Marvin Hamlisch

http://video.pbs.org/video/2365141872/ Marvin Frederick Hamlisch (born June 2, 1944) is an American composer. He is one of only thirteen people to have been awarded Emmys, Grammys, Oscars, and a Tony (those four together are known as an EGOT). He is also one of only two people to EGOT and also win a Pulitzer Prize (the other is Richard Rodgers). Hamlisch has also won two Golden Globes.

Early life and career Hamlisch was born in New York City to Viennese Jewish parents: Lilly Schachter and Max Hamlisch.[1] His father was an accordionist and bandleader. Hamlisch was a child prodigy, and by age five he began mimicking music he heard on the radio on the piano. A few months before he turned seven, in 1951, he was accepted into what is now the Juilliard School Pre-College Division.[2] His first job was as a rehearsal pianist for Funny Girl with Barbra Streisand. Shortly after that, he was hired by producer Sam Spiegel to play piano at Spiegel's parties. This connection led to his first film score, The Swimmer.[2] His favorite musicals growing up were My Fair Lady, Gypsy, West Side Story, and Bye Bye Birdie.[3] Hamlisch attended Queens College. He received his Bachelor of Arts degree in 1967.[2] Film and composer Hamlisch is the composer of many motion picture scores, including his Oscar-winning score and song for The Way We Were and his adaptation of Scott Joplin’s music for The Sting, for which he received a third Oscar. His prolific output of scores for films include original compositions and/or musical adaptations for Sophie's Choice, Ordinary People, The Swimmer, Three Men And A Baby, Ice Castles, Take The Money And Run, Bananas, Save The Tiger and his latest effort The Informant! (2009) starring Matt Damon, and directed by Steven Soderbergh. Although Liza Minnelli's debut album included a song he wrote in his teens, his first hit did not come until he was 21 years old. This song, "Sunshine, Lollipops, and Rainbows", was sung by Lesley Gore. His first film score was for The Swimmer, although he had done some music for films as early as 1965. Later he wrote music for several Woody Allen early films, such as Take the Money and Run. In addition, Hamlisch co-wrote the song "California Nights" with Howard Liebling, which was recorded by Lesley Gore on her 1967 hit album of the same name. The song was on the pop charts as high as number 16. Among his better known works during the 1970s were adaptations of Scott Joplin's ragtime music for the motion picture The Sting, including its theme song, "The Entertainer". He had great success with The Way We Were in 1974, winning two of his three 1974 Academy Awards. He also won four Grammy Awards in 1974, two for "The Way We Were." He co-wrote "Nobody Does It Better" for the 1977 James Bond film The Spy Who Loved Me with his then-girlfriend Carole Bayer Sager. (John Barry was unable to work in the United Kingdom due to tax reasons.) He also wrote the orchestral/disco score for the film, which was re-recorded for the album. The song went on to be nominated for an Oscar in 1977. In the 1980s he had success with the scores for Ordinary People (1980) and Sophie's Choice (1982). He also received an Academy Award nomination in 1986 for the film version of A Chorus Line. In 2003 Hamlisch appeared in a cameo role (portraying himself) in the film How to Lose a Guy in 10 Days. Stage He composed the score for the 1975 Broadway musical A Chorus Line, for which he won both a Tony Award and a Pulitzer Prize, and They're Playing Our Song, loosely based on his relationship with Carole Bayer Sager. His other stage work has been met with mixed reception.[2] At the beginning of the 1980s, his romantic relationship with Bayer Sager ended, but their songwriting relationship continued. The 1983 musical Jean Seberg, on the tragic life of the actress, failed in its London production at the UK's National Theatre and never played in the US.[4] In 1986, Smile was a mixed success, but he did gain some note for the song Disneyland. The musical version of Neil Simon's The Goodbye Girl (1993) closed after only 188 performances, although he received a Drama Desk nomination, for Outstanding Music.[5] [edit]Conductor Hamlisch was Musical Director and arranger of Barbra Streisand’s 1994 concert tour of the U.S. and England as well as of the television special, "Barbra Streisand: The Concert", for which he received two of his Emmys. Currently, Marvin Hamlisch holds the position of Principal Pops Conductor for the Pittsburgh Symphony Orchestra,[6] the Milwaukee Symphony Orchestra,[7]the San Diego Symphony,[8] the Seattle Symphony,[9] the Dallas Symphony Orchestra,[10] and The Pasadena Symphony and Pops. ]Honors and awards

