אברהם צבי זלמנס

הרב אברהם זלמנס (זעלמאנס, ר’ אברהם מירער), ראש ישיבת בית יוסף בוורשה, הגאון בתורה ובמוסר, נולד בסביבות שנת תרמ”ב (1882) בעיירה מיר שבמחוז וילנה, בה כיהן אביו, הרב נפתלי הערץ, כדיין ומורה הוראה. מצעירותו ניכרו כישרונותיו ויראת ה’ הטהורה שלו, ועוד בימי נערותו ראו שהו מבני עליה המועטים והיו שקראו לו “דער מירער צדיק”. הוא למד בישיבת סלובודקה מרבותיו, הרב יצחק בלזר והרב נפתלי אמסטרדם, שלמד אתו בקביעות את “קצות החושן”.

בשנת תרס”ה (1905) עבר ללמוד בנובהרודוק והקדיש את חייו לתורה ולמוסר, על פי שיטתו המוסרית של רבו המובהק ה”סבא מנובהרודוק”ר’ יוסף יזול הורוביץ זצ”ל. ה”סבא” אמר עליו פעם “היה כדאי לי כל העמל והיגיעה של עשרות השנים, הסבל והדחק שסבלתי בימי חלדי, ואם רק הצלחתי לגדל תלמיד אחד כזה היה כדאי כל עמלי”. הוא היה כולו קודש, למד בהתמדה יומם ולילה והתפרסם כאחד מגדולי התורה בדורו, המלא וגדוש בתורה וביראה. כל ימיו הקפיד ללמוד שעה מוסר תיכף אחר התפילה. הוא עזר ל”סבא” לייסד ישיבות ברוסיה, ונדד ברחבי רוסיה עמו תוך שהוא מתמיד ללמוד וללמד שיעורים בהלכה ובמוסר בישיבות הרבות. הוא נשא לאשה את אחותו של הרב אברהם יפהן, וכמונה לעמוד בראש הישיבה ברוסטוב לא רצה לקבל משכורת מקופת הישיבה, עד שה”סבא” הכריחו. לאחר מלחמת העולם הראשונה, בקיץ תרפ”ב (1922), בשל התגברות הרדיפות נגד הדת מצד השלטון הרוסי שעמד לסגור את הישיבות ולאסור את הרבנים ואת תלמידיהם, הוכרחו הישיבות לברוח מרוסיה, ולהבריח את הגבול, “אז בא הרה”ג מו”ר ר’ אברהם זעלמאנס שליט”א (הי”ד) עם ישיבתו מעיר רוסטוב על נהר דן, שהוכרח לברוח משם מחמת המציק על דת קודשינו” (אור המוסר, י”א, עמ’ פה). עם שובו לפולין, כיהן כראש ישיבת “בית יוסף” בוורשה, עד לחורבנה בימי השואה. גם כשסבל מעוני ומפגעי הזמן, המשיך בעבודתו ובדרכיו וקבל הכל באהבה.

לאחר פטירת ה”סבא” היה הרב זלמנס ה”אורים ותומים” של תנועת נובהרדוק בגולה, שנודע כאיש קדוש וטהור, החי בפרישות מופלאה ושקוע בעבודת ה’ בכל הוויתו. בהיותו ראש ישיבה בוורשה היה יוצא בקיץ לפרברי וורשה, לצורכי התבודדות ובריאות הגוף, והשתכן תמיד בדירה רעועה. מלבד שיחותיו הקבועות בישיבה, ברבים ובחבורות, לא היה מרבה כל כך בדברים עם יחידים, כי היה עסוק ביותר בשלימות ותיקון נפשו ובהתעלות בתורה ויראה.

הרב אברהם היה מתבודד הרבה תוך שהוא לומד מוסר בהתלהבות עצומה. הוא קרא למלחמת חורמה ביצר הרע באמצעות לימוד תורה תוך התעמקות בהלכותיה ובכוונת מצוותיה, ותוך ביטחון מוחלט בקב”ה. בשנת תרפ”ה (1925) חתם עם חבריו על תקנות החבורה בביאליסטוק בה נקבע “שאין נקרא חבר החבורה אלא רק מי שמקבל על עצמו בלי נדר שיהיה לו ב’ שעות בדידות בכל יום במקום מיוחד שיעסוק אז בענייני השלמות שנוגע לעצמו, כמו לימוד המוסר והלכות ותפילה וכדומה, ומכל משמר ישמור התקנה הזאת שיחשב למקור לכל פעולותיו וענייניו

http://toratcha.com/?p=5875