Peter Altenberg

http://en.wikipedia.org/wiki/Peter_Altenberg

Peter Altenberg (March 9, 1859 - January 8, 1919) was a writer and poet from Vienna, Austria. He was key to the genesis of early modernism in the city.

He was born Richard Engländer on March 9, 1859. The nom de plume, "Altenberg", came from a small town on the Danube River. Allegedly, he chose the "Peter" to honor a young girl whom he remembered as an unrequited love (it had been her nickname). Although he grew up in a middle class Jewish family, Altenberg eventually separated himself from his family of origin by dropping out of both law and medical school, and embracing Bohemianism as a permanent lifestyle choice. He cultivated a feminine appearance and feminine handwriting, wore a cape, sandals and a broad-brimmed hat, and despised 'macho' masculinity.

At the fin de siècle, when Vienna was a major crucible and center for modern arts and culture, Altenberg was a very influential part of a literary and artistic movement known as Jung Wien or "Young Vienna." Altenberg was a contemporary of Karl Kraus, Gustav Mahler, Arthur Schnitzler, Gustav Klimt, and Adolf Loos, with whom he had a very close relationship. He was somewhat older, in his early 30s, than the others. In addition to being a poet and prolific letter writer, he was an accomplished short story writer, prose writer, and essayist.

He became well known throughout Vienna after the publication of a book of his fragmentary observations of women and children in everyday street activities. Because most of his literary work was written while he frequented various Viennese bars and coffeehouses, Altenberg is sometimes referred to as a cabaret or coffee house poet. His favorite coffeehouse was the Cafe Central, to which he even had his mail delivered.

Altenberg's detractors (many of whom were anti-Semitic) said he was a drug addict and a womanizer. Altenberg was also rumored to have problems with alcoholism and mental illness. Yet his admirers considered him to be a highly creative individual with a great love for the aesthetic, for nature, and for young girls. He is certainly known to have made had a large collection of photographs and drawings of young girls, and those who knew him well (such as the daughter of his publisher) wrote of his adoration of young girls.

Altenburg was never a commercially successful writer, but he did enjoy most if not all of the benefits of fame in his lifetime. Some of the aphoristic poetry he wrote on the backs of postcards and scraps of paper were set to music by composer Alban Berg. In 1913, Berg's Five songs on picture postcard texts by Peter Altenberg were premiered in Vienna. The piece caused an uproar, and the performance had to be halted: a complete performance of the work was not given until 1952.

Altenberg, like many writers and artists, was constantly short of money, but he was adept at making friends, cultivating patrons, and convincing others to pay for his meals, his champagne, even his rent, with which he was frequently late. He repaid his debts with his talent, his wit, and his charm. Many academics consider him to have been a "bohemian's Bohemian."

Most of Altenberg's work is published in the German language and, outside of anthology pieces, is difficult to find. Much of it remains in university libraries or private collections. Two selections have been translated, Evocations of Love (1960) and Telegrams of the Soul: Selected Prose of Peter Altenberg (2005).

Altenberg, who never married, died January 8, 1919. He was 59 years old. He is buried at Central Cemetery in Vienna, Austria.

Famous Quotes

Art is life, life is life, but to lead life artistically is the art of life.

Spectators: people who are interested in something they are not interested in at all

A happy couple: he does what she wants and she does what she wants

Religion is a kind of ideal application of persecution complex on human nerves

There is only one thing indecent with nakedness, and that is to find nakedness indecent.

Further reading

Simpson, Josephine Mary Nelmes (1987). Peter Altenberg: A Neglected Writer of the Viennese Jahrhundertwende. Peter Lang GmbH.

Wittels, Fritz (1995). Freud and the Child Woman: The Memoirs of Fritz Wittels. Yale University Press. (Has the best account of the erotic subculture of Vienna at the time).

http://www.findagrave.com/cgi-bin/fg.cgi?page=gr&GRid=6378169&ref=wvr

פטר אלטנברג

' (בגרמנית: Peter Altenberg; ‏9 במרץ 1859 - 8 בינואר 1919) היה סופר ומשורר יהודי וינאי, שהתפרסם ב"סקיצות בפרוזה", קטעים קצרצרים שפרסם. הוא נולד בשם ריכרד אנגלנדר, ואימץ לעצמו את הפסבדונים "אלטנברג" על שם עיר קטנה על נהר הדנובה - על פי השמועה, בעקבות רומן שהיה לו עם אישה מאותה עיר.

