Roman Gary

https://en.wikipedia.org/wiki/Romain_Gary

Romain Gary (French: [ga%CA%81i]; 21 May [O.S. 8 May] 1914 – 2 December 1980), born Roman Kacew, and also known by other pen names, like Émile Ajar, was a French diplomat, novelist, film director and World War II aviator of Litvak origin. He is the only author to have won the Prix Goncourt twice (under his current name and under another pseudonym).

Contents [show] Early life[edit] Gary was born in Vilna, Russian Empire (now Vilnius, Lithuania) under the name Roman Kacew (Yiddish: קצב, Russian: Рома́н Ка́цев).[1][2] In his books and interviews, he presented many different versions of his parents' origins, ancestry, occupation and his own childhood. His mother, Mina Owczyńska (1879—?),[3][4] was a Litvak actress from Švenčionys and his father was a businessman Arieh-Leib Kacew (1883—1942) from Trakai, also a Lithuanian Jew.[5][6] Arieh Leib abandoned the family in 1925 and remarried. Gary would later claim that his actual father was the celebrated actor and film star Ivan Mozzhukhin, with whom his actress mother had worked and to whom he bore a striking resemblance. Mozzhukhin appears in his memoir Promise at Dawn).[7] When Gary was fourteen, he and his mother moved to Nice, France. Converted to Catholicism by his mother, Gary studied law, first in Aix-en-Provence and then in Paris. He learned to pilot an aircraft in the French Air Force in Salon-de-Provence and in Avord Air Base, near Bourges.

Career[edit] Following the Nazi occupation of France in World War II, he fled to England and under Charles de Gaulle served with the Free French Forces in Europe and North Africa. As a bombardier-observer, he took part in over 25 successful sorties, logging over 65 hours of air time.[8] During this time, he changed his name to Romain Gary. He was greatly decorated for his bravery in the war, receiving many medals and honours, including Compagnon de la Libération and commander of the Légion d'honneur. In 1945 he published his first novel, Education européenne. Immediately following his service in the war, he worked in the French diplomatic service in Bulgaria and Switzerland.[9] In 1952 he became the secretary of the French Delegation to the United Nations.[9] In 1956, he became Consul General in Los Angeles. It was in this post he became acquainted with Hollywood.[9]

Literary work[edit] Gary would become one of France's most popular and prolific writers, authoring more than thirty novels, essays and memoirs, some of which he wrote under a pseudonym.

He is the only person to win the Prix Goncourt twice. This prize for French language literature is awarded only once to an author. Gary, who had already received the prize in 1956 for Les racines du ciel, published La vie devant soi under the pseudonym of Émile Ajar in 1975. The Académie Goncourt awarded the prize to the author of this book without knowing his real identity. A period of literary intrigue followed. Gary's cousin's son Paul Pavlowitch posed as the author for a time. Gary later revealed the truth in his posthumous book Vie et mort d'Émile Ajar.[10] It was not unusual for Gary to write under an assumed name. He also published as Shatan Bogat, Rene Deville and Fosco Sinibaldi, as well as his own name Roman Kacew.[11][12]

In addition to his success as a novelist, he was involved in movies. He wrote the screenplay for the motion picture, The Longest Day and co-wrote and directed the film Kill! (1971),[13] starring his now ex-wife Jean Seberg. In 1979, he was a member of the jury at the 29th Berlin International Film Festival.[14]

Personal life and final years[edit] Gary's first wife was the British writer, journalist, and Vogue editor Lesley Blanch (author of The Wilder Shores of Love). They married in 1944 and divorced in 1961. From 1962 to 1970, Gary was married to American actress Jean Seberg, with whom he had a son, Alexandre Diego Gary. According to Diego Gary, he was a distant presence as a father; "Even when he was around, my father wasn't there. Obsessed with his work, he used to greet me, but he was elsewhere."[15]

Being informed that Jean Seberg had an affair with Clint Eastwood, he challenged him to a duel, but Eastwood declined.[16]

Gary died of a self-inflicted gunshot wound on 2 December 1980 in Paris, France. He left a note which said specifically that his death had no relation to Seberg's suicide the previous year. He also stated in his note that Émile Ajar was himself.[17]

Gary was cremated in Père Lachaise Cemetery and his ashes were scattered in the Mediterranean Sea near Roquebrune-Cap-Martin.[18]

