Rabbi Moshe Stempel

ד' אב ה'תש"ע, 15 ביולי 2010 - מפעלה של אגודת אהלי צדיקים

קבר אחים בלבוב מתקופת השואה ובו טמונים בין היתר האדמו"ר הרה"ק רבי בן ציון הלברשטאם מבאבוב בנו (משה אהרון) וחתניו (יחזקאל הלברשטאם, משה שטמפל ושלמה רובין), הי"ד

לאחר מחקר מקיף ומעמיק שערכה אגודת אהלי צדיקים בסיוע הרה"ג רבי מרדכי באלד שליט"א רב העיר לבוב (המוכרת בשמה האוסטרי: למברג), גילו פעילי האגודה את המקום בו נטבחו ונטמנו רבבות אחינו בני ישראל על קידוש ה′ בשנות הזעם סמוך לעיר לבוב, ביער יאנובר שבאוקראינה. לא הרחק משם ניתן עדיין לראות שרידים מהגטו בו שהו עשרות אלפי יהודים, שבאותו יום מר ונמהר ד′ לחודש מנחם אב ה′תש"א נלקחו כשני רבבות יהודים ביניהם האדמו"ר הרה"ק רבי בן ציון הלברשטאם מבאבוב, בנו רבי משה אהרון ושלושת חתניו ועוד, שם נרצחו על קידוש ה′ בידי הנאצים ימ"ש. עוד ארבעים אלף יהודים נרצחו במקום בימים אחרים.

זקני האזור מספרים כי אינם יכולים לשכוח את המחזה המזעזע, איך שלושה ימים לאחר אותו יום מר ונמהר עדיין זזה האדמה במקום, נראה כי לא מצאה מנוח, ועד היום האדמה במקום רכה מאוד ובשל כך הוצרכו למהנדסים מיוחדים על מנת להקים את המצבה שלא תזוז ממקומה. מאז שגילו את המקום השקיעה אהלי צדיקים מאמצים ודמים מרובים תרתי משמע, ולמרות הקשיים הבירוקרטיים והמכשולים שהציבו אנשי השלטון המקומי, נשאו המאמצים פרי ובשבוע שעבר, 69 שנה לאחר הירצחו של האדמו"ר יחד עם עוד כשני רבבות יהודים הי"ד, פנה אחד מבכירי השלטון המקומי לאגודת אהלי צדיקים ובידו אישור בכתב התקף לחמשה ימים בלבד (!) להציב במקום מצבה לציון מקום מנוחתם, תנאי קודם למעשה נכתב באישור העירייה: "העבודות יבוצעו תוך חמשה ימים שהוקצבו לכם, ולא האישור בטל ומבוטל".

כאמור, השבוע, ביום ד′ אב, יהיה יום השנה ה-69 לרציחתם.

למרות הקשיים הכרוכים, מייד עם קבלת האישור המיוחל הגיע למקום הרב ישראל מאיר גבאי יו"ר אהלי צדיקים יחד עם מהנדסים, קבלן מקומי ופעילים מהאגודה וללא שהות החלו מיד בהקמת המצבה, ובתוך ארבעה ימים, לילה ויום, כמעט ללא תנומה לעפעפיהם הוקמה המצבה במימון שהגיע מכיסה הדל של האגודה, למרות החובות הכבדים הרובצים על כתפיה.

למרות הכל עדיין המקום נמצא בסכנת חילול יום יומי, מתושבי המקום שרוצים לבנות על המקום, ובאגודה נערכים למנוע את החילול על ידי גידור המקום והרחבת המצבה על כל המקום בו טמונים הקדושים

בעת פלישת הגרמנים לברית המועצות, שהה רבי בן ציון בלבוב, שנפלה בידי הנאצים ביולי 1941. הרב התגורר באותה עת בביתו של אחד מחסידיו, אליהו אביגדור ברינר. במשך כחודש הרב הסתתר בחדר שכוננית הסתירה את דלתו, אולם חבר ניסה לשכנעו לצאת ממקום מסתורו, בטענה שהגרמנים גילו אכזריות רבה יותר כלפי אלה שנתפסו במקומות מסתור. כמו כן החבר טען שהגרמנים יכבדו את המסמכים הרשמיים של הרב, שהעידו על היותו תושב זר. תחילה הרב לא קיבל את הטיעונים האלה, אך בסופו של דבר השתכנע. ביום שישי, ה-25 ביולי, ראש חודש אב, הוא יצא ממקום מסתרו והתמקם בגלוי באחד מחדרי הדירה.