He is one of only thirteen people to win all four major US performing awards: Emmy Award, Grammy Award, the Oscar and Tony Award.[11] This collection of all four is referred to as an "EGOT". Hamlisch and Richard Rodgers are the only two people to have won this series of awards and a Pulitzer Prize.[11][12] He has received ten Golden Globe Award nominations, winning twice for Best Original Song, with Life Is What You Make It in 1972 and The Way We Were in 1974.[13] He has received six Emmy Award nominations, winning four times, twice for music direction of Barbra Streisand specials, in 1995 and 2001.[14] He shared the Pulitzer Prize for Drama in 1976 with Michael Bennett, James Kirkwood, Nicholas Dante, and Edward Kleban for his musical contribution to the original Broadway production of A Chorus Line. Hamlisch received a Lifetime Achievement Award at the World Soundtrack Awards, in Ghent, Belgium in 2009. The World Soundtrack Awards are held annually at the end of the Ghent Film Festival, which honors Belgian and international films, with a focus on film music. He was inducted into the Long Island Music Hall of Fame in 2008.[15] In 2008, he appeared as a judge in the Canadian reality series "Triple Sensation" which aired on the CBC (Canadian Broadcasting Corporation). The show was aimed to provide a training bursary to a talented youth who could be a leader in song, dance, and acting. Personal life

Hamlisch married Terre Blair, a Columbus, Ohio, native and news anchor from the ABC affiliate WTVN - Channel 6 in that city, in May 1989.[16][17][18] He had a prior relationship with Carole Bayer Sager, which was the inspiration for the musical They're Playing Our Song.[19] Work Symphony The Dallas Symphony Orchestra performed a rare Hamlisch classical symphonic suite titled Anatomy of Peace (Symphonic Suite in one Movement For Full Orchestra/Chorus/Child Vocal Soloist) on November 19, 1991.[20] It was also performed in Paris in 1994 to commemorate D-Day.[21] The work was recorded by the Dallas Symphony Orchestra in 1992.[22] "Anatomy of Peace" was a book by Emery Reves which expressed the world federalist sentiments shared by Albert Einstein and many others in the late 1940s, in the period immediately following World War II. Hamlisch explains: Emery Reves’s call for one law for us all could be defined by a simple, clear, plaintive theme, and the orchestra would represent all the nations of the world and their different rules of law. The suite begins with the nations of the world in loud, cacophonous uproar. Suddenly, a solo flute introduces the One Law theme, beckoning to us all; one law bringing us all together. But each section of the orchestra (our world) initially resists the call, since old habits are hard to break. The brass and the woodwinds are first to display their dislike of this new idea. But the flute acts as a magnet and slowly its pull (its logic) is felt, first by the woodwinds. When the theme returns, it is not alone. The strings, a big part of our world, must now be convinced, and finally they are. Our theme is now given words, first introduced by a solo child, and then sung again by a children’s chorus. Slowly the irresistibility of the idea begins to weave a spell on the orchestra and the penultimate section of the piece is a contemplative one, as the world thinks about what the new world order would be. Finally, Reves’s dream is musically realized, as the entire orchestra accepts the One Law concept.[23][citation needed] [edit]Theatre Seesaw (1973) [Dance Arrangements] A Chorus Line (Pulitzer Prize for Drama) (1975) They're Playing Our Song (1978) Jean Seberg (1983) Smile (1986) The Goodbye Girl (1993) Sweet Smell of Success: The Musical (2002) Imaginary Friends (2002) [edit]Film The Swimmer (1968) Take the Money and Run (1969) The April Fools (1969) Move (1970) Flap (1970) Something Big (1971) Kotch (1971) Bananas (1971) The War Between Men and Women (1972) The World's Greatest Athlete (1973) Save the Tiger (1973) The Way We Were (1974) The Sting (1974) The Prisoner of Second Avenue (1975) The Spy Who Loved Me (1977) The Absent-Minded Waiter (1977) Same Time, Next Year (1978) Ice Castles (1978) Starting Over (1979) Chapter Two (1979) Seems Like Old Times (1980) Ordinary People (1980) Gilda Live (1980) Sophie's Choice (1982) I Ought to Be in Pictures (1982) Romantic Comedy (1983) A Streetcar Named Desire (1984) DARYL (1985) A Chorus Line (1985) When the Time Comes (1987) Three Men and a Baby (1987) The Return of the Six Million Dollar Man and the Bionic Woman (1987) Sam Found Out: A Triple Play (1988) Little Nikita (1988) David (1988) The January Man (1989) Shirley Valentine (1989) The Experts (1989) Women and Men: Stories of Seduction (1990) Switched at Birth (1991) Missing Pieces (1991) Frankie and Johnny (1991) Seasons of the Heart (1994) The Mirror Has Two Faces (1996) The Informant! (2009) Hamlisch also composed "Theme Song for Peaboy" for Late Night with David Letterman. [edit]Academy Awards

1972 Nominee, Best Original Song - "Life Is What You Make It" from Kotch 1973 Winner, Best Original Dramatic Score - The Way We Were 1973 Winner, Best Original Song Score and/or Adaptation - The Sting 1973 Winner, Best Original Song - "The Way We Were" from The Way We Were In 1973, Hamlisch became the second person to win three Academy Awards in the same evening following Billy Wilder in 1960. 1977 Nominee, Best Original Song - "Nobody Does It Better" from The Spy Who Loved Me 1977 Nominee, Best Original Score - The Spy Who Loved Me 1979 Nominee, Best Original Song - "The Last Time I Felt Like This" from Same Time Next Year 1980 Nominee, Best Original Song - "Through The Eyes of Love" from Ice Castles 1983 Nominee, Best Original Score - Sophie's Choice 1986 Nominee, Best Original Song - "Surprise Surprise" from A Chorus Line 1990 Nominee, Best Original Song - "The Girl Who Used To Be Me" from Shirley Valentine 1997 Nominee, Best Original Song - "I Finally Found Someone" from The Mirror Has Two Faces [edit]See also

