Rabbi Jacob Meir

How are you related to Rabbi Jacob Meir?

Connect to the World Family Tree to find out

Share your family tree and photos with the people you know and love

  • Build your family tree online
  • Share photos and videos
  • Smart Matching™ technology
  • Free!

Rabbi Jacob Meir

Hebrew: רבי יעקב מאיר, הראשון לציון
Birthdate:
Birthplace: Jerusalem, Israel
Death: May 26, 1939 (83)
Jerusalem, Israel
Place of Burial: Mount of Olives, Jerusalem
Immediate Family:

Son of Kalev Merkado Meir and Reyna Meir
Husband of Rachel Meir
Father of Luna Azriel
Brother of Rebecca Castel

Occupation: Sephardic Chief Rabbi of Jerusalem (1921-1939)
Managed by: Yigal Burstein
Last Updated:
view all

Immediate Family

About Rabbi Jacob Meir

Jacob Meir (1856-1939), was the first Sephardic Chief Rabbi appointed under the British Mandate of Palestine. A talmudic scholar, fluent in Hebrew as well as five other languages, he enjoyed a reputation as one of Jerusalem's most respected rabbis.

______________________________________________________________

הרב יעקב מאיר


About רבי יעקב מאיר (עברית)

הרב יעקב מאיר (ז' באייר ה'תרט"ז, 12 במאי 1856 – ט' בסיון ה'תרצ"ט, 26 במאי 1939), היה הראשון לציון והרב הספרדי הראשי הראשון של ארץ ישראל במסגרת הרבנות הראשית, וכן היה גם שד"ר לפני תפקידיו הרבניים

קורות חייו

נולד בירושלים. למד אצל הרב מנחם בכר יצחק, ובגיל 15 החל ללמוד אצל המקובל רבי אהרון רבנו עזריאל, זקן מקובלי ישיבת "בית אל"

בגיל 16 נישא לרחל למשפחת יצחקי, ובשנים הראשונות לאחר נישואיו המשיך לעסוק בתורה. תוך כדי לימודיו החל להימשך לעסקנות, והוא נמנה עם מייסדי חברת "ביקור חולים" בשנת תרל"ט (1879), אשר ייסדה את בית החולים משגב לדך בירושלים. הרב מאיר שימש כגבאי הראשי של החברה

בשנת תרמ"ב (1882), שימש כשד"ר בשליחות כוללות ירושלים לבוכארה. הוא היה מבין הבודדים שבשלוחי ירושלים שהגיע לארץ ההיא. יהודי בוכארה קיבלוהו בכבוד רב וקראו בשמו לכל ילדיהם שנולדו בימי שהותו אצלם. הוא התקין להם כמה תקנות בענייני דת ועודד את עלייתם לא"י, השפעתו על יהודי בוכארה הייתה גדולה גם לאחר שחזר משליחותו, ומשהחילו יהודי בוכארה לעלות לירושלים בהמוניהם משנת תרמ"ט (1889) ואילך, היה מעורה באופן התיישבותם בירושלים ולפיכך בחרו הם אותו לאחד משבעת טובי השכונה

בשנת תרמ"ה (1885), יצא בשליחות ישיבת המקובלים "בית אל", לצפון אפריקה ומשהצליח בשליחותו זו נשלח על ידי כוללות הספרדים לאותם מדינות. בשליחות זו שהה גם באלג'יר שם נתן הסכמתו לספר "פתשגן הכתב" שהוא תרגום ערבי לספר הנפוץ "מעם לועז". בתמוז תרמ"ז (1887) חזר לירושלים

בשנת תרמ"ח (1888) נבחר הרב מאיר לוועד העדה הספרדית, והתמנה כחבר בית הדין של הרב יעקב שאול אלישר, רבה של ירושלים. כחבר הוועד הוא סייע בהקמת שכונות, כגון: עזרת ישראל, ימין משה ושכונת הבוכרים