Bibliography[edit] As Romain Gary[edit] Éducation européenne (1945); translated as A European Education Tulipe (1946); republished and modified in 1970. Le Grand Vestiaire (1949); translated as The Company of Men (1950) Les Couleurs du jour (1952); translated as The Colors of the Day (1953) Les Racines du ciel — 1956 Prix Goncourt; translated as The Roots of Heaven (1957); filmed as The Roots of Heaven (1958) Lady L (1958); self-translated and published in French in 1963; filmed as Lady L (1965) La Promesse de l'aube (1960); translated as Promise at Dawn (1961); filmed as Promise at Dawn (1970) Johnie Cœur (1961, a theatre adaptation of "L'homme a la colombe") Gloire à nos illustres pionniers (1962, short stories); translated as "Hissing Tales" (1964) The Ski Bum (1965); self-translated into French as Adieu Gary Cooper (1969) Pour Sganarelle (1965, literary essay) Les Mangeurs d'Etoiles (1966); self-translated into French and first published as The Talent Scout (1961) La Danse de Gengis Cohn (1967); self-translated into English as The Dance of Genghis Cohn La Tête coupable (1968); translated as The Guilty Head (1969) Chien blanc (1970); translated as White Dog (1970); filmed as White Dog (1982) Les Trésors de la Mer Rouge (1971) Europa (1972); translated in English in 1978. The Gasp (1973); self-translated into French as Charge d'ame (1978) Les Enchanteurs (1973); translated as The Enchanters (1975) La nuit sera calme (1974, interview) Au-delà de cette limite votre ticket n'est plus valable (1975); translated as Your Ticket Is No Longer Valid (1977) Clair de femme (1977); filmed as Clair de femme (1979) La Bonne Moitié (1979, play) Les Clowns lyriques (1979); new version of the 1952 novel, Les couleurs du jour (The Colors of the Day) Les Cerfs-volants (1980) Vie et Mort d'Émile Ajar (1981, posthumous) L'Homme à la colombe (1984, definitive posthumous version) L'Affaire homme (2005, articles and interviews) L'Orage (2005, short stories and unfinished novels) Un humaniste, short story As Émile Ajar[edit] Gros câlin (1974) La vie devant soi — 1975 Prix Goncourt; filmed as Madame Rosa (1977); translated as "Momo" (1978); re-released as The Life Before Us (1986). Pseudo (1976) L'Angoisse du roi Salomon (1979); translated as King Solomon (1983). Gros câlin – new version including final chapter of the original and never published version. As Fosco Sinibaldi[edit] L'homme à la colombe (1958) As Shatan Bogat[edit] Les têtes de Stéphanie (1974) Filmography[edit] As director[edit] Les oiseaux vont mourir au Pérou (fr) (Birds in Peru) (1968) starring Jean Seberg Kill! Kill! Kill! Kill! (fr) (1971) also starring Jean Seberg As screenwriter[edit] The Roots of Heaven (1958) The Longest Day (1962) Further reading[edit] Ajar, Émile (Romain Gary), Hocus Bogus, Yale University Press, 2010, 224p, ISBN 978-0-300-14976-0 (translation of Pseudo by David Bellos, includes The Life and Death of Émile Ajar) Anissimov, Myriam, Romain Gary, le caméléon (Denoël 2004) Bellos, David, Romain Gary: A Tall Story, Harvill Secker, 2010, 528p, ISBN 978-1-84343-170-1 Gary, Romain, Promise at Dawn (Revived Modern Classic), W.W. Norton, 1988, 348p, ISBN 978-0-8112-1016-4 Huston, Nancy, Tombeau de Romain Gary (Babel, 1997) ISBN 9-782742-703135 Bona, Dominique, Romain Gary (Mercure de France, 1987) ISBN 2-7152-1448-0 Cahier de l'Herne, Romain Gary (L'Herne, 2005) Schoolcraft, Ralph W. (2002). Romain Gary: The Man Who Sold his Shadow. University of Pennsylvania Press. ISBN 0-8122-3646-7. Blanch, Lesley, Romain, un regard particulier (Editions du Rocher, 2009) ISBN 978-2268067247 Marret, Carine, Romain Gary – Promenade à Nice (Baie des Anges, 2010)

Romain Gary , né le 21 mai 1914 à Vilna dans l'Empire russe (actuelle Vilnius en Lituanie) et mort le 2 décembre 1980 à Paris, est un écrivain français, de langues française et anglaise. Homme aux multiples activités, il a été successivement aviateur et résistant (fait compagnon de la Libération), romancier, diplomate, scénariste et réalisateur.