List of persons who have won Academy, Emmy, Grammy, and Tony Awards [edit]References

^ "Marvin Hamlisch Biography". filmreference. 2008. Retrieved 2008-11-25. ^ a b c d (no author).Marvin Hamlisch biography TurnerClassicMovies.com, accessed April 2, 2009 ^ Cerasaro. Pat."InDepth Interview Marvin Hamlisch" Broadwayworld.com, July 22, 2010 ^ (no author)."Hamlisch biography.Broadway:The American Musical" PBS.com, accessed August 18, 2011 ^ (no author)." The Goodbye Girl listing" Internet Broadway Database, accessed August 18, 2011 ^ (no author)."Hamlisch Biography Pittsburgh Symphony, accessed April 2, 2009 ^ (no author)."Hamlisch Listing" Milwaukee Symphony Orchestra, acessed August 18, 2011 ^ "Musicians and Conductors Listing" San Diego Symphony, accessed August 18, 2011 ^ "Hamlisch Listing" Seattle Symphony, accessed August 18, 2011 ^ "Conductors" Dallas Symphony Orchestra, accessed August 18, 2011 ^ a b List of people who have won an Emmy, a Grammy, an Oscar and a Tony Award ^ "Tony Legacy, They're the Top" tonyawards.com, accessed February 5, 2010 ^ "Marvin Hamlisch Golden Globes Awards", goldenglobes.org, accessed August 7, 2009 ^ "Hamlisch Award Listing" InternetMovieDatabase.com, accessed April 2, 2009 ^ (no author).limusichalloffame.org "The Long Island Music Hall Of Fame Second Induction Award Gala On October 30 At The Garden City Hotel" limusichalloffame.org, 2008, accessed August 18, 2011 ^ (no author)."Marvin Hamlisch to Marry Ms. Blair, Producer, in May" The New York Times, March 19, 1989 ^ "People Are Talking About" Jet (books.google.com), June 19, 1989 ^ Laufenberg, Norbert B."Hamlisch, Marvin" p. 285 Entertainment Celebrities, Trafford Publishing, 2005 (books.google.com) ^ Klein, Alvin."A New Approach for Marvin Hamlisch" The New York Times, August 22, 1993 ^ Brozan, Nadine. "Chronicle" The New York Times, November 19, 1991 ^ Croan, Robert."Hamlisch Symphony" Pittsburgh Post-Gazette, May 30, 1994, p.19 ^ "Dallas Symphony Orchestra Discography" dallassymphony.com, p. 4, accessed February 4, 2010 ^ Hamlisch, Marvin: The Way I Was [edit]

Lisa Loopner plays MH: https://www.youtube.com/watch?v=B4VRqFUSIvY

מרווין פרדריק האמליש

' (באנגלית: Marvin Frederick Hamlisch;‏ 2 ביוני 1944 - 6 באוגוסט 2012) היה מלחין יהודי-אמריקאי. הוא אחד מ-15 אנשים נכון ל-2018, בסך הכל, שזכו בפרס אמי, פרס גראמי, פרס אוסקר ופרס טוני גם יחד. זאת ועוד, הוא גם אחד מהשניים שזכו בכל ארבעת הפרסים הללו וגם בפרס פוליצר (השני היה ריצ'רד רוג'רס). האמליש זכה גם בשני פרסי גלובוס הזהב.

תוכן עניינים 1 חייו 1.1 נעורים ולימודים 1.2 קריירה 1.3 שירים ומוזיקה לקולנוע 1.4 מוזיקה לבמה 1.5 ניצוח 2 מותו 3 יצירתו 3.1 סרטים 4 קישורים חיצוניים 5 הערות שוליים חייו נעורים ולימודים האמליש נולד בניו יורק להורים יהודים, ילידי וינה, לילי שכטר ומאקס האמליש. אביו היה אקורדיוניסט ועמד בראש תזמורת קטנה של מוזיקה קלה. האמליש היה ילד פלא. כבר בגיל חמש ניגן משמיעה בפסנתר מוזיקה ששמע ברדיו. חודשים אחדים לפני שמלאו לו שבע, בשנת 1951, התקבל למה שקרוי היום המכינה הקדם-מכללתית של ג'וליארד. הוא המשיך את לימודיו בקווינס קולג' וסיים בתואר ראשון בשנת 1967. בין מחזות הזמר שהיו אהובים עליו בנעוריו היו גברתי הנאוה וסיפור הפרברים.

