Wikimedia Commons has media related to Janusz Korczak

_________________________________________________________________

Janusz Korczak, the pen name of Henryk Goldszmit, (July 22, 1878 or 1879 – August 1942) was a Polish-Jewish educator, children's author, and pediatrician known as Pan Doktor (Mr Doctor) or Stary Doktor (Old Doctor). After spending many years working as director of an orphanage in Warsaw, he refused freedom and stayed with his orphans when the organization was sent from the Ghetto to Treblinka extermination camp during the Grossaktion Warsaw of 1942.

Biography

Under foreign partitions

Korczak was born in Warsaw in 1878 or 1879 (sources vary) into the family of Józef Goldszmit, a respected lawyer from a family of proponents of the haskalah, and Cecylia nee Gębicka, daughter of a prominent Kalisz family. His father fell ill around 1890 and was admitted to mental hospital where he died six years later in April 1896. Spacious apartments, first along Miodowa street, then Świętojerska, had to be given up. Henryk worked as a tutor after school. In 1898 he used Janusz Korczak as a writing pseudonym in Ignacy Jan Paderewski's literary contest. The name originated from the book Janasz Korczak and the Pretty Swordsweeperlady by Józef Ignacy Kraszewski. In the 1890s he studied in the Flying University. In the years 1898–1904 Korczak studied medicine at the University of Warsaw and also wrote for several Polish language newspapers.

After his graduation he became a pediatrician. During the Russo-Japanese War in 1905–1906 he served as a military doctor. Meanwhile his book Child of the Drawing Room gained him some literary recognition. After the war he continued his practice in Warsaw.

In 1907–1908 Korczak continued his studies in Berlin. While working for the Orphan's Society in 1909 he met Stefania Wilczyńska. In 1911–1912 he became a director of Dom Sierot, the orphanage of his own design for Jewish children in Warsaw. He took Wilczyńska as his closest associate. There he formed a kind-of-a-republic for children with its own small parliament, court and newspaper. He reduced his other duties as a doctor. Some of his descriptions of the summer camp for Jewish children in this period and subsequently were later published in his Fragmenty Utworow and have been translated into English.

In 1917 Korczak again became a military doctor with the rank of Lieutenant during World War I. During the Polish-Soviet War he served again as a military doctor with the rank of major but was assigned to Warsaw after a brief stint in Łódź

Sovereign Poland

In 1926 Korczak let the children at Dom Sierot begin their own newspaper, the Mały Przegląd (Little Review), as a weekly attachment to the daily Polish-Jewish Newspaper Nasz Przegląd (Our Review). In these years his secretary was the noted Polish novelist Igor Newerly.

During the 1930s he had his own radio program until it was cancelled due to complaints from anti-semites. In 1933 he was awarded the Silver Cross of the Polonia Restituta. In 1934–1936 Korczak traveled yearly to Mandate Palestine and visited its kibbutzim. That led to increasing anti-semitic attacks in the Polish press. It additionally spurred his estrangement with the non-Jewish orphanage he had been working for. Still, he refused to move to Palestine even when Stefania Wilczyńska went to live there for a year in 1938.

The Holocaust

In 1939, when World War II erupted, Korczak volunteered for duty in the Polish Army but was refused due to his age. He witnessed the Wehrmacht taking over Warsaw. When the Germans created the Warsaw Ghetto in 1940, his orphanage was forced to move from its building, Dom Sierot at Krochmalna 92 to the ghetto (first to Chłodna 33 and later to Sienna16/Śliska 9). Korczak moved in with them. In July, Janusz Korczak decided that the children in the orphanage should put on Rabindranath Tagore’s play, The Post Office.

On August 5 or 6, 1942, German soldiers came to collect the 192 (there is some debate about the actual number and it may have been 196) orphans and about one dozen staff members to take them to Treblinka extermination camp. Korczak had been offered sanctuary on the “Aryan side” by Żegota but turned it down repeatedly, saying that he could not abandon his children. On August 5, he again refused offers of sanctuary, insisting that he would go with the children.

The children were dressed in their best clothes, and each carried a blue knapsack and a favorite book or toy. Joshua Perle, an eyewitness, described the procession of Korczak and the children through the ghetto to the Umschlagplatz (deportation point to the death camps):

   ... A miracle occurred. Two hundred children did not cry out. Two hundred pure souls, condemned to death, did not weep. Not one of them ran away. None tried to hide. Like stricken swallows they clung to their teacher and mentor, to their father and brother, Janusz Korczak, so that he might protect and preserve them. Janusz Korczak was marching, his head bent forward, holding the hand of a child, without a hat, a leather belt around his waist, and wearing high boots. A few nurses were followed by two hundred children, dressed in clean and meticulously cared for clothes, as they were being carried to the altar. (...) On all sides the children were surrounded by Germans, Ukrainians, and this time also Jewish policemen. They whipped and fired shots at them. The very stones of the street wept at the sight of the procession.

According to a popular legend, when the group of orphans finally reached the Umschlagplatz, an SS officer recognized Korczak as the author of one of his favorite children's books and offered to help him escape. By another version, the officer was acting officially, as the Nazi authorities had in mind some kind of "special treatment" for Korczak (some prominent Jews with international reputations got sent to Theresienstadt). Whatever the offer, Korczak once again refused. He boarded the trains with the children and was never heard from again.

Korczak's evacuation from the Ghetto is also mentioned in Władysław Szpilman's book The Pianist:

   One day, around 5th August, when I had taken a brief rest from work and was walking down Gęsia Street, I happened to see Janusz Korczak and his orphans leaving the ghetto. The evacuation of the Jewish orphanage run by Janusz Korczak had been ordered for that morning. The children were to have been taken away alone. He had the chance to save himself, and it was only with difficulty that he persuaded the Germans to take him too. He had spent long years of his life with children and now, on this last journey, he could not leave them alone. He wanted to ease things for them. He told the orphans they were going out in to the country, so they ought to be cheerful. At last they would be able to exchange the horrible suffocating city walls for meadows of flowers, streams where they could bathe, woods full of berries and mushrooms. He told them to wear their best clothes, and so they came out into the yard, two by two, nicely dressed and in a happy mood. The little column was led by an SS man who loved children, as Germans do, even those he was about to see on their way into the next world. He took a special liking to a boy of twelve, a violinist who had his instrument under his arm. The SS man told him to go to the head of the procession of children and play – and so they set off. When I met them in Gęsia Street, the smiling children were singing in chorus, the little violinist was playing for them and Korczak was carrying two of the smallest infants, who were beaming too, and telling them some amusing story. I am sure that even in the gas chamber, as the Zyklon B gas was stifling childish throats and striking terror instead of hope into the orphans' hearts, the Old Doctor must have whispered with one last effort, ‘it's all right, children, it will be all right’. So that at least he could spare his little charges the fear of passing from life to death."

Some time after, there were rumors that the trains had been diverted and that Korczak and the children had survived. There was, however, no basis to these stories. Most likely, Korczak, along with Wilczyńska and most of the children, was killed in a gas chamber upon their arrival at Treblinka.

A differing account of Korczak's death is given in Mary Berg's Warsaw Ghetto diary:

   Dr. Janusz Korczak’s children’s home is empty now. A few days ago we all stood at the window and watched the Germans surround the houses. Rows of children, holding each other by their little hands, began to walk out of the doorway. There were tiny tots of two or three years among them, while the oldest ones were perhaps thirteen. Each child carried the little bundle in his hand. All of them wore white aprons. They walked in ranks of two, calm, and even smiling. They had not the slightest foreboding of their fate. At the end of the procession marched Dr. Korczak, who saw to it that the children did not walk on the sidewalk. Now and then, with fatherly solicitude, he stroked a child on the head or arm, and straightened out the ranks. He wore high boots, with his trousers stuck in them, an alpaca coat, and a navy-blue cap, the so-called Maciejowka cap. He walked with a firm step, and was accompanied by one of the doctors of the children’s home, who wore his white smock. This said procession vanished at the corner of Dzielna and Smocza streets. They went in the direction of Gesia Street, to the cemetery. At the cemetery all the children were shot. We were told by our informants that Dr. Korczak was forced to witness the executions, and that he himself was shot afterward.”

Yet another account is offered in the book "The Holocaust", written by Martin Gilbert, on page 393. A witness, Adolf Berman recalled that:

"The only concern of Korczak, was that the children had not had time to dress properly, they were barefooted. The children were told that they were going on a trip, that this was a little outing, that at last they were going to see the woods and fields they had been yearning for and which the'd never seen in their lives; and one could see a smile flickering on the pale lips of those children. After a few hours they were put into the death carriages and this as the last journey of the great educator".

There is a cenotaph for him at the Powązki Cemetery in Warsaw.

Writings

Korczak best known writing is his fiction and pedagogy, and his most popular works have been widely translated. His main pedagogical texts have been translated into English, but of his fiction, as of 2011 only King Matt the First has been translated into English, though Kaytek the Wizard is scheduled for a June, 2012 release in English.

The copyright to all works by Korczak was acquired by The Polish Book Institute as of January 8, 2010. As of late 2011, they have embarked on an initiative to publish or re-publish many of Korczak's books, both in Polish and in other languages. As Korczak died in 1942, it is likely that his works will be available in the public domain as of January 1, 2013.

