Avraham Moyal, Rabbi

אנציקלופדיה דוד תדהר

נולד בראבאט, מארוקו, בשנת תר"י (1850), בן שני לאביו ר' אהרן (ממיסדי הישוב היהודי ביפו) ולאמו סעדה לבית עמיאל. בשנת 1860 עלה ארצה עם הוריו וכל ביתם והתישבו ביפו. למד תורה מפי החכמים-המלמדים הראשונים של העדה הקטנה, למד גם את השפה הערבית בדיבור ובכתב והגיע לבקיאות רבה במנהגי הערבים ונימוסיהם ונתחבב עליהם בהליכותיו האצילות. נשא לאשה את זינבול בת הרב יוסף בן-נון (מראשוני הרבנים ביפו) נפטרה בת"א ז' תמוז תרצ"ה. עסק במסחר ובבנקאות והיו לו קשרים עם פירמות ובנקים בחו"ל זעם הקונסולים הזרים ביפו, וביחוד עם הקונסול הצרפתי, בהיותו נתין צרפת. עסק בצרכי צבור, היה מוהל מומחה ורבים מההורים העניים הזדרזו לכבדו במצוה זו וקיבלו ממנו גם עזרה כספית. ביחוד התמסר לעזור להתנחלות היהודים בארץ, בעניני רכישת קרקעות ורשיונות לבנין, והודות להשפעתו הגדולה על שרי השלטון עלה בידו להסיר מכשולים מעל דרך ההתישבות, ובידיעותיו בתנאי הארץ עזר למתישבים שבאו מאירופה בעצה ובהדרכה ובהשפעה בכל פרטי סידור חייהם. עזר לבארון בנימין רוטשילד בעניני המושבות הראשונות ולחברת כי"ח בעניני בית הספר מקוה ישראל. לבקשת שמואל הירש, מנהל מקוה ישראל, שפעל בענין זה לפי הוראות הבא רון, רכש את הקרקע ליסוד המושבה עקרון, הביא את 11 המתישבים הראשונים אל הנחלה והדריכם בסידור ראשון, רכש להם בהמות-עבודה ועוד. אימץ את ידי הבילויים מיסדי גדרה להמשיך בהקמת בנינם הראשון, בניגוד לאיסור ולהפרעות בפועל מצד השלטון, וכשבאו חיילים לדרוש מהם רשיון-בנין (מה שהיה נחוץ לקבל אז מהממשלה המרכזית שבאיסטמבול, וליהודים לא היתה נותנת בקלות) או להרוס את הבנוי בלי רשיון" הספיק אמירתם : "אנחנו אנשי אברהם מויאל", שהחיילים ירפו מהם, וכשקם ממחלתו סידר את הענין שהשלטון לא יוסיף להטרידם. כשביקר קלמן זאב ויסוצקי בארץ בראשית תרמ"ת בשליחות מרכז חובבי ציון מרוסיה, כדי לסדר ולתקן את הדברים הטעונים תיקון, מצא אותו לאיש המתאים. ומינהו לנהל את עניני חובבי ציון בארץ, והוא התמסר לפעולתו באהבה גדולה לעם ולארץ ובכשרון רב ובידיעת הענינים על בורים. הוא רכש את אדמת קסטינה ליסוד המושבה באר טוביה, וכשהפחה הירושלמי התנגד להקמת בנינים על הקרקע הזמין עצים ונגרים שיעשו ביפו את כל החלקים להקמת 50 צריפים במהרה, וכשבאו המתישבים הטעין את החלקים על גבי גמלים, העביר אותם לקסטינה ושם הוקמו במהרה, בטרם יספיקו חיילים לבוא ולהפריע, ואחרי שכבר הוקם גג על הבנין לא הרשה החוק הטורקי להרסו אף אם הוקם בלי רשיון. הפחה רגז, הזמין אותו אליו וניסה להפחידו בגערות. השיב הוא לפחה: - אם יש לך טענות נגדי, פנה לך לקונסול הצרפתי.. עוד התחיל בפעולות חשובות מטעם חובבי ציון בגדרה, ביסוד המעלה ובפתח תקוה, עוד בחליפת מכתבים תמידים עם הד"ר י. ל. פינסקר ויתר ראשי חובבי ציון ברוסיה והם ראו כי אכן הועמד האיש המתאים במקום המתאים ותלו תקוות רבות בפעולותיו לעתיד, אך הוא מת בדמי ימיו. נפטר ביפו, י"ב טבת תרמ"ו. צאצאיו: רחל אשת יצחק אמזלג, פרחה אשת יוסף אליהו שלוש, ציונה אשת יהודה לוי (נכד הרב יהודה הלוי, רבה הראשון של יפו). שרה (שרינה) אשת יוסף טריקו, רבקה אשת דוד חיון (מנהל ביה"ס פיק"א בפ"ת), שמואל (חתנו של ר' יצחק רוקח וגיסו של העסקן ר' שמעון רוקח איש יפו).