David-Zvi Pinkas

David-Zvi Pinkas (Hebrew: דוד-צבי פנקס‎, 5 December 1895 – 14 August 1952) was a Zionist activist and Israeli politician. A signatory of the Israeli declaration of independence, he was the country's third Minister of Transport.

דוד צבי פנקס

Biography

Born in Sopron in Austria-Hungary (today in Hungary), Pinkas attended high school in Vienna, before studying at a yeshiva in Freiburg and law at the University of Vienna. He was involved in Zionist youth groups, and was one of the leaders of Young Mizrachi in Vienna and one of the founders of the Yeshuran movement.

In 1923 he was a delegate to the 13th Zionist congress, and two years later immigrated to Mandate Palestine. He became director of Bank Mizrahi in 1932, the same year in which he was elected to Tel Aviv city council. Three years later he was appointed head of the city's education department.

Political career

In 1944 he became a member of the Assembly of Representatives, and between 1947 and 1948 served as a member of the Jewish National Council's directorate. In 1948 he was one of the people to sign the Israeli declaration of independence. During the subsequent Arab-Israeli War, he was one of the leaders of the security committee.

Following independence, Pinkas assumed membership of the Provisional State Council, and was responsible for drawing up the regulations for the council's committees. In Israel's first elections in 1949 he was elected to the Knesset as a member of the United Religious Front, an alliance of Agudat Yisrael, Poalei Agudat Yisrael, Mizrachi (Pinkas' party) and Hapoel HaMizrachi, and served as chairman of the influential finance committee. In 1950 he was also elected Deputy Mayor of Tel Aviv.

In the 1951 elections Mizrachi ran alone, and Pinkas retained his seat, though the party won only two mandates. He was appointed Minister of Transport, and remained chairman of the finance committee. In his role as minister, Pinkas stopped public transport from operating on Shabbat.

Death

In June 1952, a bomb was left on his doorstep by Amos Kenan and Shaltiel Ben Yair. He was not harmed in the assassination attempt but died two months later of a heart attack. He is buried in the Trumpeldor Cemetery in Tel Aviv. Ramat Pinkas was named after him.

• Reference: MyHeritage Family Trees - SmartCopy: Jan 30 2022, 19:15:25 UTC

דוד צבי פנקס דוד צבי פנקס דוד צבי פנקס תאריך לידה 5 בדצמבר 1895 תאריך פטירה 14 באוגוסט 1952 ממשלות 3 כנסות מועצת המדינה הזמנית, 1 - 2 סיעה חזית דתית מאוחדת, המזרחי תפקידים בולטים שר התחבורה דוד צבי פנקס (5 בדצמבר 1895 – 14 באוגוסט 1952), פוליטיקאי ישראלי, מחותמי מגילת העצמאות ושר התחבורה השלישי של מדינת ישראל מ-8 באוקטובר 1951 ועד פטירתו. כחודשיים לפני פטירתו מהתקף לב היה קורבן לנסיון התנקשות.

תוכן עניינים [%D7%94%D7%A1%D7%AA%D7%A8%D7%94] 1 ביוגרפיה 1.1 באירופה 1.2 בארץ ישראל 1.3 בתנועת המזרחי 1.4 במוסדות טרם מדינה והמדינה 1.5 הפצצה בביתו ופטירתו 2 לקריאה נוספת 3 קישורים חיצוניים 4 הערות שוליים ביוגרפיה[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] באירופה[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] פנקס נולד בי"ח בכסלו ה'תרנ"ו בעיר שופרון (אודנבורג בשמה הגרמני) שבהונגריה (שהייתה חלק מן הקיסרות האוסטרו-הונגרית) ליעקב יהודה פנקס, שהיה איש עסקים, בעל מלון, בעל מסעדות ובנקאי, ממייסדי המזרחי באוסטריה וחבר ועד הקהילה בווינה). נקרא על שם דוד צבי ריגלר, אבי אמו שרה. דוד צבי שכונה "דולפי" בפי בני משפחתו, היה הבן הראשון להוריו לאחר שש בנות במשפחה שמנתה שבע בנות וארבעה בנים. בהיותו בן שמונה עברה משפחתו לווינה. הוא קיבל חינוך מסורתי וכללי, למד לימודי יהדות אצל הרב ישעיהו פירסט בווינה ובישיבת פרשבורג ולימודי משפטים באוניברסיטת וינה.

בעת פרוץ מלחמת העולם הראשונה היה בגיל גיוס, אך לא גויס לצבא כאחיו האחרים. בתקופה זו למד משפטים. אביו חיסל את עסקי המסעדנות ורכש בנק. פנקס לא השלים דוקטורט במשפטים כי נאלץ להפסיק את לימודיו ולהצטרף לעבודה בבנק.

כבר מצעירותו החל בפעילות התנועתית. היה מראשי צעירי מזרחי, נמנה עם מייסדי הארגון הדתי-לאומי "ישורון", ציר המזרחי לקונגרס הציוני ה-13, חבר הנהלת ברית הסטודנטים הדתיים בווינה. כמו כן, השתתף כציר בוועידות עולמיות של המזרחי. במקביל עבד כבעל זכות חתימה בבנק של אביו בווינה.

