Arthur Schnitzler

http://en.wikipedia.org/wiki/Arthur_Schnitzler

Dr. Arthur Schnitzler (May 15, 1862, Leopoldstadt - October 21, 1931, Vienna) was an Austrian author and dramatist.

Arthur Schnitzler, the son of a prominent Hungarian-Jewish laryngologist Johann Schnitzler and Luise Markbreiter (a daughter of the Viennese doctor Philipp Markbreiter), was born in Praterstraße 16, Leopoldstadt, Vienna, then Vienna was the capital of the Austro-Hungarian Empire, and began studying medicine at the University of Vienna in 1879. He received his doctorate of medicine in 1885 and worked in Vienna's General Hospital (German: Allgemeines Krankenhaus der Stadt Wien, AKH), but ultimately abandoned medicine in favour of writing.

His works were often controversial, both for their frank description of sexuality (Sigmund Freud, in a letter to Schnitzler, confessed "I have gained the impression that you have learned through intuition — though actually as a result of sensitive introspection — everything that I have had to unearth by laborious work on other persons")[1] and for their strong stand against anti-Semitism, represented by works such as his play Professor Bernhardi and the novel Der Weg ins Freie. However, though Schnitzler was himself Jewish, Professor Bernhardi and Fraulein Else are among the few clearly-identified Jewish protagonists in his work.

Schnitzler was branded as a pornographer after the release of his play Reigen, in which ten pairs of characters are shown before and after the sexual act, leading and ending with a prostitute. The furore after this play was couched in the strongest anti-semitic terms;[2] his works would later be cited as "Jewish filth" by Adolf Hitler. Reigen was made into a French language film in 1950 by the German-born director Max Ophuls as La Ronde. The film achieved considerable success in the English-speaking world, with the result that Schnitzler's play is better known there under Ophuls' French title.

In the novella, Fräulein Else (1924), Schnitzler may be rebutting a contentious critique of the Jewish character by Otto Weininger (1903) by positioning the sexuality of the young female Jewish protagonist.[3] The story, a first-person stream of consciousness narrative by a young aristocratic woman, reveals a moral dilemma that ends in tragedy.

In response to an interviewer who asked Schnitzler what he thought about the critical view that his works all seemed to treat the same subjects, he replied, "I write of love and death. What other subjects are there?" Despite his seriousness of purpose, Schnitzler frequently approaches the bedroom farce in his plays (and had an affair with one of his actresses, Adele Sandrock). Professor Bernhardi, a play about a Jewish doctor who turns away a Catholic priest in order to spare a patient the realization that she is on the point of death, is his only major dramatic work without a sexual theme.

A member of the avant-garde group Young Vienna (Jung Wien), Schnitzler toyed with formal as well as social conventions. With his 1900 short story Lieutenant Gustl, he was the first to write German fiction in stream-of-consciousness narration. The story is an unflattering portrait of its protagonist and of the army's obsessive code of formal honour. It caused Schnitzler to be stripped of his commission as a reserve officer in the medical corps — something that should be seen against the rising tide of anti-semitism of the time.

He specialized in shorter works like novellas and one-act plays. And in his short stories like The Green Tie (Die grüne Krawatte) he showed himself to be one of the early masters of microfiction. However he also wrote two full-length novels: Der Weg ins Freie about a talented but not very motivated young composer, a brilliant description of a segment of pre-World War I Viennese society; and the artistically less satisfactory Therese.

In addition to his plays and fiction, Schnitzler meticulously kept a diary from the age of 17 until two days before his death, of a brain hemorrhage in Vienna. The manuscript, which runs to almost 8,000 pages, is most notable for Schnitzler's casual descriptions of sexual conquests — he was often in relationships with several women at once, and for a period of some years he kept a record of every orgasm. Collections of Schnitzler's letters have also been published.

Stanley Kubrick's last film Eyes Wide Shut (1999) was based on Schnitzler's 1926 novella Dream Story (Traumnovelle).

[edit]Selected works

[edit]Plays

Anatol (1893), a series of seven acts revolving around a bourgeoisie playboy and his immature relationships.

