Rabbi Yitzchok Rabinowitz of Yampola, of Medzhbyzh

Son in Law of Rabbi Baruch of Mezhibozh.

http://toladot.blogspot.com/2011/12/blog-post_13.html

Lima’s major work, Ḥelkat meḥokek (1670; published posthumously), is a commentary to the Even ha-‘ezer section of Yosef Karo’s Shulḥan ‘arukh. Since its first appearance, Lima’s text has been printed in standard editions of the Shulḥan ‘arukh, directly adjoining Karo’s text. Lima’s writings and Shemu’el ben Uri Shraga Fayvush’s Bet Shemu’el are considered to be the foremost authoritative commentaries to Karo’s Even ha-‘ezer.

Lima composed only an incomplete, untitled draft of Ḥelkat meḥokek. Covering just the first 126 of Karo’s 178 sections, the text is not solely a running commentary to Even ha-‘ezer and its glosses by Mosheh ben Yisra’el Isserles; Lima also discusses the writings of rabbis upon whom Karo based his decisions. It was edited, annotated, and published in Kraków by Lima’s son Refa’el, who derived the title from the traditional understanding of the verse in Deuteronomy 33:21: “the portion of the lawgiver [%E1%B8%A5elkat meḥokek; referring to Mosheh] is hidden.” Refa’el also included a selection of Lima’s responsa and an appendix—Kuntres ‘agunot—summarizing hundreds of responsa that his father had collected and abridged on the issue of ‘agunot, women whose husbands had disappeared and whose deaths could not be proven. In subsequent printings of Kuntres ‘agunot, Uri Shraga Feivish supplemented this section.

The only other published writings of Lima are several responsa interspersed in sundry collections of decisions by his contemporaries. Lima’s son wrote that he possessed additional manuscripts of his father that he hoped to publish, but he never did so. It seems that among the unpublished works was a commentary to Asher ben Yeḥi’el’s Piske ha-rosh.

Early in the 17th century, Slonim hired its first rabbi, Moshe Lima, who later served as rabbi of Bresk and Vilna. While in Slonim, Rabbi Lima was considered to be the highest authority on Halacha (Jewish law) in Lithuania. The Jewish population reached 1200 by the middle of the 17th century and 1400 by 1797.

Rabbi Moses Ben Isaac Judah Lima (?1605-1658), studied in the yeshiva of Joshua Falk in Cracow, where he became friendly with many who later were leaders of the generation. At the age of 32 in 1637 he served as rabbi of Slonim and in 1650 was av bet din of Vilna, his colleagues being Ephraim b. Jacob ha-Kohen and Shabbetai Ben Meir Ha-Kohen (1621-1662) author of the Sifrei Kohen on the Shulhan Arukh, Yoreh De'ah. In 1655 he was appointed rabbi where he served until his death. One of his three sons, Raphael, published his father's work Helkat Mehokek (Cracow, 1670), a commentary on the Shulhan Arukh. Even ha-Ezer, outstanding for its critical perceptiveness and profundity and acknowledged as one of the best halakhic works of the later generations. It was accepted as an authoritative work in its field, despite its difficult style, which at time makes a super-commentary necessary. The Beit Shemuel of Samuel b. Uri Shraga Phoebus is devoted largely to a discussion of Liman's book. For the benefit of rabbis and posekim Lima and Samuel complied Kunteres ha-Agunot appended to chapter 17 of Even ha-Ezer containing the essence of hundreds of books and responsa concerning the permission of agunot to remarry. Of Lima'a other works, there remain only a number of responsa in various collections.

רבי יצחק מדראהביטש, (נפטר בז' ניסן ה'תק"ד) היה מוכיח ומגיד מישרים בדרוהוביץ', בראדי, אוסטרהא, ובסוף ימיו בהורחוב[1].

נולד לאביו ר' יוסף ספראווידליוור שהיה מכונה "איש האמת"[2]. הרה"ק ר' יוסף הי' בנו של הרב הקדוש המקובל ר' משה מסווירזש שנהרג על קידוש השם[3]. ולאמו מרת "יענטא הנביאה". היא נקראה בשם זה מכיון שכשהיתה מכבדת את הבית, היא היתה שומעת את קול המלאכים שאומרת קודש והיתה מצטרפת אליהם באמירת קדוש. [4]

היה תלמיד - חבר של הבעל שם טוב. הוא התנגד תחילה לבעל שם טוב, אולם אחר כך הפך למעריצו ושלח אליו את בנו הצעיר, רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב, שהיה לתלמידו ואף שימש אותו שנים אחדות. הבעש"ט התבטא אודותיו, כי העניקו לו משמים נשמה נמוכה, אך הוא בעבודתו הקדושה הצליח להרימה לדרגת נשמתו של רבי שמעון בר יוחאי.[5] במסורת החב"דית מסופר כי הבעש"ט התבטא עליו שהוא צדיק הדור[6].

