Aharon Ciechanover, Nobel Prize in Chemistry 2004

Aaron Ciechanover (אהרן צ'חנובר) (born October 1, 1947, Haifa Israel) is an Israeli biologist and Nobel laureate in Chemistry in 2004 (jointly), "for the discovery of ubiquitin-mediated protein degradation".

Biography

Ciechanover was born in Haifa, Israel, a year before the establishment of the State of Israel. His family had immigrated from Poland before the Second World War.

He earned a master's degree in science in 1971 and graduated from Hadassah Medical School in Jerusalem in 1974. He received his doctorate in biochemistry in 1982 from the Technion (the Israel Institute of Technology), in Haifa. He is currently a Technion Distinguished Research Professor in the Ruth and Bruce Rappaport Faculty of Medicine and Research Institute at the Technion.

Ciechanover is a member of the Israel Academy of Sciences and Humanities, the Pontifical Academy of Sciences, and is a foreign associate of the United States National Academy of Sciences.

In 2005, he was voted the co-31st-greatest Israeli of all time, in a poll by the Israeli news website Ynet to determine whom the general public considered the 200 Greatest Israelis. As one of Israel's first Nobel Laureates in Science, he is honored in playing a central role in the history of the State of Israel and in the History of the Technion - Israel Institute of Technology.

Awards

• In 2000, Ciechanover received the Albert Lasker Award for Basic Medical Research.
• In 2003, he was awarded the Israel Prize, for biology.
• In 2004, he was awarded Nobel Prize in Chemistry for his discovery with Avram Hershko and Irwin Rose, of ubiquitin-mediated protein degradation. The ubiquitin-proteasome pathway has a critical role in maintaining the homeostasis of cells and is believed to be involved in the development and progression of diseases such as: cancer, muscular and neurological diseases, immune and inflammatory responses.

אהרן צ'חנובר (נולד ב-1 באוקטובר 1947) הוא ביוכימאי ישראלי והמדען הישראלי הראשון שזכה בפרס נובל. ביחד עם אברהם הרשקו ואירווין רוז, הוענק לו פרס נובל לכימיה לשנת 2004 "על גילוי אחד מהתהליכים המחזוריים החשובים ביותר בתא שמאפשר את פירוק החלבונים". חתן פרס א.מ.ת בקטגוריה מדעי החיים בתחום הרפואה לשנת 2002, וחתן פרס ישראל בחקר הביולוגיה לשנת תשס"ג (2003).

צ'חנובר חבר באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים משנת 2004 ובאקדמיה האפיפיורית למדעים משנת 2008. מאז זכייתו בפרס נובל קיבל כ-46 תוארי דוקטור לשם כבוד ממוסדות אקדמאיים ברחבי העולם (נכון לנובמבר 2011).

בשנת 2011 התמנה צ'חנובר לדיקן מכון המחקר למדעי הכימיה וביו-פרמצבטיקה באוניברסיטת נאנג'ינג בעיר נאנג'ינג שבסין.

צ'חנובר חבר במועצה של הקרן החדשה לישראל.

מחקריו

לאחר שירותו הצבאי, בחר צ'חנובר להמשיך ללמוד ולחקור במקום ללכת להתמחות כרופא. צ'חנובר הצטרף למעבדה של פרופ' אברהם הרשקו במחלקה לביוכימיה בטכניון ושם החל את עבודת המחקר שלו. ב-1976–1981 גילו השניים את מערכת האוביקוויטין האחראית לפירוק חלבונים. המחקר שלהם מתבסס על כך שגופינו הוא דינמי, חלבוני הגוף נהרסים ומתחדשים ומדי יום אנחנו מחליפים 6%-8% מהחלבונים בגופינו. הם בדקו מדוע גופינו צריך את התפקוד הזה, ואינו יכול להישאר סטטי. הם ראו כי החלבונים בגופינו רגישים לשינויים סביבתיים ונהרסים בקלות ועל כן יש להחליפם, ובנוסף, בקרה של תהליכים בגוף דורשת סילוק של חלבונים המשמשים בלמים או זרזים לתהליך המדובר. המחקר של צ'חנובר עוסק במנגנון האחראי לסילוק חלבונים אלו שיש להחליפם. הם ראו כי חלבונים המיועדים לפירוק מסומנים על ידי חלבון הנקרא אוביקוויטין, אותו הם מכנים 'תג המוות'. חלבון זה נדבק ומסמן את כל החלבונים המיועדים לפירוק וכך הגוף יודע בצורה מדויקת באילו חלבונים אין צורך. החלבון המסומן מגיע בעזרת האוביקוויטין לאנזים גדול הנקרא פרוטאוזום, הוא מוכנס לחלל הפנימי שלו ושם הוא מתפרק ונהרס. כל המערכת הזאת פועלת בצורה בררנית, ישנם קולטנים המאפשרים רק לחלבונים שעליהם מודבק האוביקווטין לעבור תהליך זה ולהתפרק, כך לא נהרסים גם החלבונים הטובים.

