Bronislaw Huberman

• Bronislaw Huberman plays Paganini: La campanella, 1923;
• Bronislaw Huberman plays Chopin Nocturne Op.9 No.2;
• Bronislaw Huberman plays Tchaikovsky Concerto (1928) - part 1.

Bronislaw Huberman was one of the towering figures among violinists of his generation. Yet despite lavish praise from Fürtwangler, Toscanini, Walter, and other major conductors and artists, he remained a controversial artist throughout his career, owing to his highly individual style of interpretation and to a technique that, while not weak or unimpressive, lacked the consistency in difficult passages of the finest virtuosos. The Gibson ex-Huberman Stradivarius violin which bears his name was stolen and recovered twice during the period in which he owned the instrument.

Huberman was born in Częstochowa, Poland. He was the son of a law clerk who was a good amateur musician himself. As a young child, Huberman showed remarkable talent, giving his first public concert at age seven. He studied with Michalowicz and Rosen, then at the Warsaw Conservatory with Isidor Lotto, all before he reached the age of ten. In Berlin, Joachim was impressed with the youth's talent, but not disposed toward teaching prodigies. He referred him to Markees, but it was, by Huberman's own assessment, his study in Berlin with Charles Grigorovich that honed his talents. At the age of 11, he gave a successful concert tour of Holland and Belgium and soon afterward gained the support of arts patron Count Zamoyski in Paris and singer Adelina Patti in London. The former presented him with a Stradivarius and the latter, after some wrangling, allowed him to play at some of her final concerts. At a January 1896 concert in Vienna, Huberman astonished Brahms with a performance of his violin concerto and by his late teens, he had scored numerous successes throughout Europe. He had even given one hugely successful tour of the United States in 1896-1897. In 1902, following a lengthy suspension of concert activity, Huberman suffered a great loss with the passing of his father, who had given up his law clerk position and sacrificed much else for his son's career.

Huberman soon resumed concertizing with numerous successful tours. His only marriage came in 1910, to actress Elza Galafrés. Their union lasted but four years and produced one child, Johannes (born 1911).

At the outbreak of World War I, Huberman was briefly interned, but he remained active throughout the next two decades, curtailing his schedule in 1933 with the rise of the Nazis. In the 1920s, Huberman became an active supporter of the Pan-European movement, even writing several essays later published in a book entitled Vaterland Europa (1932). He refused to play any concerts in Germany from 1933.

Palestine Philharmonic Orchestra

In 1929 Huberman first visited Palestine and developed his vision of establishing classical music in the Promised Land. In 1933, during the Nazis' rise to power, Huberman declined invitations from Wilhelm Furtwängler to return to preach a "musical peace", but wrote instead an open letter to German intellectuals inviting them to remember their essential values. In 1936 he founded the Palestine Orchestra, which gave its inaugural concert performance on 26 December with Arturo Toscanini conducting. This laid the foundations of the Israel Philharmonic Orchestra, which, however, was not established until 1948, a year after Huberman's death.

Stradivarius theft

Before 1936, Huberman's principal instrument for his concerts was the 1713-vintage Stradivarius "Gibson", which was named after one of its early owners, the English violinist George Alfred Gibson. It was stolen twice. In 1919, it was stolen from Huberman's Vienna hotel room, but recovered by the police within 3 days. The second time was in New York City. On February 28, 1936, while giving a concert at Carnegie Hall, Huberman switched the Stradivarius "Gibson" with his newly acquired Guarnerius violin, leaving the Stradivarius in his dressing room during intermission. It was stolen by a New York nightclub musician, Julian Altman, who kept it for the next half century. Huberman's insurance company, Lloyd's of London, paid him $US30,000 for the loss in 1936. Altman went on to become a violinist with the National Symphony Orchestra in Washington, D.C. and performed with the stolen Stradivarius for many years. In 1985, Altman made a deathbed confession to his wife, Marcelle Hall, that he had stolen the violin. Two years later, she returned it to Lloyd's and collected a finder's fee of $US263,000. The instrument underwent a 9-month restoration by J&A Beare Ltd., in London. In 1988, Lloyd's sold it for $US1.2 million to British violinist Norbert Brainin. In October 2001, the American violinist, Joshua Bell, purchased it for $4,000,000.