הרב מאיר פעל לקירוב עדות הספרדים והאשכנזים, ואחת מפעולותיו בעניין הייתה הקמת אגודה בשם "התאחדות", המורכבת מספרדים ואשכנזים, ובהשתדלותם הוכר הרב נפתלי הירץ הלוי כרבה של יפו. הרב מאיר אף סייע להקמת בית החולים "שערי ציון" בעיר יפו

הרב מאיר גם שם לו למטרה להחיות את הלשון העברית ולהפיצה. לשם כך הוא ייסד יחד עם הרב חיים הירשנזון את חברת "שפה ברורה", אליה הצטרפו מאוחר יותר אליעזר בן יהודה וחבריו. חברה זו הסתובבה בבתי הספר, ב"חדרים" ובישיבות, לימדה עברית ועודדה את לימוד השפה. הרב מאיר גם היה חבר בהרכב הראשון של ועד הלשון העברית, הגוף שלימים הפך לאקדמיה ללשון העברית

על כס הרבנות

לאחר פטירת הרב אלישר, התמנה הרב מאיר בכ' באלול תרס"ו (1906) לרבה הראשי הספרדי של ירושלים. מינוי זה עורר התנגדות של חוגים מסוימים בעיר, אשר האשימוהו בנטייה לציונות. מתנגדים אלו שלחו מכתבים אל החכם באשי אשר בקושטא, במגמה למנוע את אישור מינויו. הרב מאיר העדיף למנוע את המחלוקת, והתפטר מיוזמתו מן התפקיד

בקיץ תרס"ז (1907) הוזמן הרב מאיר על ידי ראשי הקהילה היהודית בסלוניקי לכהן כרב הקהילה בעיר, וכיהן שם למעלה מעשור שנים. בימי מלחמת העולם הראשונה סייע לשחרורה של ארץ ישראל על ידי שהקים לגיון עברי המורכב מיהודי יוון. הרב מאיר היה בקשר מתמיד עם ראשי התנועה הציונית בארץ ישראל בעניין זה

בשנת תרע"ז (1917) פרצה שריפה גדולה בסלוניקי, אשר כילתה למעלה ממחצית מן העיר. השריפה פגעה גם בספרייתו של הרב מאיר והשמידה חידושים רבים שכתב על השולחן ערוך, בעיקר על החלקים אבן העזר וחושן משפט. הרב מאיר פעל מיידית לסייע לנפגעי השריפה, ובאמצעות קשריו עם בריטניה, סייע באספקת רופאים ותרופות, מים ועזרה לנפגעים

במכתב פרטי כתב הרב מאיר אודות השריפה: י

"היות כי לדאבוני פרצה תבערה גדולה בשאלוניקי בשנת תעז"ר ונשרפו כל בתי עיר הפנימית ובכללם גם משרד הרבנות והמעון שאני דרתי בו, נשרפו גם שני הקונטרסים אשר טיפחתי וריביתי בימי בחרות, הראשון על שו"ע אבן העזר והשני על חושן משפט, ולא נשארה לי העתקה מהם... חוץ מזה לא נשאר בידי כלום. עתה אין בכוחי לכתוב חידושי תורה מחמת כמה סיבות. ראשית, אין לי כל הספרים הדרושים לתכלית זו, ספרייתי העשירה שהייתה לי לפני נוסעי לסאלוניקי התפוררה והתפזרה... שני טרדות הציבור מונעות עתה ממני להפנות לזה ושלישית הנה באתי בימים וזקנה קפצה עלי. אני מוסר מודעה כי כל מה שאנוכי רושם וכותב בפנקסי אינו לשם חיבור כדי להדפיסו היות שידעתי שאין בו דיבור של ממש..." י

בשנת תרע"ט (1919), עם תום מלחמת העולם הראשונה, עזב הרב מאיר את משרתו ושב לירושלים. עם שובו נתבקש להופיע בפני הוועדה האמריקנית אשר חקרה את דעת תושבי ארץ ישראל על ההסדר המדיני הרצוי להם. הרב מאיר נאם נאום אשר הותיר רושם עמוק בליבם של חברי הוועדה

