Niels Bohr, Nobel Prize in Physics 1922

Niels Bohr - Biographical Nobel Prize Organisation

Niels Henrik David Bohr - in wikipedia

Niels Bohr has been described as one of the most influential scientists of the 20th century.

In 1922, Bohr was awarded the Nobel Prize in physics "for his services in the investigation of the structure of atoms and of the radiation emanating from them." Bohr's institute served as a focal point for theoretical physicists in the 1920s and '30s, and most of the world's best known theoretical physicists of that period spent some time there.

1909 Magister, 1911 Dr. phil., Studienreise nach Cambridge und Manchester in England, 1913 Abhandlung über die Struktur der Atome in "Philosophical Magazine", 1914 Dozent an der Universit√§t Kopenhagen, 1914-16 Lektor an der Universität Manchester, 1916 Professor f√ºr theoretische Physik an der Universität Kopenhagen, 1922 Nobelpreis, 1950 "Offener Brief" an die UNO mit der Warnung vor denFolgen der Kernwaffen, bis 1956 Professor in Kopenhagen, mu√üte 1943 vor den Nazionalsozialisten in die USA emigrieren.

Storkorsridder, Storkorsridder med Bryststjerne i Diamanter, Dr.phil., Professor i Fysik og siden i Teoretisk Fysik ved Det matematisk-naturvidenskabelige Fakultet hos Københavns Universitet (E23-1 og E25-1)

Student (Gammelholms skole) 1903; mag. scient. (fysik) 1909; tilkendt Det Kgl. Danske Videnskabernes Selskabs guldmedalje for en prisopgave om vædskestrålers svingninger 1907; dr. phil. (Studier over Metallernes Elektronteori) 1911; Docent ved Kbhvns universitet 1913; lektor ved universitetet i Manchester 1914; professor i fysik ved Kbhvns universitet 1916-56; bestyrer af universitetets institut for teoretisk fysik fra dets oprettelse 1920.

Medl. af Det Kgl. Danske Videnskabernes Selskab 1917 og af Akademiet for de tekniske Videnskaber 1937; udenl. medl. af Kgl. Fysiografiska Sallskapet i Lund og Bataafsch Genootschap, Rotterdam 1919; Gesellschaft der Wissenschaften, Gottingen 1920; Société Hollandaise des Sciences, Haarlem 1922; Academia Regia scientiarum Neerlandica, Amsterdam, Academia scientiarum Borussia, Berlin, Det norske Videnskapsakademi, Oslo, Finska Vetenskaps Societeten, Helsingfors, Kgl. Vetenskapsakademien, Up-sala 1923; Accademia Nazionale dei Lin-cei, Roma 1924; National Academy of Science of USA, Washington, Academie des Sciences de l'U.R.S.S., Moscou, Aka-demie der Wissenschaften, Wien og Royal Society, London 1925; Bayerische Aka-demie der Wissenschaften, Miinchen og Franklin Institute, Baltimore 1926; Royal Society, Edinburgh og Det Kgl. Norske Videnskabers Selskab, Trond-hjem 1927; Accademia delle Scienze, Bologna og Istituto Lombardo, Milano 1928; Vetenskapsakademien i Stockholm og Societå Italiana delle Scienze, Roma 1929; Deutsche Akademie, Halle 1932; Royal Irish Academy, Dublin, Institut de France, Paris og Pontificia Academia Scientiarum, Roma 1936; Société Royale des Siences, Liége og La Société Philo-matique, Paris 1939; American Philo-sophical Society, Philadelphia 1940; Fi-losofiska Foreningen, Helsingfors 1943; Academie Polonaise, Krakow 1948.