Flirtation (Liebelei - 1895), also known as The Reckoning, which was made into a film by Max Ophüls and adapted as Dalliance by Tom Stoppard (1986).[4]

Fair Game (Freiwild - 1896)

Reigen (1897), more usually called La Ronde and also known as Hands Around, is still frequently presented. Max Ophüls directed the first movie adaptation of the play in 1950; Roger Vadim directed a second version in 1964. In 1998, it was reworked by British playwright David Hare as The Blue Room.[5]

Paracelsus (1899)

The Green Cockatoo (Der grüne Kakadu - 1899)

La Ronde - 1900

The Lonely Way (Der einsame Weg - 1903)

Intermezzo (Zwischenspiel - 1904)

Der Ruf des Lebens (1906)

Countess Mizzi or the Family Reunion (Komtesse Mizzi oder Der Familientag - 1907)

Living Hours (1911)

Young Medardus (Der junge Medardus - 1910)

The Vast Domain (Das weite Land - 1911). The play was adapted as Undiscovered Country by Tom Stoppard (1979).[6].

Professor Bernhardi (1912)

The Comedy of Seduction (Komödie der Verführung - 1924)

[edit]Novels

The Road Into the Open (Der Weg ins Freie - 1908)

Therese. Chronik eines Frauenlebens (1928)

[edit]Short stories and novellas

Dying (Sterben - 1895)

None but the Brave (Leutnant Gustl - 1900)

Berta Garlan (1900)

Blind Geronimo and his Brother (Der blinde Geronimo und sein Bruder - 1902)

The Prophecy (Die Weissagung - 1905)

Casanova's Homecoming (Casanovas Heimfahrt - 1918)

Fräulein Else (1924)

Dream Story (Traumnovelle - 1925/26), later adapted as the film Eyes Wide Shut by American director Stanley Kubrick)

Night Games (Spiel im Morgengrauen - 1926)

Flight into Darkness (Flucht in die Finsternis - 1931)

The Death of a Bachelor

[edit]Nonfiction

Youth in Vienna (Jugend in Wien), an autobiography published posthumously in 1968

Diary, 1879-1931

Comedies of Words and Other Plays (1917)

http://anno.onb.ac.at/cgi-content/anno?apm=0&aid=nfp&datum=19311025...

ארתור שניצלֶר

' (בגרמנית: Arthur Schnitzler; ‏15 במאי 1862 – 21 באוקטובר 1931) היה מחזאי וסופר יהודי-אוסטרי. נחשב יחד עם הוגו פון הופמנסתאל לאחד מהנציגים הבולטים של "המודרנה הספרותית של וינה". היה רופא אף-אוזן-גרון בהכשרתו.

תוכן עניינים 1 חייו 2 יצירותיו 3 יצירות חשובות 4 יצירותיו שתורגמו לעברית 5 קישורים חיצוניים חייו שניצלר נולד בשנת 1862 בווינה כבנם הבכור של יוהאן שניצלר (1835–1893), רופא אף-אוזן-גרון מפורסם, ושל אשתו לואיז לבית מארקברייטר (1840–1911). בשנת 1885 קיבל בעצמו את התואר דוקטור לרפואה באוניברסיטת וינה. לאחר שלמד רפואה התנודד שנים ארוכות בעבודתו בין הרפואה לספרות. שניצלר מילא תפקיד מרכזי בחיי התרבות של וינה בתור הזהב שלה בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20.

יצירותיו שניצלר כתב מחזות ופרוזה (בעיקר סיפורים), שבהם הדגיש בעיקר את התהליכים הפסיכולוגיים המתחוללים בנפשם של גיבוריו. ביחד עם המבט אל עולמם הפנימי של הגיבורים מתקבלת אצל הקורא תמונה של החברה הסובבת את הגיבורים ומעצבת אותם.

העלילה ביצירותיו של שניצלר מתרחשת לרוב בסביבה הקונקרטית של וינה של סוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20. רבים מסיפוריו ומחזותיו מתבססים על האווירה הווינאית הייחודית. גיבוריהם הראשיים הם דמויות טיפוסיות מהחברה הווינאית בת התקופה: קצינים ורופאים, אומנים ועיתונאים, שחקנים וגנדרנים נהנתנים, וכן נערת הפרברים קלת הדעת (יצאנית), אשר הייתה לאחד מסימני ההיכר של הסיפורת של שניצלר, ושימשה בידי מתנגדיו - בראש ובראשונה קרל קראוס, כנשק בעזרתו ביקשו להציג את שניצלר כפשטני ושטחי.

