Shaike Ophir

Shaike Ophir (November 4, 1929 – August 17, 1987; Hebrew: שייקה אופיר‎) was an Israeli film actor and comedian, and the country's first mime.

__________________________________________________________________________

His greatest movies:

• Shirley Temple's Storybook (‏(1958
• Climax! (‏(1958
• The Fifth Column (1960)
• Sunday Showcase (1960)
• Hole In The Moon (חור בלבנה (1964
• Ervinka (ארבינקא (1967
• The Policeman (השוטר אזולאי (1970
• Carlos (קרלוס (1971
• The House On Chelouche Street (הבית ברחוב שלוש (1973
• Diamonds (1975) יהלומים
• Operation Thunderbolt (מבצע יונתן (1977
• The Fox In The Chicken Coop (השועל בלול התרנגולות (1978
• The Magician of Lublin (הקוסם מלובלין (1979
• King Solomon's Mines (מכרות המלך שלמה (1985
• The Delta Force (מחץ הדלתא (1986
• America 3000 (אמריקה 3000 (1986
• Sleeping Beauty (1987) היפהפיה הנרדמת

__________________________________________________________________________

Yishayahu (Shaike) Goldstein-Ophir was born in Jerusalem. His family roots in the city go back to the mid-19th century. He studied acting as an adolescent, but left school in the 1940s to join the Palmach. During Israel’s War of Independence he escorted convoys to the besieged city of Jerusalem, and took part in naval battles. Ophir, a heavy smoker, died from lung cancer in 1987. Ophir was married twice and had two children, one from each spouse. His daughter, Karin Ophir, is also an actress.

Acting career

Thanks to his comic skills he was accepted to the Chezbatron, an army entertainment troupe. In the 1950s, he made a name for himself as a multi-talented performer. He had even recorded a few hit songs during this period.

During the late 1950s and early 1960s Ophir occasionally guest-starred in American TV shows such as Shirley Temple's Storybook and Alfred Hitchcock Presents. Ophir acted in 28 films, wrote, directed and starred in several variety shows and was an accomplished mime, appearing alongside Marcel Marceau. He reached the peak of his international fame in the title role of Ha-Shoter Azoulay (literally, Policeman Azoulay, translated as The Policeman), a film-vehicle by Ephraim Kishon which won a Golden Globe for Best Foreign-Language Film (1972) and was nominated for a Best Foreign Language Academy Award the same year. He also starred in other Ephraim Kishon films, including Ervinka, Blaumilch Canal and The Fox in the Chicken Coop, and the 1973 Moshé Mizrahi film Daughters, Daughters.

In 1985, Ophir starred in a stage adaptation of Janusz Korczak's children's novel King Matt the First, where he played seven different roles. The children's play was very successful and ran for three years. Over this period Ophir was diagnosed with lung cancer, to which he succumbed in 1987. Ophir was a theatrical director for HaGashash HaHiver. He also directed the Israeli movie Hamesh Ma'ot Elef Shahor, and wrote the screenplay for 4 Israeli movies. He wrote and performed many sketches and comedy routines, many of which are still popular in Israel today. He also did a series of Arabic-instruction TV programs that ran through the 1980s. He also appeared in the Chuck Norris film, The Delta Force.

Awards and commemoration

The Israeli Film Academy award is named the "Ophir Award" in his honor. In 2005, he was voted the 33rd-greatest Israeli of all time, in a poll by the Israeli news website Ynet to determine whom the general public considered the 200 Greatest Israelis.

שייקה אופיר (4 בנובמבר 1928 - 17 באוגוסט 1987) היה אחד מהשחקנים, התסריטאים, הבמאים, הפנטומימאים והקומיקאים החשובים והמוכשרים ביותר שפעלו בישראל במהלך המאה העשרים. על שמו נקרא גם פרס האקדמיה הישראלית לקולנוע.

קורות חייו

תחילת דרכו

אופיר נולד וגדל בירושלים בשם ישעיהו גולדשטיין (על שם הסבא-רבה שלו, הרב ישעיהו פיקרסקי), למשפחה מסורתית, בשכונת אבן יהושע הקרובה לשכונת מאה שערים. עוד מגיל צעיר למד יידיש בביתו וכן לאדינו וערבית בשכונה בה גדל. הוא התחנך בבית הספר "אליאנס" ובבית הספר התיכון ע"ש סן ג'וזף בירושלים. בגיל 14 אמור היה להתחיל בהתלמדות בדואר המנדט כפקיד, אולם במקום זאת החליט להצטרף לפלמ"ח. כדי לעשות זאת הוא זייף את גילו והצליח להתגייס. מאוחר יותר טען שתקופת שירותו בפלמ"ח הייתה אחת מן התקופות החשובות בחייו. בעת שירותו התנדב לזרוע הימית של הפלמ"ח - הפלי"ם, אולם הודח ממספר קורסים בשל בעיות משמעת. בפלמ"ח הכיר את דן בן-אמוץ. בשנת 1946 השתחרר מן הפלמ"ח והתקבל בעקבות המלצתו של דן בן-אמוץ לסטודיו לתיאטרון "האהל". כאשר פרצה מלחמת העצמאות גויס ושירת כמלווה שיירות. אופיר הצטרף ללהקת הבידור של הפלמ"ח, ה"צ'יזבטרון" זמן קצר לאחר שהוקמה והפך לאחד מכוכביה הגדולים כעבור זמן קצר. בתקופה זו התחתן עם הזמרת אוהלה הלוי, שהייתה בתו של מייסד תיאטרון "האהל" משה הלוי.