Important écrivain français de la seconde moitié du xxe siècle, il est notamment connu dans les années 1970 pour la mystification littéraire qui le conduisit à signer plusieurs romans sous le nom d'emprunt d'Émile Ajar, tout en masquant son identité réelle : il est ainsi le seul romancier à avoir reçu le prix Goncourt à deux reprises, grâce à un roman écrit sous pseudonyme.

Biographie

Origines

Durant toute sa vie d'adulte, dans son œuvre, dont la relecture montre le « jeu picaresque de ses multiples identités », mais aussi dans des déclarations aux médias, ainsi que dans des déclarations officielles, Romain Gary donne des versions diverses de ses origines, faisant varier : son nom (Kacew, de Kacew) ; son lieu de naissance (Nice, dans la région de Koursk en Russie, Wilno) ; la nationalité de son père (russe, géorgien, tatare, mongol) ; celle de sa mère (juive, russe, française) ; informations elles-mêmes souvent déformées par les médias (« Kiev », « en Russie près de la frontière polonaise »). Il va jusqu'à renier son père — se présentant comme un « bâtard juif russe, mâtiné de Tartare » — ou encore laisse entendre, et courir la légende, dans divers écrits et entretiens, qu'il est le fils du comédien russe Ivan Mosjoukine6.

En réalité, Roman Kacew (« boucher » en yiddish, de l'hébreu katsav, prononcé en polonais [kat%CD%A1s%C9%9Bf]7), issu de deux lignées juives ashkénazes, est né, suivant le calendrier julien, le 8 mai 1914 (21 mai 1914 dans le calendrier grégorien)8 à Vilna (Bильнa), chef-lieu du gouvernement de Vilna dans l'Empire russe — ville devenue pendant l'entre-deux-guerres Wilno en Polognenote 2, puis l'actuelle Vilnius en Lituanie. Ceci est attesté par un certificat9,10 du « rabbinat du gouvernement de Vilnius » rédigé en hébreu et en russe en date du 8 mai 1914 (calendrier julien), établissant qu'il est le fils d'Arieh-Leïb Kacew et de Mina Owczyńska (1879-1941), mariés à Wilno le 28 août 1912.

Son père, Arieh-Leïb (« lion » en hébreu et en yiddish, d'où la francisation en « Léon ») Kacew, est né en 1883 à Vilnius ; en 1912, il est associé dans l'atelier et magasin de fourrures familial (rue Niemecka / Daïtsche Gas = ruelle allemande) et fait partie de la Deuxième Guilde des marchands. Il est aussi administrateur de la synagogue de la rue Zawalna. Il fait donc partie de la moyenne bourgeoisie de Vilnius.

Sa mère, Mina Owczyńska, fille de Josel (Joseph) Owczyński, est née en 1879 à Święciany (Švenčionys en lituanien), petite ville à 80 km de Vilnius, où elle a fait des études secondaires en yiddish et en russe dans un établissement de la communauté juive et où elle a participé à un groupe de jeunesse d'orientation socialiste, le « cercle Yehoash ». Elle est d'abord mariée à Reouven Bregstein, originaire de Kaunas comme sa propre mère, mais elle en divorce à une date indéterminée. On ne sait pas grand-chose de ce premier mariage sinon qu'en est issu un fils du nom de Joseph Bregstein né en 1902 et qui semble avoir habité avec le jeune Roman de mars 1922 à avril 1923 avant de mourir de maladie peu après.

Parmi les frères de la mère de Roman Kacew, le plus important pour la vie du romancier est Eliasz. Il a émigré en France, et il est le père de Dinah (1906), qui épousera Paul Pavlowitch (1893-1953) et donnera naissance à Paul-Alex Pavlowitch (1942-).

Enfance et adolescence

En Russie (1914-1921)

Roman et ses parents sont de nationalité russe. Ils deviendront polonais lorsque Wilno et sa région sont intégrées à la Pologne rétablie après la Première Guerre mondiale.

En 1914, alors que son fils vient de naitre, le père de Roman est mobilisé dans l'armée russe. Mina et Roman quittent Vilnius pour Švenčionys où ils passent quelques mois. Ils sont ensuite forcés d'émigrer en Russie, après la mise en place d'une mesure générale d'expulsion des Juifs de la zone du front. Ils y passeront plusieurs années, mais les informations sur ce séjour sont obscures. Dans ses livres, Romain Gary évoque des séjours à Koursk et à Moscou, un voyage à travers la Russie en traîneau et en train, la rencontre de matelots révolutionnaires dans un port non précisé ; durant cette période, Mina aurait été comédienne, participant aussi à l'agitprop révolutionnaire. Aucune source indépendante ne confirme ces assertions.

