Yehoshua Chankin

Yehoshua Hankin (Hebrew: יהושע חנקין‎, born 1864, died 11 November 1945) was a Zionist activist who was responsible for most of the major land purchases of the World Zionist Organization in Ottoman Palestine.

Yehoshua Hankin From Wikipedia, the free encyclopedia

Yehoshua Hankin at a tree planting ceremony in the Jezreel Valley Yehoshua Hankin (Hebrew: יהושע חנקין‎, 1864 – 11 November 1945) was a Zionist activist who was responsible for most of the major land purchases of the World Zionist Organization in Ottoman Palestine and Mandatory Palestine. Hankin was born in Kremenchuk, Russian Empire, and moved to Rishon LeZion with his parents in 1882. In 1887 his family moved to Gedera, where he became friendly with local Arabs, helping him negotiate the purchase of land. Hankin's first purchase was the land of Rehovot, acquired in 1890. A year later he bought the land that later became the settlement and city of Hadera. He then purchased territories for the Jewish Colonial Association in the Galilee. In 1908, when the Zionist organization sent Arthur Ruppin and set up the Palestine Land Development Corporation, Hankin joined. In 1909 or 1910, Hankin completed his first major purchase in the Jezreel Valley. He bought some 10,000 dunams (10 km²) of land in Al-Fuleh, which became the home of Merhavia. This purchase also marked the start of bitter disputes between Arabs and Jews over the rights of tenant farmers who had been evicted, and regarding the employment of Jewish or Arab watchmen for the land. In his article, Buying the Emek[1], Arthur Ruppin described the vicissitudes of this purchase: In order to execute this plan the Jaffa office communicated with Messrs. Kalvariski and Joshua Hankin. The latter, then a young man of twenty-five had already demonstrated his skill in such negotiations in the acquisition of land for the colonies Rehoboth and Hederah. By energetic work he succeeded, in 1891, in reaching an agreement with large owners in the Emek Jezreel and the Plain of Acco for the purchase of 160,000 dunams [160 km²] at 15 francs per dunam [15,000 franc/km²]....Before the consummation of the agreement, however the Turkish Government, alarmed by the increasing inflow of Russian Jews, prohibited Jewish immigration entirely. This blow proved disastrous for the negotiations. The Russian societies formed for the purposes of purchasing land were dissolved, failed to send in the money they had promised, and the entire magnificent project fell through...It was only in 1910 that Hankin -- who, in the meanwhile, had purchased land in Lower Galilee for the ICA -- resumed his negotiations for land in the Emek. Because of the reluctance of Zionist organizations to pay for land, Hankin frequently agreed to purchase lands and then convinced the Jewish agency or others to finance the "done deal." As Ruppin notes: Authorized by a Russian Jew, Elias Blumenfeld, to arrange for the purchase of 1,000 dunams [1 km²] on which he, Blumenfeld, intended to establish a farm with his own means, Hankin concluded an agreement for a stretch of 9,500 dunams [9.5 km²] in Fule, later Merchavia [Al-Ful in Arabic]. He hoped that the ICA, in whose employ he was at that time, would buy the remainder of the land. When, however, the ICA refused to do so, he inquired of me, who was then the director of the Palestine Bureau of the Zionist Organization, whether the Zionists would be prepared to purchase this land. Even before that it had occurred to me, whenever, going from Haifa to Nazareth, I had viewed the broad expanse of the Emek Yizrael, that, because of its proximity to Haifa, its excellent railroad and highway connections, and the ease with which its soil could be cultivated, this land would be preeminently suited for Jewish colonization. But it was no simple matter to obtain the money for this purchase. Only the fact that Franz Oppenheimer was just then seeking land for the co-operative colonization society he had recently organized, and the simultaneous appearance of some private purchasers, made it possible to carry through this project. 3,500 dunams [3.5 km²] were taken over by the National Fund for the co-operative colonies, and the rest by the Palestine Land Development Company. During World War I, Hankin was exiled by the Turks to Anatolia. Returning to Palestine, he soon resumed his work where he had left off. In 1920, he concluded a deal with the Sursuk family of Beirut for purchase of 60,000 dunams (60 km²) of land in the Jezreel Valley. He negotiated for this land when he had in fact not a penny to finance the purchase. The chairman of the Jewish National Fund, Nehemiah De Lieme, refused to pay for the land, arguing that it was beyond the budget of the Fund, but he was overruled by the Zionist organization and in particular Chaim Weizmann. This tract became home to numerous new kibbutzim and other settlements, including Nahalal, Djindjar, Kfar Yehezkel, Geva, Ein Harod, Tel Yosef and Beit Alfa. Half of this land was unirrigated and considered of low value, but the remainder contained about 500 Arab tenant farmers. These latter, though reimbursed above and beyond the requirements of the law, continued to complain of dispossession. Subsequently, Hankin was involved in large scale purchases of land in and around Acco. In 1927, Hankin proposed an ambitious 20 year land purchase plan to the Jewish Agency for Israel, a plan that was never carried out in full. In 1932 he became head of the Palestine Land Development Corporation. Hankin understood the necessity to plan for Arab as well as Jewish settlement, and apparently intended to do so. In July 1930 he wrote: ...Had we desired to disregard the interests of such workers of the land as are dependent, directly or indirectly, upon lands of the landlords, we could have acquired large and unlimited areas, but in the course of our conversation I have pointed out to you that this has not been our policy and that, when acquiring lands, it is our ardent wish not to prejudice or do harm to the interests of anybody. (Quoted by Sir John Hope Simpson in his report[2] of 1930 ). Hankin died in Tel Aviv and was buried in the Galilee on Mount Gilboa. References[edit]