Æresmedlem af Royal Institution, London, Physical Society, London og Litterary and Philosophical Society, Manchester 1922; Philosophical Society, Cambridge, American Physical Society New York, Deutsche Chemische Gesellschaft, Berlin 1924; Royal Society, Edinburgh 1927; Chemical Society, London 1929; Nordisk Forening for medicinsk Radiologi, Stockholm, Société Francaise des Electriciens, Paris 1933; National Institute of Sciences, Calcutta 1935; Finska Vetenskapssocieteten, Helsingfors 1937; Academie Hongroise des Sciences, Budapest 1938; American Academy of Arts and Sciences, Boston og Akademiet for de tekniske Videnskaber 1945; Société Francaise de Physique, Paris, Society for Visiting Scientists, London og Royal Society, Wellington 1946; Société Beige des Electriciens, Bruxelles og Academie Internationale de Philosophie des Sciences, Bruxelles 1949; Japan Academy, Tokyo 1950; Studenterforeningen i Kbhvn., Dansk Radiologisk Selskab, Kbhvn., The Weizmann Institute of Science, Israel 1953, American Society of Danish Engi-neers, New York 1954.

Dr. techn. h. c. ved Danmarks tekniske højskole 1929; æresdoktor ved universiteterne i Cambridge og Liverpool 1923,

Manchester 1925, Oxford 1926, Edinburgh og Kiel 1929, Providence 1933, Berkeley 1937, Oslo 1938, Birmingham og London 1939, Paris 1945, Princeton og Montreal 1946, Glasgow 1951, Aberdeen 1952, Athen 1953, Lund og New York 1954, Basel og Århus 1955.

Tilkendt Nobelprisen i fysik 1922 for arbejder over atomernes struktur og de fra dem udgående stråler, H C Ørsted medaljen fra Selskabet for Naturlærens Udbredelse 1924, Guldbergmedaljen fra universitetet i Oslo 1918, Hugh-medaljen fra Royal Society, London 1921, Barnard medaljen fra Columbia University og Ma-teucci medaljen fra Societå Italiana delle Scienze, Roma 1925, Franklin medaljen fra Franklin Institute, Baltimore 1926, Faraday medaljen fra Chemical Society, London, og Planck medaljen fra Deutsche Physikalische Gesellschaft 1930, Copley medaljen fra Royal Society, London 1938, Holger Petersens Belønningslegat 1941, Dansk Ingeniørforenings Niels Bohr-medalje 1955, The Ford Foundation's hæderspris, Atoms for peace award, 1957.

Præsident for Det Kgl. Danske Videnskabernes Selskab og for Den danske Kræftkomité; formand i direktionen for Selskabet for Naturlærens Udbredelse; formand for atomenergikommissionen, for bestyrelsen for A/S F L Smidth & Co.'s Jubilæumsfond og for den danske komité for tidsskriftet Ord och Bild; medl. af bestyrelsen for Dansk-Engelsk Selskab.

Udenl. ordener: F.Æ.L.4.; I.F.I.; J.H. S.2; N.St.O.31.; Ty.F.R.p.le mér.

נילס הנריק דויד בוהר (7 באוקטובר 1885 - 18 בנובמבר 1962) היה פיזיקאי דני, ממוצא יהודי. חתן פרס נובל לפיזיקה (1922), ואחד הפיזיקאים המשפיעים ביותר במאה ה-20. תרם רבות להבנת מבנה האטום והיה מאבות מכניקת הקוונטים. בוהר היה גם כדורגלן מצטיין.

קורות חיים

בוהר נולד בקופנהגן שבדנמרק, השני משלושת ילדיהם של כריסטיאן בוהר (1858—1911), פיזיולוג בעל שם עולמי, והלן אדלר (1860—1930), בתם של דוד ברוך אדלר (1826—1878), בנקאי יהודי דני אמיד ובעל השפעה וחבר פרלמנט ליברלי, וג'ני רפאל (1830—1902), בת למשפחת בנקאים יהודית-בריטית ממוצא ספרדי. בוהר הוטבל וגדל כנוצרי לותרני, כאביו.

בוהר הצעיר עסק לא רק בפיזיקה אלא גם בכדורגל, והוא ואחיו הארלד, שלקה בעיוורון צבעים, הצעיר ממנו בשנה וחצי, היו כדורגלנים מצטיינים, ושיחקו בקבוצת אקדמיסק בולדקלוב, אחת הקבוצות הטובות בדנמרק של תחילת המאה ה-20, נילס בתפקיד השוער (הארלד אף שיחק בנבחרת דנמרק וזכה במסגרתה במדליה באולימפיאדת לונדון ב-1908).

