Arthur Kornberg, Nobel Prize in Physiology or Medicine - 1959

Arthur Kornberg (March 3, 1918 – October 26, 2007) was an American biochemist who won the Nobel Prize in Physiology or Medicine 1959 "for his discovery of the mechanisms in the biological synthesis of deoxyribonucleic acid (DNA)" together with Dr. Severo Ochoa of New York University.

He was also awarded the Paul-Lewis Laboratories Award in Enzyme Chemistry from the American Chemical Society in 1951, L.H.D. degree from Yeshiva University in 1962, as well as National Medal of Science in 1979.

His primary research interests were in biochemistry, especially enzyme chemistry, deoxyribonucleic acid synthesis (DNA replication) and studying the nucleic acids which control heredity in animals, plants, bacteria and viruses.

Early life

Born in New York City, Arthur Kornberg was the son of Joseph and Lena Kornberg who emigrated to New York from Austrian Galicia (now part of Poland) in 1900 before they were married. His paternal grandfather had changed the family name from Queller (also spelled Kweller) to avoid the draft by taking on the identity of someone who had already completed military service. Joseph Kornberg married Lena Katz in 1904. He worked as a sewing machine operator in the sweat shops of the Lower East side of New York for almost 30 years, and when his health failed, opened a small hardware store in Brooklyn, where Arthur assisted customers at the age of nine. Joseph spoke at least six languages although he had no formal education.

Arthur Kornberg was educated first at Abraham Lincoln High School and then at City College in New York City. He received at B. Sc. in 1937, followed by an M.D. at the University of Rochester in 1941. Kornberg had a mildly elevated level of bilirubin in his blood— jaundice due to a hereditary genetic condition known as Gilbert's syndrome—and while at medical school he took a survey of fellow students to discover how common the condition was. The results were published in Kornberg's first research paper in 1942.

His internship was at Strong Memorial Hospital in Rochester, New York, between 1941-1942. After completing his medical training he joined the armed services as a Lieutenant in the United States Coast Guard, serving as a ship's doctor in 1942. Rolla Dyer, the Director of National Institutes of Health, had noticed his paper and invited him to join the research team at the Nutrition Laboratory of the NIH. From 1942 to 1945, Kornberg's work was the feeding of specialized diets to rats to discover new vitamins.

Scientific research

The feeding of rats was boring work, and Kornberg became fascinated by enzymes. He transferred to Dr Severo Ochoa's laboratory at New York University in 1946, and took summer courses at Columbia University to fill out the gaps in his knowledge of organic and physical chemistry while learning the techniques of enzyme purification at work. He became Chief of the Enzyme and Metabolism Section at NIH from 1947–1953, working on understanding of ATP production from NAD and NADP. This led to his work on how DNA is built up from simpler molecules.

In 1953 he became Professor and Head of the Department of Microbiology, Washington University in St. Louis, until 1959. Here he continued experimenting with the enzymes which created DNA. In 1956 he isolated the first DNA polymerizing enzyme, now known as DNA polymerase I. This won him the Nobel prize in 1959.

In 1960 he received a LL.D. again from City College, followed by a D.Sc. at the University of Rochester in 1962. He became Professor and Executive Head of the Department of Biochemistry, Stanford University, Stanford in 1959. "...in a 1997 interview with Sally Smith Hughes, Arthur Kornberg (referring to Josh Lederberg) stated: "Lederberg really wanted to join my department. I knew him; he's a genius, but he'd be unable to focus and to operate within a small family group like ours, and so, I was instrumental in establishing a department of genetics [at Stanford] of which he would be chairman."

Kornberg's mother died of gas gangrene from a spore infection after a routine gall bladder operation in 1939. This started his lifelong fascination with spores, and he devoted some of his research efforts to understanding them while at Washington University. From 1962 to 1970, in the midst of his work on DNA synthesis, Kornberg devoted half his research effort to determining how DNA is stored in the spore, what replication mechanisms are included, and how the spore generates a new cell. This was an unfashionable but complex area of science, and although some progress was made, eventually Kornberg abandoned this research.

The Arthur Kornberg Medical Research Building at the University of Rochester Medical Center was named in his honor in 1999.

Until his death Kornberg, still maintained an active research laboratory at Stanford, and regularly published peer reviewed scientific papers. For several years the focus of his research was the metabolism of inorganic polyphosphate.

The "Kornberg school" of biochemistry refers to Arthur Kornberg's many graduate students and post-doctoral fellows, i.e., his intellectual children, and the trainees of his trainees, i.e., his intellectual grandchildren. Kornberg's intellectual children include I. Robert Lehman, Randy Schekman, William T. Wickner, James Rothman and Ken-ichi Arai.

Family life

On November 21, 1943, Kornberg married Sylvy Ruth Levy, also a biochemist of note. She worked closely with Kornberg and contributed significantly to the discovery of DNA polymerase. The day after he was awarded the Nobel prize, she was quoted in a newspaper as saying "I was robbed".

Arthur and Sylvy Kornberg had three sons: Roger David Kornberg (1947), Thomas B. Kornberg (1948), and Kenneth Andrew Kornberg (1950). Roger is Professor of Structural Biology at Stanford University, and the 2006 laureate of the Nobel Prize in Chemistry. Thomas discovered DNA polymerase II and III in 1970 and is now a professor at the University of California, San Francisco. Kenneth is an architect specializing in the design of biomedical and biotechnology laboratories and buildings.

Arthur Kornberg was married three times. His first two wives predeceased him. Sylvy Kornberg died in 1986. Arthur Kornberg remarried in 1988 but his second wife, the former Charlene Walsh Levering, died in 1995. In December 1998 Arthur Kornberg married Carolyn Dixon. She survived him.

