית ספר נוצרי קלוויניסטי לבנות. כאשר נבחרה למועצה הספרותית של בית הספר נמנע ממנה למלא את התפקיד מסיבות אנטישמיות. היא נעשתה ציונית נלהבת לנוכח התפשטותה של האנטישמיות בהונגריה.

בשנת 1939 עלתה לארץ-ישראל. היא למדה שנתיים בבית הספר החקלאי לבנות של חנה מייזל שוחט בנהלל והצטרפה לקבוצת צעירים שהקימו את קיבוץ שדות ים. בתקופה זו אף הדריכה בקן קריית חיים של הנוער העובד והלומד.

ב-1943 התנדבה לצבא הבריטי, והצטרפה לקבוצת צנחנים שנועדו לצנוח על אדמת אירופה, במסגרת המאבק בגרמניה הנאצית. לצורכי התקשורת, השתמשה סנש בשם הצופן "הגר". ב-15 במרץ 1944 צנחו חנה סנש, ראובן דפני, יונה רוזן ואבא ברדיצ'ב ביוגוסלביה, ליד הגבול ההונגרי, שם הצטרפו לקבוצת פרטיזנים מקומית. ביוני 1944 חצתה סנש את הגבול להונגריה ונתפסה על ידי חיילים הונגרים. היא נשלחה לכלא בבודפשט, עיר הולדתה, שם נחקרה בעינויים.

סנש הועמדה לדין בבית דין צבאי הונגרי באשמת ריגול ובגידה במולדת (שהרי נולדה בהונגריה), אך עוד קודם שהסתיים משפטה הוצאה להורג, ב-7 בנובמבר 1944 (כ"א בחשוון ה'תש"ה), בגיל 23. בבגדיה של סנש נמצאו לאחר מותה שתי פתקאות. באחת מהן כתבה מספר חרוזים, בהם היא חזתה את קיצה, ובשנייה נכתבה בקשת סליחה מאמה. סנש ניהלה יומן עד יומה האחרון. יומן זה יצא לאור בעברית ב-1946.

אלמונים הביאוה לקבר ישראל, ב"חלקת המרטירים", בבית העלמין היהודי בבודפשט[2]. במרץ 1950 הובא ארונה של חנה סנש מבודפשט לווינה, שם קיבלה אותו משלחת רשמית של מדינת ישראל, שכללה גם את אחיה של סנש, גיורא. מווינה הובא הארון על סיפון האונייה "קדמה" עד סמוך לחופי הארץ וכאן קיבלו את פניו שלוש ספינות מלחמה של חיל הים הישראלי. הארון הועבר בטקס צבאי לאחת מאניות המלחמה הישראליות, הוצב על סיפונה כשהוא עטוף בדגל הלאום, מכוסה פרחים ומוקף במשמר כבוד. ב-26 במרץ 1950 הגיע הארון לנמל חיפה.

המונים חלקו לחנה סנש כבוד במסע ההלוויה שהתחיל ברחובות חיפה והמשיך בקיבוץ שדות ים שסנש הייתה מראשוניו. שם הוצב ארונה עם משמר כבוד ב"בית חנה סנש" שנחנך באותה שנה[3]. מסע ההלוויה המשיך אחר כך לתל אביב והסתיים בחלקת "יד לצנחני היישוב בארץ שנפלו באירופה" בהר הרצל בירושלים שבו הובאו לאחר מכן לקבורה גם הצנחנים חביבה רייק ורפאל רייס. מאחורי הארון צעדו אמה, קטרינה סנש, אחיה, גיורא סנש ויואל פלגי, נציג הקבוצה של חנה סנש במחנה שדות ים. ראש הממשלה דוד בן-גוריון, שרי הממשלה והרמטכ"ל יגאל ידין הניחו זרי פרחים ופלוגת צנחנים ירתה מטח כבוד לזכרה עם סתימת הגולל[4].

ביולי 1993, בהנחיית ממשלת הונגריה, הוצא על ידי בית המשפט העליון של צבא הונגריה פסק דין המבטל את פסק דין המוות שהוטל על חנה סנש[5].

אחיינה הוא הפסיכולוג ד"ר דוד סנש, שנפל בשבי המצרי במלחמת יום כיפור[6].

מורשתה את שיריה כתבה סנש בחשאי וכולם התגלו רק לאחר מותה. שניים משיריה הנודעים הם "אשרי הגפרור" ו"הליכה לקיסריה", המוכר יותר במילותיו "אלי, אלי, שלא ייגמר לעולם".

דמותה של חנה סנש משמשת מופת, ודורות חונכו עליה. סנש הפכה לסמל בהקרבתה למען מדינה עברית ובעמידתה האיתנה בעינויי השבי. תרמו למעמדה הסמלי, ששאר הצנחנים לא זכו לו, שיריה, מכתביה והכתבים הרבים שהשאירה.