^ Palestine. Report on Immigration, Land Settlement and Development - Sir John Hope Simpson ^ Buying the Emek by Arthur Ruppin Biography of Yehoshua Hankin Zionism and Israel Information Center External links[edit]

The personal papers of Yehoshua Hankin are kept at the Central Zionist Archives in Jerusalem. The notation of the record group is A238. Authority control WorldCat VIAF: 57533363 LCCN: no96039553 ISNI: 0000 0000 6683 2257 GND: 123941644 Categories: 1864 births1945 deathsPeople from KremenchukUkrainian JewsZionistsJews in Ottoman PalestineJews in Mandatory Palestine

אנציקלופדיה דוד תדהר

יהושע חנְקין

נולד 1864 - 11 בנובמבר 1945, מאנשי הציונות המעשית, כונה גואל אדמות העמק, משום שעסק ברכישה של קרקעות בארץ ישראל ובמיוחד בעמק יזרעאל, עבור ההתיישבות היהודית בארץ ישראל.

שנות ילדותו עד לעלייתו ארצה

יהושע חנקין נולד בכפר קטן בסמוך לקרמנצ'וג, בפלך פולטבה שבדרום האימפריה הרוסית (ב"תחום המושב" היהודי; כיום אוקראינה). אביו יהודה לייב עסק בחקלאות, בניגוד לרוב היהודים בסביבתו, שהיו סוחרים ובעלי מלאכה. בנוסף לכך, היה אביו מעורה בחוגי ההשכלה, מה שמסביר את ההחלטה הלא שגרתית לשלוח את יהושע - בן הכפר - לגימנסיה בעיר הסמוכה. בגימנסיה התוודע יהושע לתרבות הרוסית ולספרותה. כמו רבים מחבריו בגימנסיה, חלם יהושע על שחרור העם הרוסי משלטונו העריץ של הצאר והטבת מצבם של האיכרים הרוסים. יהושע התכונן יחד עם חבריו למרד בשלטון הצאר, ובמקביל עזר לאביו בעבודת האדמה, שם התחשל והתחנך להגנה עצמית.

כשהיה חנקין בן שש-עשרה פרצו פרעות "הסופות בנגב". עקב כך, הצטרפה משפחתו ל"חובבי ציון", ובחורף 1882 עלתה לארץ ישראל והתיישבה ביפו.