Korczak's overall literary oeuvre covers the period 1896 to August 8, 1942. It comprises works for both children and adults, and includes literary pieces, social journalism, articles and pedagogical essays, together with some scrappy unpublished work, in all totaling over twenty books, over 1,400 texts published in around 100 publications, and around 300 texts in manuscript or typescript form. A complete edition of his works is planned for 2012.

Children's books

Korczak often employed the form of the fairy tale in order to actually prepare his young readers for the dilemmas and difficulties of real adult life, and the need to take responsible decisions.

In the 1923 King Matt the First (Król Maciuś Pierwszy) and its sequel King Matt on the Desert Island (Król Maciuś na wyspie bezludnej) Korczak depicted a child prince who is catapulted to the throne by the sudden death of his father, and who must learn from various mistakes.

He tries to read and answer all his mail by himself and finds that the volume is too much and he needs to rely on secretaries; he is exasperated with his ministers and has them arrested, but soon realises that he does not know enough to govern by himself, and is forced to release the ministers and institute constitutional monarchy; when a war breaks out he does not accept being shut up in his palace, but slips away and joins up, pretending to be a peasant boy - and narrowly avoids becoming a POW; he takes the offer of a friendly journalist to publish for him a "royal paper" -and finds much later that he gets carefully edited news and that the journalist is covering up the gross corruption of the young king's best friend; he tries to organise the children of all the world to hold processions and demand their rights - and ends up antagonising other kings; he falls in love with a black African princess and outrages racist opinion (by modern standards, however, Korczak's depiction of blacks is itself not completely free of stereotypes which were current at the time of writing); finally, he is overthrown by the invasion of three foreign armies and exiled to a desert island, where he must come to terms with reality - and finally does.

The later Kajtuś the Wizard (Kajtuś czarodziej) (1935) anticipated Harry Potter in depicting a schoolboy who gains magic powers, and it was very popular during the 1930s, both in Polish and in translation to several other languages. Kajtuś has, however, a far more difficult path than Harry Potter: he has no Hogwarts-type School of Magic where he could be taught by expert mages, but must learn to use and control his powers all by himself - and most importantly, to learn his limitations. Pedagogical books

In his pedagogical works, Korczak shares much of his experience dealing with difficult children. Korczak's ideas were further developed by many other pedagogues such as Simon Soloveychik and Erich Dauzenroth.

https://www.jta.org/2018/12/27/global/70-years-after-his-murder-cel...

יאנוש קורצ'אק:

' יאנוּש קוֹרצ'אק ( 22 ביולי 1878, ורשה, פולין הרוסית – 7 באוגוסט 1942 טרבלינקה, הגנרלגוברנמן (פולין הכבושה), גרמניה הנאצית) הוא שם העט שבו נודע הנריק גולדשמיט (Henryk Goldszmit), רופא, מחנך והוגה חינוכי, סופר, פובליציסט ופעיל חברתי יהודי פולני.

קורצ'אק היה ממבשרי הפעילות למען זכויות הילד ושוויון הזכויות לילדים. בתי היתומים שהקים וניהל היו אחד הניסיונות המוקדמים בחינוך דמוקרטי, שכללו גם בית דין של ילדים. אחד מהחלוצים בתחום שיקום ילדים ובני נוער ואבחון חינוכי, ומחלוצי המחקר בתחום ההתפתחות הפיזית והנפשית של הילד. חיבר ספרים בתחום התאוריה והמעש של החינוך, לצד ספרי ילדים. יהודי פולני שהצהיר כל חייו על השתייכותו לשני העמים. בימי השואה, כשהגיע תורם של ילדי בית היתומים שלו בגטו ורשה להישלח לטרבלינקה, סירב להצעה להינצל לבדו ובחר ללכת למוות בטרבלינקה עם חניכיו, ובכך הפך לאחד הסמלים ההיסטוריים-יהודיים הגדולים של ימינו.

קורות חיים

נולד בוורשה במשפחה יהודית מתבוללת בתרבות הפולנית. הוא היה בנם של עורך דין יוסף גולדשמיט (1844–1896) וצֶצִילְיָה לבית גֶמְבִּיצְקִי (1853/4–1920). שמו היהודי היה הרש או הירש, לפי שם סבו מצד אביו. מוצאה של משפחת גולדשמיט היה ממחוז לובלין ומוצאה של משפחת גמביצקי מאזור העיר קאליש. סבא-רבא שלו, מָאוּרִיצִי גמביצקי, וסבו, הירש גולדשמיט, היו רופאים[5][6].

משפחת גולדשמיט התגוררה ברחוב בְּיֶילָנְסְקָה 18, ככל הנראה מקום הולדתו של קורצ'אק. בשנת 1881 עברה המשפחה לרחוב קְרקוֹבְסְקְיָה פְּשֶדְמְיֶישְצְ'יֶה 77, שם התגוררה עם משפחתה של האם: הוריה, אחותה אנה וסבתה אמיליה. בשנת 1883 עברה המשפחה לרחוב מְיוֹדוֹבָה 19, ומאוחר יותר, עם ההתדרדרות במצבה הכלכלי, לככר קְרָשינְסְקיך 3, נוֹבוֹסֶנָטוֹרְסְקָה 6 (היום מוֹלְיֶירה), שְבְיֶינְטוֹקְשיסְקה ולֶשְנוֹ 18.

ביולי 1885, נשלח קורצ'אק לבית הספר ברחוב פְרֶטָה, בו למד עד שנת 1890, אז החל את לימודיו בגימנסיה הממשלתית מס' 7 לבנים ששכנה ברובע פראגה. שנים לאחר מכן, תיאר את תקופת בית הספר ביומנו: "בהיותי בן חמש עשרה נתקפתי בשיגעון קריאה. העולם נעלם מנגד עיני, רק הספר היה קיים...".

בתחילה היה מצבה הכלכלי של המשפחה טוב, אולם בהמשך החל להידרדר בשל מחלת הנפש של האב, אשר התאשפז לראשונה בבית חולים פסיכיאטרי בשנת 1891. האב נפטר ב-26 באפריל 1896. קורצ'אק, שהיה תלמיד בן 17–18, החל לסייע בכלכלת המשפחה באמצעות מתן שיעורים פרטיים, ואמו השכירה חדרים בדירתם ברחוב לשנו. את תעודת הבגרות שלו קיבל בגיל 20.

בשנת 1898 התחיל ללמוד רפואה באוניברסיטה הצארית בוורשה, בה למד שש שנים וחזר על לימודי השנה הראשונה. הוא למד גם ב"אוניברסיטה המעופפת". בקיץ 1898 נסע לראשונה מחוץ לגבולות פולין, לשווייץ, שם חקר בין היתר את פעילותו ויצירתו של יוהאן היינריך פסטלוצי. בשנים האוניברסיטאיות שלו הוא התוודע לחיי שכונות העוני של הפרולטריון והלומפנפרולטריון ("פרולטריון סחבות").

רופא

ב-23 במרץ 1905 קיבל קורצ'אק הסמכה לרפואה. כרופא, הוא גויס ביוני אותה שנה לצבאו של הצאר, והשתתף במלחמת רוסיה-יפן. באותה תקופה, פולין הייתה מחולקת תחת שלטונן של שלוש מעצמות: רוסיה, גרמניה ואוסטרו-הונגריה. קורצ'אק שרת בחרְבּין ובמרץ 1906 סיים את שרותו הצבאי בדרגת לוטננט וחזר לוורשה. בשנים 1905–1912 עבד כרופא ילדים בבית החולים לילדים ברסון ובאומן (אנ') ברחובות שליסקיי 51 – שינה 60. הוא קיבל דירת מגורים בשטח בית החולים וטיפל בחולים בכל שעות היממה, כשמשכורתו עמדה על 200 רובל בשנה. בעבודתו כרופא, החל לעזור גם לאנשי שכונות הפועלים של העיר. ממטופליו העניים לעיתים לא גבה תשלום כלל, או תשלום סמלי בלבד, ולעיתים אף נתן כסף לקניית תרופות. מן הפציינטים האמידים לא הסס לגבות שכר טרחה גבוה. קורצ'אק עבד עם שמואל גולדפלאם והושפע מרופא הילדים יוליאן קרמשטיק. החל משנת 1907, בעקבות פרסומיו הספרותיים, הפך לרופא ילדים ידוע ומבוקש בוורשה.

בשנים 1907-1910/11 השתלם מחוץ לפולין: בשנת 1907 שהה כשנה בברלין, שם שמע הרצאות, התנסה בעבודה במרפאות ילדים, וחקר שיטות עבודה בבתי חינוך לילדים ובתי יתומים. כמו כן שהה 4 חודשים בפריז (1910) וחודש בלונדון (בשנת 1910 או 1911). אחרי שנים יכתוב, שבלונדון קיבל את ההחלטה לא להקים משפחה ו"לשרת את הילד ואת ענייניו". הוא ראה בכל הילדים בהם טיפל ואותם חינך, כילדיו שלו.