הרב הראשי לישראל

עם ייסוד הרבנות הראשית לארץ ישראל ביוזמתו של הרב קוק, נבחר ביום ט"ז באדר א' תרפ"א (1921), יחד עם הרב אברהם יצחק הכהן קוק לכהן כרב ראשי לארץ ישראל, והוכתר בתפקיד "הראשון לציון". י

בטקס ההכתרה אמר בין היתר את הדברים הבאים: "ידע ידעתי את צרכי עמנו בארצנו, בימינו ובזמננו, על כן הקדש אקדיש את כוחותיי וכישרונותיי שחנני אלוקים בהם להבטחת מצב עדתנו האומללה, להיות למליץ טוב בין עם ישראל ובין הממשלה למען ידע כל עמנו ליהנות מהזכויות שזכתהו בהן וקרן ישראל יורם פה בכבוד. השתדל אשתדל להנהיג סדרים נכונים וישרים בכל עסקי וענייני הקהל למען ינהג הכל על פי הצדק היושר והחוק. ...עשה אעשה כל אשר ביכולתי להיטיב את מצב החכמים, העניים, היתומים והאלמנות, אשפט את משפטם, אריב את ריבם נגד מי שתקיף מהם ואביא לכולם הרווחה. היטב איטיב את חנוך בני הנעורים, על ידי סדרים ומשטרים טובים בהת"ת עד הביאי אותו למדרגה כזו שממנו ייצאו תלמידים מורי הוראה בישראל ויהיו לתפארת לעדת הספרדים בירושלים... בקצרה, את כל כישרונותיי, את כל כוחותיי ואת חיי אקדיש לטובת עדתי. עד יומי האחרון אעבד להרמת קרן עדתי, להטבת מצבה בחומר וברוח, ועדתנו תשוב לפרוח ולשגשג כמקדם וה' ישפת שלום..." י

בהתאם לבקשת השלטונות הבריטיים, אמור היה לקום בית הדין הרבני הגבוה לערעורים. הדבר עורר פולמוס רב, והרב מאיר נהג כמנהג ראשונים בסלוניקי, שם הונהג בית דין לערעורים (והרב מאיר אף זכה לעמוד בראשו), אשר אינו נוגד את המשפט העברי

כאשר עמדה על הפרק שאלת מתן זכות בחירה לנשים בבחירות לאספת הנבחרים הראשונה (ה'תרפ"ב – 1922), והחרדים נטו שלא להשתתף בבחירות, כתב הרב מאיר, כי גם אם ההחלטה אינה במקומה, אין זה מחויב שהדתיים יפרשו מן הבחירות. ואכן, הרב מאיר השתתף ואף נבחר כחבר נשיאות אספת הנבחרים הראשונה

אולם בשנת 1927 לאחר שאושר חוקת כנסת ישראל שכללה תקנות שהוא ראה אותן כנוגדות לתורה הוא הודיע שהוא ועדת הספרדים לא נכנסו ולא ייכנסו לכנסת ישראל‏

בעשור האחרון לחייו כיהן בתפקידיו כראש הרבנים לארץ ישראל (שמו הקודם של תפקיד הרב הראשי לישראל), נשיא בית הדין הגדול לערעורים ונשיא מועצת הרבנות הראשית שלא על מנת לקבל שכר

בעת מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט יצא בקריאה, יחד עם הרב הראשי האשכנזי, יצחק אייזיק הלוי הרצוג, להקפיד על מדיניות ההבלגה ולהימנע ממעשי נקם

הרב מאיר נפטר בליל שבת, ט' בסיוון תרצ"ט (26 במאי 1939). לאחר פטירתו מילא את מקומו הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, ראשית כממלא מקום, ולאחר תום ה"שלושים" (י' בתמוז תרצ"ט) - כרב ראשי לארץ-ישראל

שמו הונצח ברחוב הנושא את שמו בשכונת גאולה שבירושלים

view all

Rabbi Jacob Meir's Timeline

1856
May 12, 1856
Jerusalem, Israel
1939
May 26, 1939
Age 83
Jerusalem, Israel
May 26, 1939
Age 83
Mount of Olives, Jerusalem
????