En Pologne (1921-1928)

En septembre 1921, la présence de Mina et de Roman est attestée à Vilnius, grâce au registre des locataires d'un immeuble au no 16 de la rue Wielka-Pohulanka. Leur retour est sans doute rendu possible par la paix de Riga (mars 1921) qui met fin à la guerre entre la Russie soviétique et la jeune république de Pologne. Ils vivent quelques années à Vilnius, où le père de Roman, démobilisé, les rejoint à une date inconnue.

En 1925, le couple se sépare. Leïb Kacew fonde un nouveau foyer avec Frida Bojarska, avec qui il a deux enfants, Walentyna (1925) et Pawel (1926). Le divorce est prononcé en mai 192913. Leïb Kacew se remarie presque aussitôt avec Frida (les quatre membres de cette famille mourront durant la Seconde Guerre mondiale5). Romain Gary n'a pratiquement rien dit ou écrit sur la période où son père vivait avec eux à Vilnius, ni sur la séparation et le divorce. Il a cependant revu son père en 1933 à Varsovie. Il évoque des cours particuliers (violon, escrime, tir au pistolet, danse), mais pas les écoles qu'il a fréquentées. En mars ou avril 1925, peu avant la séparation, sa mère l'emmène à Bordighera où il voit la mer pour la première fois15.

Roman est élevé par sa mère, qu'il présente comme une actrice de théâtre. Après la séparation, elle connaît des problèmes financiers, car elle ne dispose plus des revenus du magasin de fourrures de son mari, et son petit atelier de chapeaux lui rapporte peu. En août 1925, elle quitte Vilnius avec son fils pour Švenčionys, puis ils s'installent en 1926 à Varsovie, où sont déjà présents d'autres membres de la famille Owczynski, notamment un frère de Mina, Boris (1890-1949), avocat, chez qui ils sont hébergés17. Roman semble avoir été scolarisé dans un collège polonais (le collège Górskiego), où il est en butte à un antisémitisme au moins verbal. Il suit aussi des cours particuliers de français.

En août 1928, ils obtiennent un visa touristique pour la France. Sa mère est persuadée que, dans ce pays, son fils pourra s’accomplir pleinement en tant que diplomate ou artiste.

En France

Mina Owczynska et son fils Roman, âgé de 14 ans, arrivent à Menton le 23 août 1928. Ils s'installent à Nice, où se trouvent déjà Eliasz, le frère de Mina, et sa famille. Le 1er octobre, Roman commence sa scolarité au lycée Masséna, et est intégré directement en classe de 4e20. Mina entame les démarches pour obtenir une autorisation de séjour, laquelle est accordée sous réserve qu'elle n'occupe aucun emploi. Obligée de gagner sa vie, elle vend d’abord « au noir » des articles de luxe dans les grands hôtels de Nice ou de Cannes, puis elle s'occupe de vente immobilière. Un de ses clients lui confie finalement la direction d'un petit hôtel, la pension Mermonts, au 7 boulevard Carlone (l'actuel boulevard François-Grosso).

Utilisant désormais son prénom francisé (Romain), son fils se distingue au lycée en classe de français, obtenant en 1929 le premier prix de récitation et en 1931 et 1932 celui de composition française. Mais « dans les autres matières, excepté l'allemand qu'il parle et écrit très correctement, il est médiocre24 ». Ses amis de l'époque sont comme lui des élèves étrangers ou issus de familles d'origine étrangère : François Bondy25 (1915-2003) ; Alexandre Kardo Sissoeff ; Sigurd Norberg ; René et Roger Agid, dont les parents dirigent plusieurs grands hôtels de Nice (et un à Royat, Puy-de-Dôme), principalement L'Hermitage à Cimiez ; à ce titre, ils connaissent directement la mère de Romain.

Il est reçu au baccalauréat en philosophie en juillet 1933 avec la mention « passable »

...

Wikipedia

רומן גארי

' (בצרפתית: Romain Gary;‏ 8 במאי 1914 – 2 בדצמבר 1980), נודע גם בשם העט אמיל אז'אר, היה סופר, במאי קולנוע, דיפלומט, וטייס קרב צרפתי, ממוצא יהודי-ליטאי.