בשנת 1914, בזמן מלחמת העולם הראשונה, גויס קורצ'אק שוב לצבא הצאר ושרת כסגן מנהל בית חולים שדה אוגדתי, בחזית האוקראינית. ב-1917 הוא נשלח לשמש כרופא בבתי מחסה לילדים אוקראיניים ליד קייב. הוא עבד זמן קצר בבית חינוך לנערים פולנים בקייב, בניהולה של מריה רוגובסקי-פאלסקה, פעילה חברתית ולוחמת לעצמאות פולין, אותה פגש שנתיים קודם לכן בזמן חופשה קצרה בקייב. לאחר סיום המלחמה ב-1918 חזר קורצ'אק לוורשה. עם ההכרזה על עצמאותה של פולין ב-11 בנובמבר 1918, גויס לצבא הפולני ובתקופת המלחמה הפולנית-בולשביקית (1919-1921) שרת בבתי חולים צבאיים בוורשה ובלודז'. הוא נדבק וחלה בטיפוס. בזכות שירות זה קודם לדרגת רב-סרן בצבא הפולני.

פעילות חברתית

בדצמבר 1899 נעצר קורצ'אק לזמן קצר, בשל פעילותו בחדרי הקריאה לציבור הרחב שהפעילה העמותה הוורשאית לגמילות חסדים.

בשנת 1916 היה בין 16 החברים שהקימו בווינה את "השומר הצעיר".

הצטרף ל"בונים החופשיים" לכל המאוחר בשנת 1925 והיה חבר בלשכת בונים חופשיים "כוכב הים" של הפדרציה הבינלאומית "זכויות האדם" ("Le Droit Humain"), שמטרתה "להשלים בין כל בני האדם המופרדים במחיצות הדת, וחיפוש אחר האמת תוך שמירת כבודו של האדם השני".

היה חבר ב"עמותה הוורשאית להיגיינה" ו"העמותה למחנות הקיץ לילדים". בשנים 1904, 1907 ו-1908 יצא למחנות קיץ לילדים פולנים-יהודים שאורגנו על ידי העמותה. בשנת 1909 הצטרף לעמותת "עזרה ליתומים", עמותת גמילות חסדים יהודית, שמאוחר יותר בנתה את "בית היתומים" שקורצ'אק התמנה למנהלו.

סופר, פובליציסט, עורך ואיש רדיו

יצירת הביכורים של קורצ'אק פורסמה ב-26 בספטמבר 1896 בשבועון "קולצה" (קוצים). כתלמיד גימנסיה נאסר עליו לפרסם רשמית את דבריו בעיתונות, לכן חתם בשם-העט "הן". בהמשך השתמש בשמות עט שונים: "הן-ריק", "הגות", "הדוקטור הזקן". בשנת 1898 השתתף קורצ'אק בתחרות כתיבת מחזות של העיתון "קורייר ורשבסקי" ושלח אל התחרות מחזה בן ארבע מערכות בשם "אי זו הדרך?" (Którędy?). על המחזה חתם יאנֶאש קורצ'אק, שם עט אותו שאל מרומן של קראשבסקי "סיפורו של יאנָאש קורצ'אק ובתו של נושא החרב המלכותי". עקב טעות של פועל בבית הדפוס, במודעה המכריזה על תוצאות התחרות הופיע "יאנוּש", במקום "יאנאש". המחזה עצמו אבד. בשנים 1898–1901 פרסם בכתב העת "חדר קריאה לכל" (Czytelnia dla Wszystkich). משנת 1900 החל לפרסם כיאנוש קורצ'אק. הוא חתם כך אף על מכתביו הפרטיים, אך לא ויתר על השמות האחרים.

בפברואר 1900 החל לשתף פעולה עם השבועון "קולצה" (קוצים) תחת שם העט הן-ריק (Hen-Ryk). בשנת 1901 החל לכתוב פיליטונים. בשנת 1905 יצא לאור הקובץ "הבלים" (Koszałki Opałki), אסופת פיליטונים מ"קולצה", אותם כתב בין השנים 1901–1904. באותה שנה יצא לאור הרומן "ילדי רחוב", בתחילה כסיפור בהמשכים בכתב העת "חדר קריאה לכל" ומאוחר יותר כספר.

בשנים 1904–1905 כתב פיליטונים לכתב העת "קול" (Głos) בשם העט "g.". בכתב-עת זה פורסם בהמשכים הסיפור "ילד הטרקלין", שיצא כספר בשנת 1906 והביא לקורצ'אק פרסום בינלאומי. באותה שנה החל לכתוב לכתב העת "פְּשֶגְלוֹנְד סְפּוֹלֶצְ'ני" ("סקירה חברתית").

בשנים הבאות פרסם מספר ספרי ילדים, בהם: "צלקת" "המלך מתיא הראשון", "המלך מתיא באי הבודד", "פשיטת הרגל של ג'ק הקטן" ו"קאיטוש המכשף". כמו כן, פרסם חיבורים פדגוגיים חשובים, ביניהם: "איך לאהוב ילדים", "הרגעים החינוכיים", "כאשר אשוב להיות ילד", "זכותו של הילד לכבוד" ו"פדגוגיה מבודחת". בזמן מלחמת העולם השנייה ניהל יומן, מסמך בעל חשיבות גדולה לאור נסיבות יצירתו וקורותיו של קורצ'אק בעת המלחמה. העיזבון הספרותי של קורצ'אק כולל 24 ספרים ולמעלה מ-1,400 טקסטים שפורסמו בכתבי עת שונים. רק כ-300 פריטים, בהם כתבי יד מקוריים ספורים, גרסאות מודפסות תעודות ומכתבים נשמרו (ראו בהמשך רשימת ספרי קורצ'אק).

ב-16 ביולי 1926 הוענק לקורצ'אק צלב הקצונה של מסדר תחיית פולין (Polonia Restituta, (אנ')) עבור פעילותו החברתית, החינוכית, הפילנתרופית והספרותית. בשנת 1937 קיבל את "עלה הדפנה המוזהב האקדמי" - פרס האקדמיה הפולנית לספרות.

בשם "הדוקטור הזקן" פעל קורצ'אק לקידום זכויות הילד. הוא יצר סגנון יוצא דופן, בו פנה ישירות אל המאזינים הצעירים ביותר, ובצורה פשוטה דיבר על הדברים החשובים ביותר. ב-1936 הופסקו תוכניות הרדיו הפדגוגיות שלו, למרות התגובות הנלהבות של המאזינים והביקורת, בשל התחזקות האווירה האנטישמית והלחצים שהופעלו עקב כך על תחנת הרדיו. קורצ'אק חזר לשדר כעבור שנתיים בסדרת הרצאות ברדיו הפולני. הוא דיבר אל מאזיני הרדיו גם אחרי פרוץ המלחמה, בימים הראשונים של ספטמבר 1939.

בעבודתו הפדגוגית השתמש קורצ'אק באמצעים חדישים מאוד לזמנו. הוא יצר את עיתון הילדים והנוער "מָאלִי פְּשֶגְלוֹנְד" ((Mały Przegląd - "סקירה קטנה") (1926 – 1939), אשר הופיע כמוסף שבועי ליומון הוורשאי "נאש פשגלונד" ("סקירתנו"). הגיליון הראשון הופיע ב-9 באוקטובר 1926 והיה זה כתב העת הראשון בפולין שנוצר על ידי ילדים ונוער. קורצ'אק ערך אותו במשך ארבע שנים ומשנת 1930 היה עורכו יֶז'י אבּרמוב (אשר נודע לאחר המלחמה כאיגור נוורלי, מי שהיה זמן מה גם מזכירו של קורצ'אק). משרדי העיתון היו ברחוב נובוליפקי 7. בעיתון כתבו ילדים, העורך וכותבים כירחמיאל ויינגרטן. העיתון יצא לאור למרות התגברות האנטישמיות, חוסר הסובלנות, ההפרדה הגזעית והחרם על עסקים יהודיים בשנות ה-30. הגיליון האחרון יצא לאור ב-1 בספטמבר 1939.

זהות

קורצ'אק חש עצמו כיהודי וכפולני ופעל למען קרוב לבבות בין הפולנים והיהודים. שפת האם שלו הייתה פולנית וזו הייתה השפה בה כתב ויצר. הוא הבין גם קצת יידיש, לשונם של מרבית יהודי פולין, דרך שליטתו בשפה הגרמנית. בשנות השלושים, כאשר התקרב לתנועה הציונית, החל ללמוד עברית. הוא שיתף פעולה עם כתבי העת של תנועות הנוער הציוניות והשתתף בסמינרים שלהם. בתקופה זו עבר משבר בחייו הפרטיים והמקצועיים. שני מסעותיו לארץ ישראל ב-1934 וב-1936 עזרו לו במידה מסוימת להיחלץ ממשבר זה. לדבריו, הוא נסע לארץ ישראל כדי "לספוג את העבר, למצוא נקודת משען להרהורים על ההווה ואף לגעת בעתיד".