בארץ ישראל[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] בראשית שנת 1925 עלתה משפחת הוריו עם מרבית ילדיהם ונכדיהם לארץ ישראל. כאן התמנה פנקס למנהל בנק המזרחי בתל אביב, אותו ניהל בפועל עד להיבחרו ליו"ר מועצת המנהלים של הבנק בשנת 1949, תפקיד אותו מילא עד מותו. עמד בראש המוסדות הכלכליים של המזרחי בארץ.

בשנת תרפ"ה נבחר להיות יו"ר ועד בית הכנסת הגדול בתל אביב. שימש כיושב ראש הראשון של המועצה הדתית וועד הקהילה בתל אביב. בשנת תרפ"ו נשא לאשה את לאה בת הורודישץ' מביאליסטוק, בת רעיתו של הרב יעקב ברמן ואחותו, מצד האם, של יו"ר הכנסת לעתיד יצחק ברמן. לזוג נולדו שני ילדים: מרדכי ויהודית. בשנת 1932 נבחר למועצת עיריית תל אביב מטעם המזרחי ועמד בראש מחלקת החינוך בעירייה במשך 18 שנה. בראשית שנות המדינה, לפני התמנותו לשר התחבורה, נבחר בשנית למועצת העירייה ובין השנים 1950-1951 כיהן בתפקיד סגן ראש העירייה.

בתנועת המזרחי[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] הוא המשיך בפעילות בתנועת המזרחי כל השנים, עמד בראש מוסדותיה הכלכליים, היה יושב ראש המועצה הארצית של המזרחי ויו"ר ההנהלה הארצית עד מותו. היה ציר מטעם המזרחי לקונגרסים ציונים, יסד את האיגוד העולמי של המזרחי, היה חבר הנהלת עיתון התנועה "הצופה". היה מיוזמי הקמת החזית הדתית המאוחדת, רשימה של המפלגות הדתיות (המזרחי, הפועל המזרחי, אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל לכנסת הראשונה. קרא לאיחוד מלא של כל מפלגות היהדות הדתית.

במוסדות טרם מדינה והמדינה[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] היה חבר אספת הנבחרים, הוועד הלאומי ומועצת העם. היה מחותמי מגילת העצמאות. היה חבר מועצת המדינה הזמנית (המוסד המחוקק של המדינה עם הקמתה) ויו"ר ועדת הביטחון שלה במלחמת העצמאות. בעת הקמת המוסדות המשפטיים של המדינה שימש כיו"ר הוועדה שקבעה את ועדות מינוי השופטים ונטל חלק בקביעת הרכב בית המשפט העליון. הוא נבחר לכנסת הראשונה ברשימת חזית דתית מאוחדת והיה יו"ר ועדת הכספים של הכנסת מטעמה. נבחר לכנסת השנייה מטעם המזרחי ומונה לשר התחבורה, תפקיד אותו מילא עד מותו.

הפצצה בביתו ופטירתו[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה]

קבר פנקס ואשתו בבית הקברות טרומפלדור. במסגרת מדיניות הקיצוב שהונהגה בשנותיה הראשונות של המדינה, צומצם גם השימוש בדלק. בשלב מסוים נקבע כי מכוניות פרטיות יושבתו יומיים בשבוע. כשר התחבורה הצליח פנקס להשיג רוב בממשלה לתקנה שאחד מימי השבתת הרכבים יהיה שבת, לצד יום השבתה נוסף שיוכל כל בעל רכב לבחור. כנגד זה התעוררו טענות על כפייה דתית. מספר שבועות אחר כך, בערב שבת, ה-20 ביוני 1952, התגלה מטען נפץ שלא התפוצץ במרפסת דירתו של פנקס, והמשטרה שמה מעקב על הבית. למחרת, במוצאי שבת, בשעת לילה מאוחרת, נזרקה פצצה נוספת לדלת דירתו של פנקס ונגרם נזק רב לדירה, אך הוא ובני ביתו, ששהו בדירה, לא נפצעו. המשטרה עצרה את עמוס קינן ושאלתיאל בן יאיר שנראו מסתלקים מהבניין, שניהם יוצאי לח"י. בחקירתם במשטרה ניצלו השניים את זכות השתיקה. בבית המשפט המחוזי הם טענו כי הזדמנו למקום המעשה לאחר שקינן קיבל ידיעה אנונימית כי עומד להתרחש שם אירוע מעניין. הם זוכו מחוסר אשמה. המדינה ערערה, ובית המשפט העליון זיכה אותם מחמת הספק[1]. בספר "על דעת עצמו" שכתבה אשתו של קינן, נורית גרץ, כעבור 56 שנה, מוקדש חלק נרחב לפצצה בבית פנקס. לאחר מותו של קינן סיפר יעקב חרותי שסיפק את הפצצה לקינן וציין שחשב שהיעד יהיה חנות‏[2].