היה צם במשך כל השבוע משבת לשבת, ובשבת היה אוכל הרבה.[7]

היו לו קשרים תמידיים ואדוקים ביותר עם הבעל שם טוב. בין הקשרים שלו עם הבעש"ט, נמנו גם קשרים נסתרים, עליהם אנו מוצאים באחד מכתבי הגניזה החרסונית:

רבי יצחק מדרוהוביטש

יום: ז' ניסן אזור:

אביו: ר' יוסף ספראווידליוור [%D7%90%D7%99%D7%A9 האמת]. בנו: ר' יחיאל מיכל [%D7%94%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%93 מזלוטשוב]. סבא: ר' משה מזווירש (מצד אביו).

שימש כמגיד בקהילות דרוהוביטש, הורחוב ואוסטרה. כאשר היצר הטרידו על שהוא מוכיח את ישראל בכדי להחזירם למוטב השיב כי הוא עושה זאת בשביל הממון שנותנים לו ואז היצר הרפה ממנו ואף זרזו להמשיך בנסיעותיו. התנגד לתורת החסידות ולחם נגדה אך באחד הלילות לא נרדם כמנהגו מייד לאחר אמירת "ברכת המפיל" והחל לפשפש במעשיו, היות ולא מצא כל דבר רע תלה את הדבר בכך ששמע קבוצה הלועגת לבעש"ט ולא מיחה בהם על כן החליט להגיע אל הבעש"ט ולפייסו. לאחר שהבעש"ט שוחח עמו ארוכות ר' יצחק קיבל את שיטת החסידות והחליט ללכת בדרכה. נשא לאישה את בתו של ר' ברוך ממז'יבוז' והשיא את בנותיו לר' אליעזר כתבן ולר' נחמן ליטווק. הבעש"ט אמר לו כי נתנו לו משמים נשמה קטנה אך בעבודתו הקדושה הצליח להרימה לדרגת נשמתו של רבי שמעון בר יוחאי! הסתלק בשנת ה'תק"ד. רבי יצחק מדרוהוביץ כונה 'שומר אמת', שכן כל ימי חייו עמל שלא לסטות מן האמת כמלוא נימה. פעם אחת בא לביתו יהודי וביקשו לשמור בעבורו סחורה מוברחת שהשלטונות חיפשו אחריה. סירב רבי יצחק, מחשש שיצטרך להוציא מפיו דבר שקר. התחנן היהודי: "רבי, זה הסיכוי היחיד שלי להינצל. אם יתפסוני, ייהרסו חיי". שאלו רבי יצחק כמה שווה הסחורה. נקב האיש בסכום עצום. אמר רבי יצחק שהוא קונה אותה. לאחר שהלך האיש, מיהר לשרוף את הסחורה, כדי שלא ייאלץ לשקר כשישאלוהו אם יש ברשותו סחורה כזאת. ושנים רבות עמל כדי להשיג את הכסף ששילם בעד הסחורה.

צאצאיו של רבי ברוך ממזיבוז'.

   בתו הגדולה, מרת חנה חיה, '''אשת הרה"ק רבי יצחק מקאליס'''. רבי יצחק היה בנו של רבי יוסף מיאמפולי, בנו של המגיד מזלוטשוב, רבי יחיאל מיכל. ר' יצחק היה גם נכדו של ר' מנחם מן מייזליש מויטקוב. צאצאיו, א. ר' יחיאל מיכל מדרוהוביטש חתן ר' מרדכי מטשערנאביל. ב. ר' ברוך מיאסי מחבר שיח אליעזר אבי שושלת סקאליא, חתן ר' שמואל מווערחיווקא. ג. אשת ר' משה יוסף אב"ד ווילקאוויסק.

רבי משה לימא (1604 - 1658) היה מגדולי האחרונים, מחבר הפירוש חלקת מחוקק על שולחן ערוך חלק אבן העזר. נולד בפולין בשנת 1604 לרבי יצחק יהודה, למד בישיבת קראקא אצל רבי יהושע בן רבי יוסף מקראקא. שימש ברבנות של קהילת סלונים משנת 1631 עד שנת 1650 לערך, ולאחר מכן נתמנה לרב ברבנות קהילת ווילנא. ר' שבתי הכהן (הש"ך) היה אחד מן הרבנים בבית דינו ברבנות ווילנא. בסוף ימיו התמנה לרב בבריסק, ליטא, שם נפטר בשנת 1658 בהיותו בן 53. הספר "חלקת מחוקק" הוא פירוש על שולחן ערוך אבן העזר, אולם ר' משה לימא לא הספיק לסיים את פירושו על כל אבן העזר והגיע רק עד סימן קכ"ו. הוא הוצא לאור לאחר פטירתו והוא מודפס ביחד עם פירושו של ר' שמואל פייבוש "בית שמואל" בשם המשותף "אפי רברבי". בין צאצאיו נמנה רבי רפאל מייזליש, מחבר הספר "תוספת שבת" על הלכות שבת ועירובין.