בית היתומים וביתנו

ילדי ומחנכי "ביתנו". ראשונה משמאל יושבת מרינה פאלסקה. עומדת מימין: סטפניה וילצ'ינסקה. רביעי מימין עומד יאנוש קורצ'אק יחד עם סטפניה וילצ'ינסקה (1942-1886), ייסד וניהל קורצ'אק את "בית היתומים", בית חינוך בוורשה לילדים יהודים שהוקם ומומן על ידי העמותה היהודית "עזרה ליתומים", ופעל ברחוב קרוכמלנה 92 (היום רחוב יאקטורובסקה 6). בית היתומים החל את פעילותו ב-7 באוקטובר 1912. קורצ'אק התגורר בבית זה עד שנת 1932, אז עבר לדירתה של אחותו ברחוב ז'ורביי 42. המחנכת הראשית של המוסד הייתה סטפניה וילצ'ינסקה – "גברת סטפה". קורצ'אק ניהל את המוסד במשך 30 שנה. בשנת 1919 ייסד יחד עם מריה פאלסקה מוסד חינוכי נוסף, בית יתומים לילדים פולניים בשם "ביתנו" (1919-1936), שבתחילה מוקם בפרבר של ורשה, פרושקוב, ובשנת 1928 הועבר לשכונה ביילני בוורשה, לרחוב יאנה קספרוביצ'ה 203. גם ב"ביתנו" יושמו שיטות חינוכיות חדשניות.

ב-2 באוקטובר 1940 הועבר "בית היתומים" לגטו ורשה, לרחוב חלודנה 33. בזמן המעבר קורצ'אק נאסר, והגרמנים החזיקו אותו בבית הסוהר פאביאק, משם שוחרר בערבות כעבור כמה חודשים. בית היתומים עבר לרחוב שיינה 16 (שליסקה 9).

בשני המוסדות החינוכיים, שנועדו לילדים בגיל 7–14, מומשו הרעיונות של חברת ילדים בעלת מנהל עצמי שיצרה את מוסדותיה האוטונומיים כמו פרלמנט ובית דין שנוהלו בידי הילדים, עיתון, מערכת תורנויות ואפילו קופת הלוואות. הפסיכולוג השווייצרי ז'אן פיאז'ה, שביקר בבית היתומים של קורצ'אק, אמר עליו:

"אדם נפלא, בעל אומץ לרחוש אמון כלפי הילדים והנוער שתחת טיפולו עד כי העביר לידיהם את ענייני המשמעת והטיל עליהם משימות קשות ביותר, הקשורות באחריות גדולה מאוד".

מלחמת העולם השנייה, גטו ורשה והמסע האחרון

עדויות במשפט אייכמן

העד אדולף ברמן: "הקמנו כ-30 בתי יתומים ופנימיות גם בשביל ילדי הרחוב. בפנימיות ובבתי יתומים אלה היו כ-4,000 ילדים. בין המוסדות האלה היה גם בית היתומים המפורסם שבראשו עמד המחנך הגאוני והסופר הדגול, הסופר לילדים יאנוש קורצ'ק, ששמו היה ד"ר הנריק גולדשמיט, שגם הספרים שלו וגם השיטות שלו היו מאוד מאוד מפורסמים בפולין".

העדה צביה לובטקין: "גברים, נשים וילדים הועברו לטרבלינקה, למחנה המוות. היו אלו תמונות ידועות של תהלוכות ילדים מבתי ילדים, אשר הלכו בבגדיהם הדלים בכיוון לאומשלג, ילדים אשר הלכו עם מחנכיהם, כמו יאנוש קורצ'ק, למשל, אשר שמו הלך לפניו והגרמנים רצו לשחררו, אבל הוא לא הסכים".

מתוך משפט אייכמן ישיבה 25 וישיבה 26, מאי 1961 ; במסמכי גנזך המדינה

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התנדב קורצ'אק לצבא הפולני כקצין, אך לא התקבל לשורות הצבא מפאת גילו. בזמן הכיבוש הגרמני הוא לבש את מדי הצבא הפולני וסירב לציית לפקודה הנאצית המצווה על היהודים לענוד סרט מעוטר במגן דוד, משום שראה בכך חילול הסמל. בחודשים האחרונים של חייו (ממאי 1942) חי בגטו ורשה. נברלי, שכתב מאוחר יותר את הביוגרפיה של קורצ'אק, ניסה להשיג לו תעודות מזויפות מן האזור הארי של העיר, אך קורצ'אק סירב לעזוב את הגטו ובעצם לעזוב את חניכיו.

בגטו ורשה חזר קורצ'אק לכתיבת יומנו, אותה החל בשנת 1939 והפסיק למשך כשנתיים וחצי, כאשר הקדיש את זמנו ומרצו לטיפול ודאגה לחניכיו בבית היתומים ופעילות הקשורה במצבם של הילדים בגטו. היומן נמסר לידי ידידו הסופר איגור נברלי ופורסם לראשונה בוורשה בשנת 1958[15]. בהיותו בן חמש, כך כתב ביומנו ב-1942(בגטו ורשה) "גיליתי לסבתא בשיחה אינטימית את תוכניתי... להשליך החוצה את הכסף כולו. כיצד להשליך ולאן, ומה לעשות לאחר מכן, לא ידעתי, כפי הנראה..."

הרישום האחרון ביומנו הוא מ-4 באוגוסט 1942.

בבוקר 5 או 6 באוגוסט 1942, שטחו של הגטו הקטן הוקף על ידי פלוגות אס-אס ושוטרים אוקראינים ולטביים. בזמן קיומה של האקציה הגדולה, כלומר השלב העיקרי של השמדת אוכלוסיית גטו ורשה, קורצ'אק דחה שוב הצעות להצלה, כי לא היה מוכן לנטוש את ילדיו ועובדיו בבית היתומים. ביום הגירוש הוביל קורצ'אק את מסע חניכיו לאומשלאגפלץ, משם יצאו טרנספורטים למחנות ההשמדה. קורצ'אק צעד בראש, בראש גלוי, בנעליים צבאיות גבוהות אוחז בידיהם של שני ילדים. במסע השתתפו כ-200 ילדים וכעשרה מטפלים, ביניהם סטפניה וילצ'ינסקה. המסע שלהם הפך לאגדה, מיתוס של המלחמה, הנשען על זיכרונות שלא היו תמיד מהימנים וחסרו לכידות בפרטיהם.

איני רוצה להיות מחלל קודש ולא מנתץ פסלים - אך חייב אני לומר איך ראיתי את זה אז. האווירה הייתה חדורה באיזה חוסר אונים, אוטומטיות, אפתיה. לא הייתה התפעמות מיוחדת מכך שהנה קורצ'אק הולך, לא היו הצדעות (כפי שאחדים מתארים), ובוודאי שלא הייתה איזו התערבות של שליחי היודנראט – איש לא ניגש לקורצ'אק. לא היו מחוות, לא היתה שירה, ולא ראשים מורמים בגאון. איני זוכר אם משהו נשא את דגל בית היתומים, אומרים שכן. הייתה דממה איומה ומותשת. קורצ'אק גרר רגל אחרי רגל, שחוח, מלמל לעצמו משהו מפעם לפעם (...). המבוגרים מבית היתומים, ביניהם סטפה (וילצ'ינסקה), הלכו לצידו, כמוני, או מאחוריו, הילדים בהתחלה ברביעיות ואחר כך איך שיוצא, בקבוצות מבולבלות. אחד הילדים החזיק את קורצ'אק בכנף מעילו, אולי בידו, הם הלכו כמו בטראנס. ליוויתי אותם עד לשער האומשלגפלאץ.

על פי גרסה אחרת, הילדים צעדו ברביעיות ונשאו את דגלו של "המלך מתיא הראשון", גיבור אחד מספריו של קורצ'אק. כל ילד נשא עמו צעצוע או ספר אהוב. אחד הנערים, שהלך בראש, ניגן בכינור. האוקראינים ואנשי האס-אס הצליפו בשוטיהם וירו באוויר מעל להמון הילדים. אף על פי שאחד מהם הוביל את המצעד, נראה שחש מעין סימפתיה אל הילדים.

הוא הלך בראש התהלוכה הטרגית הזאת. את הילד הצעיר ביותר החזיק בזרועותיו ואחז בידו של פעוט אחר (...) צריך לזכור שהדרך מבית היתומים לאומשלאגפלאץ הייתה ארוכה. היא נמשכה ארבע שעות. ראיתי אותם כשפנו מרחוב ז'לזנה לרחוב לשנו. הילדים היו לבושים במיטב מחלצותיהם. הם היו לבושים במדי ג'ינס כחולים. כל התהלוכה צעדה ברביעיות, בקצב, במרץ ובכבוד לאומשלאגפלץ - כיכר המוות! למי הייתה זכות להוציא כזה פסק דין? (...) והעולם שתק! ולפעמים שתיקה היא הסכמה למה שקורה.

באותו יום נשלחו מגטו ורשה 4,000 ילדים ומטפליהם מבתי היתומים בעיר. קורצ'אק נרצח יחד עם חניכיו במחנה ההשמדה טרבלינקה. בשנת 1948, לאחר מותו, הוענק לקורצ'אק "צלב אבירי מסדר תחיית פולין".

קורצ'אק כמחנך

תפיסתו החינוכית

עוד בנעוריו התעניין קורצ'אק בתאוריות חינוך פרוגרסיבי והושפע מהרעיונות של זרם "החינוך החדש". הוא שאב השראה מתאוריית החינוך הפרוגרסיבי שעוצבה על ידי ג'ון דיואי ומרעיונותיהם של דקרולי ומונטסורי וכמו כן מפדגוגים מוקדמים יותר – פסטלוצי, ספנסר ופרבל והכיר את רעיונותיו הפדגוגיים של טולסטוי. בקיץ 1898 נסע לשווייץ על מנת להתוודע לפעילותו ויצירתו הפדגוגית של יוהאן היינריך פסטלוצי, נסיעה אותה תיאר מאוחר יותר בכתב העת "חדר קריאה לכל".

