Yaakov Shabtai

Yaakov Shabtai (1934–81) was an Israeli novelist, playwright, and translator.

His best known work is Zikhron Devarim (1977), published in English in 1985 as Past Continuous. Written as a single paragraph, it was the first novel ever to be written in truly vernacular Hebrew. In its English translation the novel received international acclaim as a unique work of modernism, prompting critic Gabriel Josipovici of The Independent to name it the greatest novel of the decade, comparing it to Proust's In Search of Lost Time.

In 1978, Shabtai was awarded the Bernstein Prize (original Hebrew novel category), which was the inaugural year of the prize. The same year he was awarded the Kinor David Prize for Plays. In 1982, he was posthumously awarded the Agnon Prize for literature.

_____________________________________________________________

יעקב שבתאי

יעקב שבתאי (כ"א באדר תרצ"ד, 8 במרץ 1934 - ד' באב תשמ"א 4 באוגוסט 1981) היה סופר עברי, מחזאי, פזמונאי ומתרגם, הנחשב כיום לאחד הנטורליסטים החשובים ביותר של הספרות העברית

עיקר פרסומו בא לו מהרומאנים "זיכרון דברים" (1977) ו"סוף דבר" (1984). ספרים אלו מתאפיינים במשפטים ארוכים ומורכבים, ובהתמודדות בלתי פוסקת עם תחושת הקץ וחווית המוות המתקרב של הדמויות. ברומאנים אלה נעשה שימוש מתמיד בנקודת תצפית משולבת. הספר "זיכרון דברים" (שאף עובד לקולנוע) מתאר את חייהן של שלוש דמויות, על רקע קשרי המשפחה שלהן ועל רקע תל אביב, ההולכת ומשתנה. "סוף דבר" הוצא לאור רק אחרי מותו של שבתאי, והוא מתאר את ימיו האחרונים של גיבור תל אביבי מופנם. שני הרומאנים הללו נחשבים ליצירות מופת של הספרות העברית

שבתאי התפרסם גם הודות לקובץ הסיפורים "הדוד פרץ ממריא" (1972) (הסיפור שעל שמו נקרא הקובץ הוסרט לטלוויזיה בידי מיכל בת אדם), ובזכות המחזות שכתב שהוצגו בתיאטרון הבימה: "כתר בראש" על ימיו האחרונים של דוד המלך ו"נמר חברבורות" על אדם שמגיע בשנות העשרים מפורטוגל לתל אביב עם חלום להקים בה קרקס. הוא פרסם גם ספר ילדים בשם "המסע המופלא של הקרפד" (1967), הבנוי כמחזה אלגורי בחרוזים. י

כמו כן נודעו פזמוניו, בהם "השיר על שרה אהרונסון", "אהובתי שלי לבנת צוואר", "לפנות ערב" (בין ברושים), "עם רדת יום", "שיר הכרם" ו"הרחק בלילה". הוא גם תרגם שירים מצרפתית ויידיש. על תרגומיו המוכרים נמנים "הגבירה בחום", "מרש הדייגים", "עץ התפוח" ו"בדומיה". בין שיריו היה גם "שיר ההד" שבוצע על ידי אריק לביא ב-1958 המציין בערגה מקומות תנ"כיים ארץ ישראליים: הר סיני, הר נבו והבשן

שבתאי, שגדל בבית מפא"יניקי, נודע בדעותיו השמאלניות. למרות זאת, מפלגת התחיה הימנית עשתה שימוש, ללא אישור, בתמונת נעורים של שבתאי, כסמל התנועה

שבתאי נפטר מהתקף לב בתל אביב באוגוסט 1981. רחוב על שמו נקבע בעיר ב-1999

הוא נקבר בבית עלמין הדרום בחולון

היה נשוי לעדנה שבתאי (מחברת הספר "והרי את"), ולהם שתי בנות - חמוטל ואורלי. בנוסף היה בקשר רומנטי עם דליה גטמן, שילדה לו בת - נועה. אחיו הוא המשורר אהרון שבתאי ואחייניתו היא המשוררת ננו שבתאי

מחזות

• נמר חברבורות
• הנבחרים
• ברקיע השביעי
• חיי קליגולה
• דון ז'ואן ושיפל חברו
• כתר בראש
• אוכלים
• מעשה ירושלמי
• המאנדראגולה
• מתום פרשת חייו של הנס וואלדמאר