קריירה משרתו הראשונה של האמליש הייתה כפסנתרן חזרות למצחיקונת של ברברה סטרייסנד. זמן קצר לאחר זאת, שכר אותו המפיק סם שפיגל לנגן בפסנתר במסיבותיו. הקשר הזה הוביל לפסקול הסרט הראשון שלו, "השחיין".[1]

שירים ומוזיקה לקולנוע

האמליש ב-1974 אף כי אלבום הבכורה של לייזה מינלי כלל שיר שהאמליש כתב בנעוריו, הלהיט הראשון שלו הופיע רק בהיותו בן 21. את השיר הזה, "אור שמש, סוכריות על מקל וקשתות בענן", שנכתב יחד עם הווארד ליבלינג, הקליטה לסלי גור והוא הגיע למקום ה-13 במצעד 100 הלהיטים של קיץ 1965. פסקול הקולנוע הראשון שלו היה לסרט "השחיין". סם שפיגל שכר אותו לכתיבת המוזיקה לסרט על סמך נגינתו בפסנתר במסיבה. בהמשך כתב מוזיקה לכמה מסרטיו המוקדמים של וודי אלן, בהם קח את הכסף וברח ובננות. נוסף לכך היה האמליש שותף לכתיבת השיר "לילות קליפורניה" (גם הפעם עם ליבלינג), שלסלי גור הקליטה לאלבום הלהיטים שלה באותו שם משנת 1967.[2]

בין יצירותיו הידועות בשנות ה-70 היו עיבודים למוזיקת הרגטיים של סקוט ג'ופלין לסרט העוקץ, כולל שיר הנושא לסרט, "הבדרן". השיר הגיע לפסגת מצעד הפזמונים ונמכר בקרוב ל-2 מיליון עותקים בארצות הברית לבדה. האמליש נחל הצלחה רבתי בשיר כך היינו בשנת 1974 וזכה בשניים מפרסי האקדמיה שלו לשנת 1974. כמו כן זכה בארבעה פרסי גרמי בשנת 1974, שניים מהם על "כך היינו". בשנת 1975 כתב את מה שתהיה, למשך 12 שנותיה הראשונות של התוכנית, מוזיקת הנושא של "בוקר טוב אמריקה", שנבנתה סביב ארבעה צלילים. הוא היה שותף לכתיבת "איש אינו עושה זאת טוב יותר" לסרט מסדרת ג'יימס בונד, "המרגל שאהב אותי" מ-1977. שותפתו לכתיבה הייתה קארול באייר סאגר והשיר היה מועמד לפרס אוסקר. בהזדמנויות שונות עבד עם הזמר ג'וני מאתיס בהופעות חיות ומאתיס הקליט רבים משיריו הקלאסיים באולפן.[2]

בשנות ה-80 נחל האמליש הצלחה במוזיקה לסרטים "אנשים פשוטים" (1980) ו"בחירתה של סופי" (1982). בשנת 1986 היה מועמד לפרס האקדמיה על שורת המקהלה, הגרסה הקולנועית לשורת המקהלה. המיזמים האחרונים שלו כללו את "שלושה גברים ותינוקת" והישגו האחרון, "המודיע", משנת 2009, בכיכובו של מאט דיימון ובבימוי סטיבן סודרברג.

נוסף לכתיבתו לסרטים, חיבר האמליש "שיר נושא לפיבודי" לתוכנית הלילה "לייט נייט" עם דייוויד לטרמן.

הקומיקאית גילדה ראדנר, בדמות ליסה לופנר, מהללת את מרוין האמליש. בסרט הקונצרטי "גילדה בהופעה חיה" היא מנגנת את "כך היינו" בפסנתר ומספרת את עלילת הסרט.

מוזיקה לבמה היצירה הראשונה הגדולה שהאמליש חיבר לבמה הייתה ב-1972, נגינת פסנתר לגראוצ'ו מרקס ב"ערב לגראוצ'ו" בקרנגי הול. האמליש השתתף במופע הן כשותף התמים והן כמלווה בעוד מרקס (בגיל 81) העלה זכרונות מן הקריירה שלו בעסקי השעשועים. ההצגות הוקלטו על סט של שני תקליטים ונשארו פופולריות מאוד.

אז חיבר האמליש את המוזיקה למחזמר שורת המקהלה, שעלה בברודוויי בשנת 1975 ועליו זכה הן בפרס טוני והן בפרס פוליצר; "שורת המקהלה" נחל הצלחה עצומה והוצג על הבמה 6,000 פעמים. כן חיבר את "הם מנגנים את השיר שלנו", המבוסס באופן רופף על יחסיו עם קארול באייר סאגר. ההתייחסות אל שאר כתיבתו לבמה הייתה מעורבת.