תהליך זה חשוב מפני שאם בקרת החלבונים לא תעבוד בצורה נכונה ולא יתפרקו החלבונים שאין בהם צורך, החלבונים הפגומים יצטברו ודבר זה עלול ליצור מחלות. הפרעות בתפקוד זה נמצאו במחלות מוח ניווניות ומחלות סרטן שונות, ועל כן גילוי זה הוא בעל משמעות רבה לעולם המדע ולפיתוח תרופות ונוגדנים למחלות רבות.

כ-11 שנים לאחר זכייתו בפרס נובל, פרסם צ'חנובר מאמר העוסק בגילוי של שני חלבונים שיוצרת מערכת האוביקוויטין המעכבים סרטן. מחקר זה הוא המשך לתגלית האוביקוויטין, והוא הובל על ידי ד"ר ילנה קרבצובה איבנצב.

צ'חנובר כתב כ-96 מאמרים מדעיים בנושאים שחקר, 24 מאמרי סקירה ו-21 ספרים העוסקים באוביקוויטין. הוא הוזמן להרצות במעל 90 כנסים בינלאומיים. (נכון ל 2011)

פרסים

• בשנת 1997 זכה בפרס הנרי טאוב בטכניון עבור הצטיינות מחקרית.[3]
• בשנת 1999 זכה בפרס וכטר מטעם אוניברסיטת אינסברוק, אוסטריה (יחד עם פרופ' אברהם הרשקו).
• בשנת 2000 זכה בפרס אלברט לסקר למחקר רפואי בסיסי (יחד עם פרופ' אברהם הרשקו).
• בשנת 2000 זכה בפרס אלקלס.
• בשנת 2001 זכה בפרס מיכאל לנדאו למדעי החיים (יחד עם פרופ' אברהם הרשקו).
• בשנת 2002 זכה בפרס א.מ.ת (יחד עם פרופ' אברהם הרשקו ועם פרופ' ליאו זקס).
• בשנת 2002 הוכר כדוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת תל אביב.
• בשנת 2003 (תשס"ג) זכה בפרס ישראל בחקר הביולוגיה.
• בשנת 2004 זכה בפרס נובל בכימיה (יחד עם אברהם הרשקו ואירווין רוז). זו הייתה הפעם הראשונה בה ישראלים זכו בפרס נובל במדעים.

חיים אישיים

צ'חנובר מגדיר את עצמו "אדם דתי" אף שאיננו שומר מצוות במובן המקובל: בערב שנערך לכבודו לאחר זכייתו בפרס נובל אמר כי "בעולמו של הקב"ה אני בסך הכול תייר שהזדמן לו להציץ ולהיות שותף לתגלית שהייתה כאן מאז ימי הבריאה. לא המצאתי דבר. התגלית שלנו היא לטובת האנושות כולה ואני מודה לאלוהים על כך".[10] כאשר נשאל האם הוא מאמין בחיים שלאחר המוות או בתודעה אלוהית - ענה בשלילה מוחלטת, וציין כי בארנקו מצוי כרטיס "אדי" לתרומת איברים וכן אמר: "אני לא מאמין בשום דבר שהוא מעבר לחיים. אני מאמין שאנחנו נולדים, ואז יש עובדה ודאית אחת: אנחנו הולכים למות. זו העובדה היחידה שאני מאמין בה. עם זאת, אני מאוד יהודי. אולי יהודים דתיים לא יקבלו זאת...אולי הם מרגישים אחרת על אלוהים ועל הטקסים והתפילות והציוויים והחיים. לגבי - לא. זו תרבות".

נשוי לד"ר מנוחה צ'חנובר, מנהלת המחלקה הגריאטרית במרכז הרפואי כרמל שבחיפה. לזוג בן אחד, יצחק (צחי).