Pinchas Rosen (Felix Rosenblüth)

Pinchas Rosen

Pinchas Rosen (Hebrew: פנחס רוזן‎, born Felix Rosenblüth, 1 May 1887 - 3 May 1978) was an Israeli politician and statesman, and the country's first Minister of Justice, serving three times during 1948-51, 1952–56, and 1958-61. He was also leader of the Independent Liberals during the 1960s.

Biography

Rosen was born in Berlin, Germany. He studied law in universities in Freiburg and Berlin, graduating in 1908, and later served in the German army in World War I. Always active in Zionist circles, Rosen was Chairman of Zionist Federation in Germany from 1920–1923, and eventually migrated to Palestine in 1926 where he practiced as a lawyer and helped create the Central European Immigrants Association.

Political career

In 1942 Rosen founded the New Aliyah Party, and was elected to the Assembly of Representatives on its list in 1944. In 1948 he was among the signatories of the Declaration of the Establishment of the State of Israel, which he helped drafting.

The New Aliyah Party evolved into the Progressive Party, and Rosen was elected to the Knesset in the 1949 elections. The party joined David Ben-Gurion's Mapai in forming a coalition, and Rosen was made Israel's first Minister of Justice, an office to which he brought a strong reputation for intellect and probity.

He retained his seat and Ministerial position in the 1951, 1955 and 1959 elections. Soon after the 1959 election the Progressive Party merged with the General Zionists to form the Liberal Party.

The new party won the third largest number of seats in the 1961 elections but was not invited into the coalition, and Rosen lost his ministerial position. In order to consolidate opposition to Mapai's hegemony within Israeli politics, the Liberal Party merged with Herut to form Gahal. Rosen, however, was unhappy with the merger, and led a breakaway of seven MKs to found the Independent Liberals. He was elected to the sixth Knesset but resigned from the Knesset on December 23, 1968, and retired from politics. His departure from the political stage was greeted by one newspaper as, "The end of the aristocracy" and in another by a cartoon captioned: "Another Channukah miracle!... An MK resigns because of age."

Rosen was a long-term friend of David Ben-Gurion who broke with Rosen after the Lavon affair, a botched Israeli sabotage operation in Egypt, in which Rosen sided with Lavon who had been (almost certainly falsely) accused of masterminding the mission, after which it is said Ben-Gurion refused to talk to Rosen again.

On his death in Pinhas Rosen received a state funeral.

Family

Rosen was married three times, first to Annie Lesser with whom he had two children, Hans and Dina, who with their mother settled in London in 1933 and whom Rosen visited regularly until the end of his life. In 1935 he married Hadassah Calvari with whom he had a daughter, Rivka, who died in 1942 aged seven, and Hadassah died of cancer in 1945. In 1950 he married Johana Rosenfeld who also predeceased him. Through his second and third wives he gained four step sons.

Awards: In '''1973, Rosen was awarded the Israel Prize, in jurisprudence.'''

Education: Law at Universities of Freiburg and Berlin, certified lawyer (1908).

Knesset Terms: Knesset 1 to 6, from 14.2.1949 - 23.12.1968 (Partial tenure in Knesset 6).

Roles in the Government: Minister of Justice in -

*Knesset 1: Govt. 1 & 2.  Knesset 2: Govt. 4, 5 & 6.  Knesset 3: Govt. 7 & 8.  Knesset 4:  Govt. 9.

Public Activities:

• As a student joined various Zionist Students Organizations
• In WWI served in the German Army as an officer
• A founder of “Blue White” Zionist Youth Organization, 1911
• Chairman of Zionist Federation in Germany, 1920-1923
• In pre-State Israel was a trustee of the Zionist Directorate for “Solel Boneh”
• Member of the Zionist Directorate in London and Director of the Organization Department, 1926-1931
• Worked as a lawyer, 1932-1948
• A founder of the Central European Immigrants Association
• Member of Tel Aviv City Council, 1935-1950
• Founder and leader of “New Aliya” Party (1942)
• Delegate to Assembly of Representatives (1944)
• A founder of the Progressive Party (1948) formed from a union of “New Aliya”, “Ha’Oved Ha’Zioni”, and groups from the General Zionists
• One of the heads of the Liberal Party formed from a union between the Progressives and the General Zionists (1961)
• After the formation of “Gahal” (1965) he resigned from the Liberal Party and became a leader of the “Independent Liberal Party”.