בתקופה שבין שתי מלחמות העולם הוא הרצה במכללות שונות בפולין, בין היתר במכון הממלכתי לחינוך מיוחד (היום האקדמיה לחינוך מיוחד ע"ש מריה גז'גוז'בסקה), בסמינר הממלכתי למורים בני דת משה ובמכון הממלכתי למורים.

קורצ'אק היה חסיד של האמנציפציה של הילד, ההגדרה העצמית שלו וכבוד לזכויותיו. גופי המנהל העצמי של החניכים שפעלו במוסדותיו כמו פרלמנט הילדים ובית הדין, הגשימו בחיי היום-יום את עקרונות הדמוקרטיה, שהיו תקפים בעיניו באופן שווה הן לילדים והן למבוגרים, והכינו את "האנשים הקטנים" לעולם המבוגרים. "ילד מקשר ומבין כמו אדם מבוגר - הוא חסר רק את מטען הניסיון של האיש" – היה אומר. העיתון שפורסם עבור ועל ידי הילדים היה הפורום שלהם, בית היוצר לכישרונותיהם ואפיק חשוב להתבוללות שלהם בתרבות הפולנית, בעיקר לילדים ממשפחות אורתודוקסיות. קורצ'אק הרופא תמך בשיקום וטיפול חדשני ומורכב בילדים משולי החברה.

קורצ'אק טען שמקומו של הילד בחברת בני גילו ולא בפינה הביתית המוגנת. הוא שאף לכך, שילדים יעמתו בינם לבין עצמם את דעותיהם המתגבשות והשקפות העולם הראשוניות, וכך יעברו תהליך של סוציאליזציה (חיברות) ויכינו את עצמם לחיים מבוגרים. הוא השתדל להבטיח לילדים ילדות ללא דאגות – אך אין פירוש הדבר שתהיה נטולת חובות. למרות עשרות השנים שהפרידו בינו לבינם, קורצ'אק התייחס לילדים ברצינות וניהל עמם דיאלוג פתוח. הוא סבר שילד צריך לחוות מצבים נתונים ולהבינם בעצמו, להתנסות, ולהגיע בעצמו למסקנות ובמידת הצורך - למנוע תוצאות משוערות. "אין ילדים – יש רק בני אדם" – הוא כתב.

כל הילדים שריפא או גידל היו בעיניו כילדיו שלו. עמדותיו האלטרואיסטיות לא אפשרו לו להעניק יחס מיוחד או להעדיף קבוצה קטנה של חניכים אהובים. הוא לא האמין שהמשפחה המסורתית היא החוליה החשובה והבסיסית ביותר של הקשר החברתי, וחלק על התפקיד שמילאה בחוגי החברה הנוצרית השמרנית והחברה היהודית המסורתית.

היסודות החשובים של תפיסתו החינוכית של קורצ'אק:

• דחיית הכפייה הפיזית או המילולית הנובעת מיתרון גיל או תפקיד.
• אינטראקציה חינוכית בין המבוגרים והילדים המרחיבה את ההגדרה של הפדגוגיה המסורתית.
• ההשקפה שילד הוא יצור אנושי באותה מידה כמו המבוגר.
• העיקרון שתהליך חינוכי צריך לקחת בחשבון את אישיותו של כל ילד וילד.
• האמונה שילד מכיר באופן הטוב ביותר את צרכיו, שאיפותיו ורגשותיו, לכן יש לו הזכות לכך, שהמבוגרים יתייחסו לדעתו.
• הכרה בזכות הילד לכבוד, לחוסר ידע ולכישלונות, לפרטיות, לדעה עצמית ולרכוש משלו.
• הכרה בתהליך התפתחותו של הילד כעבודה קשה.

הערכת גישתו החינוכית

פרסומים רבים דנים בתאוריה הפדגוגית של קורצ'אק, וכיום הוא זוכה להכרה רחבה יותר ויותר כמבשרם של מספר זרמים פדגוגיים. הוגים מודרניים רבים רואים את זכויות הילד כפי שהוגדרו על ידי קורצ'אק. הסיסמה "לתקן את העולם – פירושו לתקן את החינוך" – הייתה דעתו של קורצ'אק.

בשנות האלפיים, מוכר קורצ'אק כאחד החלוצים של הזרם הפדגוגי המכונה כיום "חינוך מוסרי". זאת, על אף העובדה שלא יצר תאוריה שיטתית בנושא ורעיונותיו החדשניים התבססו על פרקטיקה. הוא התנגד לדוקטרינות בדידקטיקה, אף על פי שהיה מעודכן היטב בזרמים הפדגוגיים והפסיכולוגיים בני זמנו. לפי איגור נוורלי, קורצ'אק לא הזדהה עם אף אידאולוגיה מדינית ספציפית או דוקטרינה פדגוגית.

קורצ'אק, כאמור, מוכר היום כמבשרם של מספר זרמים. לורנס קולברג טוען, שהתאוריה שלו "קהילת הצדק של הילדים" (Children just community)[29] מבוססת על הפרקטיקה של קורצ'אק. יש המניחים, שלקורצ'אק ולפאולו פריירה יש השקפות דומות על דמוקרטיה בבית הספר ועל התאוריה של הדיאלוג. חסידי "האהבה הפדגוגית" (Pedagogical Love) מבססים את התאוריה שלהם על מודל היחסים מורה-תלמיד שעוצב על ידי קורצ'אק. כותבים אחרים מוצאים אצל הן אצל קורצ'אק והן אצל מרטין בובר התחלות של זרם "החינוך הדתי". הרעיונות של קורצ'אק מיושמים ב"אידאולוגיה של נירמול", חינוך של ילדים עם ליקויים שכליים[33]. גישתו החינוכית של קורצ'אק השפיעה על יוזמות חקיקה לטובת הילד, שהופיעו אחרי מלחמת עולם השנייה. לפולין היה חלק גדול בהן - היא לקחה חלק פעיל בהכנות להצהרת זכויות הילד בשנת 1959 ויזמה את "אמנת זכויות הילד", שהתקבלה בשנת 1989 על ידי האו"ם.

הערכה כסופר וכהוגה

ספריו של קורצ'אק נכתבו בפולנית ותורגמו לשפות רבות, בהן עברית, יידיש, אנגלית, גרמנית, יפנית ואפילו אספרנטו. חלק מספריו תורגמו לעברית מספר פעמים, בשמות שונים. כמו כן, חלק ממאמריו נכללו במספר אסופות שונות בעברית, לעיתים בתרגומים שונים. הספרים עוסקים בהתגברות על הפחד, בהתמודדות עם אלימות פנימית הבוקעת מתוך הילד, בהתחשבות באחרים וכן בשוויון בינלאומים, והצטרפות לצד הטוב שבאדם.

רבים נדרשו למשנתו החינוכית והבנת משמעות ספריו וסיפוריו של קורצ'אק.

זכויות הילד ונשיאה באחריות

חוקר הספרות אדיר כהן כתב מספר ספרים ומאמרים על משמעות הגישה של יאנוש קורצ'אק הנובעת מתוך ספרי הילדים שלו.

במרכז משנתו החינוכית של קורצ'אק ניתן לזהות מספר עקרונות יסוד: יש להכיר את הילד הכרה מלאה, יש להבין את נפשו ואת עולמו המיוחד, יש להודות במלוא זכותו לכבוד ולאהבה. לדעתו הילדות איננה תקופת הכנה לחיים אלא החיים עצמם. ניתן לזהות קרבה בתפיסתו החינוכית לזו של דיואי. כדיואי גם קורצ'אק האמין כי החינוך הוא צמיחה מתמדת של האדם מתוך עולם החוויות וההתנסויות שלו. מול התפיסה הישנה של בית הספר שבחלקה קיימת עד ימינו, מתאר קורצ'אק בית ספר שבו ילמדו ילדים מתוך דיאלוג עם החיים "שבה ילמד על האדם והסביבה בה הוא חי, יתמודד עם אורחות חיי האדם, ישאל שאלות על טעמם של החיים, על האפשרות להשפיע עליהם, על סיכוי האושר, על אהבה ואנושיות...

— אדיר כהן, להיות אור, החינוך כאהבה, עמוד 188 את ההשוואה לדיואי כתב פרופ' כהן על פי המאמר "החינוך לאידיאליזם מציאותי לפי יאנוש קורצ'אק - עיון בתודעת הייאוש והתקווה" של הרב ד"ר סטיב קופלנד ממכון פרדס, מכללת הרווארד, והמכללה העברית בבוסטון.

