Yaakov Meridor

Ya'akov Meridor (Hebrew: יעקב מרידור‎, born Ya'akov Viniarsky on 29 September 1913, died 30 June 1995) was a Revisionist Zionist activist, Irgun commander and Israeli politician.

Biography

Meridor was born in Poland in 1913, to a family of middle-class merchants. After hearing reports of the first Arab rebellion in Mandate Palestine, he became a member of the Betar Movement in 1930. He studied law at the University of Warsaw.

He immigrated to Palestine in 1932, and joined the Irgun a year later. In 1941 he accompanied David Raziel on a mission to Iraq in order to sabotage oil fields on the outskirts of Baghdad. When Raziel was killed along with a British officer, Meridor returned to Palestine and took over as Chief Commander of the Irgun.

In 1943, Meridor relinquished command of the Irgun to Menachem Begin, but held senior positions in the Irgun until the Haganah handed him over to the British in 1945. He was sent to various detention camps in Africa, and carried out daring escape attempts, finally succeeding in 1948 and arriving in Israel on the day independence was declared.

According to The Scotsman, the Irgun announced in Tel Aviv on 7 April 1948 that 'Jacob Meridor' had "taken over his war assignment" in Palestine. The Scotsman also reported that Meridor's first command was the raid on Pardes Hana military camp, South of Haifa, in which 6 British soldiers and their commanding officer, Lieut-Colonel G.L. Hilderbrand, were killed.

Post-independence

Under Begin he was charged with the task of managing the Irgun's integration in the newly-formed Israeli Defense Forces.

In the political sphere Meridor was one of the founders of Herut and was elected to the Knesset in Israel's first elections. He retained his seat in elections in 1951, 1955, 1959, 1961 and again in 1965 after Herut had merged with the Liberal Party to form Gahal (which later became Likud). He also published a book in 1955, entitled Long is the Path to Freedom: Chronicles of one of the Exiles. However, he lost his seat in the 1969 elections.

Meridor resurrected his political career in 1981 when he was elected to the Knesset on Likud's list. Despite his pre-election embarrassment at falling prey to the Bulb to light all Ramat Gan hoax, he was appointed Minister of Economics and Inter-Ministry Coordination by Prime Minister Begin. He retained his ministerial position when Yitzhak Shamir took over from Begin in 1983.

Despite his high rank within the government, Meridor lost his seat again in the 1984 elections, and did not return to the Knesset.

______________________________________________________________________________

יעקב מרידור

יעקב מרידור (29 בספטמבר 1913 – 30 ביוני 1995), היה לוחם ומפקד מחתרת האצ"ל וחבר כנסת מטעם התנועות חרות, גח"ל, והליכוד, אשר כיהן כשר הכלכלה בממשלת ישראל ה-19 וה-20.

ביוגרפיה

יעקב מרידור נולד ב-1913 בשם יעקב ויניארסקי בעיירה ליפנו שבפולין. בשנת 1930 הצטרף לתנועת בית"ר הוא עיברת את שמו בהשראת ז'בוטינסקי שכתב על האחים מרידור (דור של מורדים) ורמידור.

ב-1932 עלה לארץ ישראל. הצטרף לאצ"ל וכונה בארגון "בן-חנוך". בעת מלחמת העולם השנייה השתתף בפעולת האצ"ל בעיראק, בשליחות הבריטים. לאחר שדוד רזיאל נהרג בפעולה זו, במאי 1941 התמנה מרידור במקומו למפקד האצ"ל ושימש בתפקיד זה עד דצמבר 1943, עת העביר את הפיקוד על האצ"ל למנחם בגין. בגין מינה את מרידור לסגנו.

לאחר מלחמת העולם השנייה נודע מרידור בסדרה של נסיונות בריחה ממעצרו באפריקה, שם הוחזק כאחד מגולי אצ"ל ולח"י. נסיונות הבריחה, שהאחרון שבהם, במרץ 1948 הסתיים בהצלחה, מתוארים בספרו "ארוכה הדרך לחרות".

עם קום המדינה חזר לארץ. הוא נעצר אחרי פרשת אלטלנה, ולדבריו, הציע לו איסר הראל עם שחרורו לכהן כסגן הרמטכ"ל, אך הוא סירב. נבחר לכנסת הראשונה והשנייה כנציג "חרות". במהלך כהונת הכנסת השנייה פרש לעסקים, וב-1951 הקים יחד עם אשר בן נתן ויוסף קלרמן את החברה "אינקודה" שייבאה בשר משומר בקופסאות מאריתראה וחבש. פעילותה של החברה נקלעה לקשיים על רקע ה"צנע" של שנות ה-50, והממשלה נאלצה לרכוש את החברה. לאחר הכישלון העסקי שב מרידור ב-1955 לכנסת השלישית, וכיהן ברציפות עד הכנסת השישית. משך כל שנים אלו כיהן כחבר בוועדת החוץ והביטחון.