בראשית שנות ה-80 באו יחסיו עם באייר סאגר לקצם, אבל הקשר שלהם בכתיבת שירים עמד בעינו. המחזמר משנת 1983 "ג'יין סיברג", על חייה הטרגיים של השחקנית, נכשל בהפקה הלונדונית שלו בתיאטרון הלאומי של הממלכה המאוחדת ולא הגיע כלל אל ארצות הברית. בשנת 1986, התקבל "חֲיְכִי" בהצלחה מעורבת וזכה לתקופת הצגות קצרה בברודוויי. גרסת המחזמר של The Goodbye Girl מאת ניל סיימון מ-1993 ירד מהבמה אחרי 188 הצגות בלבד, אך כי היה מועמד לפרס "מחלקת הדרמה", על "מוזיקה יוצאת דופן בטיבה".[2]

זמן קצר לפני מותו, כתב האמליש את הגרסה המוזיקלית של "הפרופסור המפוזר", על פי סרט של ג'רי לואיס מ-1963, בבימויו של לואיס עצמו (כמו הסרט). הצגת הבכורה הייתה ב-24 ביולי 2012, במרכז לאמנויות הבמה של טנסי בנאשוויל, בכוונה להגיע לברודוויי, אבל גורלה מוטל בספק עקב מותו של האמליש.

ניצוח האמליש נלווה כמנהל מוזיקלי ומעבד לסיור הקונצרטים של ברברה סטרייסנד בארצות הברית ובאנגליה בשנת 1994, כמו גם לתוכנית הטלוויזיה המיוחדת שלה, "ברברה סטרייסנד: הקונצרט", שעליה קיבל שניים מפרסי האמי שלו. כמו כן ניצח באותה תקופה על כמה סיורים של לינדה רונסטאדט, שהבולט בהם הוא מסע ההופעות "מוקדש לזה שאני אוהבת" משנת 1996 לפני קהל מאזינים עצום בזירות ענק ובאצטדיונים.

האמליש כיהן בתפקיד מנצח ראשי לתזמורות הקלות של התזמורת הסימפונית של פיטסבורג, התזמורת הסימפונית של מילווקי, התזמורת הסימפונית של סן דייגו, תזמורת סיאטל, התזמורת הסימפונית של דאלאס, התזמורת הפילהרמונית של באפאלו, התזמורת הסימפונית הלאומית של ארצות הברית והתזמורת הסימפונית של פסדינה.

מותו מרווין האמליש מת ב-6 באוגוסט 2012, בלוס אנג'לס, קליפורניה, בן 68. אסושיאייטד פרס תיארה אותו כמי שכתב "שירים ומוזיקה לסרטים מן האהובים ומאריכי-החיים ביותר בהיסטוריית הקולנוע". סטרייסנד מסרה הודעה לעיתונות שבה אמרה, כי "הודות לברק ולזריזות של מחשבתו, לנדיבותו ולחוש ההומור המלבב שלו, היה אדם שתענוג להימצא במחיצתו." אריתה פרנקלין הגדירה אותו "קלאסי ויחיד במינו" ואחד מגדולי המעבדים והמפיקים בכל הזמנים". ראש התזמורת הסימפונית והקלה של פסדינה ציין, כי האמליש "טבע חותם ייחודי ומקורי מאוד במוזיקה האמריקאית והעשיר את מאגר השירה האמריקאית הגדולה ביצירות שהלחין בעצמו".

בשעה שמונה בערב ה-8 באוגוסט הועמו אורות החזית של 40 תיאטראות ברודוויי למשך דקה כמחווה להאמליש, אות כבוד השמור לנפטרים, שהרימו תרומה משמעותית לתיאטרון.

יצירתו התזמורת הסימפונית של דאלאס ביצעה סוויטה סימפונית נדירה של האמליש בשם "אנטומיה של שלום" (סוויטה סימפונית לתזמורת מלאה/מקהלה/ילד זמר-סולן) ב-19 בנובמבר 1991. היצירה בוצעה גם בקרנגי הול ב-1993 ובפריז ב-1994 ביובל ליום הפלישה לנורמנדי. תזמורת דאלאס הקליטה את היצירה ב-1992. "אנטומיה של שלום" היה ספר מאת אמרי רֶבֶז (Emery Reves), שביטא את השקפותיו של הפדרליסט העולמי, שאלברט איינשטיין ורבים אחרים היו שותפים להן בשלהי שנות ה-40 של המאה ה-20, מיד לאחר מלחמת העולם השנייה.