פנחס רוזן

http://www.knesset.gov.il/mk/eng/mk_eng.asp?mk_individual_id_t=615

1921-23 Chairman, Zionist Federation for Germany

1923-31 Member of Zionist Executive London

Founder and President of Aliya Chadacha, Progressive, United Liberal and Independence Liberal Parties.

1948 Minister of Justice.

פנחס רוזן (במקור: פליכס רוזנבליט) (1 במאי 1887, ברלין – 3 במאי 1978), מייסד מפלגת עלייה חדשה, ממייסדי המפלגה הפרוגרסיבית ובהמשך ממקימי המפלגה הליברלית וממנהיגי המפלגה הליברלית העצמאית, חבר מינהלת העם ומחותמי מגילת העצמאות, חבר הכנסת, חבר מועצת עיריית תל אביב ושר המשפטים הראשון של מדינת ישראל, תפקיד שבו כיהן מהממשלה הראשונה ועד לתשיעית (למעט השלישית). י

תולדות חייו

פנחס רוזן נולד בברלין בשנת 1887 למשפחה עשירה שומרת מצוות מנאמני תורה עם דרך ארץ. הוא גדל באחוזת מסינגוורק בה למד תורה ומדעים. בגיל 18 החל ללמוד באוניברסיטת פרייבורג והיה בין המייסדים של ברית סטודנטים יהודים שתמכה בציונות. שירת בצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה והיה לקצין בדרגת סגן ראשון. לאחר תום מלחמת העולם הראשונה התגייס כולו לרעיון הציוני ובין השנים 1920–1923 היה יושב ראש ההסתדרות הציונית בגרמניה. לאחר מכן עלה לארץ ישראל לכהן כנציג ההסתדרות הציונית בהנהלת סולל בונה. בשנים 1926–1931 יצא בשליחות ציונית ללונדון, שם עבד בצמוד לחיים ויצמן כחבר ההנהלה הציונית ומנהל מחלקת הארגון שלה. בשנת 1931 חזר לארץ ישראל, ועסק בעריכת דין ובפעילות פוליטית. כשעלו הנאצים לשלטון בגרמניה מיקד את פעילותו הציבורית בסיוע לעולים מגרמניה והיה בין מייסדיה ומנהליה של חברת ההעברה ומהמייסדים של "ארגון עולי מרכז אירופה". היה חבר מועצת עיריית תל אביב בין השנים 1935–1948. בשנת 1942 ייסד את מפלגת עלייה חדשה (של עולי מרכז אירופה ובעיקר גרמניה), אותה הנהיג. היה חבר מינהלת העם ומחותמי מגילת העצמאות (בשם פליכס רוזנבליט, אותו עיברת לבקשת בן-גוריון). י

עם הקמת המדינה היה ממייסדי המפלגה הפרוגרסיבית שהייתה איחוד של מפלגת "עלייה חדשה" עם תנועת העובד הציוני. עמד בראש המפלגה הפרוגרסיבית וכיהן כשר המשפטים מטעמה בכל הממשלות הראשונות של ישראל, עד לתום כהונת הממשלה התשיעית ב-2 בנובמבר 1961 (למעט הממשלה השלישית, שכיהנה כשנה ורבע מאוקטובר 1951 עד דצמבר 1952). בשנת 1961 היה בין מקימי המפלגה הליברלית (איחוד בין מפלגת הציונים הכלליים ובין המפלגה הפרוגרסיבית) והיה בין ראשיה עד שנת 1965. עם יסוד גח"ל, פרש מהמפלגה הליברלית, עם יוצאי המפלגה הפרוגרסיבית, והיה מנהיג המפלגה הליברלית העצמאית

בתפקידו כשר המשפטים זכה רוזן להערכה ותמיכה רבה מכל קצוות המערכת הפוליטית. חברי הכנסת נהגו לא אחת להחמיא לו ולתפקודו כשר מעל במת הכנסת. הגדיל לעשות ח"כ יצחק קורן אשר בנאום במסגרת דיוני התקציב של שנת 1961 אמר בפתח דבריו כי הוא "חושב שהוא (רוזן) אחד האישים הדגולים, וזכויות רבות לו בהנחת יסודות המשפט והצדק במדינה[...]" י

רוזן נפטר בתל אביב בשנת 1978, ונקבר בבית הקברות נחלת יצחק.