The purloined violin was a relatively minor misfortune for Huberman during the turbulent 1930s: a 1937 plane crash rendered him incapable of playing for over a year. In November 1938, he successfully returned to the concert stage in Egypt, and the following month he appeared as soloist with the Palestine Symphony Orchestra for the first time in his career. After a tour of Europe in 1939, Huberman relocated to New York, where he lived until the end of the war. Following cessation of hostilities, he took up residence near Lake Geneva, Switzerland. In 1946, he became ill and was unsuccessfully treated in Italy for six months. Huberman died in Corsier-sur-Vevey, Switzerland, in 1947.

http://www.allmusic.com/artist/bronislaw-huberman-q30531/biography

ברוניסלב הוברמן

''''''(בפולנית: Bronisław Huberman;‏ 19 בדצמבר 1882 – 15 ביוני 1947, קורסיה-סיר-ווויי, שווייץ) היה כנר יהודי וירטואוז, נודע בפרשנותו החמה והאישית ליצירות שניגן. מייסד התזמורת הפילהרמונית הישראלית.

בשנת 2012 נקראה הפילהרמונית בעיר הולדתו צ'נסטוחובה על שמו.

תוכן עניינים 1 תולדות חייו 2 הסטרדיווריוס של הוברמן 3 הנצחה 4 הקלטות נבחרות 5 לקריאה נוספת 6 קישורים חיצוניים תולדות חייו הוברמן נולד בעיר צ'נסטוחובה שבפולין קטן (אז בתחומי האימפריה הרוסית, כיום במדינת פולין). אביו, יעקב, שהיה פקיד במשרד עורכי דין, ביקש שבנו ילמד לנגן. כלי הנגינה שהיה יכול להרשות לעצמו היה כינור. הוברמן היה ילד מסוגר והקדיש את רוב זמנו הפנוי לנגינה. הוא נודע כילד פלא וניגן בפני הרוזן ולדיסלב זמויסקי, בן למשפחת זמויסקי, שהעניק לו בתמורה כינור סטרדיוואריוס יקר-ערך שהיה נחלת משפחתו. בגיל 9 שמע את נגינתו נגן הכינור יוזף יואכים, ידידו של יוהנס ברהמס, שהזמין את המלחין הקשיש, יחד עם יוהאן שטראוס וגוסטב מאהלר להאזין לקונצרט בו ביצע הוברמן את אחת היצירות המאתגרות ביותר, קונצ'רטו לכינור של ברהמס אופוס 77. ברהמס התרגש מנגינתו של הוברמן הילד, ובפרט מהקונצ'רטו שנחשב לבלתי ניתן לנגינה על ידי בני תקופתו.

הוברמן היה לכנר מוביל ומפורסם בכל רחבי אירופה והופיע ברחבי העולם. יום הולדתו ה-50 (ב-1932) היה אירוע תרבותי וחברתי שסוקר בעיתונות. עם עליית הנאצים לשלטון וגירוש היהודים מתזמורות בגרמניה, התגייס הוברמן למלחמה תרבותית והטיף ברחבי העולם נגד שיתוף פעולה תרבותי עם תזמורות גרמניות שגירשו את נגניהם היהודים. במקום להגר לארצות הברית ולחיות שם מוקף תהילה, החליט הוברמן להקים בארץ ישראל תזמורת שתהיה מורכבת מכל המוזיקאים היהודים המעולים שגורשו מהתזמורות הגרמניות.

בשנת 1936 הקים בארץ ישראל את התזמורת הסימפונית הארץ-ישראלית, לימים התזמורת הפילהרמונית הישראלית, עם כ-70 מוזיקאים. לצערו לא יכול היה הוברמן לקבל את כל הנגנים, כיוון שרצה רק בטובים ביותר. כך למעשה הציל רבים, כולל בני משפחותיהם של הנגנים (ובסך הכל כ-800 איש) אך גם חרץ את גורלם של נגנים טובים פחות, אותם לא יכול היה לחלץ. הספר "רביעיית רוזנדורף" מאת נתן שחם עוסק בפרשייה זו.

באפריל 1936 יצאה התזמורת לסדרת קונצרטים לגיוס תרומות בארצות הברית במסגרתה הצליח הוברמן לשכנע את המנצח המפורסם ארטורו טוסקניני לבוא ולנצח ללא תשלום על קונצרט הפתיחה של התזמורת הסימפונית הארץ-ישראלית, בדצמבר 1936, תוך שהוא משעה את כניסתו למשרת מנצח תזמורת NBC.

במהלך מלחמת העולם השנייה התנדב לנגן בפני חיילי בעלות הברית. היצירה האחרונה שניגן, ברדיו לוצרן, זמן קצר לפני מותו, הייתה הקונצ'רטו לכינור של ברהמס.

הסטרדיווריוס של הוברמן במהלך קונצרט לגיוס תרומות בקרנגי הול בניו יורק נגנב כינור הסטרדיווריוס של הוברמן. כחמישים שנה לאחר מכן הודה אסיר בשם ג'וליאן אלטמן שהוא האיש שגנב את הכינור. הכינור זוהה על ידי נציג חברת הביטוח לוידס, שביטחה את הכינור בשעתה, ונמכר במיליון דולר לנורברט בריינין, הכנר הראשון של רביעיית אמדאוס. אלמנתו של הגנב קיבלה רבע מן התמורה. בריינין מכר את הכינור לחנות בלונדון אליה הזדמן באקראי הכנר ג'ושוע בל, שרכש אותו.