"נדנדה" (1973) (עיבודי מחול) "שורת המקהלה" (1975) - פרס פוליצר לדרמה "הם מנגנים את השיר שלנו" (1978) "ג'ין סיברג" (1983) "חייכי" (1986) "The Goodbye Girl" ‏ (1993) "ניחוח מתוק של הצלחה": המחזמר (2002) "חברים מדומים" (2002) סרטים "השחיין" (1968) "קח את הכסף וברח" (1969) "שוטי אפריל" (1969) "נוע" (1970) "פלאפ" (1970) "משהו גדול" (1971) "קוטץ'" (1971) "בננות" (1971) "המלחמה בין גברים לנשים" (1972) "האתלט הגדול בעולם" (1973) "הצילו את הנמר" (1973) כך היינו (1973) העוקץ (1973) "האסיר מן השדרה השנייה" (1975) "המרגלת שאהבה אותי" (1977) "המלצר המפוזר" (1977) "באותו מקום, בשנה הבאה" (1978) "ארמונות קרח" (1978) "להתחיל מחדש" (1979) "פרק ב'" (1979) "כמו בימים ההם" (1980) אנשים פשוטים (1980) "גילדה בהופעה חיה" (1980) בחירתה של סופי (1982) "אני צריך להיות בקולנוע" (1982) "קומדיה רומנטית" (1983) חשמלית ושמה תשוקה (1984) "דאריל" (1985) שורת המקהלה (1985) "בבוא הזמן" (1987) "שלושה גברים ותינוקת" (1987) "שובם של איש שישה מיליון הדולאר והאישה הביונית" (1987) "הגילוי של סאם: מחזה משולש" (1988) "ניקיטה הקטן" (1988) "דייוויד" (1988) "האיש של ינואר" (1989) "שירלי ולנטיין" (1989) "המומחים" (1989) "נשים וגברים: סיפורי פיתוי" (1990) "הוחלף בלידה" (1991) "חלקים חסרים" (1991) "פרנקי וג'וני" (1991) "עונות הלב" (1994) "שתי פנים למראה" (1996) "איך לאבד בחור ב-10 ימים" (2003) "המודיע!" (2009) קישורים חיצוניים Green globe.svg אתר האינטרנט הרשמי של מרווין האמליש

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרווין האמליש בוויקישיתוף Allmusic Favicon.png מרווין האמליש , באתר AllMusic (באנגלית) MusicBrainz Logo 2016.svg מרווין האמליש , באתר MusicBrainz (באנגלית) מרווין האמליש , באתר Discogs (באנגלית) Songkick logotype.svg מרווין האמליש , באתר Songkick (באנגלית) IMDB Logo 2016.svg מרווין האמליש , במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית) IMDB Logo 2016.svg מרווין האמליש , במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית) Allmovie Logo.png מרווין האמליש , באתר AllMovie (באנגלית) מרווין האמליש , באתר TV.com (באנגלית) מרווין האמליש

במסד הנתונים IBDB (באנגלית) מרווין האמליש , באתר "Find a Grave" (באנגלית) https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%95%D7%99%D7%9F_...

----------------------------------

http://video.pbs.org/video/2365141872/ Marvin Frederick Hamlisch (born June 2, 1944) is an American composer. He is one of only thirteen people to have been awarded Emmys, Grammys, Oscars, and a Tony (those four together are known as an EGOT). He is also one of only two people to EGOT and also win a Pulitzer Prize (the other is Richard Rodgers). Hamlisch has also won two Golden Globes.

Early life and career Hamlisch was born in New York City to Viennese Jewish parents: Lilly Schachter and Max Hamlisch.[1] His father was an accordionist and bandleader. Hamlisch was a child prodigy, and by age five he began mimicking music he heard on the radio on the piano. A few months before he turned seven, in 1951, he was accepted into what is now the Juilliard School Pre-College Division.[2] His first job was as a rehearsal pianist for Funny Girl with Barbra Streisand. Shortly after that, he was hired by producer Sam Spiegel to play piano at Spiegel's parties. This connection led to his first film score, The Swimmer.[2] His favorite musicals growing up were My Fair Lady, Gypsy, West Side Story, and Bye Bye Birdie.[3] Hamlisch attended Queens College. He received his Bachelor of Arts degree in 1967.[2] Film and composer Hamlisch is the composer of many motion picture scores, including his Oscar-winning score and song for The Way We Were and his adaptation of Scott Joplin’s music for The Sting, for which he received a third Oscar. His prolific output of scores for films include original compositions and/or musical adaptations for Sophie's Choice, Ordinary People, The Swimmer, Three Men And A Baby, Ice Castles, Take The Money And Run, Bananas, Save The Tiger and his latest effort The Informant! (2009) starring Matt Damon, and directed by Steven Soderbergh. Although Liza Minnelli's debut album included a song he wrote in his teens, his first hit did not come until he was 21 years old. This song, "Sunshine, Lollipops, and Rainbows", was sung by Lesley Gore. His first film score was for The Swimmer, although he had done some music for films as early as 1965. Later he wrote music for several Woody Allen early films, such as Take the Money and Run. In addition, Hamlisch co-wrote the song "California Nights" with Howard Liebling, which was recorded by Lesley Gore on her 1967 hit album of the same name. The song was on the pop charts as high as number 16. Among his better known works during the 1970s were adaptations of Scott Joplin's ragtime music for the motion picture The Sting, including its theme song, "The Entertainer". He had great success with The Way We Were in 1974, winning two of his three 1974 Academy Awards. He also won four Grammy Awards in 1974, two for "The Way We Were." He co-wrote "Nobody Does It Better" for the 1977 James Bond film The Spy Who Loved Me with his then-girlfriend Carole Bayer Sager. (John Barry was unable to work in the United Kingdom due to tax reasons.) He also wrote the orchestral/disco score for the film, which was re-recorded for the album. The song went on to be nominated for an Oscar in 1977. In the 1980s he had success with the scores for Ordinary People (1980) and Sophie's Choice (1982). He also received an Academy Award nomination in 1986 for the film version of A Chorus Line. In 2003 Hamlisch appeared in a cameo role (portraying himself) in the film How to Lose a Guy in 10 Days. Stage He composed the score for the 1975 Broadway musical A Chorus Line, for which he won both a Tony Award and a Pulitzer Prize, and They're Playing Our Song, loosely based on his relationship with Carole Bayer Sager. His other stage work has been met with mixed reception.[2] At the beginning of the 1980s, his romantic relationship with Bayer Sager ended, but their songwriting relationship continued. The 1983 musical Jean Seberg, on the tragic life of the actress, failed in its London production at the UK's National Theatre and never played in the US.[4] In 1986, Smile was a mixed success, but he did gain some note for the song Disneyland. The musical version of Neil Simon's The Goodbye Girl (1993) closed after only 188 performances, although he received a Drama Desk nomination, for Outstanding Music.[5] [edit]Conductor Hamlisch was Musical Director and arranger of Barbra Streisand’s 1994 concert tour of the U.S. and England as well as of the television special, "Barbra Streisand: The Concert", for which he received two of his Emmys. Currently, Marvin Hamlisch holds the position of Principal Pops Conductor for the Pittsburgh Symphony Orchestra,[6] the Milwaukee Symphony Orchestra,[7]the San Diego Symphony,[8] the Seattle Symphony,[9] the Dallas Symphony Orchestra,[10] and The Pasadena Symphony and Pops. ]Honors and awards