החוקר יובל דרור, כתב על גישת החינוך אשר בדרכה הלך קורצ'אק עצמו, עליו דנו בו אנשי חינוך עוד בתוך כותלי בית היתומים החי בוורשה, ועל הבעתו של גישה זו בתוך ספריו. לדברי רוב החוקרים, מסביר דרור, עיקר עניינו של קורצ'אק היה נתינת תחושת בית. דרור חולק על דעתם, והוכיח שגישת קורצ'אק היא חינוך, בראש ובראשונה לנשיאת אחריות, לערכי חברה, חירות ושלטון עממי בלתי עריץ. גם במאמרו של דרור מודגשת ההתמודדות עם מצבים אמיתיים, וההכרה בצדדים השליליים שבחיים. כך, בבית היתומים היה מוסד "מלך הילדים" שנשא באחריות רבה, ובו בזמן היה צריך להיזהר מנפילת מעמדו ל"מפונק של הדוקטור" או "חביבהּ של סטפה", ובמילים אחרות: ספרו "המלך מתיא הראשון" אינו רחוק מההווי בבית היתומים.

החוקרת עינב בן-דורי מפרטת את הערכים לילדים ולמבוגרים העולים מתוך שני ספריו של קורצ'אק על "המלך מתיא". זוהי הקדמה למאמר על כוחו של הסיפור לשנות אנשים, ועל משמעות הסיפור החסידי. לדעתו הספרים אינם רק "חינוכיים" עבור הילדים, אלא פונים גם לעולמם של המבוגרים, ומדגיש בפניהם את הצורך להתייצב לצד ערכי היושר והשוויון.

שאיפה לטוב, תקווה ואהדה

בספר "הילד הוא אדם, הגותו החינוכית של יאנוש קורצ'אק", חוקר החינוך מרק סילברמן דן בהגותו וגישתו החינוכית של קורצ'אק העולה מתוך כתביו וגם סיפוריו, וכמו אחרים מדגיש את גישתו של קורצ'אק הקורא למבוגרים להתנהג ככל האפשר עם ילדים כבוגרים זעירים, וכך גם קרא לספרו. אך בנוסף לכך, הוא מנתח את עמדותיו על רקע עמדות דומות בפולין המשכילה - עמדות של פטריוטיות מחד (המופיעים באופן בולט בספרי הילדים הידועים שלו), אחוות האדם מאידך, אהבת הטבע והתבוננות בעין אוהדת אך מפוקחת בו, וב"תהליכי צמיחה וקמילה" (גם אלו בולטים בסיפורי קורצ'אק). בסופו של דבר, סילברמן מגיע למסקנה שחלק חשוב מדרכו החינוכית של קורצ'אק, הוא היחס החיובי הנדרש לחלומות ותקוות של האדם עצמו ושל חבריו.

זו, לפי דעת הכותב, הייתה גם פרשנותו הדתית של קורצ'אק לאלוהים, וכך גם חש את הצורך באחוות ישראל (כלומר אחווה יהודית), בין היתר בתפקידם כ"מתקני עולם". עם התקדמות השנים התקרב הן לציונות והן לאהדת המסורת היהודית, על פי פרשנות זו שהוא נתן לה, וכל עוד הטקסים היהודיים מכוונים נכון, אל המהלך הזה, של אהבת העולם, הטבע והאחווה האנושית.

חמלה אנושית

החוקר אלי אשד טען, שבספר "יותם הקסם" (תורגם מאוחר יותר בשם: 'קאיטוש המכשף'), קורצ'אק מתמודד וכותב נגד התפיסה של ניטשה, תפיסת 'האדם העליון' והעצמת השכלתנות והמדע, דעות שבאו לידי ביטוי במשטר הנאצי והגותו. קורצ'אק לעומת זאת בוחר בתפיסה המדגישה את הרגשות, החיבה והחמלה האנושית. יותם (או קאיטוש), גיבור הספר יותם הקסם, הוא למעשה אנטי-גיבור, המגלה את ההרס שהאדם (הקטן כגדול) יכול להביא על העולם, והלומד לרצות לפעול רק עבור הטוב שבו.

אשד אף חשף את כתיבתו הלא ידועה של קורצ'אק, הן הציונית והלאומנית למדי (אך אוטופית), והן כתיבתו על הנאציזם ועל היטלר בפרט, במחזה לא ידוע, שהוצג 50 פעם בפני קהל מבוגרים אך לא הודפס מעולם בחייו. במחזה זה, מטורפים מתכנסים להקמת ממשלה בבית המשוגעים בו הם חוסים, ופורשים את משנתם, הכוללת דמות היטלראית המטילה אימה ורצח על העולם כולו. וכן סיפור ילדים שהופץ בעברית בלבד, ובצנזור פרטים רבים, ובו ילד החולם על עלייתו לארץ, ובסופו פוגש את היטלר ומשכנע אותו שאפשר, עם עוצמה, לעשות דברים טובים בעולם[41].

החוקרת ורד גנור-שביט, מדגישה את הצורך של קורצ'אק להראות לילדים את החולשות האנושיות, כולל ההתמודדות עם כישלונות מוסריים, ונפילות נפשיות, ולא להסתירם. במיוחד חשוב להראות להם את מגבלות האדם, ואת ההכרה בדברים שאינו יכול לשנותם[42].

היא מצטטת מספרו "כיצד לאהוב ילדים":

נתפסים אנו לאשליה, כי ימים רבים יוכל הילד להסתפק בהשקפת העולם של המלאך, שלפיה הכל פשוט ונבון בטיבו, כי יעלה בידינו להעלים ממנו את חוסר הידיעה, החולשה, הסתירות, את תבוסותינו ונפילותינו ואת העדר נוסחת האושר... וכי רצונך שההתפתחות תבוא לפתע?... וכי בהבחינו בשקר הראשון שלך לא יפסיק בבת אחת להאמין בכל אמיתותיך?... אין בחינוך דבר טוב יותר, מכנותו הגמורה של המחנך עצמו... אפילו האהבה - אסור לה לקלקל את האמת, כי האמון חשוב מן האהבה."

— ורד גנור-שביט, בין יאוש לתקוה, אתר מט"ח

השקפת הסטואה והתנ"ך

החוקר משה שנר הסביר את עמדות הסטואה שקורצ'אק קרא מעט לפני מותו בספרו של מרקוס אורליוס, וראה בהם תפיסה הדומה לתפיסה התנ"כית המופיעה בספר משלי. הוא מסביר מדוע גם התנגד קורצ'אק ל"משנה סדורה" בנושא החינוך, אך בה בעת היו לו גישה וקו:

קורצ'אק נמנע במכוון ובמוצהר מכתיבתה של משנה סדורה הנשענת על גופי רעיונות ברורים ומקורות סמכות מוכרים. לטענתו, לא החוכמה הפדגוגית הכתובה בספר היא העיקר: "הילד אינו תובע חכמה שעל נייר"; יתרה מזאת, "הפרוגראמה היא המסלפת והרוצחת של הדעת" (דת הילד, 1978, עמ' 78). הדעת מצויה אפוא מחוץ לפרוגרמות, אלו שגורמות לאדם להפסיק לחתור לידיעה עמוקה יותר. לפיכך קורצ'אק מחפש אחר מורה המודה מתוך ענווה באי-ידיעתו המקורית... ובהמשך המאמר: ...גישה נכונה לחינוך מתגבשת מתוך ניסיון החיים, לא מבין ספרי הלימוד. "לכו לעבוד והקשיבו לאינטואיציה שלכם", מייעץ קורצ'אק למאזיניו שוב ושוב (שם, עמ' 118, 405 ובמקומות רבים נוספים) ...

— משה שנר, השכל הישר ואי-הידיעה המובנית במעשה החינוכי, או מה למד קורצ'אק מהיוונים הקדמונים, דפים 53, 2012, עמ' 11–43; באתר האינטרנט של מכון מופ"ת

לדבריו, תפיסת הסטואה מביעה את קבלת העולם כפי שהוא, תוך התבוננות אמיתית וכנה בו, ותוך צירוף הכוחות האנושיים להתמודדות עמו, באחווה. לפי פירוש זה, הנפש האנושית, שתמיד שואפת לטוב ומקווה, יכולה לזהות את הרגעים והמקומות שאין אפשרות להתמודד עימם. בהליכה שלנו בעיניים פתוחות מול הרוע והרשע המתגלים בעולם ומול המוות, אנחנו מעודדים זה את זה להמשיך כחברה שמחה, בריאה בגופה ובנפשה ושואפת לטוב.

תיעוד והנצחה

• בול ישראלי יצא בשנת 1962 לזכרו של יאנוש קורצ'אק
• לזכרו של קורצאק הוקמו אנדרטאות רבות, הוקמו ארגונים המוקדשים לתיעוד חייו והמחשבה הפדגוגית שלו ומוסדות לימוד רבים נקראו על שמו בישראל ובעולם. בערים רבות בישראל רחובות על שמו.