תוכן עניינים 1 תולדות חייו 2 קריירה 3 חיים אישיים 4 הנצחה 5 מבחר ספריו שתורגמו לעברית 6 לקריאה נוספת 7 קישורים חיצוניים 8 הערות שוליים תולדות חייו נולד בשם רומן קצב (מבוטא קַאצֶב) (בפולנית: Kacew; ברוסית: Кацев) ב-8 במאי 1914 בווילנה. גדל בעיר הולדתו וילנה ומאוחר יותר בוורשה. לפי סיפור בדיוני אביו היה כביכול איוון מוז'וחין, אחד מגדולי השחקנים הרוסיים; למעשה לא היה לו כל קשר עם אימו של רומן גארי וספק אם נפגשו אי פעם. במציאות אביו של הסופר היה כנראה סוחר יהודי בשם אריה לייב קאצב, ואימו - מינה יוסלבנה לבית אובצ'ינסקי (Owczinski), שחקנית יהודייה-רוסייה, גרושה מבעלה הראשון. כשהיה בן 11 אביו נטש אותו ואת אימו, ושלוש שנים אחר כך הם היגרו לניס שבצרפת. שם למד משפטים בפריז, ואחר כך התגייס לחיל האוויר הצרפתי כדי לשרת כטייס קרב. עם הכיבוש הנאצי ברח מצרפת לאנגליה והצטרף לצבא צרפת החופשית במטרה להמשיך להיאבק בגרמנים. היה טייס קרב תחת פיקודו של שארל דה גול, באירופה ובצפון אפריקה. על שירותו קיבל גארי את אות לגיון הכבוד בדרגת אביר.

לאחר מכן הצטרף לשירות הדיפלומטי הצרפתי. בין השאר שירת במשלחת צרפת לאו"ם בניו יורק, בלונדון, וב-1956 מונה לקונסול צרפת בלוס אנג'לס.

קריירה את כתיבתו הספרותית החל עוד בתקופת לימודיו, ואת ספרו הארוך הראשון שזכה לפרסום - "חינוך אירופי" - כתב בעת המלחמה. לאחר שהיה לסופר מוערך בצרפת, החל לפרסם ספרים תחת שמות בדויים. לדבריו, הרגיש שהמבקרים אינם טורחים לקרוא לעומק את יצירתו, בעוד שיצירה תחת שם חדש זוכה לקריאה מדוקדקת יותר. שם העט המפורסם ביותר בו השתמש הוא אמיל אז'אר. תחת שם זה פרסם ארבעה ספרים, בהם את כל החיים לפניו, שזכה גם לגרסה קולנועית זוכת פרס אוסקר בבימויו של משה מזרחי ובכיכובה של סימון סיניורה והשחקנית הישראלית מיכל בת-אדם. גארי זכה בפרס גונקור לספרו שורשי השמים, וכאשר זכה בפרס גונקור כאז'אר על "כל החיים לפניו" סירב לקבלו, בעצת עורכת הדין שלו. בסך הכול פרסם 25 ספרים תחת שמו ושישה ספרים תחת שמות בדויים. גארי ניסה אף את כוחו בבימוי סרטים וכתב וביים שני סרטים יוצאי-דופן -"הציפורים באות למות בפרו" (1967) -דרמה פיוטית על נימפומנית, בכיכובה של רעייתו ג'יין סיברג; ו"הרוג!הרוג!הרוג!" (1971) על סחר בסמים. שני הסרטים כשלו קופתית ובכך באה לקיצה הקריירה הקצרה שלו כבמאי סרטים.

בסוף המהדורה העברית של ספרו עפיפונים מופיע כנספח "חייו ומותו של אמיל אז'אר" ובו הסברו של גארי על הסיבות שגרמו לו לבחור בשם הבדוי, וההשלכות המבדרות שהיו לכך מבחינתו. חוברת זו פורסמה לאחר מותו.

חיים אישיים אשתו הראשונה הייתה הסופרת הבריטית, העיתונאית ועורכת המגזין ווג (Vogue) לזלי בלאנץ'. הם נישאו ב-1944 בעת גלותו באנגליה, והתגרשו ב-1961. הביוגרפיה שלו מגלה כי נקשר בפרשיות אהבה רבות והיה נוסע חסר-מנוחה ברחבי תבל.

בשנת 1962 נשא לאישה את ג'ין סיברג, שחקנית אמריקנית צעירה ומצליחה. הם התגוררו בלוס אנג'לס, והתגרשו ב-1970. לשניים ילד משותף, אלכסנדר דייגו גארי. לאחר התאבדותה של סיברג ב-1979 שקע גארי בדיכאון. ב-2 בדצמבר 1980 שם קץ לחייו ביריית אקדח לפיו בדירתו שבפריז. במכתב ההתאבדות שהותיר אחריו ציין כי "אין קשר לג'ין סיברג". גופתו נשרפה ואפרו פוזר בים התיכון. הסרט "הבטחה עם שחר" [1](צרפת, 2017) מספר את סיפור חייו.