בוהר למד פיזיקה באוניברסיטת קופנהגן, וב־1911 קיבל את הדוקטורט. באותה שנה עבר לאוניברסיטת קיימברידג' לעבוד עם ג'יי ג'יי תומסון, אבל לא הסתדר עמו ועבר תוך זמן קצר לאוניברסיטת מנצ'סטר לעבוד עם ארנסט רתרפורד, שחקר את מבנה האטום.

ב-1916 חזר בוהר לקופנהגן והתמנה לפרופסור לפיזיקה באוניברסיטה שם. הוא המשיך בפיתוח מכניקת הקוונטים, ועמד בראש אסכולת קופנהגן שדגלה בפירוש הסתברותי למכניקת הקוונטים.

בראשית שנות ה-40 ניסה בוהר להמשיך בעבודתו חרף הכיבוש הנאצי, אך משום שאמו הייתה יהודיה נאלצה המשפחה לברוח בספינת דיג לשוודיה ב-29 בספטמבר 1943 (ערב ראש השנה). פרדריק לינדמן הזמין את בוהר לבריטניה, וב-6 באוקטובר נחת בוהר בסקוטלנד, והצטרף למאמץ הבריטי לפיתוח נשק גרעיני. ב-9 בדצמבר הגיע לארצות הברית, והצטרף לצוות במעבדות לוס-אלאמוס שעבד על פיתוח פצצת אטום במסגרת פרויקט מנהטן. ב-26 באוגוסט 1944 נפגש בוהר עם נשיא ארצות הברית, פרנקלין דלאנו רוזוולט, והציע לו לחלוק את סודות הנשק הגרעיני עם ברית המועצות, שלחמה אף היא נגד גרמניה הנאצית, אך עמדתו לא התקבלה.

ב-25 באוגוסט 1945, עם תום מלחמת העולם השנייה, חזר בוהר לקופנהגן, ונבחר מחדש לנשיא האקדמיה הדנית לאמנויות ולמדעים. באוקטובר 1947 העניק לו פרדריק התשיעי, מלך דנמרק, את אות מסדר הפיל. בשנת 1952, עם ההחלטה על הקמת CERN, הציע בוהר שמכון המחקר החדש יוקם בקופנהגן, אך לבסוף השתכנע לתמוך במיקום שנבחר בסופו של דבר, ז'נבה. קבוצת התאוריה של CERN שכנה בקופנהגן עד הקמת מתקני הקבע שלה בז'נבה בשנת 1957.

בוהר מת ב-18 בנובמבר 1962 בקופנהגן. בנו של בוהר, אגה בוהר, הלך בדרכי אביו והיה גם הוא פיזיקאי נודע. גם הוא התמנה למנהל המכון לפיזיקה עיונית, וגם הוא זכה בפרס נובל לפיזיקה ב-1975. בכך הפכה משפחת בוהר לאחת המעטות שבהן הורה ובנו או בתו זכו בפרס נובל (כמו למשל מארי קירי ובתה אירן ז'וליו-קירי שזכו בפרסי נובל לכימיה, וכן ג'יי ג'יי תומסון ובנו ג'ורג' פג'ט תומסון שזכו בפרסי נובל לפיזיקה וויליאם הנרי בראג ובנו ויליאם לורנס בראג שזכו בפרסי נובל לפיזיקה באותה שנה 1915, בהיות הבן בן 25 בלבד).

נילס בוהר היה ידיד למדינת ישראל, ביקר בה פעמים אחדות והיה בקשר עם מדעני הטכניון ומכון ויצמן למדע, שהעניקו לו תואר כבוד.

עבודתו המדעית

עבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטת קופנהגן ב־1911 עסקה באלקטרונים שבמתכות.