תוכן עניינים 1 חייו 2 ספרו בעברית 3 קישורים חיצוניים 4 הערות שוליים חייו אלטנברג נולד למשפחה יהודית בורגנית (אביו היה סוחר) אך הלך והתרחק ממשפחתו ואימץ לעצמו אורח חיים בוהמי; עד מהרה יצאו לו מוניטין בווינה כרודף שמלות ובטלן. אחרי כמה ניסיונות נפל למצוא לעצמו עבודה נורמלית, ולאחר שנשר מלימודי משפטים ורפואה, השיג לעצמו אישור בכתב מרופא כי אינו יכול לעבוד במשרה קבועה בשל "רגישות-יתר של מערכת העצבים". מאז לא עבד עוד, והיה מעביר את רוב זמנו בבית הקפה הווינאי, "קפה צנטרל", לשם אף נשלחו דברי הדואר שלו. פסל דמותו של אלטנברג אף מוצב כיום בכניסה לקפה זה, כסמל ל"אורח הקבוע".

באותן שנים, שנות מפנה המאה העשרים, הייתה וינה מרכז תרבותי חשוב, ואלטנברג מצא עצמו במרכזו של חוג אמנים מפורסמים (הידוע בכינוי וינה הצעירה), שעימם הוא עמד ביחסי ידידות קרובים - ביניהם היו קרל קראוס, גוסטב מאהלר, ארתור שניצלר, גוסטב קלימט, אלבן ברג ואדולף לוס, שהיה חברו הקרוב.

באותם ימים החל לכתוב את ה"סקיצות בפרוזה" (Prosaskizzen) שלו, מכתמים, קטעים וסיפורונים קצרים המציגים תמונה אימפרסיוניסטית של חיי התרבות בווינה. כמה מכתמים פואטיים שכתב על גב גלויות דואר הולחנו על ידי אלבן ברג בשם חמישה שירים על טקסטים של גלויות דואר מאת פטר אלטנברג.

את תהליך החיבור הוא תיאר במכתב לידידו ארתור שניצלר:

ובכן, כיצד אני כותב?! בחירות מוחלטת, ללא מחשבה כלל. לעולם לא ידוע לי מראש הנושא שעליו אכתוב, ולעולם איני מהרהר בכך. אני נוטל לי נייר וכותב. אפילו את הכותרת אני כותב מיד ומקווה שייצא משהו שיש לו קשר כלשהו עם הכותרת. אדם חייב לתת בעצמו אמון מלא, לא לפגוע בעצמו, להניח לעצמו ליהנות נורא מהחיים, להימלט... מה שיוצא מכל זאת ללא ספק הוא הדבר שאצלי הוא אמיתי ועמוק. אם לא יוצא כלום, הרי שמלכתחילה לא היה שם שום דבר עמוק ואמיתי, ואם כך אין הדבר נורא.

הטקסטים של אלטנברג לעיתים קרובות נראים שטחיים ומנותקים רגשית, והמספר מצטייר כצופה מן הצד שאינו מעורב בנעשה. כמעט ואין ביצירותיו עלילה, כיוון שאין בהן דמויות ראשיות; נוסף לכך אין ביצירותיו כל "מסר", או הקשר חיצוני רחב.

רוב יצירתו של אלטנברג מורכבת מטקסטים קצרים אלה, שאינם בנויים במתכונת של שום ז'אנר ספרותי מוכר, ולעיתים קרובות מכונים "שירה בפרוזה". הם מזכירים תמונות רגעיות המציגות באופן תמציתי ודחוס פיסות מחיי החברה הווינאיים במפנה המאה. גאונותו הגדולה של אלטנברג מתבטאת בכך שהוא הצליח ב"משיחות מכחול" מעטות בלבד ליצור תמונה מדויקת ועשירה; באמצעות רמזים קצרים שהוא מפזר לקורא המוכן לקרוא גם בין השורות, הוא יוצר פנורמה של החברה ורשת שלמה של קשרים בין דברים מנותקים זה מזה לכאורה.

חתימתו של אלטנברג אלטנברג אינו מנסה להתאים את החיים לאידאולוגיה כלשהי, אלא מראה אותם בכל צבעוניותם ומורכבותם רבת-הסתירות. בסקיצות שלו יש תפקיד נרחב לביטויים חושיים - צבעים, ריחות, קולות. בכך הוא מתגלה כאחד ממייצגי האימפרסיוניזם החשובים ביותר בספרות.

למרות הצלחתו הרבה נשאר מצבו הכלכלי של אלטנברג תמיד רעוע, וחבריו נדרשו לבוא לעזרתו - בין השאר גם לוס וקראוס. בעשר שנותיו האחרונות הוא בילה את רוב זמנו במוסדות לגמילה מאלכוהוליזם ובבתי-מרפא למחלות נפש. הוא נפטר ב-1919. מבחר מיצירותיו תורגם לעברית בידי גרשון שופמן, שהושפע ממנו עמוקות.

אוסף על שמו שמור בספרייה הלאומית[1].

ספרו בעברית "כתבים נבחרים", תרגם גרשון שופמן, הוצאת שטיבל, ניו יורק, תרפ'א 1921. https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%98%D7%A8_%D7%90%D7%9C%D7%98...