כתובת זיכרון על הבית ברחוב בסאנאביצ'וס שבו גר רומן גארי בווילנה בין השנים 1917–1923 הנצחה נושאים את שמו: הספרייה העירונית של העיר ניס בצרפת המכון הצרפתי בירושלים ע"ש רומן גארי מבחר ספריו שתורגמו לעברית בשם רומן גארי: חינוך אירופי (1945) - תרגום אביטל ענבר, ספרית מעריב, תשמ"ו 1986. המלתחה הגדולה (1949) - תרגום מרים טבעון, ספרית מעריב, תשמ"ט 1988. שורשי השמים (1956) - תרגום מרדכי שניאורסון, הוצאת כתר, 1988. ליידי ל' (1958) - תרגום מירון אוריאל, הוצאת לדורי, 1959. תרגום נוסף: אביטל ענבר, ספרית מעריב, תשמ"ח 1988. הבטחה עם שחר (1960) - תרגום ש"מ עוגן, ספרית פועלים, 1968[2]. ריקודו של ג'ינגיס כהן (1967) - תרגום אתי בנימיני, הוצאת כנרת, 1998. כלב לבן (1970) - תרגום אביטל ענבר, ספרית מעריב, תשמ"ט 1988. עצור - כאן פג תוקף כרטיסך (1975) - תרגום מרים טבעון, מועדון קוראי מעריב, תשמ"ט 1989. לאור אישה (1977) - תרגום אביטל ענבר, ספרית מעריב, תשמ"ה 1985. עפיפונים (1980) - תרגום אביטל ענבר, עם עובד, תשמ"ג 1983. בשם אמיל אז'אר: חיבוק גדול (1974) - תרגום דורית שילה, עם עובד, תשע"ח 2017 כל החיים לפניו (1975) - תרגום אביטל ענבר, עם עובד, תשל"ז 1977 פסבדו (1976) - תרגום רמה איילון, כתר, 2015. חרדתו של המלך סלומון (1979) - תרגום אביטל ענבר, עם עובד, תשנ"א 1991. תרגום נוסף: ניר רצ'קובסקי, הוצאת ידיעות ספרים, 2010. לקריאה נוספת דומיניק בונה, רומן גארי – ביוגרפיה (תרגום מצרפתית: אביטל ענבר), ספרית מעריב תשמ"ט-1989. קישורים חיצוניים מיזמי קרן ויקימדיה ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: רומן גארי ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רומן גארי Green globe.svg אתר האינטרנט הרשמי

של רומן גארי IMDB Logo 2016.svg רומן גארי , במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית) Allmovie Logo.png רומן גארי , באתר AllMovie (באנגלית) הספרים של רומן גארי , באתר "סימניה" רומן גארי

באתר עם עובד כל החיים לפניו, מרומן לסרט - הסופר והבמאי

שרה קרש, משרד החינוך מאמר על הרומן 'עפיפונים' באתר סנונית רומן גארי

(בצרפתית) חייו ומותו הכפולים של רומן גארי , מאת אביטל ענבר שתרגם כעשרה מספריו של גארי, באתר e-mago ‏, 26/03/2007 פרקים ראשונים מתוך הספר "עפיפונים"

באתר עם עובד מאשה צור-גלוזמן, "חרדתו של המלך סלומון" מאת אמיל אז'אר, ללמד את אלוהים לקח , באתר הארץ, 21/04/10 תלמה אדמון, חמלת השיפוצניק: על "חרדתו של המלך סלומון" , באתר nrg‏, 21 באפריל 2010 אלי אליהו, "Romain Gary: A Tall Story": הביוגרפיה החדשה על רומן גארי חושפת מקומות אפלים של הסופר , באתר הארץ, 17/12/10 על כוס קפה עם רומן גארי , מירה קדר: אוניברסלי באופן יהודי, מקור ראשון, מוסף "שבת", שבוע הספר 2014 על "פסבדו", של רומן גארי , המדור לספרות ב- "7 לילות" של "ידיעות אחרונות", 6 בנובמבר 2015 גיא שרמן, גורל חתום: על חייו ומותו של רומן גארי , באתר ynet, 10 בנובמבר 2017 נועה סוזנה מורג‏, נולד מחדש: "חיבוק-גדול" של רומן גארי תוהה על מהות האנושות , באתר וואלה! NEWS‏, 27 בנובמבר 2017 מאיה גז, "השתעשעתי כהוגן, תודה ולהתראות": חידת התאבדותו של רומן גארי , באתר הארץ, 10 בינואר 2018 https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%9F_%D7%92%D7%90...