השער למחזה "המעגל" שפורסם בשנת 1896-7 שניצלר אינו מתאר תהליכים נפשיים חריגים או חולים, אלא מתמקד במהלכי נפשם של בני אדם נורמליים וממוצעים, על שקרי חייהם הרגילים, אשר מתמודדים מול חברה מלאה באיסורים ותקנות בלתי כתובים, במיוחד בתחום המיניות והכבוד האישי. בערך באותו הזמן כמו עמיתו זיגמונד פרויד בתחומי הפסיכואנליזה נותן שניצלר ביטוי לאיסורים השונים, בעיקר המיניים, אשר רווחו בחיים הציבוריים כמו גם בחיי הפרט בחברה בת זמנו, אשר הייתה משועבדת לערכי הרציונליות והקידמה. שניצלר מדגים את פעולתם של כוחות בתת מודע שאינם נשמעים להיגיון. פרויד עצמו היה מלא הערכה לתובנות הפסיכולוגיות העמוקות שביצירותיו של שניצלר.

ביצירתו של שניצלר מופיעים לא פעם גירושין (למשל במחזה השערורייתי "המעגל", 1896/1897), רומנים חשאיים, ונשים כגיבורות ראשיות.

לא במקרה היה זה שניצלר אשר החדיר לספרות הגרמנית את המונולוג הפנימי בנובלה "Leutnant Gustl" (סגן גוסטל). בעזרת נקודת מבט ייחודית זו סיפק לקוראיו מבט עמוק וישיר אל הקונפליקטים הפנימיים של הדמויות. בגין נובלה קצרה זו עמד שניצלר במרכזה של שערורייה ציבורית גדולה שסופה העמדתו, בתור קצין מילואים, לדין צבאי באשמת פגיעה בכבוד הצבא ההבסבורגי, ושלילת דרגותיו.

שניצלר הוא גם אחד מגדולי כותבי היומנים בספרות הגרמנית. מגיל שבע-עשרה ועד יומיים לפני מותו ניהל יומן מדוקדק, כתב-יד בן 8,000 עמודים אשר פורסם בין השנים 1981 ל-2000 בעשרה כרכים בידי האקדמיה האוסטרית למדעים.

שניצלר היה ידידו של בנימין זאב הרצל, התכתב איתו וייעץ לו על המחזות שכתב.

יצירתו של שניצלר "סיפור חלום" (Traumnovelle) שימשה כבסיס לעלילת סרטו של סטנלי קובריק, עיניים עצומות לרווחה.

נקבר בבית הקברות המרכזי בווינה.