When he was in his eighties Arthur Kornberg continued to conduct research full time at Department of Biochemistry at Stanford. He died on October 26, 2007 at Stanford Hospital from respiratory failure.

GEDCOM Source

Ancestry Family Trees Name: Online publication - Provo, UT, USA: Ancestry.com. Original data: Family Tree files submitted by Ancestry members.; @R3@

GEDCOM Source

Database online. Record for Arthur Kornberg http://search.ancestry.com/cgi-bin/sse.dll?db=pubmembertrees&h=2024...

GEDCOM Source

Ancestry Family Trees Name: Online publication - Provo, UT, USA: Ancestry.com. Original data: Family Tree files submitted by Ancestry members.; @R3@

GEDCOM Source

Database online. Record for Arthur Kornberg http://search.ancestry.com/cgi-bin/sse.dll?db=pubmembertrees&h=2024...

GEDCOM Source

Ancestry Family Trees Name: Online publication - Provo, UT, USA: Ancestry.com. Original data: Family Tree files submitted by Ancestry members.; @R3@

GEDCOM Source

Database online. Record for Arthur Kornberg http://search.ancestry.com/cgi-bin/sse.dll?db=pubmembertrees&h=2024...

ארתור קורנברג (3 במרץ 1918 - 26 באוקטובר 2007) היה ביוכימאי יהודי-אמריקאי שעבודתו העיקרית התמקדה בסינתזת DNA ובייחוד באנזימים המבצעים פעולה זו. ב-1959 זכה קורנברג בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה, יחד עם סברו אוצ'ואה, על גילוי מנגנון סינתזת החומר הגנטי העיקרי בתא, ה-DNA. בנוסף, הוא היה הראשון לבודד את אחד מאנזימי השכפול - DNA פולימראז I.

ראשית חייו

נולד בעיר ניו יורק ליוסף ולנה קורנברג שהיגרו לארצות הברית מגליציה בשנת 1900, טרם נישואיהם. סבו שינה את שמו שהיה במקור קוולר כדי להימנע מגיוס לצבא תוך שהוא מאמץ את זהותו של אדם שכבר סיים את שרותו הצבאי. הוריו נישאו ב-1904. אביו עבד במשך 30 שנה כמפעיל של מכונת תפירה עד אשר בריאותו הידרדרה, לאחר מכן פתח חנות לכלי עבודה בברוקלין, ארתור שהיה אז רק בן 9 סייע לאביו בחנות ועזר ללקוחות.

ארתור למד בתיכון ע"ש אברהם לינקולן ולאחר מכן בסיטי קולג' של ניו יורק. את התואר הראשון קיבל ב-1937 ולאחריו תואר דוקטור לרפואה ב-1941 מאוניברסיטת רוצ'סטר בניו יורק. היו לו רמות גבוהות של בילירובין בדם, סוג של צהבת קלה המכונה תסמונת גילברט. כשהיה סטודנט בבית הספר לרפואה ערך סקר בין חבריו הסטודנטים כדי לבדוק את תפוצת המחלה, ואת התוצאות פרסם במאמרו הראשון שפורסם ב-1942.

לאחר שסיים את התמחותו בבית החולים "Strong Memorial" שברוצ'סטר הצטרף למשמר החופים, שם שימש כרופא ספינה. ראש המכונים הלאומיים לבריאות (NIH), שהבחין במאמר שפרסם, הזמין אותו להצטרף למחלקת התזונה במכון, שם עבד בין 1942–1945, תפקידו היה להאכיל עכברים בסוגים שונים של מזון כדי לגלות ויטמינים חדשים.

מחקר

העבודה עם העכברים הייתה משעממת וקורנברג שהתעניין מאוד באנזימים עבר לאוניברסיטת ניו יורק ב-1946 שם החל לחקור את הנושא. לאחר מכן שימש בין השנים 1947–1953 כראש המדור לחקר אנזימים ומטבוליזם בהמכונים הלאומיים לבריאות, שם חקר את ייצור ATP מ-NADH ו-NAD. מחקר זה סייע לו במחקריו בהמשך משום שה-DNA מורכב ממולקולות דומות.

ב-1953 התמנה לפרופסור ולראש המחלקה למיקרוביולוגיה באוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס ושהה שם עד 1959. שם המשיך בחקר האנזימים היוצרים את ה-DNA, ב-1956 הצליח לבודד את האנזים האחראי ליצירת DNA הנקרא כיום DNA פולימראז I[1]. על מחקר זה זכה בשנת 1959 בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה. ב-1959 עבר למחלקה לביוכימיה באוניברסיטת סטנפורד ונשאר שם עד פטירתו ב-2007.

משפחתו

ב-1943 קורנברג נשא לאשה את סילבי רות לוי, שהייתה ביוכימאית אף היא. לזוג נולדו שלושה ילדים: בנם הבכור, רוג'ר קורנברג, פרופסור לביולוגיה מבנית בסטנפורד, זכה ב-2006 בפרס נובל לכימיה על פענוח תהליך השעתוק ברמה המולקולרית. בנם השני, תומאס ביל קורנברג, גילה את DNA פולימראז II ו-III בשנת 1970 ומשמש היום כביוכימאי באוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו. בנם השלישי, קנת' אנדרו קרונברג, הוא ארכיטקט המתמחה בתכנון מעבדות.

קורנברג התאלמן פעמיים: לאחר פטירת סילבי ב-1986 נשא קורנברג לאשה את שרלין לברינג ב-1988, ולאחר פטירתה ב-1996 נשא לאשה את קרולין דיקסון.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A8%D7%AA%D7%95%D7%A8_%D7%A7...