---------------------------------------------------------

https://en.wikipedia.org/wiki/Romain_Gary

Romain Gary (French: [ga%CA%81i]; 21 May [O.S. 8 May] 1914 – 2 December 1980), born Roman Kacew, and also known by other pen names, like Émile Ajar, was a French diplomat, novelist, film director and World War II aviator of Litvak origin. He is the only author to have won the Prix Goncourt twice (under his current name and under another pseudonym).

Contents [show] Early life[edit] Gary was born in Vilna, Russian Empire (now Vilnius, Lithuania) under the name Roman Kacew (Yiddish: קצב, Russian: Рома́н Ка́цев).[1][2] In his books and interviews, he presented many different versions of his parents' origins, ancestry, occupation and his own childhood. His mother, Mina Owczyńska (1879—?),[3][4] was a Litvak actress from Švenčionys and his father was a businessman Arieh-Leib Kacew (1883—1942) from Trakai, also a Lithuanian Jew.[5][6] Arieh Leib abandoned the family in 1925 and remarried. Gary would later claim that his actual father was the celebrated actor and film star Ivan Mozzhukhin, with whom his actress mother had worked and to whom he bore a striking resemblance. Mozzhukhin appears in his memoir Promise at Dawn).[7] When Gary was fourteen, he and his mother moved to Nice, France. Converted to Catholicism by his mother, Gary studied law, first in Aix-en-Provence and then in Paris. He learned to pilot an aircraft in the French Air Force in Salon-de-Provence and in Avord Air Base, near Bourges.

Career[edit] Following the Nazi occupation of France in World War II, he fled to England and under Charles de Gaulle served with the Free French Forces in Europe and North Africa. As a bombardier-observer, he took part in over 25 successful sorties, logging over 65 hours of air time.[8] During this time, he changed his name to Romain Gary. He was greatly decorated for his bravery in the war, receiving many medals and honours, including Compagnon de la Libération and commander of the Légion d'honneur. In 1945 he published his first novel, Education européenne. Immediately following his service in the war, he worked in the French diplomatic service in Bulgaria and Switzerland.[9] In 1952 he became the secretary of the French Delegation to the United Nations.[9] In 1956, he became Consul General in Los Angeles. It was in this post he became acquainted with Hollywood.[9]

Literary work[edit] Gary would become one of France's most popular and prolific writers, authoring more than thirty novels, essays and memoirs, some of which he wrote under a pseudonym.

He is the only person to win the Prix Goncourt twice. This prize for French language literature is awarded only once to an author. Gary, who had already received the prize in 1956 for Les racines du ciel, published La vie devant soi under the pseudonym of Émile Ajar in 1975. The Académie Goncourt awarded the prize to the author of this book without knowing his real identity. A period of literary intrigue followed. Gary's cousin's son Paul Pavlowitch posed as the author for a time. Gary later revealed the truth in his posthumous book Vie et mort d'Émile Ajar.[10] It was not unusual for Gary to write under an assumed name. He also published as Shatan Bogat, Rene Deville and Fosco Sinibaldi, as well as his own name Roman Kacew.[11][12]

In addition to his success as a novelist, he was involved in movies. He wrote the screenplay for the motion picture, The Longest Day and co-wrote and directed the film Kill! (1971),[13] starring his now ex-wife Jean Seberg. In 1979, he was a member of the jury at the 29th Berlin International Film Festival.[14]

Personal life and final years[edit] Gary's first wife was the British writer, journalist, and Vogue editor Lesley Blanch (author of The Wilder Shores of Love). They married in 1944 and divorced in 1961. From 1962 to 1970, Gary was married to American actress Jean Seberg, with whom he had a son, Alexandre Diego Gary. According to Diego Gary, he was a distant presence as a father; "Even when he was around, my father wasn't there. Obsessed with his work, he used to greet me, but he was elsewhere."[15]

Being informed that Jean Seberg had an affair with Clint Eastwood, he challenged him to a duel, but Eastwood declined.[16]