לאחר פרישתו מהכנסת המשיך בפעילותו העסקית. יחד עם מילה ברנר הקים עוד בעת כהונתו בכנסת, בשנת 1960, את חברת הדיג "אטלנטיק", אל השניים הצטרפה חברת רסקו אשר פרשה מאוחר יותר מהשותפות. בשנת 1962 הקימו השניים את "החברה הימית להובלת פרי", שעסקה בהובלת מטענים בקירור ברחבי תבל. החברה צמחה במהירות, ובשיא פעילותה הפעילה 42 אוניות (חלקן אוניות חכורות ואוניות בניהולה), שהפליגו בדגלי ישראל, בריטניה וגרמניה, והחזיקה בכמחצית מנפח ההובלה בקירור של אוניות מודרניות בעולם. בנוסף להובלה בקירור נכנסו בעלי החברה (באמצעות חברות-בת של "החברה הימית") לתחומי פעילות נוספים, ובהם בניית מכליות והובלת נפט. משבר האנרגיה של 1973 גרר זעזועים חריפים במחירי הדלק (שעלו) אך גם במחירי המכליות (שירדו). כתוצאה מכך נקלעה "החברה הימית" לקשיי נזילות חמורים. אוניות החברה, ששימשו ערבות למיזמי הבנייה החדשים, נמכרו, ובשנת 1977 חדלה "החברה הימית" להתקיים. ב-1976 הועברה בכנסת חקיקה מיוחדת שאיפשרה למרידור הקדמת פדיון אגרות מילווה מלחמה שרכש בשווי 21 מיליון לירות. הקדמת הפדיון ב-12 שנים לפני המועד הנקוב בהן, נעשתה כדי לאפשר למרידור להשיב חובות לנושי החברה הימית. מרידור נחל כשלונות עסקיים אחדים, אולם היו לו גם הצלחות שהפכוהו לאדם עשיר [%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%A9 מקור].

לאחר הפסקה של 12 שנים, חזר מרידור לכנסת בשנת 1981 כחבר הכנסת העשירית, וכיהן כשר הכלכלה והתיאום הבין-משרדי, משרד שהוקם עבורו, בממשלות בגין ושמיר בכנסת זו (1981-1984).

עם חזרתו לפוליטיקה, ערב הבחירות, ב-1981, הכריז על המצאת אנרגיה מהפכנית שתשחרר את העולם מעריצותו של הנפט, שאותו, לדבריו, "הערבים יוכלו לשתות". בהכרזה זו החלה פרשת "הנורה שתאיר את כל רמת גן". המדענים הגיבו בספקנות. לאחר כשנה, ב-1982, עם הפרסום הפומבי של פרטי אותה ההמצאה, התברר שאין בה ממש, והיא נמסרה למרידור על ידי נוכל שהורשע בפלילים. בעקבות כך, האשימה העיתונות את מרידור בהסתבכויות נוספות במיזמים עסקיים וקראה להתפטרותו. הוא לא נענה לקריאה, אך לא נשא בתפקידים פוליטיים בבחירות אחרי פרשה זו.

נפטר בשנת 1995, ונקבר בבית הקברות נחלת יצחק. רחובות על שמו נקראו בשכונת תל-ברוך צפון בתל אביב-יפו ובשכונת כפר גנים בפתח תקווה. [%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%94] משפחתו

מרידור היה נשוי לציפורה, ולהם בן ושתי בנות:

   רחל קרמרמן מרידור‏[1], אלמנת חבר הכנסת לשעבר יוסף קרמרמן מסיעת הליכוד, ואמה של המגישה והדוגמנית לשעבר איה קרמרמן, שחזרה בתשובה.

   דוד מרידור - יזם , מנכ"ל ונשיא תעשיות לייזר 1977-1992

   מיקה בשן-מרידור, מעצבת אופנה הנשואה לזמר יגאל בשן.

יעקב וציפורה מרידור ומשפחות שתי בנותיהם התגוררו כל השנים בשכנות באותו בניין מגורים, בצפון תל אביב.