על שמה נקראה אוניית מעפילים "חנה סנש", שהצליחה להבקיע את המצור על חופי הארץ בליל ה-25 בדצמבר 1945 והביאה לחוף נהריה 252 מעפילים. תמונותיה נמצאות במאגר המידע במחנה המעצר בעתלית. על שמה קרוי הקיבוץ יד חנה, וכן רחובות רבים בערי ישראל.

בראשית חודש נובמבר 2007 הועברה אבן מצבתה של חנה סנש מבית העלמין היהודי בבודפשט והוצבה ליד "בית חנה" בקיבוץ שדות ים. המצבה הובאה בסיוע משרד הביטחון, והונחה בטקס צבאי ובהשתתפות בני משפחה ואנשי ציבור[7].

שיריה הנודעים שיריה של חנה סנש "אשרי הגפרור" ו"הליכה לקיסריה" הולחנו בידי אברהם דאוס[8] ודוד זהבי, וזכו לביצועים של זמרים רבים, בהם בין היתר אילנה רובינא, חנן יובל, נתנאלה, גדעון זינגר, נורית גלרון, גלי עטרי ומזי כהן, עפרה חזה, שלמה בר, עמיר בניון, וצילה דגן.

אשרי הגפרור

השיר "אשרי הגפרור", בכתב ידה של חנה סנש

חנה סנש בתחפושת פורים, לבושה במדי הצבא ההונגרי, לפני עלייתה לארץ

תבליט של חנה סנש בשדות ים. התבליט נוצר ב-1945 על ידי הפסל ההונגרי אנדראש בק לפי בקשתה ובמימונה של קטרינה סנש, אמה של חנה והוא הוצב על קברה של חנה בבודפשט. ב-1950 הובאה חנה לקבורה בישראל והפסל נשאר בבית העלמין בבודפשט. ב-2007 ביוזמת איתן סנש, אחיינה והמשפחה, הועברה אבן התבליט מבודפשט והוצבה בשדות ים, ביתה של חנה בארץ ישראל. הפסל הועבר על ידי אגף ההנצחה במשרד הביטחון ובסיוע מפעל "אבן קיסר" והפסלת יעל ארצי אַשְׁרֵי הַגַּפְרוּר שֶׁנִּשְׂרַף וְהִצִּית לֶהָבוֹת, אַשְׁרֵי הַלְּהָבָה שֶׁבָּעֲרָה בְּסִתְרֵי לְבָבוֹת. אַשְׁרֵי הַלְבָבוֹת שֶׁיָדְעוּ לַחְדוֹל בְּכָבוֹד... אַשְׁרֵי הַגַּפְרוּר שֶׁנִּשְׂרַף וְהִצִּית לֶהָבוֹת. — 2 במאי 1944, סרדיצה, קרואטיה הליכה לקיסריה אֵלִי, אֵלִי שֶׁלֹּא יִגָּמֵר לְעוֹלָם הַחוֹל וְהַיָּם, רִשְׁרוּשׁ שֶׁל הַמַּיִם, בְּרַק הַשָּׁמַיִם, תְּפִלַּת הָאָדָם.

הורה לבת גולה ב-1994 נתגלה שיר נוסף שכתבה חנה סנש בפברואר 1943, ונותר בין כתביה. השיר "הורה לבת גולה" מתאר את הניגוד שבו עומדת צעירה יהודיה המגיעה לארץ מאירופה - ניגוד בין רצון להשתלב בשמחה ובנעורים המגלמים את החזון הציוני החדש, ומתבטאים בריקוד ההורה, לבין תחושת הבדידות והגעגועים למשפחה, לתרבות ולשפה שהשאירה מאחור[9][10].

השיר זכה לפרסום מחודש בתקשורת לאחר שהולחן בשנת 2012 על ידי נורית הירש וזכה לביצוע של ירדנה ארזי, ששוחרר לרדיו במרץ 2013 ונכלל באלבומה "געגועים לנחל"[11].

הוֹרָה רוֹעֶשֶׁת, גּוֹעֶשֶׁת, סוֹעֶרֶת, פּוֹרֶצֶת, בּוֹעֶרֶת סְבִיבִי בְּקֶסֶם שֶׁל קֶצֶב מִגִּיל וּמֵעֶצֶב מוֹשֶׁכֶת גּוּפִי וְלִבִּי.

הַרֶגֶל צוֹעֶדֶת, הַשֶּׁכֶם רוֹעֵד, הַשִּׁיר מִתְלַקֵּחַ, הַזֶּמֶר לוֹהֵט רִקּוּד וְשִׁירָה, תְּפִלָּה בְּלִי מִלָּה אֶל אֵל הֶעָתִיד, אֶל אֵל יְצִירָה.

