Rav Samuel Shmelke Kornitzer, A.B.D. Cracow

Rav Shmuel Shmelka was appointed Rav of Cracow after his father's death in 1933. In 1940 when the nazis decreed explusion against all the Jews of Cracow, he went with Rav Shabtai Rappaport the dayan and the parnas rav Meir Fridrich to the cardinal, Graf Sapeha ym"s to plead for his help for the Jews. He immediately turned them over to the Gestapo who took them directly to Auchwitz and killed them. Their ashes were then sent back to the kehilla in Cracow, where they were buried next to his father Rav Yosef Nechemya. The yahrzeit was set on 1 Adar (not really March 11) [Info from Akdamut Milin to sefer Shu"T Rabeinu Yosef Nechemya]

from the Yad Vashem DB:

Schmelke Kornitzer was born in 1904 to Josef and Brandel. He was a head of a yeshiva. Prior to WWII he lived in Krakow, Poland. During the war he was in Krakow, Poland. Schmelke perished in Krakow, Poland.

from http://zachor.michlalah.edu/manhigim/manhigim_t.asp?num=25&chug=man...

הרב שמואל שמלקה קורניצר – קראקוב, פולין

רב ואב בית דין

תאריך לידה: נולד בשנת 1905 בסעליש, הונגריה

נרצח (תאריך משוער): א' אדר תש"א, באושוויץ

נולד בשנת 1905 בסעליש, הונגריה לאביו הרב יוסף נחמיה, רב המקום ומצאצאי ה"חתם סופר". למד בישיבה של אביו שנים מספר ואז גם זכה ללמוד ממנו את הנהגת הרבנות. בצד גדלותו בתורה היה מחונן במידות טובות, היה איש חסד, עניו ונזהר בכבוד הבריות. בגלל ענוותנותו דחה מספר הצעות לקבלת משרות רבנות, עד שאביו נפטר בגיל צעיר. אז, בשנת תרצ"ב (1933), כאשר היה בן 28 בלבד, התמנה לחבר בית הדין בקרקוב – העיר הגדולה שאביו שימש בה כרב ראשי בשנותיו האחרונות (משנת 1925). לאחר זמן מה התמנה לראש בית הדין של העיר, ובסך הכול שירת בבית הדין שבע שנים, עד 1939.

בתקופת השואה

בפרוץ מלחמת העולם ברח עם משפחתו ועם קהילתו ללובלין, וכשהגרמנים פלשו ללובלין סירב להימלט והעדיף להישאר עם קהילתו. לאחר שהייה של חודשים אחדים בוורשה חזר לקרקוב, אף על פי שאז הסכנה שם הייתה גדולה יותר מאשר בעיר הבירה. הוא רצה להיות עם אחיו בשעות הקשות. בחשוון תש"א (1940) נגזרה גזירת הקמת הגטו על היהודים. ראשי הקהילה נסו למנוע את ביצוע הגזירה והחליטו על הקמת משלחת שתצא לפגוש את ראש הכנסיה הקתולית, ההגמון סאפייהא, על מנת שישתדל אצל הגרמנים לבטל את הגזירה. הרב קורניצר היה שותף להחלטה זו, ולמרות הסכנה הגדולה התייצב עם הרב שבתאי רפפורט בראש משלחת רבנים שפגשה את ההגמון. ההגמון התייחס בזלזול למשלחת, ואף הטיף לה מוסר. כנראה שהוא, או מישהו ממקורביו, הלשינו לגרמנים. הנאצים אמנם דחו בינתיים את גזירת הגירוש, אבל החליטו להעניש את המשתתפים במשלחת. אנשים מהקהילה ומהמשפחה הפצירו ברב קורניצר להסתתר עד יעבור זעם, אבל הוא סירב בנימוק שאם לא ימצאו אותו – הוא עלול לסכן את חייהם של יהודים רבים שהגרמנים יכלו בהם את זעמם. הוא נשאר אפוא בביתו, וכך נאסר על ידי הנאצים. שבועיים היה כלוא בבית הסוהר "מונטילופה", ואחר כך הובל עם חבריו הרבנים לאושוויץ. כעבור זמן קצר קיבלו המשפחות את הארונות עם שרידי האפר, בהודעה שמתו מיתה פתאומית. הקדושים הובאו לקבר ישראל (על פי "ספר קרקע", עמ' 409). יום הזיכרון שלו נקבע ל-א' אדר. אשתו וארבעת ילדיו נספו מאוחר יותר, באלול תש"ב (1942), לאחר שגורשו מוורשה לאחד ממחנות המוות. רק בתו הצעירה נצלה בנס.