לאחר העלייה לארץ

ביפו החל אביו של חנקין לתכנן עלייה להתיישבות חקלאית הקים שם את "וועד חלוצי יסוד המעלה" והיה מעורב ברכישת קרקעות בעין קרא (דרומית ליפו) שלא יצא לפועל. מיפו עברה משפחת חנקין לראשון לציון, שם הייתה באפשרותה היכולת להגשים את חלומה לעבד את אדמת הארץ. ביתו היה הבית הראשון שהוקם במושבה. ידיעותיו בחקלאות איפשרו לאביו להשאר עצמאי בנחלתו ולא לשקוע בחובות, כמו יתר האיכרים, שנכנעו לתכתיבים של פקידי הברון רוטשילד. בראשון לציון התעמתה משפחת חנקין עם פקידי הברון, כשסירבה לחתום איתם על הסכם ולהיות כפופה למרותם. מאוחר יותר הסתכסכו איכרי ראשון לציון עם פקידי הברון, והמשפחה הצטרפה לאיכרים המורדים. המרד הסתיים בפיטוריו של אחד מהפקידים, לאחר שהאיכרים שטחו בפני אשתו של הברון (שבאה לפשר בין הצדדים) את הקשיים שמערים עליהם הפקיד. הפקידים האחרים, שזעמו על פיטוריו של הפקיד, דרשו מכל האיכרים במושבה לחתום על ההסכם כתנאי להישארותם במקום. משפחת חנקין, שעמדה בסירובה לחתום על ההסכם, לא הייתה מוכנה לעזוב את המושבה. אך בעקבות פנייה של נציג "חיבת ציון" לאולגה בלקינד, ארוסתו של יהושע חנקין, בבקשה לשכנע את המשפחה לעזוב, עברה המשפחה למושבה גדרה, שלא פעלה בחסות הברון ופקידיו, שם נישאו בני הזוג. בגדרה יצרה המשפחה קשרים טובים עם הערבים בסביבה. יהושוע למד ערבית והיה אורח קבוע אצל הפלאחים ובעלי הקרקעות הערבים, למד את מנהגיהם והכיר אותם מקרוב. יחד עם משפחת חנקין באו לגדרה משפחות פיינברג ובלקינד שייצרו מחנה לעומת יתר אנשי גדרה. החלו ויכוחים סוערים ומריבות בין שני המחנות.עלייה גדולה מרוסיה הביאה באותו זמן להאמרת מחירי הנחלאות ביפו וביתר המושבות הקיימות. לכן הם החליט מחנהו של חנקין לנצל את המחירים הגבוהים, למכור את נחלותיהם בגדרה ולעבור ליפו.

חנקין החליט לחזור ליפו ולפעול משם למען גאולת האדמות – כלומר קניית אדמות מערבים ומכירתן לצורך התיישבות יהודית. הקרקע הראשונה שרכש חנקין הייתה אדמת דוראן. הוא קנה את הקרקע בכסף רב, שאותו התחייב להחזיר בזמן קצר. אהרון אייזנברג, חברו של חנקין, התגייס לעזרתו ופנה אל נכבדי היישוב החדש בבקשה להיות מעורבים במכירת הקרקעות; אך אלו גילו התנגדות לרעיון "גאולת האדמות", והציבו תנאים שונים להצטרפות ליוזמת מכירת הקרקעות. חנקין ואייזנברג לא הסכימו לתנאים, ובתגובה הם פרסמו את כוונתם לעלות על הקרקע בפורים. בפורים התקיים טקס העלייה לקרקע, שבו נאמו מספר נכבדים, ואנשים מכל הסביבה באו וטיילו על הגבעות. בתום הטקס קנו מספר אנשים חלקות אדמה מחנקין. למזלו של חנקין, באותה תקופה הגיע לארץ אליהו זאב לוין אפשטיין, שליח החברה "מנוחה ונחלה", שחיפש קרקע כדי להקים מושבה. על אף קשיים מסוימים במשא ומתן עם החברה, הצליח חנקין בסופו של דבר למכור את האדמות ל"מנוחה ונחלה", וזו הקימה עליה את המושבה רחובות בשנת תר"ן-1890.