'אמנות הדממה'

בשנת 1950 נסע לפריז שם למד פנטומימה אצל אטיין דקרו, אבי הפנטומימה המודרנית, והופיע עם הפנטומימאי מרסל מרסו. כבר אז נחשב לפנטומימאי ברמה עולמית ואף הוגדר בעיתון היוקרתי "Life" כאחד הפנטומימאים הגדולים ביותר בכל הזמנים. בשנת 1952 חזר לישראל ובמגמה להקים "תיאטרון פנטומימה" צירף אליו שני שחקנים צעירים, עמוס אריכא וזיוה רודן, שהופיעו אז ב"תיאטרון הבימה". תיאטרון הפנטומימה הוקם בחסות התיאטרון הקאמרי והצגת הבכורה בשם "מסכות" התקיימה בשנת 1954. כעבור שנה ביים אופיר את התוכנית השנייה והאחרונה "איילות" בהשתתפות מיה זיו, מהשחקניות הבולטות של תיאטרון זירה (אותו הקים הבמאי מיכאל אלמז), והרקדנים ג'וקי ארקין ושלמה בכר.

ב-1956 יצא לקולנוע הסרט מעשה במונית, שם שיחק אופיר לראשונה מול מצלמה. הסרט נחשב לפורץ דרך בתחום הקומדיה הישראלית והיה למעשה הקומדיה המסחרית הראשונה. אחרי שהות של שנים אחדות בארץ בה שיחק אופיר ב"תיאטרון הקאמרי", הוא נסע בשנת 1956 עם רעייתו ושני ילדיו הקטנים לארצות הברית למשך ארבע שנים וחצי. באותה תקופה הופיע ביחד עם מרלן דיטריך, הוזמן להחליף את סמי דייוויס ג'וניור בהופעה בפני האו"ם ואף העלה מופע יחיד בברודוויי.

בראשית שנות השישים שב לארץ וחזר והציג את מופעיו שהתבססו על כשרונו בפנטומימה, על יכולת החיקוי שלו, ועל שלל הדמויות שיצר. כמה מן המערכונים שיצר הפכו לקלאסיקה בתולדות הבידור הישראלי, ובהם "החזרה" ("יופי נחמה"), "ציונה והעין המקולקלת", "שיעור באנגלית", ושורה ארוכה של מערכונים אחרים שתיעדו דמויות ערביות, גליליות וירושלמיות. באותה תקופה הוא שיתף פעולה עם אורי זוהר במספר מערכונים, כמו: "יוסקה ברגר התעשר", "חלש אופי" ו"תקרית גבול".

מהגשש ועד ל'השוטר אזולאי'

שייקה ביים את שתי התוכניות הראשונות של שלישיית "הגשש החיוור", אותה יזם והקים אברהם דשא פשנל וכתב להם מערכונים. לפי עדותם של חברי הלהקה, הוקדש רוב זמן החזרות למופע מתמשך של אופיר עצמו.

בשנות השישים והשבעים הופיע שייקה בשורה ארוכה של סרטים, שהמפורסמים בהם היו סרטיו של אפרים קישון, ובמיוחד "השוטר אזולאי" שדמותו שורטטה עבורו, אך הוא היה זה שעיצב אותה והפיח בה חיים ויצר את אחת הדמויות השלמות בקולנוע שנוצר באותם ימים בארץ. תפקיד זה זיכה אותו בפרס "גלובוס הזהב" לשחקן הטוב ביותר ובמועמדות לפרס האוסקר. בין הסרטים האחרים והבולטים היו גם "אבו אל בנאת" ו"הבית ברחוב שלוש". אופיר אף ביים בשנת 1977 את הסרט "חמש מאות אלף שחור" בו גילם לצד ז'אק כהן נוכל הנמלט מראש הפשע המאורגן.

בסוף שנות השבעים ובתחילת שנות השמונים דעכה במעט הקריירה שלו והביקורת גרסה כי הוא שב וממחזר את מערכוניו הישנים. באותן שנים כמעט לא שיחק אופיר בסרטים ונוכחותו היחידה בזירה הציבורית הייתה באמצעות הופעה בסדרת טלוויזיה ללימוד ערבית בשם "סאלם ותעלם."

הצגותיו בתיאטרון

   מסכות, בימוי הוא עצמו, ההצגה הראשונה של 'תיאטרון הפנטומימה', הועלתה בחודש אפריל 1954 במסגרת התיאטרון הקאמרי.

   איילות, בימוי הוא עצמו, ציירת תפאורה, אווה הגדיש, מוזיקה ידידיה אדמון ויוחנן זראי, ההצגה הועלתה בחודש מאי 1955.

   1985, המלך מתיא הראשון: המחזה מבוסס על ספר הילדים של יאנוש קורצ'אק. אופיר גילם שבע דמויות שונות וההצגה רצה בהצלחה רבה במשך למעלה משנתיים.

חיים פרטיים

שייקה אופיר היה מעשן כבד ונפטר מסרטן ריאות בשנת 1987. אופיר היה נשוי פעמיים. עם אשתו הראשונה הזמרת אוהלה הלוי (בתם של במאי ומייסד תיאטרון האוהל משה הלוי ושל השחקנית לאה דגנית) נולדו לו בן (אלעד) ובת (עתליה). מאשתו השנייה לידיה (בתו של השחקן היידי ישראל שומאכר) נולדו לו בן (גיגי) ובת - קרין, שחקנית.

הוקרה והנצחה

אחרי מותו חזרה וגברה ההערכה לפועלו ורבים רואים בו כיום אחד מהשחקנים הדגולים והמקוריים ביותר שפעלו בישראל. אופיר זכה בחייו בפרס מאיר מרגלית ופרס אופיר של האקדמיה הישראלית לקולנוע נקרא על שמו.

בשנת 2008 זכה אופיר לרחוב על שמו בראשון לציון.‏