אנדרטאות

• אנדרטת יאנוש קורצ'אק ותלמידיו קיימת ב"יד ושם"
• סלע הזיכרון ליאנוש קורצ'אק ותלמידיו בטרבלינקה
• אנדרטת יאנוש קורצ'אק ותלמידיו בכיכר על שם קורצ'אק ביד ושם בירושלים, מאת הפסל בוריס סקציאר
• אנדרטה ברחוב שביינטוקשיסקה ליד ארמון התרבות והמדעים, ורשה.
• אנדרטה ברחוב יאקטורובסקה 6 (לשעבר – קרוחמלנה 9) שם פעל בית היתומים לילדים יהודים בוורשה.
• אנדרטה בבית הקברות היהודי בוורשה ברחוב אוקופובה מאת הפסל בוריס סקציאר
• אנדרטה ברחוב קורקובה, ורשה
• סלע זיכרון לקורצ'אק ותלמידיו בטרבלינקה
• אנדרטה לזכר קורצ'אק ותלמידיו מאת הפסל הישראלי יעקב אפשטיין ברחבת הספרייה העירונית בבת ים
• "קורצ'אק והילדים", פסל המוצג במוזיאון לוחמי הגטאות מאת האמן שמואל ניסנבאום
• אנדרטת הנצחה ליאנוש קורצ'אק ולסטפה וילצ'ינסקה ביער הזיכרון ליהדות פולין בהר הרוח
• אנדרטה של קורצ'אק ו"ילדיו", בגינצבורג גרמניה מאת האמן והפסל יצחק בלפר, מיתומי קורצ'אק

ארגונים ומוסדות העוסקים בתיעוד והנצחת חייו ומורשתו

• בשנת 1978 הוקם הוועד הבינלאומי על שם קורצ'אק.
• בשנת 1983 הוקם הארגון התנדבות בישראל להפצת מורשתו של קורצ'אק.
• בשנת 1993 הוקם המרכז לתיעוד ומחקר Korczakianum. ברשותו של המרכז ארכיונים ייחודיים, המרכז מקיים פעילויות חינוכיות, מחקר, פרסומים (בין היתר הוצאת מהדורה של כל כתבי קורצ'אק). המרכז ממוקם בוורשה, ברחוב יאקטורובסקה 6 (לשעבר – קרוחמלנה 9) שם פעל בית היתומים לילדים יהודים בוורשה.
• מוסדות לימוד רבים בישראל ובעולם כולו אימצו את משנתו החינוכית. כך לדוגמה בית הספר הדמוקרטי "יחד" בחולון מתנהל על פי שיטתו. בתי ספר רבים בישראל ובעולם נקראים על שמו (בתי ספר ישראליים הנקראים על שמו נמצאים בירושלים, רמת גן, פתח תקווה, חיפה וקריית מוצקין, וכן "המכון החינוכי הישראלי ע"ש יאנוש קורצ'אק").
• מדינת ישראל הוציאה בול דואר לזכרו של יאנוש קורצ'אק.
• אסטרואיד מחגורת אסטרואידים שהתגלה ב-16 בספטמבר 1971 במצפה כוכבים באוקראינה, נקרא 2163 Korczak[45] על שמו.
• מתחילת שנות האלפיים מקיימת תנועת המחנות העולים טקס אזכרה שנתי לקורצ'אק, סטפה וילדי בית היתומים. החל משנת 2010 טקס האזכרה נערך בשיתוף פעולה עם יד ושם.
• ב-5 באוגוסט 2010 נערך טקס אזכרה ביד ושם לציון 68 שנים להירצחם של יאנוש קורצ'אק, אנשי צוות בית היתומים והילדים[, הטקס נערך בכיכר הנושאת את שמו.
• שנת 2012 הוכרזה בפולין כ"שנת קורצ'אק" ובמסגרתה נערכו עשרות אירועים המנציחים את שמו ומורשתו. גם שרבוט גוגל ציינו את שנת קורצ'ק
• בשנת 2012 הקימה תנועת הנוער "המחנות העולים" יחד עם האמן יצחק בלפר, חניכו של קורצ'אק, תערוכת קבע העוסקת במורשתו של קורצ'אק הנקראת "אמונה חדשה". בתערוכה מתקיימות הדרכות וסדנאות שונות, בעיקר לציבור המחנכים בישראל.

סרטים ומחזות

• "הנך חופשי, דוקטור קורצ'אק" (Sie sind frei, Dr. Korczak; בישראל הוקרן בשם "קורצ'אק והילדים") – קופרודוקציה מערב גרמנית-ישראלית משנת 1974 בבימויו של אלכסנדר פורד. הסרט מוקדש לשנים האחרונות בחייו של קורצ'אק. את דמותו של קורצ'אק מגלם ליאו גן.
• "קורצ'אק" (אנ') – סרט פולני משנת 1990 בבימויו של אנדז'יי ויידה על פי תסריט של אגניישקה הולנד (אנ'). הסרט מתאר את גורלו של קורצ'אק וחניכיו האהובים על רקע מבצע ריינהרד. הסרט משלב קטעי סרטים דוקומנטריים שצולמו על ידי הנאצים בגטו ורשה. את דמותו של קורצ'אק מגלם ווייצ'ך פשוניאק (אנ').
• בשנת 2003 הועלתה בניו יורק האופרה "היתומים של קורצ'אק"[48] מאת אדם סילברמן (אנ'). האופרה מבוססת על סיפור חייו ומפעלו הבולט - טיפול בילדים היתומים.
• בשנת 2017 עלה לאקרנים סרט המבוסס על הספר אשתו של שומר גן החיות המתאר את סיפור הצלת היהודים שניהלו ד"ר יאן ואנטונינה ז'בינסקי, מנהל גן החיות בוורשה ואשתו. בסרט קורצ'אק מופיע בגילומו של השחקן Arnošt Goldflam, והסרט נותן משקל רב לשגרה בבית היתומים בימי הגטו וגם לגירושו. גם יאן ניסה להפציר פעמים רבות בקורצ'אק לברוח עמו ולהינצל, אך קורצ'אק דבק בילדים ועלה עמם לרכבת השילוח לטרבלינקה.
• בשנת 2019, בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה תבצע התזמורת הסימפונית ירושלים בהופעת בכורה, את "סימפוניית יאנוש קורצ'אק" בניצוחו של גרהרדט מולר- גולדבום. הסימפוניה נכתבה על ידי המלחין הגרמני אוסקר גוטליב בלאר בשנת 1986 לפסנתר סולו, אך לאחר מספר שנים עובדה לתזמורת לבקשתו של המנצח דוד שלון ז"ל. שמה המלא של היצירה הוא "לזכר יאנוש קורצ'אק וסטפניה וילצ'ינסקה.

ספריו

ספרי ילדים

• ילדי הרחוב (1901). נדפס בכרך אחד עם ילד הטרקלין תחת הכותרת: יאנוש קורצ'אק כתבים כרך ד': ילדי רחוב וילד הטרקלין. מפולנית - אורי אורלב; בהוצאת האגודה על-שם יאנוש קורצ'אק בישראל והקיבוץ המאוחד, 1998.
• ילד הטרקלין (1906), מפולנית - אריה בוכנר, אברהם ברלס, 1973. / מפולנית - אורי אורלב, נדפס בכרך אחד עם ילדי הרחוב תחת הכותרת: יאנוש קורצ'אק כתבים כרך ד': ילדי רחוב וילד הטרקלין; בהוצאת האגודה על-שם יאנוש קורצ'אק בישראל והקיבוץ המאוחד, 1998.
• מושקים, יושקים, שרוליקים/בקייטנה (1910). הגרסה העברית לספר זה קרויה "בקייטנה", מפולנית - אריה בוכנר, צייר: מ' אריה, הוצאת ניב, 1964, 1968, 1978. / נכלל גם בעם הילד, בהוצאת בית לוחמי הגטאות והקיבוץ המאוחד, 1974. Józki, Jaśki, Franki‏ (1911).
• בובו (1914). כלול בכתבים – כרך ה: התהילה וסיפורים אחרים, מפולנית – אורי אורלב, בהוצאת בית לוחמי הגטאות, הקיבוץ המאוחד, יד ושם, האגודה ע"ש י. קוצ'אק, 1999.
• כאשר אשוב ואהיה קטן (1925). מפולנית - אריה בוכנר, אייר - מ' אריה, הוצאת יסוד, 1974 / כלול בכתבים – כרך ח, הוצאת לוחמי הגטאות והקיבוץ המאוחד.
• דז'ק הקטן / פשיטת הרגל של ג'ק הקטן (1926). מפולנית - י. פרישמן, ציירה תרצה, הוצאת הקיבוץ המאוחד 1947. / מפולנית - אורי אורלב; ציורים - ויסלאב מאיכז'אק, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1985.
• המלך מתיא הראשון (1928). מפולנית - יוסף ליכטנבום, הוצאת שטיבל, 1933 / מפולנית – אורי אורלב, כתר, 1979. כמו כן, עובד למחזה "המלך מתיא בגטו; מחזה בעשר תמונות: מחזה לגיל הנעורים" בידי חיים טהרלב ולמחזה "המלך מתיא הראשון" (1986) בידי דבורה עומר, והועלה לבמה בישראל בשנות השמונים של המאה העשרים.
• המלך מתיא באי השומם (1931). מפולנית - י’ ליכטנבוים ; ציורים ש' כהן. / מפולנית - אורי אורלב, כתר, 1979.
• יותם הקסם/קאיטוש המכשף/קיטוש הקוסם (1934). מפולנית - יוסף ליכטבום, רישומים - לאה גרונדיג, עם עובד, 1944 / מפולנית – אורי אורלב, עם עובד, 1987. / מפולנית - יוכבד פרימן, איורים - חובב רשלבך, זמורה-ביתן, 2000.
• הנער העקשני: חיי לואי פסטר (1937). הוצאת מ. נוימן 1957 / מפולנית - שמשון מלצר, הוצאת אדם, 1978.
• Trzy wyprawy Herszka‏ (1938).
• בני האדם הם טובים (1938). מפולנית - אריה בוכנר, צייר א' אבדי, הוצאת יסוד, 1970, 1973.
• עם הילד, מפולנית - צבי ארד, הוצאת הקיבוץ המאוחד.