יצירות חשובות

רחוב על שם שניצלר בתל אביב המעגל, עשרה דיאלוגים (קומדיה, 1896/7) סגן גוסטל (סיפור, 1901) הדרך אל החופש (רומן, 1908) פרופסור ברנהרדי (מחזה, 1912) העלמה אלזה (סיפור, 1924) סיפור חלום (נובלה, 1926) נעורים בווינה (אוטוביוגרפיה, יצאה לאור 1968) יצירותיו שתורגמו לעברית מיתה: נובילה (תרגם מאשכנזית: א.ל. יעקבוביץ),‫ ורשה: א"י שטיבל, תרע"ט. (מהדורה ב': תר"ף; מהדורה ג': תרפ"א.) פרופסור ברנרדי: קומדיה בחמש מערכות (תרגם: א.ל. יעקבוביץ), ורשה: א"י שטיבל, תרפ"ג 1922. פרופסור ברנרדי (עברית: תום לוי), רמת גן: בית-צבי, בית הספר לאמנות הבמה והקולנוע, 1990. העלמה אלזה (בתרגום ישורון קשת; חוברות י-יב של "ספריה קטנה"), תל אביב: פ. גינזבורג, תרפ"ז-תרפ"ח. העלמה אלזה (תרגום: דוב קמחי), ירושלים: עופר (ידיעות אחרונות), 1946. הקוקאי הירוק: מחזה במערכה אחת (עברית בידי יצחק שנברג [=%D7%A9%D7%A0%D7%94%D7%A8]),‫ ירושלים: ספרי תרשיש, תש"ד. הבן והמאהב: סיפור אהבה (עברית: י' בן-יעקב), תל אביב: נ’ טברסקי, תש"ט (סדרת 'ספר כיס לכל', 14).‬ עושר גנוז (תרגם: א' כהן),‫ תל אביב: עידית, תש"ו. מחולות מחנים : עשרה דו-שיחים (תרגם: נ' סנפירי), ירושלים: העברי, תש"ז. במעגל (מגרמנית: א' קהתי),‫ יפו: הספרייה הקטנה, [%D7%AA%D7%A9%D7%99"-]. חויה / בר הופמן, שניצלר, הופמנסתאל (עברית: שלמה טנאי; ציורים: גד אולמן),‫ תל אביב: עקד, 1968 (קובץ יצירות של שלשה מסופרי וינה). שובו של קזנובה (מגרמנית: צבי ארד), תל אביב: זמורה-ביתן, תשמ"ד 1984. (קובץ סיפורים) אנאטול (מגרמנית: שמעון לוי), רמת גן: מרכז ישראלי לדרמה ליד "בית-צבי", תשמ"ח 1987. דוקטור גראסלר, רופא המרחצאות וסיפורים אחרים (מגרמנית: יצחק עקביהו), תל אביב: זמורה-ביתן, תשנ"ד 1993. סיפור חלום (מגרמנית: ניצה בן-ארי ואורי בן-ארי; אחרית דבר: ניצה בן-ארי; בצירוף מכתב לשניצלר מאת זיגמונד פרויד), תל אביב: גוונים, תשס"ח 2008. ‬(סיפור מסעו של פרידולין, רופא צעיר, אל נבכי נפשו.) קישורים חיצוניים מיזמי קרן ויקימדיה ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: ארתור שניצלר ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ארתור שניצלר הספרים של ארתור שניצלר , באתר "סימניה" כתביו בפרויקט גוטנברג הגרמני בועז כהן, לראשונה בעברית: הספר "סיפור חלום" שעלילתו הייתה הבסיס לסרט "עיניים עצומות לרווחה" , גלובס, 1 בספטמבר 2008 ארתור שניצלר , באתר "Find a Grave" (באנגלית) https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A8%D7%AA%D7%95%D7%A8_%D7%A9...

--------------------------------------------

http://en.wikipedia.org/wiki/Arthur_Schnitzler

Dr. Arthur Schnitzler (May 15, 1862, Leopoldstadt - October 21, 1931, Vienna) was an Austrian author and dramatist.

Arthur Schnitzler, the son of a prominent Hungarian-Jewish laryngologist Johann Schnitzler and Luise Markbreiter (a daughter of the Viennese doctor Philipp Markbreiter), was born in Praterstraße 16, Leopoldstadt, Vienna, then Vienna was the capital of the Austro-Hungarian Empire, and began studying medicine at the University of Vienna in 1879. He received his doctorate of medicine in 1885 and worked in Vienna's General Hospital (German: Allgemeines Krankenhaus der Stadt Wien, AKH), but ultimately abandoned medicine in favour of writing.

His works were often controversial, both for their frank description of sexuality (Sigmund Freud, in a letter to Schnitzler, confessed "I have gained the impression that you have learned through intuition — though actually as a result of sensitive introspection — everything that I have had to unearth by laborious work on other persons")[1] and for their strong stand against anti-Semitism, represented by works such as his play Professor Bernhardi and the novel Der Weg ins Freie. However, though Schnitzler was himself Jewish, Professor Bernhardi and Fraulein Else are among the few clearly-identified Jewish protagonists in his work.

Schnitzler was branded as a pornographer after the release of his play Reigen, in which ten pairs of characters are shown before and after the sexual act, leading and ending with a prostitute. The furore after this play was couched in the strongest anti-semitic terms;[2] his works would later be cited as "Jewish filth" by Adolf Hitler. Reigen was made into a French language film in 1950 by the German-born director Max Ophuls as La Ronde. The film achieved considerable success in the English-speaking world, with the result that Schnitzler's play is better known there under Ophuls' French title.

In the novella, Fräulein Else (1924), Schnitzler may be rebutting a contentious critique of the Jewish character by Otto Weininger (1903) by positioning the sexuality of the young female Jewish protagonist.[3] The story, a first-person stream of consciousness narrative by a young aristocratic woman, reveals a moral dilemma that ends in tragedy.