וּלְפֶתַע דְּמוּת מְרַחֶפֶת לְנֶגֶד עֵינָי זְרוֹעִי הִתְּחַמְקָה מֵחִבּוּק חֲבֵרָי לִבִּי מִתְּנַכֵּר לַשִּׁירָה הַגּוֹעֶשֶׁת קְרוֹבָה וּרְחוֹקָה אֶת כֻּלִּי הִיא כּוֹבֶשֶׁת.

עֵינַיִם כְּחֻלּוֹת מַבָּט כֹּה שׁוֹאֵל שְׁתִיקָה עֲצוּבָה וּפֶה עַקְשָׁנִי, גּוֹבֵר בִּי הַשֶּׁקֶט נִשְׁאָרְתִּי עוֹמֶדֶּת בֵּין מֵאָה, בּוֹדֶדֶת, הִיא וָאֲנִי. יומנה קטעים מיומנה פורסמו לאחר מותה, וביניהם הציטוט הבא:

"אינני זוכרת אם סיפרתי כבר שאני ציונית... אני מרגישה שעכשיו אני יהודייה בעלת הכרה, ובכל מאודי. אני מתגאה ביהדותי ומטרתי לעלות לארץ-ישראל ולהשתתף בבניינה... רעיון אחד מעסיק אותי ללא הרף: ארץ ישראל.

— חנה סנש, "פרקי יומן" בפרויקט בן-יהודה, בודפשט, 1938 לאחר מותה נמצא בבגדיה השיר האחרון שכתבה, מה-20 ביוני 1944, ימים ספורים לאחר מעצרה:

אחד - שנים - שלשה... שמונה האורך שני צעדים הוא רוחב הצלע - החיים מרפרפים בסימן שאלה.

אחד - שנים - שלשה ... אולי עוד שבוע או סוף הירח ימצאני פה עדיין. אך ממעל לראשי - האין.

כעת בחודש יולי בת כ"ג אהי במשחק נועז עלי מספר עמדתי הקוביה כרכרה, הפסדתי.

כתביה שראו אור הכינור, מחזה מחיי הקיבוץ, הקיבוץ המאוחד, 1946 ללא שפה: שירים, (תרגום: חלקם בידי איתמר יעוז-קסט וחלקם בידי אביגדור המאירי), תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1986 אלי אלי, שלא יגמר לעולם: שירים ופרקי יומן (עורך: עוזי שביט), בני ברק: הקיבוץ המאוחד, 2005 את לבדך תביני: מכתבי חנה סנש, 1944-1935 (עורכים: אנה סלאי, גדעון טיקוצקי ואיתן סנש), בני ברק: הקיבוץ המאוחד, 2014. סרטים, ספרים ומחזות אודותיה

תפאורה להצגה "חנה סנש" מאת אהרון מגד בתיאטרון הבימה, 1958. התפאורן: אריה נבון

רחוב חנה סנש בנתניה על חייה ומותה של סנש נכתבו 12 מחזות, ספרים רבים, וכמה סרטי קולנוע. בשנת 1958 הועלה בארץ המחזה "חנה סנש" שכתב הסופר והמחזאי אהרן מגד, אשר הכיר היכרות קרובה את סנש משהותם המשותפת בקיבוץ שדות ים. את סנש גילמה השחקנית מרים זוהר ובתפקיד "אליהו", המפעיל הדמיוני שלה מן "ההגנה", שיחק מישא אשרוב.

בשנת 1988 יצא סרטו של מנחם גולן "מלחמתה של חנה" ("Hanna's War"), שמספר את סיפורה של הצנחנית האמיצה, אשר נפלה שבי בידי צבא הונגריה[12]. בתפקידים המשניים שיחקו הישראלים יהודה אפרוני, שמעון פינקל, אלי גורנשטיין, רמי ברוך ועוד. את חנה סנש גילמה השחקנית ההולנדית/צרפתייה מרושקה דטמרס (Maruschka Detmers).

בשנת 1994 הוצג בערוץ הראשון מחזה מאת מוטי לרנר בשם "קסטנר". המחזה עסק ב"משפט קסטנר", ובמחזה התקיים דיאלוג שבו טוען קסטנר כי סנש נשברה בחקירת הנאצים וחשפה את חבריה, אמירה שאין לה בסיס במציאות[13]. משפחתה של סנש פנתה לבג"ץ בדרישה לאסור את הקרנתו בטלוויזיה של המחזה או לצנזר ממנו את החלק הפוגעני. בג"ץ, בהרכב של שלושה שופטים, פסק שהקרנת המחזה היא חלק מחופש הביטוי, והמחזה הוקרן. בעמדת מיעוט עמד השופט מישאל חשין שפסק, כי זכות היסוד של כבוד האדם של חנה סנש גוברת על זכות חופש הביטוי של המחזאי, וכי אין להקרין את המחזה[14].