כמו כן, יצאו האסופות:

• מחזות, מפולנית - אריה בוכנר, אייר - מ’ אריה, הוצאת ניב, 1958.
• ספורים לילדים, מפולנית - עדה פוזננסקי-הגרי, אייר - יוסף ברגנר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1961.
• ‫התהילה (1923). מפולנית - אריה בוכנר, אייר - מ’ אריה, הוצאת ניב, 1963.
• כתבים, כרך ג': סיפורי הקייטנות, הוצאת הקיבוץ המאוחד.
• כתבים, כרך ה': התהילה וסיפורים אחרים, מפולנית – אורי אורלב, בהוצאת בית לוחמי הגטאות, הקיבוץ המאוחד, יד ושם, האגודה ע"ש י. קוצ'אק, 1999. באוסף: התהילה, בובו, שבוע ביש מזל, וידויו של פרפר, סיפורים מכתבי-עט, סיפורים לצעירים ביותר, שירים.

הגות

מרבית ספרי ההגות של קורצ'אק תורגמו כחלק מאסופת כתבים בנושאי חינוך ולא כספרים עצמאיים. להלן רשימת ספריו כפי שיצאו בפולנית, תוך ציון האסופה בה הם כלולים.. ראו בהמשך רשימת אסופות בעברית.

Koszałki opałki‏ (1905). בית הספר של החיים (1908). כלול ב"כתבים – כרך ח", הוצאת לוחמי הגטאות והקיבוץ המאוחד, 1974. Sława‏ (1912). רגעים חינוכיים (1919). כלול ב"כתבים – כרך א: פרוזה פיוטית", הוצאת בית לוחמי הגטאות והקיבוץ המאוחד. כיצד לאהוב ילדים (1920, 1921). מפולנית - יעקב צוק, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1963. כמו כן, כלול בספר "עם הילד". העתון בבית הספר (1921). כלול ב"כתבים, כרך ט': כללי החיים ועיתונאות לילדים". לבדי עם אלוהים (1922). כותר בעברית:עם אלוהים אשיח: תפילותיהם של אלה שאינם מתפללים, מפולנית - יהושע מרקוביץ. קריית ספר, (1979). / כלול גם ב"כרכים – כרך ב: פרוזה פיוטית", בתרגומם של יונת ואלכסנדר סנד. 'קצר ללא בושה (1926). כלול ב"כתבים – כרך ב: פרוזה פיוטית". זכותו של הילד לכבוד (1929). כלול ב"כתבים – כרך א: פרוזה פיוטית" וב"ילדות של כבוד" בתרגומם של סדן ומלצר. כללי החיים (1930). כלול ב"כתבים – כרך ט". סנאט המטורפים (1930). כלול בכתבים – כרך ב: פרוזה פיוטית. Reflekcje‏ (1938). פדגוגיה מבודחת (1939). כלול ב"כרכים – כרך ב: פרוזה פיוטית". מן הגטו (1939-1942). מפולנית - צבי ארד, בית לוחמי הגטאות והקיבוץ המאוחד, 1974. האסופות:

כתבים, כרך א': פרוזה פיוטית, הקיבוץ המאוחד, 1996, כולל את החיבורים: איך לאהוב ילד (1920, 1921), רגעים חינוכיים (1919), זכות הילד לכבוד (1929) כתבים, כרך ב': פרוזה פיוטית, מפולנית - יונת סנד, אלכסנדר סנד, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1996, כולל את החיבורים: אדם עם אלוהיו (1922), קצר ללא בושה (1926), סנאט המטורפים (1930), שיחות רדיו, פדגוגיה מבדחת (1939), ילדי התנ"ך. כתבים, כרך ו': הומורסקות ופיליטונים, הקיבוץ המאוחד, כולל את החיבורים: קש וגבבה, הומורסקות ופיליטונים, פלייטונים מתוך Kolce, זוטות סטיריות. כתבים, כרך ז': הומורסקות ופליטונים (ב), הקיבוץ המאוחד, כתבים, כרך ח': כאשר אשוב ואהיה קטן, בית הספר של החיים, הקיבוץ המאוחד, כולל את החיבורים: כאשר אשוב ואהיה קטן (1925), בית הספר של החיים (1907) כתבים, כרך ט': כללי החיים ועיתונאות לילדים, הקיבוץ המאוחד, כולל את החיבורים: כללי החיים (1930), עיתון בית ספר (1921), קטעים מתוך עיתוני הילדים "מאלי פשגלונד" ו"בשמש". ילדות של כבוד, מפולנית - דב סדן ושמשון מלצר, הוצאת בית לוחמי הגטאות והקיבוץ המאוחד, 1976. כולל את החיבורים: כאשר אשוב ואהיה קטן (1925), זכות הילד לכבוד (1929), כללי החיים (1930) ופדגוגיה מבדחת (1939). עם הילד, מפולנית - צבי ארד ויעקב צוק, הוצאת בית לוחמי הגטאות והקיבוץ המאוחד, 1974, כולל את החיבורים: מושקים, יוסקים, שרולים (1910), בובו (1914), כיצד לאהוב ילדים (שני החלקים: 1920, 1921). ‫דת הילד, מפולנית - דב סדן וצבי ארד, הוצאת בית לוחמי הגטאות, 1978. רשימות, מסות ומאמרים על ארץ ישראל ועל פדגוגיה שפורסמו בבטאונים שונים (1919–1938) ומבחר מעיתונות הילדים "מאלי פשגלונד", וחמש רשימות מהדו-שבועון לילדים ומחנכים "בשמש", (1926-1919). כתבים פדגוגיים - שלושה כרכים, מפולנית - דב סדן (על חלק מההוצאות חתום בתור ד’ שטוק) ושמשון מלצר, הקיבוץ המאוחד 1944. כוללים בין היתר את החיבורים: זכות הילד לכבוד (1929), כללי החיים (1930), פדגוגיה מבדחת (1939), כאשר אשוב ואהיה קטן (1925). קטעים פדגוגיים נבחרים מפולנית - מוחמד חוראני, ירושלים: המכללה לחינוך ע"ש דוד ילין (1991). עיונים במורשתו של קורצ'אק, ביטאון משותף לבית לוחמי הגטאות ואוניברסיטת חיפה. ששה חלקים: עבודות מחקר, עיונים ביצירותיו של קורצ'אק ותרגומים ראשונים של יצירות, עדויות ומכתבים. המחזה של קורצ'אק: "סנאט המטורפים" ומבחר מאמרים על כתיבתו ומשנתו החינוכית של יאנוש קורצ'אק. יצירתו הספרותית של קורצ'אק: "וידויו של פרפר" ושבעה סיפורים מתוך יצירותיו האחרונות של קורצ'אק. מקורות חדשים מהגטו. חומר ארכיוני על בית היתומים שניהל קורצ'אק והובא לארץ ב-1988. מכתבים ומאמרים. "בית הספר של החיים" בתרגומו של אורי אורלב, מאמרים בנושא יצירותיו של קורצ'אק, מאמר על סטפה וילצ'ינסקה מאת עדה הגרי ודיון על ה"עלייה לרגל" של נוער ישראלי לפולין. "קצר ללא בושה", קטעים משיחותיו של יאנוש קורצ'אק ברדיו ומאמרים. ראו גם עיינו גם בפורטל: P Education.png פורטל חינוך Office-book.svg ספר: יאנוש קורצ'אק אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד. בית היתומים של יאנוש קורצ'אק חינוך דמוקרטי ילדים בשואה שמואל גוגול מחניכיו של קורצ'אק אנה בראודה-הלר

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%90%D7%A0%D7%95%D7%A9_%D7%A7...

------------------------------

Janusz Korczak, właśc. Henryk Goldszmit[a], ps. „Stary Doktor” lub „Pan Doktor”[b] (ur. 22 lipca 1878 lub 1879 w Warszawie, zm. w sierpniu 1942, prawdopodobnie 7 sierpnia 1942[5], w Treblince) – polsko-żydowski lekarz, pedagog, pisarz, publicysta i działacz społeczny.

Teoretyk i praktyk wychowania, twórca oryginalnego systemu pracy z dziećmi, opartego na partnerstwie, samorządnych procedurach i instytucjach oraz pobudzaniu samowychowania. Badacz świata dzieci. Był pionierem działań w dziedzinie diagnozowania wychowawczego oraz prekursorem działań na rzecz praw dziecka-człowieka. W 1926 zainicjował pierwsze pismo redagowane w większości przez dzieci – „Mały Przegląd”. Jako Żyd-Polak poczuwał się do podwójnej identyfikacji narodowej.

Я́нуш Ко́рчак (польск. Janusz Korczak; настоящее имя Эрш Хе́нрик Го́льдшмит (польск. Henryk Goldszmit); 22 июля 1878, Варшава — 6 августа 1942, Треблинка) — выдающийся польский педагог, писатель, врач и общественный деятель. _________________________________________________________________