He is one of only thirteen people to win all four major US performing awards: Emmy Award, Grammy Award, the Oscar and Tony Award.[11] This collection of all four is referred to as an "EGOT". Hamlisch and Richard Rodgers are the only two people to have won this series of awards and a Pulitzer Prize.[11][12] He has received ten Golden Globe Award nominations, winning twice for Best Original Song, with Life Is What You Make It in 1972 and The Way We Were in 1974.[13] He has received six Emmy Award nominations, winning four times, twice for music direction of Barbra Streisand specials, in 1995 and 2001.[14] He shared the Pulitzer Prize for Drama in 1976 with Michael Bennett, James Kirkwood, Nicholas Dante, and Edward Kleban for his musical contribution to the original Broadway production of A Chorus Line. Hamlisch received a Lifetime Achievement Award at the World Soundtrack Awards, in Ghent, Belgium in 2009. The World Soundtrack Awards are held annually at the end of the Ghent Film Festival, which honors Belgian and international films, with a focus on film music. He was inducted into the Long Island Music Hall of Fame in 2008.[15] In 2008, he appeared as a judge in the Canadian reality series "Triple Sensation" which aired on the CBC (Canadian Broadcasting Corporation). The show was aimed to provide a training bursary to a talented youth who could be a leader in song, dance, and acting. Personal life

Hamlisch married Terre Blair, a Columbus, Ohio, native and news anchor from the ABC affiliate WTVN - Channel 6 in that city, in May 1989.[16][17][18] He had a prior relationship with Carole Bayer Sager, which was the inspiration for the musical They're Playing Our Song.[19] Work Symphony The Dallas Symphony Orchestra performed a rare Hamlisch classical symphonic suite titled Anatomy of Peace (Symphonic Suite in one Movement For Full Orchestra/Chorus/Child Vocal Soloist) on November 19, 1991.[20] It was also performed in Paris in 1994 to commemorate D-Day.[21] The work was recorded by the Dallas Symphony Orchestra in 1992.[22] "Anatomy of Peace" was a book by Emery Reves which expressed the world federalist sentiments shared by Albert Einstein and many others in the late 1940s, in the period immediately following World War II. Hamlisch explains: Emery Reves’s call for one law for us all could be defined by a simple, clear, plaintive theme, and the orchestra would represent all the nations of the world and their different rules of law. The suite begins with the nations of the world in loud, cacophonous uproar. Suddenly, a solo flute introduces the One Law theme, beckoning to us all; one law bringing us all together. But each section of the orchestra (our world) initially resists the call, since old habits are hard to break. The brass and the woodwinds are first to display their dislike of this new idea. But the flute acts as a magnet and slowly its pull (its logic) is felt, first by the woodwinds. When the theme returns, it is not alone. The strings, a big part of our world, must now be convinced, and finally they are. Our theme is now given words, first introduced by a solo child, and then sung again by a children’s chorus. Slowly the irresistibility of the idea begins to weave a spell on the orchestra and the penultimate section of the piece is a contemplative one, as the world thinks about what the new world order would be. Finally, Reves’s dream is musically realized, as the entire orchestra accepts the One Law concept.[23][citation needed] [edit]Theatre Seesaw (1973) [Dance Arrangements] A Chorus Line (Pulitzer Prize for Drama) (1975) They're Playing Our Song (1978) Jean Seberg (1983) Smile (1986) The Goodbye Girl (1993) Sweet Smell of Success: The Musical (2002) Imaginary Friends (2002) [edit]Film The Swimmer (1968) Take the Money and Run (1969) The April Fools (1969) Move (1970) Flap (1970) Something Big (1971) Kotch (1971) Bananas (1971) The War Between Men and Women (1972) The World's Greatest Athlete (1973) Save the Tiger (1973) The Way We Were (1974) The Sting (1974) The Prisoner of Second Avenue (1975) The Spy Who Loved Me (1977) The Absent-Minded Waiter (1977) Same Time, Next Year (1978) Ice Castles (1978) Starting Over (1979) Chapter Two (1979) Seems Like Old Times (1980) Ordinary People (1980) Gilda Live (1980) Sophie's Choice (1982) I Ought to Be in Pictures (1982) Romantic Comedy (1983) A Streetcar Named Desire (1984) DARYL (1985) A Chorus Line (1985) When the Time Comes (1987) Three Men and a Baby (1987) The Return of the Six Million Dollar Man and the Bionic Woman (1987) Sam Found Out: A Triple Play (1988) Little Nikita (1988) David (1988) The January Man (1989) Shirley Valentine (1989) The Experts (1989) Women and Men: Stories of Seduction (1990) Switched at Birth (1991) Missing Pieces (1991) Frankie and Johnny (1991) Seasons of the Heart (1994) The Mirror Has Two Faces (1996) The Informant! (2009) Hamlisch also composed "Theme Song for Peaboy" for Late Night with David Letterman. [edit]Academy Awards