בשנת 2008 יצא לאור סרט תיעודי באנגלית בשם Blessed Is the Match (אשרי הגפרור).

הציירת ג'ולי רוברטסון[%D7%90] העמידה ציור קיר גדול במזרח סן דייגו קליפורניה, המתאר את חנה סנש[15].

לקריאה נוספת משה ברסלבסקי (עורך), חנה סנש, חייה שליחותה ומותה, ההדיר שלמה אבן שושן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1966. משה ברסלבסקי (עורך), יומנים, שירים, עדויות, חנה סנש, הביאה לדפוס ורדה בכור, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1994. עודד בצר, הצנחנית שלא שבה, תל אביב: בהוצאת יוסף שרברק, 1969 דן לאור, חנה סנש וישראל קסטנר, דימוי ודימוי שכנגד, בשביל הזיכרון, 20, 1997 אהרן קומם, חנה סנש – "אלי, אלי", לדרך היווצרותו של שיר-עם, שלשלת שירה, תשס"ד-2004 יהודית תידור באומל, "גשרים בין אתמול ומחר": מקומה של תרבות הגולה בסיפור חייהן של גיבורות העלייה החמישית, בתוך: קתדרה, 114, 2004 רותי גליק, אסורה בארץ חדשה: סיפורה של המהגרת חנה סנש, פרדס הוצאה לאור, תשע"ג 2013 משה בן-שאול, מעלות לוחמים - עשרים ושלשה פרקי לוחמים, הוצאת הדר, 1967, עמודים 50–57 יוסף וייס, מפליג חלום: מכתבי אהבה לחנה סנש קישורים חיצוניים מיזמי קרן ויקימדיה ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: חנה סנש ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חנה סנש Green globe.svg אתר האינטרנט הרשמי

של חנה סנש יצירתה כתבי חנה סנש

בפרויקט בן-יהודה חנה סנש: יומנים, שירים, עדויות , באתר הספרייה הווירטואלית של מטח מבחר מכתבי חנה סנש

ביומן הרשת עמדת תצפית. על אודותיה קורות החיים של חנה סנש , באתר "יזכור" של משרד הביטחון חנה סנש , באתר "דעת" חנה סנש

באתר הספרייה הלאומית מכתבה האחרון של חנה סנש

באתר הספרייה הלאומית חנה סנש, סרטון , באתר החינוך של הספרייה הלאומית חנה סנש , ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה" חנה סנש ז"ל הובאה לקבורות בבית העלמין הצבאי על הר הרצל , חרות, 29 במרץ 1950, באתר עיתונות יהודית היסטורית שמואל אדלמן, ‏אשת חיל - בגליון השבוע , באתר בשבע - ערוץ 7, 10 בנובמבר 2004 אלי אשד, איך ליצור (ולהרוס) גיבורה לאומית , בבלוג "המולטי יקום של אלי אשד", 5 במאי 2005 צפי סער, עכבר העיר אונליין, המיתוס של חנה סנש נשבר במחקר חדש , באתר הארץ, 20 בינואר 2010 אלכס דורון, מסמכים נדירים: סוכן נאצי חשף את חנה סנש , באתר nrg‏, 23 ביולי 2010 שרון גבע, חנה סנש, ז’אן ד’ארק הישראלית , באתר הארץ, 4 באפריל 2013 צנחני היישוב היהודי בארץ-ישראל, תקופת סוף מלחמת העולם השנייה , באתר "202 - הצנחנים בעשור הראשון "

אתר האינטרנט של העמותה להנצחת חנה סנש ומורשתה 70 שנה אחרי. זוכרים את חנה סנש שירי לב-ארי, מי מכיר את חנה סנש? 70 שנה למותה , באתר ynet, 9 בנובמבר 2014 שרון גבע, דיוקן עצמי ואינטימי של חנה סנש, בלי פאתוס , באתר הארץ, 18 בינואר 2015 יהודית תידור-באומל, חנה סנש , באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית) סרטונים חנה סנש מובאת למנוחות בישראל , יומני כרמל אפריל 1950 (התחלה 2:45) סרטונים חנה סנש , פרק מהסדרה "הכל אנשים" באתר יוטיוב סרטונים כתבה בחדשות ערוץ 2: צניחה לזכר חנה סנש לציון יום הולדתה ה-60 , סרטון באתר יוטיוב הדר בן-יהודה, חנה סנש כותבת לאמא , "הספרנים": בלוג הספרייה הלאומית, יולי 2018 עופרה עופר אורן, סיפורו של השיר "לאמי" , בבלוג "סופרת ספרים", 14 באוקטובר 2018 Blessed Is the Match: The Life and Death of Hannah Senesh

(באנגלית) https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%A0%D7%94_%D7%A1%D7%A0%D7%A9