פועלו של חנקין במסגרת "גאולת האדמות"

ב-1890 קנה 10,000 דונם, שעליהם הוקמה רחובות. ב-1891 רכש ממשפחת ח'ורי 30,000 דונם של ביצות, שעליהן הוקמה חדרה ושם קבע את ביתו. ב-1909 רכש 10,000 דונם שעליהם הוקם מושב מרחביה. ב-1915 הוגלה על ידי שליטי האימפריה העות'מאנית לטורקיה. בתום מלחמת העולם הראשונה שב לארץ ישראל. ב-1920 רכש, בתמיכת קק"ל, 51,000 דונם בעמק יזרעאל. על אדמות אלו הוקמו היישובים נהלל, כפר יחזקאל, תל יוסף ועין חרוד.

בשנות ה-20 אף רכש, בסיועו של ארגון ציוני קנדה, את אדמות עמק חפר.

ב-1932 התמנה למנהל חברת הכשרת היישוב.

באמצע שנות ה-30 נקנו על ידי יהושע חנקין ומשה סמילנסקי כשלושים אלף דונם באזור עסלוג' שבנגב עבור החברה להכשרת היישוב. על אדמה זו הוקם בהמשך (1943) קיבוץ רביבים.

ב-20 שנות חייו האחרונות היה מעורב ברכישתן של קרקעות בהיקף של כ-600,000 דונם.

חנקין נפטר בתל אביב, ונקבר ליד רעייתו אולגה, על הר הגלבוע. אתר הקבורה שלו כלול היום בתוך גן לאומי מעיין חרוד.

על שמו כפר יהושע בעמק יזרעאל ורחובות ברעננה, בתל אביב, בהרצליה, בעפולה, בראשון לציון, בחולון וחיפה. גבעת אולגה, שהיא שכונה בחדרה, נקראת על-שם אשתו.

יְהוֹשֻׁעַ חַנְקִין (26 בדצמבר 1864 - 11 בנובמבר 1945), מאנשי הציונות המעשית, כונה גואל אדמות העמק, משום שעסק ברכישה של קרקעות בארץ ישראל ובמיוחד בעמק יזרעאל, עבור ההתיישבות היהודית בארץ ישראל.

תוכן עניינים

1 קורות חייו 1.1 תחילת דרכו 1.2 לאחר העלייה לארץ 1.3 פועלו במסגרת "גאולת האדמות" 2 הנצחתו 3 לקריאה נוספת 4 קישורים חיצוניים

קורות חייו

תחילת דרכו

יהושע חנקין נולד בכ"ז בכסלו תרכ"ה לשרה ויהודה לייב בכפר קטן בסמוך לקרמנצ'וג, בפלך פולטבה שבדרום האימפריה הרוסית (ב"תחום המושב" היהודי; כיום אוקראינה). במשפחה היו שבעה ילדים - ארבעה בנים ושלוש בנות. אביו עסק בחקלאות, בניגוד לרוב היהודים בסביבתו, שהיו סוחרים ובעלי מלאכה. בנוסף לכך, היה אביו מעורה בחוגי ההשכלה, מה שמסביר את ההחלטה הלא שגרתית לשלוח את יהושע - בן הכפר - לגימנסיה בעיר הסמוכה. בגימנסיה התוודע יהושע לתרבות הרוסית ולספרותה. כמו רבים מחבריו בגימנסיה, חלם יהושע על שחרור העם הרוסי משלטונו העריץ של הצאר והטבת מצבם של האיכרים הרוסים. יהושע התכונן יחד עם חבריו למרד בשלטון הצאר, ובמקביל עזר לאביו בעבודת האדמה, שם התחשל והתחנך להגנה עצמית. כשהיה חנקין בן שש-עשרה פרצו פרעות "הסופות בנגב". עקב כך, הצטרפה משפחתו ל"חובבי ציון", ובחורף 1882 עלתה לארץ ישראל והתיישבה ביפו.