Gary died of a self-inflicted gunshot wound on 2 December 1980 in Paris, France. He left a note which said specifically that his death had no relation to Seberg's suicide the previous year. He also stated in his note that Émile Ajar was himself.[17]

Gary was cremated in Père Lachaise Cemetery and his ashes were scattered in the Mediterranean Sea near Roquebrune-Cap-Martin.[18]

Bibliography[edit] As Romain Gary[edit] Éducation européenne (1945); translated as A European Education Tulipe (1946); republished and modified in 1970. Le Grand Vestiaire (1949); translated as The Company of Men (1950) Les Couleurs du jour (1952); translated as The Colors of the Day (1953) Les Racines du ciel — 1956 Prix Goncourt; translated as The Roots of Heaven (1957); filmed as The Roots of Heaven (1958) Lady L (1958); self-translated and published in French in 1963; filmed as Lady L (1965) La Promesse de l'aube (1960); translated as Promise at Dawn (1961); filmed as Promise at Dawn (1970) Johnie Cœur (1961, a theatre adaptation of "L'homme a la colombe") Gloire à nos illustres pionniers (1962, short stories); translated as "Hissing Tales" (1964) The Ski Bum (1965); self-translated into French as Adieu Gary Cooper (1969) Pour Sganarelle (1965, literary essay) Les Mangeurs d'Etoiles (1966); self-translated into French and first published as The Talent Scout (1961) La Danse de Gengis Cohn (1967); self-translated into English as The Dance of Genghis Cohn La Tête coupable (1968); translated as The Guilty Head (1969) Chien blanc (1970); translated as White Dog (1970); filmed as White Dog (1982) Les Trésors de la Mer Rouge (1971) Europa (1972); translated in English in 1978. The Gasp (1973); self-translated into French as Charge d'ame (1978) Les Enchanteurs (1973); translated as The Enchanters (1975) La nuit sera calme (1974, interview) Au-delà de cette limite votre ticket n'est plus valable (1975); translated as Your Ticket Is No Longer Valid (1977) Clair de femme (1977); filmed as Clair de femme (1979) La Bonne Moitié (1979, play) Les Clowns lyriques (1979); new version of the 1952 novel, Les couleurs du jour (The Colors of the Day) Les Cerfs-volants (1980) Vie et Mort d'Émile Ajar (1981, posthumous) L'Homme à la colombe (1984, definitive posthumous version) L'Affaire homme (2005, articles and interviews) L'Orage (2005, short stories and unfinished novels) Un humaniste, short story As Émile Ajar[edit] Gros câlin (1974) La vie devant soi — 1975 Prix Goncourt; filmed as Madame Rosa (1977); translated as "Momo" (1978); re-released as The Life Before Us (1986). Pseudo (1976) L'Angoisse du roi Salomon (1979); translated as King Solomon (1983). Gros câlin – new version including final chapter of the original and never published version. As Fosco Sinibaldi[edit] L'homme à la colombe (1958) As Shatan Bogat[edit] Les têtes de Stéphanie (1974) Filmography[edit] As director[edit] Les oiseaux vont mourir au Pérou (fr) (Birds in Peru) (1968) starring Jean Seberg Kill! Kill! Kill! Kill! (fr) (1971) also starring Jean Seberg As screenwriter[edit] The Roots of Heaven (1958) The Longest Day (1962) Further reading[edit] Ajar, Émile (Romain Gary), Hocus Bogus, Yale University Press, 2010, 224p, ISBN 978-0-300-14976-0 (translation of Pseudo by David Bellos, includes The Life and Death of Émile Ajar) Anissimov, Myriam, Romain Gary, le caméléon (Denoël 2004) Bellos, David, Romain Gary: A Tall Story, Harvill Secker, 2010, 528p, ISBN 978-1-84343-170-1 Gary, Romain, Promise at Dawn (Revived Modern Classic), W.W. Norton, 1988, 348p, ISBN 978-0-8112-1016-4 Huston, Nancy, Tombeau de Romain Gary (Babel, 1997) ISBN 9-782742-703135 Bona, Dominique, Romain Gary (Mercure de France, 1987) ISBN 2-7152-1448-0 Cahier de l'Herne, Romain Gary (L'Herne, 2005) Schoolcraft, Ralph W. (2002). Romain Gary: The Man Who Sold his Shadow. University of Pennsylvania Press. ISBN 0-8122-3646-7. Blanch, Lesley, Romain, un regard particulier (Editions du Rocher, 2009) ISBN 978-2268067247 Marret, Carine, Romain Gary – Promenade à Nice (Baie des Anges, 2010)