בהיותו באוניברסיטת מנצ'סטר, המשיך בוהר לפתח את התאוריה של רתרפורד על האטום הגרעיני, לפיה האטום בנוי מגרעין חיובי אשר מוקף באלקטרונים הנעים סביבו. בעיה חמורה במודל זה הייתה שכמו כל גוף טעון מואץ, האלקטרונים המסתובבים היו אמורים לפלוט אנרגיה, ומסלוליהם היו אמורים להיות ספירלות המתכנסות פנימה, אל תוך הגרעין. המודל גם לא נתן הסבר לספקטרום האנרגיה של אטום המימן. על מנת לפתור בעיות אלה, הציע בוהר ב-1913 תאוריה קוונטית, בדומה לפלאנק ולאיינשטיין לפניו. הוא הניח שהאלקטרונים יכולים לנוע רק במסלולים שבהם התנע הזוויתי שלהם יהיה כפולה שלמה של יחידה יסודית - קבוע פלאנק מחולק ב-2π. הנחה זו הספיקה כדי שהמודל ייתן את ספקטרום האנרגיה המצופה. לפי המודל, הדרך היחידה של אלקטרון לאבד או לקבל אנרגיה היא לעבור ממסלול למסלול. ב־1922 הוענק לו פרס נובל לפיזיקה על עבודתו זו (בשנת 1975 זכה גם בנו, אגה בוהר, בפרס נובל בפיזיקה).

כמי שעמד בראש אסכולת קופנהגן שדגלה בפירוש הסתברותי למכניקת הקוונטים, היה בוהר בר פלוגתא חריף של ידידו הקרוב אלברט איינשטיין, שטען באופן ציורי ש"אלוהים אינו משחק בקוביה". בוהר השיב לו: "תפסיק לומר לאלוהים מה לעשות עם הקוביות שלו". הפרשנות של אסכולת קופנהגן תרמה לתורת הקוונטים את מושג הקומפלמנטריות שטבע בוהר, ועל פיו תכונות של עצם קוונטי שאיננו יכולים לקבוע במדויק בו-זמנית (כמו מהירות ומיקום של אלקטרון, או האם פוטון הוא גל או חלקיק), מתקיימות בו בעצם בו-זמנית כתכונות משלימות. כאשר נשאל בוהר האם אין בהגדרה זו כדי לערער על מהותו של המדע כחתירה לידיעה ודאית, הוא ענה (באופן שאולי היה מבודח מעט אך ייצג את דעתו של בוהר על מהות החקירה המדעית), "אמת וודאות גם הם מושגים משלימים".

יחסו לפרויקט הגרעין

בשנת 1941, בעת הכיבוש הנאצי של דנמרק, ביקר אצל בוהר תלמידו לשעבר, ורנר הייזנברג, שעמד באותה עת בראש התוכנית הגרמנית לפיתוח נשק גרעיני, ובוהר שמע ממנו על התוכניות הגרמניות בתחום זה (המחזה "קופנהגן", שהוצג גם בישראל, עוסק בשאלה מה היה יכול לקרות במפגש דרמטי זה). לאחר שהסתיימה המלחמה נפוצה הטענה שהייזנברג חיבל במכוון בתוכנית האטום של גרמניה. במכתב לרוברט יונק, מחבר הספר על הפצצה האטומית "שבעתיים כאור החמה", טען הייזנברג כי ניסה לסכם עם בוהר שהמדענים משני הצדדים יפעלו יחדיו על מנת לסכל פיתוח פצצה. בוהר, שזכר היטב כמה נלהב היה הייזנברג מהאפשרות שארצו תפתח פצצה אטומית, כתב לו מכתבים שבהם תהה על טענות אלו, אך מעולם לא שלח אותם. בעקבות המחזה "קופנהגן" החליטה משפחת בוהר להקדים את פרסום המכתבים מעזבונו של בוהר, והם פורסמו ברשת לפני מספר שנים. בדומה לאיינשטיין ראה גם בוהר סכנה בפצצת האטום, וגם הוא כתב לנשיא רוזוולט ולראש ממשלת בריטניה, וינסטון צ'רצ'יל, והביע את דאגתו בעניין זה.

לאחר המלחמה חזר לקופנהגן ונאבק כדי להביא לפיקוח ולפירוק הנשק הגרעיני בעולם ולרתימתו למטרות שלום. הוא לא נטש מאבק זה עד יומו האחרון. זכה בפרס מטעם קרן פורד עבור "הכוח הגרעיני למטרות שלום", וכן נבחר לנשיאות הוועדה המלכותית הדנית לכוח גרעיני.