בימים שלפני ה-25 ביולי הורגשה תכונה לא אופיינית בקרב המשטרה האוקראינית בעיר. היהודים השתדלו לא לצאת לרחובות. השכם בבוקר ה-25 ביולי קבוצות של איכרים מכפרי הסביבה החלו נוהרים ללבוב. הם התגודדו באזור תחנת המשטרה, ומשם יצאו לרחובות, מלווים בשוטרים אוקראינים, והחלו תוקפים כל יהודי שנקרה בדרכם בעזרת אלות, סכינים וגרזנים. קבוצות יהודים הובלו לבית הקברות ונרצחו בברוטאליות. גירוש יהודים מבתיהם, שכלל ביזה ושוד, החל אחה"צ. השוטרים האוקראינים פעלו לפי רשימות שהוכנו מראש, וערכו את החיפושים בכל העיר.

הפוגרום נודע בשם "יום פטליורה", על שמו של המנהיג הצבאי האוקראיני האנטישמי סמיון פטליורה. פטליורה נרצח בפריז בשנת 1926 בידי יהודי בשם שלום שוורצבארד כנקמה על רצח אלפי יהודים בשנת 1919. הגרמנים אישרו לאוקראינים לציין את יום השנה הזה בהשתלחות רצחנית ביהודים. במשך שלושה ימים ההמון האוקראיני המשיך במהומות במחוז של לבוב. האוקראינים לקחו קבוצות יהודים לבית הקברות היהודי ולכלא לונצ'קי (Lunecki) וטבחו בהם. ההמון החליט להתרכז בשמנה וסולתה של היהודים, כלומר בעשירים ובמכובדים. שמו של ברינר, אצלו התאכסן הרב, היה ברשימה בשל עושרו ומעמדו.

בערך בשעה שש אחרי הצהריים של אותו יום, בזמן שהרב הסיר את התפילין של רבנו תם, הדלת נפתחה בפתאומיות וצעיר אוקראיני נכנס יחד עם הממונה המקומי על הבניין. הצעיר האוקראיני הבין לאחר מבט מהיר ברב, שמדובר בדמות מכובדת, והורה לו להתלוות אליו. בנו הצעיר של הרב, משה אהרן הלברשטם, ראה את אביו נלקח מן הבית, והתחנן להצטרף כדי לעזור לאביו. תחילה הצעיר האוקראיני התנגד, אך במהרה נעתר לבקשתו ולקח עמו גם את משה אהרון.

הם קובצו בקרן רחוב יחד עם שבויים נוספים מאזורים שונים של העיר. שוטרים הועמדו על המשמר על מנת למנוע בריחות. כשמספר השבויים הגיע למאה, השוטרים העמידו אותם בטור של שְלָשות, והורו להם לצעוד. הרב היה חלש מכדי לעמוד בקצב הצעידה המהיר ועבר לסוף הטור, דבר שגרם לשוטרים להכותו באלותיהם ולהורות לו להזדרז. ברינר אחז בידו האחת, ובנו משה אהרן אחז בידו האחרת, עד שהגיעו למפקדת הגסטאפו ששכנה ב – Polczinski 4. עד ראייה סיפר ש"הוא ראה מחלונו איך הרב, שהיה לבוש בבגדי השבת שלו, הותקף על ידי החיילים. האוקראינים האכזריים הכו אותו בראשו עם קתות רוביהם, והכיפה שלו נפלה ארצה. מדי פעם הרב רכן ארצה כדי להרימה, והם הכו אותו ביתר עוז". [1]

בשבת הייתה אקציה נוספת. בין השבויים היו הפעם חסיד באבוב, איצ'ה לסר, ושלושה חתנים של רבי בן ציון שהסתתרו בביתו. היו אלה הרב יחזקאל הלברשטאם, רבי משה סטמפל, ורבי שלמה רובין. ארבעתם הובאו לבניין הגסטאפו.

כל בני המשפחה, בהנהגתו של בנו של הרב, הרב שלמה, הפכו עולמות בנסיונם להבטיח את שחרורם של השבויים, והציעו שוחד עצום, אך כל מאמציהם היו לריק.

לאחר שלושה ימים, ביום שני ד' באב (28 ביולי), הוצאו השבויים להורג ביער יאנובר (Yanover), בפאתי העיר. 20,000 יהודים נטבחו באותו יום, ביניהם הרב, בנו ושלושת חתניו.

(מתוך ויקיפדיה)