In response to an interviewer who asked Schnitzler what he thought about the critical view that his works all seemed to treat the same subjects, he replied, "I write of love and death. What other subjects are there?" Despite his seriousness of purpose, Schnitzler frequently approaches the bedroom farce in his plays (and had an affair with one of his actresses, Adele Sandrock). Professor Bernhardi, a play about a Jewish doctor who turns away a Catholic priest in order to spare a patient the realization that she is on the point of death, is his only major dramatic work without a sexual theme.

A member of the avant-garde group Young Vienna (Jung Wien), Schnitzler toyed with formal as well as social conventions. With his 1900 short story Lieutenant Gustl, he was the first to write German fiction in stream-of-consciousness narration. The story is an unflattering portrait of its protagonist and of the army's obsessive code of formal honour. It caused Schnitzler to be stripped of his commission as a reserve officer in the medical corps — something that should be seen against the rising tide of anti-semitism of the time.

He specialized in shorter works like novellas and one-act plays. And in his short stories like The Green Tie (Die grüne Krawatte) he showed himself to be one of the early masters of microfiction. However he also wrote two full-length novels: Der Weg ins Freie about a talented but not very motivated young composer, a brilliant description of a segment of pre-World War I Viennese society; and the artistically less satisfactory Therese.

In addition to his plays and fiction, Schnitzler meticulously kept a diary from the age of 17 until two days before his death, of a brain hemorrhage in Vienna. The manuscript, which runs to almost 8,000 pages, is most notable for Schnitzler's casual descriptions of sexual conquests — he was often in relationships with several women at once, and for a period of some years he kept a record of every orgasm. Collections of Schnitzler's letters have also been published.

Stanley Kubrick's last film Eyes Wide Shut (1999) was based on Schnitzler's 1926 novella Dream Story (Traumnovelle).

[edit]Selected works

[edit]Plays

Anatol (1893), a series of seven acts revolving around a bourgeoisie playboy and his immature relationships.

Flirtation (Liebelei - 1895), also known as The Reckoning, which was made into a film by Max Ophüls and adapted as Dalliance by Tom Stoppard (1986).[4]

Fair Game (Freiwild - 1896)

Reigen (1897), more usually called La Ronde and also known as Hands Around, is still frequently presented. Max Ophüls directed the first movie adaptation of the play in 1950; Roger Vadim directed a second version in 1964. In 1998, it was reworked by British playwright David Hare as The Blue Room.[5]

Paracelsus (1899)

The Green Cockatoo (Der grüne Kakadu - 1899)

La Ronde - 1900

The Lonely Way (Der einsame Weg - 1903)

Intermezzo (Zwischenspiel - 1904)

Der Ruf des Lebens (1906)

Countess Mizzi or the Family Reunion (Komtesse Mizzi oder Der Familientag - 1907)

Living Hours (1911)

Young Medardus (Der junge Medardus - 1910)

The Vast Domain (Das weite Land - 1911). The play was adapted as Undiscovered Country by Tom Stoppard (1979).[6].

Professor Bernhardi (1912)

The Comedy of Seduction (Komödie der Verführung - 1924)

[edit]Novels

The Road Into the Open (Der Weg ins Freie - 1908)

Therese. Chronik eines Frauenlebens (1928)

[edit]Short stories and novellas

Dying (Sterben - 1895)

None but the Brave (Leutnant Gustl - 1900)

Berta Garlan (1900)

Blind Geronimo and his Brother (Der blinde Geronimo und sein Bruder - 1902)

The Prophecy (Die Weissagung - 1905)

Casanova's Homecoming (Casanovas Heimfahrt - 1918)

Fräulein Else (1924)

Dream Story (Traumnovelle - 1925/26), later adapted as the film Eyes Wide Shut by American director Stanley Kubrick)

Night Games (Spiel im Morgengrauen - 1926)

Flight into Darkness (Flucht in die Finsternis - 1931)

The Death of a Bachelor

[edit]Nonfiction

Youth in Vienna (Jugend in Wien), an autobiography published posthumously in 1968

Diary, 1879-1931

Comedies of Words and Other Plays (1917)

http://anno.onb.ac.at/cgi-content/anno?apm=0&aid=nfp&datum=19311025...