Arie Shachar

אבי הגיאוגרפיה העירונית בישראל

פרופ' אריה שחר, חתן פרס ישראל בגיאוגרפיה, 1935-2006

אורי דרומי, "הארץ", 27.09.2006

אריה שחר, שנולד בחיפה, גדל בשכונת נוה שאנן בתל אביב ולמד בתיכון עירוני צייטלין. כעתודאי הוא עסק במיפוי, באמצעות תצלומי אוויר, של ביירות, קהיר ויעדים נוספים (כשנפתחה מצרים לתיירות ישראלית, הוא ניווט ברחובות קהיר כאילו היה בן המקום). בגיל 21 סיים בהצטיינות את לימודיו באוניברסיטה העברית לתואר ראשון בגיאוגרפיה ובהיסטוריה, בגיל 30 הוא קיבל דוקטורט בהצטיינות יתרה וכשמלאו לו 44 כבר היה לפרופסור מן המניין

מספר התחומים שבהם עסק, לעתים במקביל, מסחרר. הוא הקים וניהל את המכון ללימודים עירוניים ואזוריים באוניברסיטה העברית; היה פרופסור אורח באוניברסיטת קליפורניה, לוס אנג'לס (UCLA) ובריו דה ז'ניירו; שימש כיו"ר ועדת הפרוגרמה בנושא קמפוס הר הצופים; בעבור מכון ירושלים לחקר ישראל חקר את מדיניות העיור בישראל בעשור הראשון למדינה, ובעבור האקדמיה הלאומית למדעים את התעשייה עתירת הטכנולוגיה בישראל; הוא ניהל את קבוצת המחקר העירונית (RURE) של קרן המדע האירופית, ובעבור הקרן הגרמנית-ישראלית למחקר ערך מחקרים על "הצמיחה העירונית בתל אביב ובפרנקפורט" ועל "ירושלים-ברלין: תכנון עירוני בערים שסועות"; הוא ניהל את "העיר הקומפקטית", מיזם משותף לשבע אוניברסיטאות ולאיחוד האירופי, וגיבש את תוכנית האב למטרופולין תל אביב ותוכניות פיתוח ועיור באקוודור, פנמה ועוד. ואם לא די בכך, הוא היה גם יו"ר מערכת "אטלס ישראל" ו"אטלס כרטא". י

פרופ' רחל אלתרמן מהטכניון אומרת שפרופ' שחר "היה אחד מאותם אנשי תכנון נדירים המצליחים ליישם את ערכיהם החברתיים פוליטיים בתכנון הלכה ומעשה". הוא היה שותף לשני מהלכי תכנון חשובים ביותר: "ישראל 2020" ותמ"א (תכנית מתאר ארצית) 35, שפרצו לראשונה את מחסום החשדנות של הממסד כלפי המגזר הערבי. לדברי אלתרמן, שחר היה סבור ש"אין להשתמש בתכנון ככלי לפירוד, אלא להיפך - ככלי לשוויון ולקירוב האוכלוסיות השונות בישראל". י

האדריכל שמאי אסיף, שותפו של פרופ' שחר לתמ"א 35, שאושרה לפני שנה על ידי הממשלה, אומר ששחר "הוריד את מגדל השן אל המציאות והעלה את המציאות מעלה לגבהים חדשים". פרופ' ערן רזין, מהמחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית, רואה בו את "אבי הגיאוגרפיה העירונית בישראל", בעל כריזמה שידע "בכל מצב ובכל קושי לראות את האתגר, את ההזדמנות, לא להיגרר לנרגנות, לשמירת טינה". יו"ר הוועדה הלאומית הישראלית לגיאוגרפיה, פרופ' אהרן קלרמן, אומר שפרופ' שחר, יו"ר הוועדה לשעבר, "היה ממניחי היסודות לפעילותה הענפה של הגיאוגרפיה הישראלית בארגון הגיאוגרפי הבינלאומי". י

אבל מעל לכל, היה פרופ' שחר מורה בכל רמ"ח איבריו, שכל שנה דורג כמרצה מצטיין. הגיאוגרף פרופ' עמירם גונן, ראש מכון פלורסהיימר, אומר שהוא "המשיך להיות נאמן לתלמידיו גם לאחר שסיימו את חוק לימודיהם". תלמידתו ד"ר איריס גרייצר, ממכללת בית ברל, נזכרת כיצד ליוו אותו תלמידיו בסיורים בירושלים החצויה ובערים אחרות, "בגאווה גדולה, אפילו בהתרוממות נפש, על ההזדמנות שנתן לנו להיות שותפים בחוויה הזאת". היא מספרת כיצד שכנע את אורה הרצוג, ראש המועצה לארץ-ישראל יפה, להקים מרכז ללימודים סביבתיים בנושא העיר, וכיצד רווה נחת לראות אלפי תלמידים פוקדים את המרכז מבלי לטעון אי פעם לבעלות על הרעיון. יצחק הינברגר, לשעבר מפמ"ר (מפקח מרכז) גיאוגרפיה במשרד החינוך, אומר שפרופ' שחר היה במשך שנים יו"ר ועדת המקצוע בגיאוגרפיה, וש"תרומתו לחינוך הגיאוגרפי בבתי הספר תיזכר לשנים רבות". י

בתשנ"ט זכה בפרס ישראל בגיאוגרפיה

הוא הותיר אחריו את אשתו תמימה וילדיו ארז, איילת ותמר