לאחר העלייה לארץ

ביפו החל אביו של חנקין לתכנן עלייה להתיישבות חקלאית הקים שם את "וועד חלוצי יסוד המעלה" והיה מעורב ברכישת קרקעות בעין קרא (דרומית ליפו) שלא יצא לפועל. מיפו עברה משפחת חנקין לראשון לציון, שם הייתה באפשרותה היכולת להגשים את חלומה לעבד את אדמת הארץ. ביתו היה הבית הראשון שהוקם במושבה. ידיעותיו בחקלאות איפשרו לאביו להשאר עצמאי בנחלתו ולא לשקוע בחובות, כמו יתר האיכרים, שנכנעו לתכתיבים של פקידי הברון רוטשילד. בראשון לציון התעמתה משפחת חנקין עם פקידי הברון, כשסירבה לחתום איתם על הסכם ולהיות כפופה למרותם. מאוחר יותר הסתכסכו איכרי ראשון לציון עם פקידי הברון, והמשפחה הצטרפה לאיכרים המורדים. המרד הסתיים בפיטוריו של אחד מהפקידים, לאחר שהאיכרים שטחו בפני אשתו של הברון (שבאה לפשר בין הצדדים) את הקשיים שמערים עליהם הפקיד. הפקידים האחרים, שזעמו על פיטוריו של הפקיד, דרשו מכל האיכרים במושבה לחתום על ההסכם כתנאי להישארותם במקום. משפחת חנקין, שעמדה בסירובה לחתום על ההסכם, לא הייתה מוכנה לעזוב את המושבה. אך בעקבות פנייה של נציג "חיבת ציון" לאולגה בלקינד, ארוסתו של יהושע חנקין, בבקשה לשכנע את המשפחה לעזוב, עברה המשפחה למושבה גדרה, שלא פעלה בחסות הברון ופקידיו, שם נישאו בני הזוג. בגדרה יצרה המשפחה קשרים טובים עם הערבים בסביבה. יהושע למד ערבית והיה אורח קבוע אצל הפלאחים ובעלי הקרקעות הערבים, למד את מנהגיהם והכיר אותם מקרוב. יחד עם משפחת חנקין באו לגדרה משפחות פיינברג ובלקינד שייצרו מחנה לעומת יתר אנשי גדרה. החלו ויכוחים סוערים ומריבות בין שני המחנות.עלייה גדולה מרוסיה הביאה באותו זמן להאמרת מחירי הנחלאות ביפו וביתר המושבות הקיימות. לכן הם החליט מחנהו של חנקין לנצל את המחירים הגבוהים, למכור את נחלותיהם בגדרה ולעבור ליפו. חנקין החליט לחזור ליפו ולפעול משם למען גאולת האדמות – כלומר קניית אדמות מערבים ומכירתן לצורך התיישבות יהודית. הקרקע הראשונה שרכש חנקין הייתה שטח של 10,000 דונם בח'ירבת דוראן. הוא קנה את הקרקע בכסף רב, שאותו התחייב להחזיר בזמן קצר. אהרון אייזנברג, חברו של חנקין, התגייס לעזרתו ופנה אל נכבדי היישוב החדש בבקשה להיות מעורבים במכירת הקרקעות; אך אלו גילו התנגדות לרעיון "גאולת האדמות", והציבו תנאים שונים להצטרפות ליוזמת מכירת הקרקעות. חנקין ואייזנברג לא הסכימו לתנאים, ובתגובה הם פרסמו את כוונתם לעלות על הקרקע בפורים. בפורים התקיים טקס העלייה לקרקע, שבו נאמו מספר נכבדים, ואנשים מכל הסביבה באו וטיילו על הגבעות. בתום הטקס קנו מספר אנשים חלקות אדמה מחנקין. למזלו של חנקין, באותה תקופה הגיע לארץ אליהו זאב לוין אפשטיין, שליח החברה "מנוחה ונחלה", שחיפש קרקע כדי להקים מושבה. על אף קשיים מסוימים במשא ומתן עם החברה, הצליח חנקין בסופו של דבר למכור את האדמות ל"מנוחה ונחלה", וזו הקימה עליה את המושבה רחובות בשנת תר"ן-1890.