כחודשיים לאחר ההתקפה, ביום כ"ג באב תשי"ב, נפטר פנקס מהתקף לב.

על שמו נקראו מספר רחובות בישראל וכן היישוב רמת פנקס.

לקריאה נוספת[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] הרב איסר יהודה אונטרמן ואח' (ועדה ציבורית), השר רבי דוד צבי פנקס ז"ל, המרכז הארצי של הסתדרות המזרחי בישראל, 1954 אשר אילני, התנקשויות פוליטיות בארץ ישראל, הוצאת כרמל, 2004 אילה שקלאר, "הפנקס פתוח"- השר דוד צבי פנקס: פעילותו, דרכו הפוליטית ופרשת ההתנקשות בחייו", עבודת תזה, אונ' חיפה, ה'תשע"א. קישורים חיצוניים[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] דוד צבי פנקס, באתר הכנסת דוד תדהר (עורך), "דוד צבי פנקס", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 855 אילה שקלאר, כשהכדורים נורו משמאל לימין, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 13 בנובמבר 2010, פורסם במקור ראשון הערות שוליים[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] ^ ‏ע"פ 139/52 היועץ המשפטי נגד עמוס קינן ושאלתיאל בן יאיר, ניתן ב-27.3.1953‏ ^ יוסי מלמן, ההונאה ששמה קץ לחברות שלי עם עמוס קינן, באתר הארץ, 13 באוגוסט 2009

[%D7%94%D7%A1%D7%AA%D7%A8%D7%94] שרי התחבורה בממשלות ישראל דוד רמז | דב יוסף | דוד צבי פנקס | דוד בן-גוריון | יוסף סרלין | יוסף ספיר | זלמן ארן | משה כרמל | יצחק בן-אהרן | ישראל בר-יהודה | משה כרמל | עזר ויצמן | שמעון פרס | אהרן יריב | גד יעקבי | מנחם בגין | מאיר עמית | חיים לנדאו | חיים קורפו | משה קצב | ישראל קיסר | יצחק לוי | שאול יהלום | יצחק מרדכי | אמנון ליפקין-שחק | אפרים סנה | אריאל שרון | צחי הנגבי | אביגדור ליברמן | מאיר שטרית | שאול מופז | ישראל כ"ץ

[%D7%94%D7%A1%D7%AA%D7%A8%D7%94] חותמי מגילת העצמאות (על פי סדר חתימתם) דוד בן-גוריון · דניאל אוסטר · מרדכי בנטוב · יצחק בן-צבי · אליהו ברלין · פרץ ברנשטיין · זאב גולד · מאיר ארגוב · יצחק גרינבוים · אברהם גרנות · אליהו דובקין · מאיר וילנר · זרח ורהפטיג · הרצל ורדי (רוזנבלום) · רחל כהן-כגן · קלמן כהנא · סעדיה כובשי · יצחק מאיר לוין · מאיר דוד לוינשטיין · צבי לוריא · גולדה מאיר · נחום ניר-רפאלקס · צבי סגל · יהודה ליב הכהן פישמן · דוד צבי פנקס · אהרן ציזלינג · משה קול · אליעזר קפלן · אברהם קצנלסון · פנחס רוזן · דוד רמז · ברל רפטור · מרדכי שטנר · בן-ציון שטרנברג · בכור-שלום שטרית · חיים משה שפירא · משה שרת	מגילת העצמאות

[%D7%94%D7%A1%D7%AA%D7%A8%D7%94] יושבי ראש ועדת הכספים בכנסות ישראל דוד צבי פנקס | ישראל גורי, דוד צבי פנקס | ישראל גורי | ישראל קרגמן, יוסף קרמרמן | ישראל קרגמן | שלמה לורינץ, ישראל קרגמן | שלמה לורינץ | אברהם יוסף שפירא | מיכה חריש, משה-זאב פלדמן, אברהם בייגה שוחט | גדליה גל | אברהם רביץ | אלי גולדשמידט, יעקב ליצמן, שלום שמחון | אברהם הירשזון, יעקב ליצמן | אבישי ברוורמן, יעקב ליצמן, סטס מיסז'ניקוב | משה גפני | ניסן סלומיאנסקי קטגוריות: רשימת חברי הכנסתשרי התחבורה בממשלות ישראלאנשי העלייה הרביעיתחברי כנסת מטעם חזית דתית מאוחדתחברי כנסת מטעם מזרחיחברי מועצת המדינה הזמניתחותמי מגילת העצמאותחברי אספות הנבחריםחברי הוועד הלאומישרי ממשלת ישראלחברי מועצת העיר תל אביב-יפוראשי מועצות דתיות בישראלאישים הקבורים בבית הקברות טרומפלדורציונות דתית: אנשי תנועת המזרחיאישים שהשתתפו בוועידות הקונגרס הציוניאישים שעל שמם יישובים בישראלחברי הכנסת הראשונהחברי הכנסת השנייהמנהלי בנק מזרחי טפחותיו"ר בנק מזרחי-טפחות