1972 Nominee, Best Original Song - "Life Is What You Make It" from Kotch 1973 Winner, Best Original Dramatic Score - The Way We Were 1973 Winner, Best Original Song Score and/or Adaptation - The Sting 1973 Winner, Best Original Song - "The Way We Were" from The Way We Were In 1973, Hamlisch became the second person to win three Academy Awards in the same evening following Billy Wilder in 1960. 1977 Nominee, Best Original Song - "Nobody Does It Better" from The Spy Who Loved Me 1977 Nominee, Best Original Score - The Spy Who Loved Me 1979 Nominee, Best Original Song - "The Last Time I Felt Like This" from Same Time Next Year 1980 Nominee, Best Original Song - "Through The Eyes of Love" from Ice Castles 1983 Nominee, Best Original Score - Sophie's Choice 1986 Nominee, Best Original Song - "Surprise Surprise" from A Chorus Line 1990 Nominee, Best Original Song - "The Girl Who Used To Be Me" from Shirley Valentine 1997 Nominee, Best Original Song - "I Finally Found Someone" from The Mirror Has Two Faces [edit]See also

List of persons who have won Academy, Emmy, Grammy, and Tony Awards [edit]References

^ "Marvin Hamlisch Biography". filmreference. 2008. Retrieved 2008-11-25. ^ a b c d (no author).Marvin Hamlisch biography TurnerClassicMovies.com, accessed April 2, 2009 ^ Cerasaro. Pat."InDepth Interview Marvin Hamlisch" Broadwayworld.com, July 22, 2010 ^ (no author)."Hamlisch biography.Broadway:The American Musical" PBS.com, accessed August 18, 2011 ^ (no author)." The Goodbye Girl listing" Internet Broadway Database, accessed August 18, 2011 ^ (no author)."Hamlisch Biography Pittsburgh Symphony, accessed April 2, 2009 ^ (no author)."Hamlisch Listing" Milwaukee Symphony Orchestra, acessed August 18, 2011 ^ "Musicians and Conductors Listing" San Diego Symphony, accessed August 18, 2011 ^ "Hamlisch Listing" Seattle Symphony, accessed August 18, 2011 ^ "Conductors" Dallas Symphony Orchestra, accessed August 18, 2011 ^ a b List of people who have won an Emmy, a Grammy, an Oscar and a Tony Award ^ "Tony Legacy, They're the Top" tonyawards.com, accessed February 5, 2010 ^ "Marvin Hamlisch Golden Globes Awards", goldenglobes.org, accessed August 7, 2009 ^ "Hamlisch Award Listing" InternetMovieDatabase.com, accessed April 2, 2009 ^ (no author).limusichalloffame.org "The Long Island Music Hall Of Fame Second Induction Award Gala On October 30 At The Garden City Hotel" limusichalloffame.org, 2008, accessed August 18, 2011 ^ (no author)."Marvin Hamlisch to Marry Ms. Blair, Producer, in May" The New York Times, March 19, 1989 ^ "People Are Talking About" Jet (books.google.com), June 19, 1989 ^ Laufenberg, Norbert B."Hamlisch, Marvin" p. 285 Entertainment Celebrities, Trafford Publishing, 2005 (books.google.com) ^ Klein, Alvin."A New Approach for Marvin Hamlisch" The New York Times, August 22, 1993 ^ Brozan, Nadine. "Chronicle" The New York Times, November 19, 1991 ^ Croan, Robert."Hamlisch Symphony" Pittsburgh Post-Gazette, May 30, 1994, p.19 ^ "Dallas Symphony Orchestra Discography" dallassymphony.com, p. 4, accessed February 4, 2010 ^ Hamlisch, Marvin: The Way I Was [edit]

Lisa Loopner plays MH: https://www.youtube.com/watch?v=B4VRqFUSIvY