Andre de Vries

ויקיפדיה

אנדרה דה-פְרִיס (28 בפברואר 1911 – 15 בספטמבר 1996) היה רופא פנימאי וחוקר המטולוגיה וארס נחשים, פרופסור לרפואה באוניברסיטת תל אביב, ממייסדי הפקולטה לרפואה שלה וראשון דקאניה ורקטור האוניברסיטה (1969–1972). חתן פרס ישראל לרפואה לשנת תש"ל (1970). י

ביוגרפיה

דה-פריס נולד בשנת 1911 בליוורדן שבמחוז פריסלנד בהולנד, בן ליהודית. סיים את לימודי הרפואה באוניברסיטת אמסטרדם בשנת 1936 עם תואר דוקטור לרפואה, ובשנת 1938 קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה. הוא התמחה ברפואה פנימית, וב-1938 קיבל תואר מומחה לרפואה פנימית. בשנים 1932–1933 עמד דה-פריס בראש בית החולים "מֶפֶּל" (Meppel) בהולנד והרצה בתחום כימיה קלינית באוניברסיטת אמסטרדם. בשנת 1939 התמנה למנהל בנק הדם של הצלב האדום בצפון הולנד, ובשנת 1940, בימי מלחמת העולם השנייה, עלה לארץ ישראל

לאחר עלייתו לארץ היה דה-פריז רפתן בקיבוץ גבע. בשנת 1942 עבר לעסוק ברפואה והצטרף לסגל בית החולים הדסה בירושלים. בשנים 1946–1948 השתלם באוניברסיטת הרווארד, ובשובו לישראל חזר לעבוד בבית החולים והחל להרצות בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית. בשנת 1949 מונה דה-פריס למנהל המעבדה למחקר קליני בבית החולים, ובשנת 1953 הוענק לו התואר פרופסור חבר

בשנת 1955 עבר דה-פריס לעבוד בבית חולים בילינסון כמנהל מחלקה פנימית ד' ומנהל המכון למחקר רפואי של קופת החולים. עבודתו המחקרית בשנים אלו זיכתה אותו, במשותף עם שמעון גיטר, בפרס סולד לרפואה והיגיינה ציבורית לשנת 1960

דה-פריס נמנה בין מייסדי הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל אביב וכיהן כדקאן הפקולטה הראשון. בשנת 1965 הועלה לדרגת פרופסור מן המניין.‏ כיהן כרקטור האוניברסיטה משנת 1969‏ ועד 1972

גם לאחר פרישתו לגמלאות המשיך לעסוק בתחום, שימש כיועץ רפואי לבתי חולים ברחבי הארץ ומנהל מחקר בחברת טבע

בשנת תש"ל (1970) הוענק לדה-פריס פרס ישראל לרפואה, על תרומתו להוראה ולחינוך ברפואה ועל הישגיו המחקריים בהמטולוגיה, טוקסיקולוגיה ומחלות מטבוליות.‏

אנדרה דה-פריס נפטר בסתיו 1996. היה נשוי לחוה ואב לשלושה: תמר דה פריס וינטֶר, צורפת אמנית; אילן דה פריס, ממקימי בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה,‏ לשעבר מנכ"ל סינמטק ירושלים וסמנכ"ל התוכן של "רשת"; ודוד דה פריס, פרופסור חבר בחוג ללימודי עבודה בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת תל אביב.‏