פועלו במסגרת "גאולת האדמות"

ב-1890 קנה 10,000 דונם בח'ירבת דוראן, שעליהם הוקמה רחובות. ב-1891 רכש ממשפחת ח'ורי 30,000 דונם של ביצות, שעליהן הוקמה חדרה ושם קבע את ביתו. ב-1909 רכש 10,000 דונם שעליהם הוקם מושב מרחביה. ב-1915 הוגלה על ידי שליטי האימפריה העות'מאנית לטורקיה. בתום מלחמת העולם הראשונה שב לארץ ישראל. ב-1920 רכש, בתמיכת קק"ל, 51,000 דונם בעמק יזרעאל. על אדמות אלו הוקמו היישובים נהלל, כפר יחזקאל, תל יוסף ועין חרוד. בשנות ה-20 אף רכש, בסיועו של ארגון ציוני קנדה, את אדמות עמק חפר. ב-1932 התמנה למנהל חברת הכשרת היישוב. באמצע שנות ה-30 נקנו על ידי יהושע חנקין ומשה סמילנסקי כשלושים אלף דונם באזור עסלוג' שבנגב עבור החברה להכשרת היישוב. על אדמה זו הוקם בהמשך (1943) קיבוץ רביבים. ב-20 שנות חייו האחרונות היה מעורב ברכישתן של קרקעות בהיקף של כ-600,000 דונם. חנקין נפטר בתל אביב, ונקבר ליד רעייתו אולגה, על הר הגלבוע. אתר הקבורה שלו כלול היום בתוך גן לאומי מעיין חרוד.

הנצחתו

על שמו כפר יהושע בעמק יזרעאל ורחובות ברעננה, בתל אביב, ברחובות, בהרצליה, בעפולה, בראשון לציון, בקדימה, בחולון וחיפה. גבעת אולגה, שהיא שכונה בחדרה, נקראת על-שם אשתו. בשנת 2003 הנפיק דואר ישראל בול עם דיוקנו.

אות מאבשלום, נאוה מקמל-עתיר. מספר את סיפורו של אבשלום פיינברג שהיה אחיינה של אשתו אולגה (היא גם יילדה אותו בהיותה מיילדת). אבשלום גר עם יהושע חנקין בחדרה אותה הקים. הספר מספר גם על הקשיים שהיו לחנקין עם תושבי חדרה שהאשימו אותו בכל סבליהם ובמיוחד המלריה אותה התחייב למגר בעזרת ייבוש הביצות.

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יהושע חנקין בוויקישיתוף יהושע חנקין בקטלוג הארכיון הציוני המרכזי בירושלים ט.גרקן, ראשיתו של עמק, באתר TheMarker, רשימה היסטורית על המסע שנערך מאחורי הקלעים עד יום ההתיישבות הראשון בעין חרוד. ביוגרפיה של יהושע חנקין באתר "לחיות את ההיסטוריה" דוד תדהר (עורך), "יהושע חנקין", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 752 זאב גלילי, גאולת קרקע בארץ ישראל, באתר "היגיון בשיגעון" יהושע חנקין, באנציקלופדיה ynet נקדימון רוגל, ‏'הפרוייקט' של חנקין: פרק בדיפלומטיה עקרה, ישראל חוברת 3, אביב תשס"ג, 2003 קטגוריות: אנשי העלייה הראשונהגואלי אדמות בארץ ישראלאישים שעל שמם יישובים בישראל