מדליות הנצחה והוקרה

בוהר זכה לאותות הוקרה רבים. על שמו קרויים מכון נילס בוהר בקופנהגן וב-1997 נקרא על שמו היסוד טרנס-אורני מס' 107 - בוהריום. כמו כן, קרויים שניים מקבועי היסוד של הטבע על שמו: המגנטון של בוהר, שהוא היחס בין מטען האלקטרון והמסה שלו, ורדיוס בוהר, שהוא הרדיוס של מסלול האלקטרון באטום מימן כשהוא שרוי במצב האנרגיה הנמוך ביותר שלו. בנוסף, על שמו קרויים מגוון תהליכים בפיזיקה וכימיה, אובייקטים ונושאים אחרים. כמחווה להנצחת הישגיו המדעיים, מוענקים על ידי ארגונים ומוסדות שונים בעולם מדליות הנושאות את שמו:

מדליית הזהב הבינלאומית ע"ש נילס בוהר (1955)

מדליית הזהב הבינלאומית של נילס בוהר היא פרס הנדסה בינלאומי, שמוענק החל משנת 1955 על "עבודה מצטיינת של מהנדס או פיזיקאי לצורך הפקת תועלת מאנרגיה אטומית". המדליה נוסדה, מנוהלת ומוענקת על ידי איגוד המהנדסים הדני בשיתוף מכון נילס בוהר והאקדמיה המלכותית הדנית למדעים ומכתבים וקרן קרלסברג שתרמה 100,000 יורו שמגיעים עם מדליית זהב. עיצוב המדליה, מלפנים - דימוי פרופיל נילס בוהר וסביבו הכיתוב נילס בוהר 1885 – 1985, מאחור - דימוי האטום עם כיתוב לטיני סביבו שפרושו "ניגודים משלימים". המדליה מוענקת על ידי מרגרטה השנייה, מלכת דנמרק והנריק, נסיך דנמרק באירוע מיוחד באקדמיה לקרלסברג בקופנהגן. המדליה הוענקה 10 פעמים בין 1955 ל־1982 ושוב בשנת 2013. המקבל הראשון היה נילס בוהר עצמו שקיבל את המדליה בקשר ליום הולדתו ה -70. נכון לשנת 2019, זוכי המדליה הם :

• נילס בוהר 1955
• ג'ון קוקרופט 1958
• ג'ורג' דה הוושי 1961
• פיוטר קפיצה 1965
• איזידור אייזק רבי 1967
• ורנר הייזנברג 1970
• ריצ'רד פיינמן 1973
• הנס בתה 1976
• צ'ארלס טאונס 1979
• ג'ון וילר 1982
• אלן אספה 2013
• ג'נס קהלט נורסקוב 2018

מדליית אונסק"ו ע"ש נילס בוהר

המדליה הוטבעה לראשונה בשנת 1985 לציון 100 שנה להולדתו של הפיזיקאי הגרעיני הדני נילס בוהר. מדליית אונסק"ו מוענקת ליחידים או ארגונים כאות הכרה באלה שתרמו תרומה יוצאת מן הכלל לפיזיקה באמצעות מחקר שיש לו או יכול להשפיע באופן משמעותי על העולם. המדליה מזהב ועיצוב המדליה; מלפנים – דימוי נילס בוהר מופיע בפרופיל 6 פעמים וכיתוב ומאחור - דימוי האטום שצויר על ידי נילס בוהר בעצמו עם חתימתו, הנוסחה

E2-E1=hy2

המייצגת אלקטרונים ביחס למימן וכיתוב לטיני

“contraire sunt complementa”.

נכון לשנת 2019, מקבלי המדליה הם :

• 1998: ויטאלי גינזבורג, וולטר קוהן
• 2005: מרטין ריס, הרוויג שופר, פיטר צולר
• 2010: ג'ון פנדרי, טים ברנרס-לי, קיפ תורן
• 2013: אלן אספה, ג'ימי ויילס, CERN

מדליית הכבוד של מכון נילס בוהר

מדליית הכבוד של מכון נילס בוהר הוקמה בשנת 2010 לציון 125 שנה להולדתו של נילס בוהר. המדליה מוענקת מדי שנה לחוקר מצטיין במיוחד הפועל ברוחו של נילס בוהר.