Reuven Rubin

Reuven Rubin ראובן רובין‎ (1893 - 1974) was a Romanian-born Israeli painter and Israel's first ambassador to Romania.

Biography

Rubin Zelicovici (later Reuven Rubin) was born in Galaţi to a poor Romanian Jewish Hasidic family. He was the eighth of 13 children. In 1912, he left for Ottoman-ruled Palestine to study art at Bezalel Academy of Art and Design in Jerusalem. Finding himself at odds with the artistic views of the Academy's teachers, he left for Paris, France, in 1913 to pursue his studies at the École Nationale Supérieure des Beaux-Arts. At the outbreak of World War I, he was returned to Romania, where he spent the war years.

In 1921, he traveled to the United States with his friend and fellow artist, Arthur Kolnik, with whom he had shared a studio in Cernăuţi. In New York City, the two met artist Alfred Stieglitz, who was instrumental in organizing their first American show at the Anderson Gallery. Following the exhibition, in 1922, they both returned to Europe. In 1923, Rubin emigrated to Mandate Palestine.

Rubin met his wife, Esther, in 1928, aboard a passenger ship to Palestine on his return from a show in New York. She was a Bronx girl who had won a trip to Palestine in a Young Judea competition. He died in 1974

Artistic career

The history of Israeli art began at a very specific moment in the history of international art, at a time of Cezannian rebellion against the conventions of the past, a time typified by rapid stylistic changes. Thus Jewish national art had no fixed history, no canon to obey. Rubin began his career at a fortunate time. The painters who depicted the country’s landscapes in the 1920s rebelled against Bezalel. They sought current styles in Europe that would help portray their own country’s landscape, in keeping with the spirit of the time. Rubin’s Cezannesque landscapes from the 1920s were defined by both a modern and a naive style, portraying the landscape and inhabitants of Israel in a sensitive fashion. His landscape paintings in particular paid special detail to a spiritual, translucent light.

In Palestine, he became one of the founders of the new Eretz-Yisrael style. Recurring themes in his work were the biblical landscape, folklore and people, including Yemenite, Hasidic Jews and Arabs. Many of his paintings are sun-bathed depictions of Jerusalem and the Galilee. Rubin might have been influenced by the work of Henri Rousseau whose style combined with Eastern nuances, as well as with the neo-Byzantine art to which Rubin had been exposed in his native Romania. In accordance with his integrative style, he signed his works with his first name in Hebrew and his surname in Roman letters.

In 1924, he was the first artist to hold a solo exhibition at the Tower of David, in Jerusalem (later exhibited in Tel Aviv at Gymnasia Herzliya). That year he was elected chairman of the Association of Painters and Sculptors of Palestine. From the 1930s onwards, Rubin designed backdrops for Habima Theater, the Ohel Theater and other theaters.

His biography, published in 1969, is titled My Life - My Art. He died in Tel Aviv in October 1974, after having bequeathed his home on 14 Bialik Street and a core collection of his paintings to the city of Tel Aviv. The Rubin Museum opened in 1983. The director and curator of the museum is his daughter-in-law, Carmela Rubin. Rubin's paintings are now increasingly sought after. At a Sotheby's auction in New York in 2007, his work accounted for six of the ten top lots.

Diplomatic career

In 1948, he became the first official Israeli diplomatic envoy (minister) to Romania. He served in this position until 1950.

ראובן רוּבִּין

''''''(13 בנובמבר 1893, גאלאץ – 13 באוקטובר 1974, תל אביב) היה מגדולי הציירים הישראליים; התפרסם בתקופת המנדט הבריטי ובראשית המדינה. הוא ביטא ביצירותיו את תחושת האור והרוחניות של ארץ ישראל. על מכלול יצירתו זכה בפרס ישראל לשנת 1973.

תוכן עניינים 1 קורות חיים 2 השכלה 3 פרסים 4 מיצירותיו הנודעות 4.1 ציורים 4.2 שירים 4.3 תערוכות 5 ראו גם 6 לקריאה נוספת 7 קישורים חיצוניים 8 הערות שוליים קורות חיים ראובן רובין נולד בגאלאץ שברומניה למשפחה חסידית ענייה, בשם ראובן זליקוביץ'. אביו היה חזן. בשנת 1912 עלה לארץ ישראל בפעם הראשונה, והחל ללמוד אמנות בבצלאל. הוא לא אהב את השיטה שהייתה נהוגה בבצלאל, וכעבור שנה, ב-1913, עזב לפריז, כדי ללמוד באקדמיה "אקול דה-בוזאר". עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה חזר לרומניה לעיירה פלטיצ'ן שבצפון מולדובה הרומנית, ובה נשאר עד תום המלחמה. ב-1915 ערך ביקור באיטליה.

ב-1919 הגיע לצ'רנוביץ (בירת בוקובינה) ושהה בה עד 1920, כשאז נסע לארצות הברית. בתקופת זו פרסם מספר יצירות שיריות ביידיש, בין היתר בכתב העת Libertatea (ברומנית: החירות). שיאו של המסע היה תערוכת יחיד בניו יורק ב-1922.

ב-1923 שב רובין לארץ ישראל חדור בתפיסה אמנותית ייחודית ובעל ידע בטכניקות ציור שהכיר באמריקה. הוא היה מהבולטים באמני אסכולת ארץ ישראל שמרדו באסכולה ה'גלותית', לשיטתם, שנלמדה לכאורה בבצלאל. ב-1924 היה רובין הצייר הארצישראלי הראשון, שהציג תערוכת יחיד של ציוריו במגדל דוד שבירושלים. שם התערוכה היה "הכל מזמר בקווים ובצבעים את יופי החיים".