הנצחה

רחוב הוברמן פינת טוסקניני בתל אביב על שמו של הוברמן קרוי רחוב לצד מתחם הבימה בתל אביב, שבו שוכן היכל התרבות, לצד רחוב על שמו של ארתורו טוסקניני. גם בבאר שבע ובחיפה הונצח בשמות רחובות. בפתח תקווה קרוי על שמו בית הספר "הוברמן". בשנת 1986 יצאה לאור סדרת בולים המוקדשת להוברמן ולטוסקניני.

בשנת 2011 יצא לאור בפולין הסרט התיעודי "הוברמן" בהסתמך על חומרים ארכיוניים ובבימויו של פיוטר שלשה. ב-2012 הופק סרט הטלוויזיה "הכינור שחזר: ברוניסלב הוברמן, ילד הפלא מצ'נסטוחובה". ארכיון הוברמן נמצא במרכז למוזיקה והספרייה ע"ש פליציה בלומנטל בתל אביב.

הקלטות נבחרות Beethoven: Violin Concerto (w. Vienna Philharmonic Orchestra, cond. George Szell) (Columbia Records, LX 509-13) (18–20 June 1934). Beethoven: Kreutzer Sonata (no 9) (w. Ignaz Friedman, pno) (Columbia Records, C-67954/7D) Lalo: Symphonie Espagnole (omits 3rd movt.) (w. Vienna Philharmonic, cond. George Szell) (Columbia Records, C-68288/90D) Tchaikowsky: Violin Concerto (w. Berlin State Opera Orchestra, cond William Steinberg) (Columbia Records, C-67726/9D) (December 1928; originally for Odeon) Mendelssohn: Violin Concerto (2nd & 3rd movts) (w. Siegfried Schulze, pno) (Brunswick Records, PD-27242: acoustic) Bach Concerti 1 & 2, Mozart Concerto 3 and Brahms Concerto. לקריאה נוספת אברהם קרפינוביץ', ברוניסלב הוברמן: קוים לדמותו, עורך: צבי אבני, הספרייה המרכזית למוזיקה בישראל־אמל"י, 1973. לידתה של תזמורת: ייסוד התזמורת הארץ-ישראלית כפי שהוא משתקף במכתביו, נאומיו ומאמריו של ברוניסלב הוברמן, תרגום מלועזית: עדנה קורנפלד, תל אביב: יחדיו, תשמ"ו 1986. ‬ ‫צבי אבני, הכנר שחולל תזמורת: על ברוניסלב הוברמן מיסד התזמורת הפילהרמונית הישראלית, "גתית", תל אביב, ינואר 1987, גיליון מס. 12, חוברת מס. 82 עמ’ 6-7. ‬ נתן דונביץ', וירטואוזים - גדולי הכנרים מפגניני עד מידורי, הוצאת זמורה ביתן, 2003. וגם, תל אביב: חולות שהיו לכרך, הוצאת שוקן, 1959. קישורים חיצוניים מיזמי קרן ויקימדיה ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: ברוניסלב הוברמן ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ברוניסלב הוברמן Green globe.svg אתר האינטרנט הרשמי

של ברוניסלב הוברמן MusicBrainz Logo 2016.svg ברוניסלב הוברמן , באתר MusicBrainz (באנגלית) ברוניסלב הוברמן , באתר Discogs (באנגלית) ברוניסלב הוברמן , באתר בית לזמר העברי IMDB Logo 2016.svg ברוניסלב הוברמן , במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית) משה גורלי, אדם-אמן - לזכר ברוניסלב הוברמן , דבר, 4 ביולי 1947 נעם בן זאב, האקורד הראשון , באתר הארץ, 29 בספטמבר 2012 בול לזכרו של ברוניסלב הוברמן לסבא הוברמן יש תזמורת , מתוך אתר התזמורת הפילהרמונית הישראלית. חגי חיטרון, ברוניסלב הוברמן: שלמותו של הניגון השבור , באתר הארץ, 7 בנובמבר 2011 ישראל דליות, נגינתו הנפלאה של הוברמן , באתר הארץ, 13 בנובמבר 2011 הסרט "הכינור שחזר: ברוניסלב הוברמן, ילד הפלא מצ'נסטוחובה"

לצפייה ישירה https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%A1%...

--------------------------

• Bronislaw Huberman plays Paganini: La campanella, 1923;
• Bronislaw Huberman plays Chopin Nocturne Op.9 No.2;
• Bronislaw Huberman plays Tchaikovsky Concerto (1928) - part 1.