בעקבות סירובו של הנציב העליון הרברט סמואל להשתתף בפתיחת התערוכה בשל הסתייגותו מסגנונו האמנותי של רובין, השתתף רובין בהקמת אגודת הציירים והפסלים בארץ ישראל, ונבחר לוועד הראשון שלה ביחד עם יוסף זריצקי ואברהם מלניקוב. במשך מספר שנים היה יושב ראש האגודה[1].

ראובן רובין נהג לחתום על ציוריו בשם "ראובן", צייר בסגנון גאה ואישי, וכמו ציירים אחרים בני דור החלוצים יצר בסגנון ארצישראלי נקי וישיר. עם השנים הלך ופחת המבע החומרי בציוריו, והנושאים נעשו יותר ויותר רוחניים, אפופים בכעין עשן קסום או ערפל מואר. הוא הרבה לצייר את נופי הארץ, עצי הזית, ואת נופי ירושלים והגליל.

כמו כן עבד ראובן בתכנון תפאורה לתיאטרון הבימה, ולעוד תיאטראות בתל אביב.

ב-1948 מונה לחבר בוועדה המקצועית של ועדת הסמל והדגל, שבחרה בסמל מדינת ישראל. בשנים 1948–1950 היה הציר הדיפלומטי הראשון של ישראל ברומניה.

ראובן זכה בפרס דיזנגוף ב-1964, ובפרס ישראל ב-1973.

רובין נפטר ב-1974, ונטמן בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב. קברו עוצב על ידי הפסל משה ציפר. את ביתו הוא הוריש לעיריית תל אביב. ב-1983 נפתח בו בית ראובן, המשמש כמוזיאון ליצירותיו. אלמנתו, אסתר (שהפרש הגילים ביניהם היה 18 שנים), נפטרה ביולי 2010, בגיל 99.

השכלה 1912 בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים 1914-1913 בית הספר לאמנויות בוזאר, פריז ואקדמיה קולרוסי, פריז פרסים 1926 פרס הלורד פלומר לציור 1945 קבלת תואר דוקטור לשם כבוד, המכון היהודי לדת, ניו יורק 1964 פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול, עיריית תל אביב יפו, תל אביב 1971 פרס אמן השנה, האוניברסיטה ליהדות, לוס אנג'לס 1973 פרס ישראל לציור מיצירותיו הנודעות ציורים שרה אברהם הרקדן אגדתי המאורסים חנה רובינא בתפקיד "לאה" בהצגה "הדיבוק" בדרך לגליל חורשת הזיתים רימונים על אדן חלוני קיבוץ הגלויות סדר ליל הפסח פירות ראשונים הרוקדים ממירון נערה עם רימונים מבקשי אלוהים ערב שבת שירים בלדה לעיר הלבנה[%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%A9 מקור] השיר שלי

חדר העבודה של ראובן רובין תערוכות בשנת תשס"ז 2007 נערכו שתי תערוכות תערוכה רבות היקף של עבודתו, אליהן הובאו יצירות ממוזיאונים, מוסדות ציבור ואספנים פרטיים ברחבי תבל. היצירות הוצגו במוזיאון ישראל בתערוכת "נביא בעיר",[2] ובמוזיאון תל אביב לאמנות, בתערוכת "מקום חלום".[3]

ראו גם אמנות ישראלית לקריאה נוספת כרמלה רובין, בד בבד - בין ציורים לאנשים, עם עובד, 2016. דליה חיטובסקי, ‏ארץ-ישראל של ראשית המאה העשרים בעיניו של צייר הונגרי , קתדרה 51, אפריל 1989, עמ' 121-117 (השוואה בין רובין לטיבדר צ'ונטברי) יעל ויילר ישראל, 'ראובן רובין, האמנות והאומה', קתדרה, 129, יד יצחק בן-צבי, תשרי תשס"ט (2008), עמ' 165 -170 עמוס אריכא, "ראובן - צייר נשמת הארץ" באתר אימגו נח בי (בירזובסקי), פני תל אביב בקריקטורות, עורך ומוציא לאור: משה שיינבוים, 1939. קישורים חיצוניים ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ראובן רובין בוויקישיתוף ראובן רובין

באוספי מוזיאון ישראל ראובן רובין , באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל יצירות של ראובן רובין

באתר אירופיאנה. ראובן רובין

באתר הכנסת מוזיאון בית ראובן פרויקט תיעוד יצירות ראובן באוספים - קטלוג רזונה דוד תדהר (עורך), "ראובן רובין (זליקוביץ) ", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1662 חיים נחמן ביאליק, הציר ראובן (לתערוכתו) , הארץ, 18 בפברואר 1927 ד. דיוקנאי, ראשים בישראל: ראובן רובין, או: עם המטאטא – במגדל דוד , מעריב, 2 ביולי 1954 דנה גילרמן, מחפשים את רובין , כלכליסט, 20 בספטמבר 2011 מיכאל יעקובסון: בחתימת האמן: בית הצייר ראובן רובין בקיסריה, שנבנה כיצירה זוגית גדולה , 6 במאי 2019, xnet הערות שוליים

דוד תדהר (עורך), "ראובן רובין (זליקוביץ) ", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1662

ראו: אמיתי מנדלסון, נביא בעירו: יצירתו המוקדמת של ראובן רובין, 1923-1914, ירושלים מוזיאון ישראל, 2007.

ראו: כרמלה רובין (עורכת), מקום חלום: ראובן רובין והמפגש עם ארץ ישראל בציוריו משנות ה-20 וה-30, תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות, 2007. https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%90%D7%95%D7%91%D7%9F_%D7%A8...