Bronislaw Huberman was one of the towering figures among violinists of his generation. Yet despite lavish praise from Fürtwangler, Toscanini, Walter, and other major conductors and artists, he remained a controversial artist throughout his career, owing to his highly individual style of interpretation and to a technique that, while not weak or unimpressive, lacked the consistency in difficult passages of the finest virtuosos. The Gibson ex-Huberman Stradivarius violin which bears his name was stolen and recovered twice during the period in which he owned the instrument.

Huberman was born in Częstochowa, Poland. He was the son of a law clerk who was a good amateur musician himself. As a young child, Huberman showed remarkable talent, giving his first public concert at age seven. He studied with Michalowicz and Rosen, then at the Warsaw Conservatory with Isidor Lotto, all before he reached the age of ten. In Berlin, Joachim was impressed with the youth's talent, but not disposed toward teaching prodigies. He referred him to Markees, but it was, by Huberman's own assessment, his study in Berlin with Charles Grigorovich that honed his talents. At the age of 11, he gave a successful concert tour of Holland and Belgium and soon afterward gained the support of arts patron Count Zamoyski in Paris and singer Adelina Patti in London. The former presented him with a Stradivarius and the latter, after some wrangling, allowed him to play at some of her final concerts. At a January 1896 concert in Vienna, Huberman astonished Brahms with a performance of his violin concerto and by his late teens, he had scored numerous successes throughout Europe. He had even given one hugely successful tour of the United States in 1896-1897. In 1902, following a lengthy suspension of concert activity, Huberman suffered a great loss with the passing of his father, who had given up his law clerk position and sacrificed much else for his son's career.

Huberman soon resumed concertizing with numerous successful tours. His only marriage came in 1910, to actress Elza Galafrés. Their union lasted but four years and produced one child, Johannes (born 1911).

At the outbreak of World War I, Huberman was briefly interned, but he remained active throughout the next two decades, curtailing his schedule in 1933 with the rise of the Nazis. In the 1920s, Huberman became an active supporter of the Pan-European movement, even writing several essays later published in a book entitled Vaterland Europa (1932). He refused to play any concerts in Germany from 1933.

Palestine Philharmonic Orchestra

In 1929 Huberman first visited Palestine and developed his vision of establishing classical music in the Promised Land. In 1933, during the Nazis' rise to power, Huberman declined invitations from Wilhelm Furtwängler to return to preach a "musical peace", but wrote instead an open letter to German intellectuals inviting them to remember their essential values. In 1936 he founded the Palestine Orchestra, which gave its inaugural concert performance on 26 December with Arturo Toscanini conducting. This laid the foundations of the Israel Philharmonic Orchestra, which, however, was not established until 1948, a year after Huberman's death.

Stradivarius theft

Before 1936, Huberman's principal instrument for his concerts was the 1713-vintage Stradivarius "Gibson", which was named after one of its early owners, the English violinist George Alfred Gibson. It was stolen twice. In 1919, it was stolen from Huberman's Vienna hotel room, but recovered by the police within 3 days. The second time was in New York City. On February 28, 1936, while giving a concert at Carnegie Hall, Huberman switched the Stradivarius "Gibson" with his newly acquired Guarnerius violin, leaving the Stradivarius in his dressing room during intermission. It was stolen by a New York nightclub musician, Julian Altman, who kept it for the next half century. Huberman's insurance company, Lloyd's of London, paid him $US30,000 for the loss in 1936. Altman went on to become a violinist with the National Symphony Orchestra in Washington, D.C. and performed with the stolen Stradivarius for many years. In 1985, Altman made a deathbed confession to his wife, Marcelle Hall, that he had stolen the violin. Two years later, she returned it to Lloyd's and collected a finder's fee of $US263,000. The instrument underwent a 9-month restoration by J&A Beare Ltd., in London. In 1988, Lloyd's sold it for $US1.2 million to British violinist Norbert Brainin. In October 2001, the American violinist, Joshua Bell, purchased it for $4,000,000.

The purloined violin was a relatively minor misfortune for Huberman during the turbulent 1930s: a 1937 plane crash rendered him incapable of playing for over a year. In November 1938, he successfully returned to the concert stage in Egypt, and the following month he appeared as soloist with the Palestine Symphony Orchestra for the first time in his career. After a tour of Europe in 1939, Huberman relocated to New York, where he lived until the end of the war. Following cessation of hostilities, he took up residence near Lake Geneva, Switzerland. In 1946, he became ill and was unsuccessfully treated in Italy for six months. Huberman died in Corsier-sur-Vevey, Switzerland, in 1947.

http://www.allmusic.com/artist/bronislaw-huberman-q30531/biography